דלג לתוכן הראשי

אנימציה בחמישה שקלים. או דברים שאסור לומר.

קפה ואנימציה בחמישה שקלים.
מחשבות על אמנות ופרנסה.

(פרסומת שנעשתה בבצלאל ל"ארומה" במסגרת שיתוף פעולה ארוך שנים. עוד כאלה בסוף הפוסט)
היחס לאנשי קריאייטיב בארץ הוא מחפיר. זה נכון. להיות פרילנסר בארץ בתחום קריאייטיבי זה קשה ותובעני עד בלתי אפשרי. אנחנו נוהגים להתלונן על מוסר התשלומים, על הציפיה לעבודה זולה ללא הצדקה ולפעמים הציפיה לעבודה בחינם תמורת קרדיט ( השד יודע מה הערך של זה).
אבל בתקופה האחרונה שמתי לב לכמה דברים: שהקיטורים בארה"ב עלו על הקיטורים בארץ. זה התחיל נראה לי עם סגירת החברה שעבדה על האפקטים לחיי פיי. והמשיך עם סדרה של כתבות, סרטונים שעסקו בהבטים השונים של תעשיה שמתקשה לשרוד.
הדבר השני שקרה זה המחאה החברתית וההכרה במצוקות של כלל תחומי העשייה.
הדברים ידועים ועם זאת אני אציג צד פחות פופולרי של העניין.

לא קל להיות אנימטור בארץ, או מאייר פרילנסר. אבל גם לא קל להיות שיפוצניק. המוכנות של אנשים לתת כסף ראוי תמורת עבודה נובע הרבה פעמים מהמיתוג של התחום הספציפי במנותק מהמציאות. כמה כסף אדם עצמאי צריך לקחת הבייתה בסוף היום לאחר ניכוי ההוצאות הנלוות שלו ומיסים? לכמה אנשי מקצוע הייתם מוכנים לשלם את הסכום הזה עבור עבודה של יום אחד? שאלה קשה. הציפיות שלנו מרף מחירים מסויים הן הרבה פעמים לא ראליות. נמוכות ולפעמים מבזות. אנחנו רוצים קפה בחמישה שקלים ורוצים ככה גם את האנימציה שלנו ואת תיקון הרכב שלנו.
אבל לא זה מה שרציתי לומר. לא רציתי רק להגיד: "אנימציה זה מקצוע והמצוקה היא אובייקטיבית וכל בעל מקצוע צריך למתג עצמו כדי לקבל שכר בסיסי". לא.
רציתי לומר שאנחנו לא יכולים לדרוש שכר אמן אם איננו אמנים.
אני חוזר: שכר ראוי לאמן מגיע לאמן. הנסיון לבדל מקצועות אמנותיים ראויים לאמנים אמיתיים. ועכשיו, בואו נסתכל שניה במראה. האם אותו אדם שרוצה אנימציה רוצה לקבל אותה מ"אמן אנימציה"? אם באמת הייתה לו ברירה לקבל מוצר אוטומטי (וזה לא משנה אם זה תסריט או אנימציה או עיצוב דמות) ממכשיר אוטומטי בזול, האם הוא היה מסרב או שמח על כך?
אני ארחיב את השאלה הזאת: האם מה שאנו קוראים לו "יצרתיות" הוא אכן יצירתי? אילו חלקים במוח רובנו מפעילים כשאנו עוסקים בקריאייטיב? יהיה לי קל לתקוף את עולם הפרסום כדי לפגוע פחות בקהל היעד של הבלוג הזה ולכן אשאל: האין רוב מה שקרוי "קריאייטיב" בעולם הפרסום הוא גנרי, ביצועיסטי ברמת הדרישות וברמת הביצוע? גם אלו בדרגות הגבוהות: האם התהליך שהם מפעילים בקופסת המוח שלהם כדי ליצור תוצר המכונה "קריאייטיבי" הוא בעצם רמה קטנה אחת מעל כל עבודה אחרת שלא יכולה עדיין להעשות על ידי מכונה? אני חושש שהתשובה היא כן. לא מצאו לנו תחליף עדיין. זה לא אומר שאנחנו לא עובדים כמכונה עבור מכונה גדולה יותר.
אז אל תבכו על היחס לאמנים אם אינכם אמנים. וזה כולל גם אותי.
אני רוצה שנגיע למצב שאם תהיה מכונה שתעשה אנימציה לא ירצו אותה.

נספחים:


גלן קין בראיון טרי על מצב האנימציה:

סרטון על הציפיה לעבוד תמורת "קרדיט":


ניל גיימן בנאום חסר תוכן אמיתי שנועד לעורר השראה בשם "תעשו אמנות טובה":

הרצאה ארוכה אך מלאת תוכן על ההשפעה של החלטות מקצועיות של מעצב על החיים של כולנו. מעניין וחשוב:


קומיקס על פי דבריו של ביל וותרסון על חיים לאור ערכיך:






וכמו שהבטחתי הנה עוד פרסומות לקפה מ"בצלאל":





















וזה לא קשור. זה בכלל ספל תה. והוא בודד.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה:

המחזור החודשי- סרטון הסברה ישראלי עצמאי

מה אתם יודעים על המחזור החודשי? צוות TOOSH, עדה רימון ואופק שמר https://vimeo.com/toosh, יצרו סרטון שמסביר מה קורה לגוף בזמן המחזור. הסרט היה מועמד בתחרות אסיף בקטגוריית עצמאי לשנת 2017. למה עצמאי? כי למרות שהסרט נראה כסרט הסברה מוזמן ומושקע הוא נעשה מתוך יוזמה עצמאית על מנת להעלות את הנושא למודעות.
הסרט עושה שימוש בטקסטורות, בדים וחומרים שנותנים לגוף הנשי חומריות חדשה ואולי גם מאיימת פחות עבור אלו שנרתעים מעיסוק בנושאים אינטימיים:


צוות TOOSH יצר גם את "בוקה, מבוקה ומבולקה" הסאטירי:


ראיון במונפש: http://moonfash.co.il/menstrual_cycle/