דלג לתוכן הראשי

אנימציה בחמישה שקלים. או דברים שאסור לומר.

קפה ואנימציה בחמישה שקלים.
מחשבות על אמנות ופרנסה.

(פרסומת שנעשתה בבצלאל ל"ארומה" במסגרת שיתוף פעולה ארוך שנים. עוד כאלה בסוף הפוסט)
היחס לאנשי קריאייטיב בארץ הוא מחפיר. זה נכון. להיות פרילנסר בארץ בתחום קריאייטיבי זה קשה ותובעני עד בלתי אפשרי. אנחנו נוהגים להתלונן על מוסר התשלומים, על הציפיה לעבודה זולה ללא הצדקה ולפעמים הציפיה לעבודה בחינם תמורת קרדיט ( השד יודע מה הערך של זה).
אבל בתקופה האחרונה שמתי לב לכמה דברים: שהקיטורים בארה"ב עלו על הקיטורים בארץ. זה התחיל נראה לי עם סגירת החברה שעבדה על האפקטים לחיי פיי. והמשיך עם סדרה של כתבות, סרטונים שעסקו בהבטים השונים של תעשיה שמתקשה לשרוד.
הדבר השני שקרה זה המחאה החברתית וההכרה במצוקות של כלל תחומי העשייה.
הדברים ידועים ועם זאת אני אציג צד פחות פופולרי של העניין.

לא קל להיות אנימטור בארץ, או מאייר פרילנסר. אבל גם לא קל להיות שיפוצניק. המוכנות של אנשים לתת כסף ראוי תמורת עבודה נובע הרבה פעמים מהמיתוג של התחום הספציפי במנותק מהמציאות. כמה כסף אדם עצמאי צריך לקחת הבייתה בסוף היום לאחר ניכוי ההוצאות הנלוות שלו ומיסים? לכמה אנשי מקצוע הייתם מוכנים לשלם את הסכום הזה עבור עבודה של יום אחד? שאלה קשה. הציפיות שלנו מרף מחירים מסויים הן הרבה פעמים לא ראליות. נמוכות ולפעמים מבזות. אנחנו רוצים קפה בחמישה שקלים ורוצים ככה גם את האנימציה שלנו ואת תיקון הרכב שלנו.
אבל לא זה מה שרציתי לומר. לא רציתי רק להגיד: "אנימציה זה מקצוע והמצוקה היא אובייקטיבית וכל בעל מקצוע צריך למתג עצמו כדי לקבל שכר בסיסי". לא.
רציתי לומר שאנחנו לא יכולים לדרוש שכר אמן אם איננו אמנים.
אני חוזר: שכר ראוי לאמן מגיע לאמן. הנסיון לבדל מקצועות אמנותיים ראויים לאמנים אמיתיים. ועכשיו, בואו נסתכל שניה במראה. האם אותו אדם שרוצה אנימציה רוצה לקבל אותה מ"אמן אנימציה"? אם באמת הייתה לו ברירה לקבל מוצר אוטומטי (וזה לא משנה אם זה תסריט או אנימציה או עיצוב דמות) ממכשיר אוטומטי בזול, האם הוא היה מסרב או שמח על כך?
אני ארחיב את השאלה הזאת: האם מה שאנו קוראים לו "יצרתיות" הוא אכן יצירתי? אילו חלקים במוח רובנו מפעילים כשאנו עוסקים בקריאייטיב? יהיה לי קל לתקוף את עולם הפרסום כדי לפגוע פחות בקהל היעד של הבלוג הזה ולכן אשאל: האין רוב מה שקרוי "קריאייטיב" בעולם הפרסום הוא גנרי, ביצועיסטי ברמת הדרישות וברמת הביצוע? גם אלו בדרגות הגבוהות: האם התהליך שהם מפעילים בקופסת המוח שלהם כדי ליצור תוצר המכונה "קריאייטיבי" הוא בעצם רמה קטנה אחת מעל כל עבודה אחרת שלא יכולה עדיין להעשות על ידי מכונה? אני חושש שהתשובה היא כן. לא מצאו לנו תחליף עדיין. זה לא אומר שאנחנו לא עובדים כמכונה עבור מכונה גדולה יותר.
אז אל תבכו על היחס לאמנים אם אינכם אמנים. וזה כולל גם אותי.
אני רוצה שנגיע למצב שאם תהיה מכונה שתעשה אנימציה לא ירצו אותה.

נספחים:


גלן קין בראיון טרי על מצב האנימציה:

סרטון על הציפיה לעבוד תמורת "קרדיט":


ניל גיימן בנאום חסר תוכן אמיתי שנועד לעורר השראה בשם "תעשו אמנות טובה":

הרצאה ארוכה אך מלאת תוכן על ההשפעה של החלטות מקצועיות של מעצב על החיים של כולנו. מעניין וחשוב:


קומיקס על פי דבריו של ביל וותרסון על חיים לאור ערכיך:






וכמו שהבטחתי הנה עוד פרסומות לקפה מ"בצלאל":





















וזה לא קשור. זה בכלל ספל תה. והוא בודד.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת: