דלג לתוכן הראשי

'ברווזים' - אנימציה ב48 שעות ויונתן טל מספר על חויותיו מCALART

קאלארט עשו מרתון אנימציה של 48 שעות בנושא "ברווזים". הנה התוצרים ובהמשך גם סטודנט ישראלי מספר על מה שקורה לו שם:


חמוד!




והנה בחור ישראלי ששמו יונתן טל שבהמשך הפוסט מספר על לימודיו בקאלארט:


סרט ארוך ומלא על העבודה שלהם בפרויקט 48 השעות:
)

אחד האהובים עליי. פשוט ויפה (עד הסוף המעפן).


והנה  השאר. חלקם איומים:


היום (רביעי) מתחיל אצלנו מרטון 2013! תחרות אנימציה בחמישה ימים.

יונתן טל מספר:

הייתי תמיד הילד שמצייר, וביסודי השתמשתי בפריימים של מצגות פאוור פוינט כדי ליצור אנימציות,
אבל רק בתיכון הבנתי שאני רוצה לקחת את הכיף שלי ולהפוך אותו למקצוע (מניח שכבר שמעת את הסיפור הזה כמה פעמים).
בין זה לעכשיו היו גם שלוש שנים של צבא, בהם למזלי הענק זכיתי לשרת בשה"ד (יחידת ההסרטה של חיל האוויר), הכלאה של שמירות בקירייה להכנת סרטים הדרכתיים לצרכי צבא. התפתחתי המון טכנית וקריאטיבית, למדתי על קולנוע והכרתי אנשים שמדברים על סרטים, המון.
אחרי הצבא ידעתי שהגיע הזמן ללמוד ברצינות, ערכתי חיפוש מקיף מאוד של בתי ספר, עד שהגעתי לבחור בקלארטס. הייתה לי שנה בין לבין של טיולים ועבודה כפרילנס כדי (לנסות) לכסות (קצת!) את ההוצאות של הלימודים.
הגעתי לפה בשאיפה למצוא את המקום שלי כיוצר, להתפתח מקצועית כמה שאני יכול, לעשות סרטי אנימציב כך שבסופו של דבר אוכל לביים.
קלארטס זה מקום ששם את הביטוי האישי שלך במקום הראשון. בחרתי בו מתוך הבנה שזה מקום שיתן לי הזדמנות גדולה לפתוח את הראש לגמרי, לנסות המון דברים חדשים, להיות מושפע מהאנשים הכי מוכשרים שאפשר לתאר, להבין למה אני מתחבר ולמה לא, ולגבש את עצמי בתוך הטירוף שהולך פה.
אחד היתרונות הגדולים של המקום הוא החיבור בין סוגי אומנויות שונים. הקמפוס מחולק לבתי ספר - קולנוע, מחול, מוזיקה, אומנות ותיאטרון. למרות שרוב הזמן אין לך זמן לצאת מהמחלקה שלך, טוב להכיר אנשים מסביב ולקבל השראה ממקומות שלא היית מתאר. במיוחד במחצית השנייה של השנה, כשאתה בעיקר עובד על הסרט שלך, זו הזדמנות מעולה לשתף פעולה עם מוזיקאים, אמני סאונד אפקט וגם שחקנים שיכולים לתת לך ערך מוסף ענק לעבודה.
בנוסף, המורים ברובם עובדים בתעשייה, ונותנים (ברובם) עצות מאוד שימושיות לעבודה, והם גם הזדמנות טובה ליצור קשרים.
בכל יום שישי יש פה הרצאת אורח של מישהו מהתעשייה בנושאים משתנים (אנימציה, סיפור, מבע קולנועי, מוזיקה לאנימציה וכו').
מבחינת תוכנית לימודים, השנה הראשונה נחשבת להכי אינטנסיבית. די לומדים הכל מהכל - שילוב של אנימציה קלאסית, תלת, טכניקות דיגיטליות במקביל לקלאסיות, עיצוב (קומפוזיות, דמויות) ו6 שעות רצופות של ציור מודל בשבוע. זה נשמע מאוד מפוזר אבל בסופו של דבר, ההרגשה היא שהכיתות השונות תומכות אחת בשנייה כל הזמן. אתה מוצא את עצמך רודף אחרי הזנב של עצמך, ולא ישן המון, אבל החוויה דוחפת אותך להצליח להשתלט על הכל ואישית אני כבר מרגיש שלמדתי המון רק מחודשיים וחצי שאני כאן.
מה שבעיקר מעניין אותי ואני מתמקד בו עכשיו זה אנימציה קלאסית. האמת שזה דבר שדי הפחיד אותי להתחיל כי לפני שהגעתי לפה הכי קרוב שהגעתי לזה היה אנימציית פאפט באפטר אפקטס. קלארטס ידוע כמקום שמבוסס על טכניקה קלאסית והיו שהזהירו אותי מחוסר הרלוונטיות של זה בימינו אבל אני מרגיש שזה כלי מאוד חשוב, וזה גם כיף אדיר. לכן גם בסרט שיצרתי ל48 שעות ניסיתי להתמקד באנימציה ולשחק עם התנהגויות שונות של הדמות- במקרה של השנה - ברווז.

על ה48 מהזווית שלי- זו מסורת שהסטודנטים מריצים ויש הייפ מטורף לקראת זה. מתארגנים בקבוצות או יחידים ויש כאלה שגם מכינים משהו מראש כדי להספיק, ואז מתאספים כולם לייד הקיובילס ומכריזים על הנושא. אני חטפתי 5 שעות בלילה ובשאר הזמן עבדתי, אבל היו אנשים שלגמרי לא ישנו, ומשום מה זה נראה הגיוני. זו חוויה אדירה כי אתה דוחף את עצמך לקצה גבול היכולת, ולמרות שבסופו של דבר אתה זומבי ואין לך שיעורי בית לשאר השבוע...העיקר לצאת עם סרט! וזה באמת מספק.
ההקרנה זו חוויה בפני עצמה-יושבים הרבה אנשים בחדר הרצאות לא גדול, הרוב על הרצפה, שותים המון בירה וצופים במשך כמעט שעתיים בסרטים על ברווזים בכל הצורות והצבעים שאפשר לדמיין.
זכיתי בכבוד להבחר לפרשמן עם הכי הרבה "נשמה" בתחרות - הפרס היה "spirit bag" שקית קרטון בתוכה היה ציור מזוייף בידי גלאן קין, קופסה קטנה עם חמאת בוטנים ותפוח אחד.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …