דלג לתוכן הראשי

'ברווזים' - אנימציה ב48 שעות ויונתן טל מספר על חויותיו מCALART

קאלארט עשו מרתון אנימציה של 48 שעות בנושא "ברווזים". הנה התוצרים ובהמשך גם סטודנט ישראלי מספר על מה שקורה לו שם:


חמוד!




והנה בחור ישראלי ששמו יונתן טל שבהמשך הפוסט מספר על לימודיו בקאלארט:


סרט ארוך ומלא על העבודה שלהם בפרויקט 48 השעות:
)

אחד האהובים עליי. פשוט ויפה (עד הסוף המעפן).


והנה  השאר. חלקם איומים:


היום (רביעי) מתחיל אצלנו מרטון 2013! תחרות אנימציה בחמישה ימים.

יונתן טל מספר:

הייתי תמיד הילד שמצייר, וביסודי השתמשתי בפריימים של מצגות פאוור פוינט כדי ליצור אנימציות,
אבל רק בתיכון הבנתי שאני רוצה לקחת את הכיף שלי ולהפוך אותו למקצוע (מניח שכבר שמעת את הסיפור הזה כמה פעמים).
בין זה לעכשיו היו גם שלוש שנים של צבא, בהם למזלי הענק זכיתי לשרת בשה"ד (יחידת ההסרטה של חיל האוויר), הכלאה של שמירות בקירייה להכנת סרטים הדרכתיים לצרכי צבא. התפתחתי המון טכנית וקריאטיבית, למדתי על קולנוע והכרתי אנשים שמדברים על סרטים, המון.
אחרי הצבא ידעתי שהגיע הזמן ללמוד ברצינות, ערכתי חיפוש מקיף מאוד של בתי ספר, עד שהגעתי לבחור בקלארטס. הייתה לי שנה בין לבין של טיולים ועבודה כפרילנס כדי (לנסות) לכסות (קצת!) את ההוצאות של הלימודים.
הגעתי לפה בשאיפה למצוא את המקום שלי כיוצר, להתפתח מקצועית כמה שאני יכול, לעשות סרטי אנימציב כך שבסופו של דבר אוכל לביים.
קלארטס זה מקום ששם את הביטוי האישי שלך במקום הראשון. בחרתי בו מתוך הבנה שזה מקום שיתן לי הזדמנות גדולה לפתוח את הראש לגמרי, לנסות המון דברים חדשים, להיות מושפע מהאנשים הכי מוכשרים שאפשר לתאר, להבין למה אני מתחבר ולמה לא, ולגבש את עצמי בתוך הטירוף שהולך פה.
אחד היתרונות הגדולים של המקום הוא החיבור בין סוגי אומנויות שונים. הקמפוס מחולק לבתי ספר - קולנוע, מחול, מוזיקה, אומנות ותיאטרון. למרות שרוב הזמן אין לך זמן לצאת מהמחלקה שלך, טוב להכיר אנשים מסביב ולקבל השראה ממקומות שלא היית מתאר. במיוחד במחצית השנייה של השנה, כשאתה בעיקר עובד על הסרט שלך, זו הזדמנות מעולה לשתף פעולה עם מוזיקאים, אמני סאונד אפקט וגם שחקנים שיכולים לתת לך ערך מוסף ענק לעבודה.
בנוסף, המורים ברובם עובדים בתעשייה, ונותנים (ברובם) עצות מאוד שימושיות לעבודה, והם גם הזדמנות טובה ליצור קשרים.
בכל יום שישי יש פה הרצאת אורח של מישהו מהתעשייה בנושאים משתנים (אנימציה, סיפור, מבע קולנועי, מוזיקה לאנימציה וכו').
מבחינת תוכנית לימודים, השנה הראשונה נחשבת להכי אינטנסיבית. די לומדים הכל מהכל - שילוב של אנימציה קלאסית, תלת, טכניקות דיגיטליות במקביל לקלאסיות, עיצוב (קומפוזיות, דמויות) ו6 שעות רצופות של ציור מודל בשבוע. זה נשמע מאוד מפוזר אבל בסופו של דבר, ההרגשה היא שהכיתות השונות תומכות אחת בשנייה כל הזמן. אתה מוצא את עצמך רודף אחרי הזנב של עצמך, ולא ישן המון, אבל החוויה דוחפת אותך להצליח להשתלט על הכל ואישית אני כבר מרגיש שלמדתי המון רק מחודשיים וחצי שאני כאן.
מה שבעיקר מעניין אותי ואני מתמקד בו עכשיו זה אנימציה קלאסית. האמת שזה דבר שדי הפחיד אותי להתחיל כי לפני שהגעתי לפה הכי קרוב שהגעתי לזה היה אנימציית פאפט באפטר אפקטס. קלארטס ידוע כמקום שמבוסס על טכניקה קלאסית והיו שהזהירו אותי מחוסר הרלוונטיות של זה בימינו אבל אני מרגיש שזה כלי מאוד חשוב, וזה גם כיף אדיר. לכן גם בסרט שיצרתי ל48 שעות ניסיתי להתמקד באנימציה ולשחק עם התנהגויות שונות של הדמות- במקרה של השנה - ברווז.

על ה48 מהזווית שלי- זו מסורת שהסטודנטים מריצים ויש הייפ מטורף לקראת זה. מתארגנים בקבוצות או יחידים ויש כאלה שגם מכינים משהו מראש כדי להספיק, ואז מתאספים כולם לייד הקיובילס ומכריזים על הנושא. אני חטפתי 5 שעות בלילה ובשאר הזמן עבדתי, אבל היו אנשים שלגמרי לא ישנו, ומשום מה זה נראה הגיוני. זו חוויה אדירה כי אתה דוחף את עצמך לקצה גבול היכולת, ולמרות שבסופו של דבר אתה זומבי ואין לך שיעורי בית לשאר השבוע...העיקר לצאת עם סרט! וזה באמת מספק.
ההקרנה זו חוויה בפני עצמה-יושבים הרבה אנשים בחדר הרצאות לא גדול, הרוב על הרצפה, שותים המון בירה וצופים במשך כמעט שעתיים בסרטים על ברווזים בכל הצורות והצבעים שאפשר לדמיין.
זכיתי בכבוד להבחר לפרשמן עם הכי הרבה "נשמה" בתחרות - הפרס היה "spirit bag" שקית קרטון בתוכה היה ציור מזוייף בידי גלאן קין, קופסה קטנה עם חמאת בוטנים ותפוח אחד.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.