דלג לתוכן הראשי

אנימציה בחמישה שקלים. או דברים שאסור לומר.

קפה ואנימציה בחמישה שקלים.
מחשבות על אמנות ופרנסה.

(פרסומת שנעשתה בבצלאל ל"ארומה" במסגרת שיתוף פעולה ארוך שנים. עוד כאלה בסוף הפוסט)
היחס לאנשי קריאייטיב בארץ הוא מחפיר. זה נכון. להיות פרילנסר בארץ בתחום קריאייטיבי זה קשה ותובעני עד בלתי אפשרי. אנחנו נוהגים להתלונן על מוסר התשלומים, על הציפיה לעבודה זולה ללא הצדקה ולפעמים הציפיה לעבודה בחינם תמורת קרדיט ( השד יודע מה הערך של זה).
אבל בתקופה האחרונה שמתי לב לכמה דברים: שהקיטורים בארה"ב עלו על הקיטורים בארץ. זה התחיל נראה לי עם סגירת החברה שעבדה על האפקטים לחיי פיי. והמשיך עם סדרה של כתבות, סרטונים שעסקו בהבטים השונים של תעשיה שמתקשה לשרוד.
הדבר השני שקרה זה המחאה החברתית וההכרה במצוקות של כלל תחומי העשייה.
הדברים ידועים ועם זאת אני אציג צד פחות פופולרי של העניין.

לא קל להיות אנימטור בארץ, או מאייר פרילנסר. אבל גם לא קל להיות שיפוצניק. המוכנות של אנשים לתת כסף ראוי תמורת עבודה נובע הרבה פעמים מהמיתוג של התחום הספציפי במנותק מהמציאות. כמה כסף אדם עצמאי צריך לקחת הבייתה בסוף היום לאחר ניכוי ההוצאות הנלוות שלו ומיסים? לכמה אנשי מקצוע הייתם מוכנים לשלם את הסכום הזה עבור עבודה של יום אחד? שאלה קשה. הציפיות שלנו מרף מחירים מסויים הן הרבה פעמים לא ראליות. נמוכות ולפעמים מבזות. אנחנו רוצים קפה בחמישה שקלים ורוצים ככה גם את האנימציה שלנו ואת תיקון הרכב שלנו.
אבל לא זה מה שרציתי לומר. לא רציתי רק להגיד: "אנימציה זה מקצוע והמצוקה היא אובייקטיבית וכל בעל מקצוע צריך למתג עצמו כדי לקבל שכר בסיסי". לא.
רציתי לומר שאנחנו לא יכולים לדרוש שכר אמן אם איננו אמנים.
אני חוזר: שכר ראוי לאמן מגיע לאמן. הנסיון לבדל מקצועות אמנותיים ראויים לאמנים אמיתיים. ועכשיו, בואו נסתכל שניה במראה. האם אותו אדם שרוצה אנימציה רוצה לקבל אותה מ"אמן אנימציה"? אם באמת הייתה לו ברירה לקבל מוצר אוטומטי (וזה לא משנה אם זה תסריט או אנימציה או עיצוב דמות) ממכשיר אוטומטי בזול, האם הוא היה מסרב או שמח על כך?
אני ארחיב את השאלה הזאת: האם מה שאנו קוראים לו "יצרתיות" הוא אכן יצירתי? אילו חלקים במוח רובנו מפעילים כשאנו עוסקים בקריאייטיב? יהיה לי קל לתקוף את עולם הפרסום כדי לפגוע פחות בקהל היעד של הבלוג הזה ולכן אשאל: האין רוב מה שקרוי "קריאייטיב" בעולם הפרסום הוא גנרי, ביצועיסטי ברמת הדרישות וברמת הביצוע? גם אלו בדרגות הגבוהות: האם התהליך שהם מפעילים בקופסת המוח שלהם כדי ליצור תוצר המכונה "קריאייטיבי" הוא בעצם רמה קטנה אחת מעל כל עבודה אחרת שלא יכולה עדיין להעשות על ידי מכונה? אני חושש שהתשובה היא כן. לא מצאו לנו תחליף עדיין. זה לא אומר שאנחנו לא עובדים כמכונה עבור מכונה גדולה יותר.
אז אל תבכו על היחס לאמנים אם אינכם אמנים. וזה כולל גם אותי.
אני רוצה שנגיע למצב שאם תהיה מכונה שתעשה אנימציה לא ירצו אותה.

נספחים:


גלן קין בראיון טרי על מצב האנימציה:

סרטון על הציפיה לעבוד תמורת "קרדיט":


ניל גיימן בנאום חסר תוכן אמיתי שנועד לעורר השראה בשם "תעשו אמנות טובה":

הרצאה ארוכה אך מלאת תוכן על ההשפעה של החלטות מקצועיות של מעצב על החיים של כולנו. מעניין וחשוב:


קומיקס על פי דבריו של ביל וותרסון על חיים לאור ערכיך:






וכמו שהבטחתי הנה עוד פרסומות לקפה מ"בצלאל":





















וזה לא קשור. זה בכלל ספל תה. והוא בודד.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…