}

9:41

'ברווזים' - אנימציה ב48 שעות ויונתן טל מספר על חויותיו מCALART

קאלארט עשו מרתון אנימציה של 48 שעות בנושא "ברווזים". הנה התוצרים ובהמשך גם סטודנט ישראלי מספר על מה שקורה לו שם:


חמוד!




והנה בחור ישראלי ששמו יונתן טל שבהמשך הפוסט מספר על לימודיו בקאלארט:


סרט ארוך ומלא על העבודה שלהם בפרויקט 48 השעות:
)

אחד האהובים עליי. פשוט ויפה (עד הסוף המעפן).


והנה  השאר. חלקם איומים:


היום (רביעי) מתחיל אצלנו מרטון 2013! תחרות אנימציה בחמישה ימים.

יונתן טל מספר:

הייתי תמיד הילד שמצייר, וביסודי השתמשתי בפריימים של מצגות פאוור פוינט כדי ליצור אנימציות,
אבל רק בתיכון הבנתי שאני רוצה לקחת את הכיף שלי ולהפוך אותו למקצוע (מניח שכבר שמעת את הסיפור הזה כמה פעמים).
בין זה לעכשיו היו גם שלוש שנים של צבא, בהם למזלי הענק זכיתי לשרת בשה"ד (יחידת ההסרטה של חיל האוויר), הכלאה של שמירות בקירייה להכנת סרטים הדרכתיים לצרכי צבא. התפתחתי המון טכנית וקריאטיבית, למדתי על קולנוע והכרתי אנשים שמדברים על סרטים, המון.
אחרי הצבא ידעתי שהגיע הזמן ללמוד ברצינות, ערכתי חיפוש מקיף מאוד של בתי ספר, עד שהגעתי לבחור בקלארטס. הייתה לי שנה בין לבין של טיולים ועבודה כפרילנס כדי (לנסות) לכסות (קצת!) את ההוצאות של הלימודים.
הגעתי לפה בשאיפה למצוא את המקום שלי כיוצר, להתפתח מקצועית כמה שאני יכול, לעשות סרטי אנימציב כך שבסופו של דבר אוכל לביים.
קלארטס זה מקום ששם את הביטוי האישי שלך במקום הראשון. בחרתי בו מתוך הבנה שזה מקום שיתן לי הזדמנות גדולה לפתוח את הראש לגמרי, לנסות המון דברים חדשים, להיות מושפע מהאנשים הכי מוכשרים שאפשר לתאר, להבין למה אני מתחבר ולמה לא, ולגבש את עצמי בתוך הטירוף שהולך פה.
אחד היתרונות הגדולים של המקום הוא החיבור בין סוגי אומנויות שונים. הקמפוס מחולק לבתי ספר - קולנוע, מחול, מוזיקה, אומנות ותיאטרון. למרות שרוב הזמן אין לך זמן לצאת מהמחלקה שלך, טוב להכיר אנשים מסביב ולקבל השראה ממקומות שלא היית מתאר. במיוחד במחצית השנייה של השנה, כשאתה בעיקר עובד על הסרט שלך, זו הזדמנות מעולה לשתף פעולה עם מוזיקאים, אמני סאונד אפקט וגם שחקנים שיכולים לתת לך ערך מוסף ענק לעבודה.
בנוסף, המורים ברובם עובדים בתעשייה, ונותנים (ברובם) עצות מאוד שימושיות לעבודה, והם גם הזדמנות טובה ליצור קשרים.
בכל יום שישי יש פה הרצאת אורח של מישהו מהתעשייה בנושאים משתנים (אנימציה, סיפור, מבע קולנועי, מוזיקה לאנימציה וכו').
מבחינת תוכנית לימודים, השנה הראשונה נחשבת להכי אינטנסיבית. די לומדים הכל מהכל - שילוב של אנימציה קלאסית, תלת, טכניקות דיגיטליות במקביל לקלאסיות, עיצוב (קומפוזיות, דמויות) ו6 שעות רצופות של ציור מודל בשבוע. זה נשמע מאוד מפוזר אבל בסופו של דבר, ההרגשה היא שהכיתות השונות תומכות אחת בשנייה כל הזמן. אתה מוצא את עצמך רודף אחרי הזנב של עצמך, ולא ישן המון, אבל החוויה דוחפת אותך להצליח להשתלט על הכל ואישית אני כבר מרגיש שלמדתי המון רק מחודשיים וחצי שאני כאן.
מה שבעיקר מעניין אותי ואני מתמקד בו עכשיו זה אנימציה קלאסית. האמת שזה דבר שדי הפחיד אותי להתחיל כי לפני שהגעתי לפה הכי קרוב שהגעתי לזה היה אנימציית פאפט באפטר אפקטס. קלארטס ידוע כמקום שמבוסס על טכניקה קלאסית והיו שהזהירו אותי מחוסר הרלוונטיות של זה בימינו אבל אני מרגיש שזה כלי מאוד חשוב, וזה גם כיף אדיר. לכן גם בסרט שיצרתי ל48 שעות ניסיתי להתמקד באנימציה ולשחק עם התנהגויות שונות של הדמות- במקרה של השנה - ברווז.

על ה48 מהזווית שלי- זו מסורת שהסטודנטים מריצים ויש הייפ מטורף לקראת זה. מתארגנים בקבוצות או יחידים ויש כאלה שגם מכינים משהו מראש כדי להספיק, ואז מתאספים כולם לייד הקיובילס ומכריזים על הנושא. אני חטפתי 5 שעות בלילה ובשאר הזמן עבדתי, אבל היו אנשים שלגמרי לא ישנו, ומשום מה זה נראה הגיוני. זו חוויה אדירה כי אתה דוחף את עצמך לקצה גבול היכולת, ולמרות שבסופו של דבר אתה זומבי ואין לך שיעורי בית לשאר השבוע...העיקר לצאת עם סרט! וזה באמת מספק.
ההקרנה זו חוויה בפני עצמה-יושבים הרבה אנשים בחדר הרצאות לא גדול, הרוב על הרצפה, שותים המון בירה וצופים במשך כמעט שעתיים בסרטים על ברווזים בכל הצורות והצבעים שאפשר לדמיין.
זכיתי בכבוד להבחר לפרשמן עם הכי הרבה "נשמה" בתחרות - הפרס היה "spirit bag" שקית קרטון בתוכה היה ציור מזוייף בידי גלאן קין, קופסה קטנה עם חמאת בוטנים ותפוח אחד.