דלג לתוכן הראשי

YES\NO סרט הגמר של עופר וינטר

סרט הגמר של עופר וינטר מתקשורת חזותית, בצלאל. זוכה מקום שני אסיף סטודנטים 2013.

עוד על הפרויקט:

הסרט מאוד מדבר בעד עצמו ובכל זאת אתייחס לנקודה משמעותית אחת. בהרצאה שלי באנימיקס הבאתי את הסרט כדוגמה להשפעה של השפה האינטרנטית על עולם הדימויים והנושאים בסרטי אנימציה.
ברמת הנושאים: ניתן לראות בסרט את העיסוק בסוגיית ההצפה של התכנים והאוסף העמוס של דימויים מעצבי-זהות תוך כדי שמירה על מסגרת סיפורית קוהורנטית. הקפיצה הזו בין דימויים מגוונים מאפיינת הרבה סרטים לאחרונה אולי כי זהו ייצוג אמיתי לחויית הזהות בעולם דינמי ומלא אפשרויות בחירה יחד עם (אשליית?) שליטה בצריכת התכנים.
בנוסף, המדיום פה הוא גם המסר כי התוכן עוסק בתקיעות של חוסר הבחירה והדימויים תקועים בלולאות גם כשנדמית התקדמות. מהבחינה הזו הסרט מאוד מזכיר את "רבולבר" שכבר עסקתי בו בהרצאה אחרת.
ברמת הדימויים הסרט הוא דוגמה טובה ליכולת להרכיב סרט מתת-דימויים שעומדים בפני עצמם גם כגיפים (כמובא למטה).

עופר:
"הגעתי אל הפרויקט מתוך חווית החיים שלי, והבעיות שמעסיקות אותי של חוסר שקט, חוסר החלטיות, בחירות והכרעות שמלוות בתהליך מתסכל, ועמידה קרועה לא פעם בין אופציות שונות.
כשנכנסתי לעומק גיליתי שזה לא רק אני. גליתי שהנושא מהדהד אלי מכל מי שסביבי.
פילוסוף צרפתי בשם עמנואל לוינס (יהודי טוב) תיאר את מצבו של האדם המערבי במונח "פיתוי הפיתוי".
הפיתוי קיים לא אל הנאה מסויימת, אחרת, אלא אל מרחב בו קיימות אינסוף הנאות אפשריות. כדבריו: "הוא שואף לנסות את הכל, לחוות את הכל... חיי אודיסאוס על אף תלאותיו נראים לנו ראויים להערצה, וחיי דון ז'ואן למרות סופו הטראגי, מעוררים בנו קנאה...אסור לדחות כל אפשרות! אסור להחמיץ את החיים! …
לפיתוי הפיתוי , ולפקחונו המוחלט, מתנגד רק התמימות, מושג לגמרי שלילי…"
כשאנו מודעים לכלל האפשריות הטובות והמתאימות לא פחות, האם ניתן להתמסר לגמרי לאופציה אחת?

יהודי טוב נוסף בשם הרב שמעון גרשון רוזנברג (שג"ר) כינה את המצב הזה "פגם ברית". מה הכוונה ברית?
"ברית היא התקשרות של אדם לכל דבר בעולם.. בעיקר לזולת ממקום של הארת פנים.. כאן מתבררת משמועותו החמורה של פגם הברית. הפיכת ההתקשרות הטהורה ליחס נצלני, דכאני, חמדני. הזולת הופך סובייקט לסיפוק תאוותי וצרכי.. כשאדם לאדם זאב, אני מנסה להשתלט עליו לפני שישתלט הוא עלי.. במפגש עם דבר אינני נפתח אליו כדי להיכלל בו , הוא נתפס כעומד מחוץ לי ולכן אני בוחר להתרחק ממנו או מנסה לבולעו ולנכסו.."
הפתרון אותו הוא מציע, הוא הברית, ההכרעה להיקשר, להתחבר, לשהות בתוך בחירה אחת מסוימת, ולהיות תמים מתוך בחירה  (באופן פרדוקסלי משהו ).

אז איך זה קשור לסרט?

בפרוייקט ניסיתי להביא את שלל האספקטים של הנושא, ואיך שהוא מתממש בחיינו, לתת ביטוי לאבסורדיות שבמצב הזה,  ולרמוז מעט לכיוון הפיתרון שמציע הרב שג"ר."


















פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …