דלג לתוכן הראשי

כולם אוהבים את קרמיט


הרהורים על הקושי שבלהיות ירוק


(מוקדש לליאור ויונתן שאהבתם לחבובות מדבקת :))
קרמיט הצפרדע הוא דמות פשוטה, לכאורה.
זה בא לידי ביטוי גם באישיותו הנוירוטית-מצחיקה וגם במראה שלו, שמזכיר בובת גרב קלאסית. עם זאת, הוא מכיל בתוך גופו הירוק והקטן עוצמות רגשיות שהופכות אותו לאחת הדמויות המעניינות והמורכבותיצא לי כבר להיות בשתי חתונות ששיר החופה היה מהחבובות ואני מתאר לעצמי שיש עוד הרבה כאלה. ובגלל זה תהיתי למה החבובות בהקשר רגשי ורומנטי הן כל כך עוצמתיות. כל כך מעוררות הזדהות.

קרמיט הצפרדע הוא די גנרי בהוייתו. הוא הסיינפלד של "סיינפלד", הצ'ארלי בראון של "פינטס". הגיבור שהוא אנטי-גיבור וכמעט כולם מזדהים איתו ומסוגלים להשליך עליו את אישיותם, כאבם ומאוויהם.
אפילו ברמה העיצובית קרמיט מזמין השלכה בפשטות שלו: פה ושתי עיניים. כמו סמיילי.
כל זה לא אומר שהוא "לוזר".
קרמיט הוא הרי גם הבוס של המופע המצליח אבל לא "הבוס הגדול". הוא מנהל את המופע אבל יש מישהו אחר שהוא בעל התאטרון (דוד של סקוטר), הבוס הגדול והבלתי נראה.

צפרדע או בובה

קרמיט והמופע כולו מכילים גם מתח ביחס שבין הקהל האנושי והבובתי. המופע מוצג בפני חבובות ולא בני אדם, אבל כמופע טלויזיוני הוא מיועד לנו, בני האדם. גם בנוגע לאורחים האנושיים יש מעין התבטלות והתרפסות של הבובות ביחס אליהם. זהו תאטרון של בובות בעולם אנושי. זהו תאטרון של אנדרדוגים בעולם של כוכבים. ובעיקר תעיד על זה הדיווה, מיס פיגי, שהיא פרודיה על כוכבת. היא חזירה שמנה ועצבנית, נרקיסיסטית חסרת כשרון שירה. מולה עולות זמרות אנושיות שלפעמים מעוררות בה קנאה ותחרות. היא המקבילה הבובתית לג'סיקה ראביט. רואה בתאטרון הבובתי כמקפצה לעולם האנושי, אבל למעשה כלואה בו.
קרמיט כאמור הוא גם הבוס וגם לא. הוא גם שולט בעינינים וגם נתקף בזעם וחרדה מדי פעם כשהדברים יוצאים משליטה. המופע חייב להמשיך גם כשגונזו מתרסק. זה המוטו.

שיא הרגש

במימד הרגשי עוצמתו של קרמיט נתונה במינעד שבין עצב קיומי ואופטימיות.
גם מקצועית וגם רומנטית הוא מחפש את דרכו. קרמיט נמצא בסיפור אהבה חד צדדי שבו הוא נאהב על ידי אישה שאינו אוהב. זה טראגי וזה קומי. השיא של המופע הוא גם השיא הרומנטי בחתונה של קרמיט ומיס פיגי.
בסרט "החבובות כובשות את מנהטן" הם מעלים מופע. ובמופע גונזו אמור לחתן את קרמיט ומיס פיגי. בפועל מיס פיגי עושה לו תרגיל מבריק (משום מה המשפט של קרמיט בשפה אחרת, שם הוא מתפלא למה גונזו לא עורך את החתונה):



הסצינה הזו מביאה לשיא את המורכבות של קרמיט: הוא מכור למופע. זה החיים שלו. לכן הוא לא רומנטיקן אמיתי, לכן הוא לא רוצה להתחתן אפעם (כפי שהצהיר באחת התוכניות). מיס פיגי בעצם מאתגרת אותו בזה שהיא יוצרת סצינה שהיא חלק מההצגה ופתאום... אלה החיים האמיתיים. ושימו לב לשיר שקרמיט שר כחלק מהמופע. האם הוא משקר כשהוא שר "היא משמחת אותי?" נראה לא. נראה גם שזו הדרך היחידה לגרום לו לאהוב: לעשות מזה שואו. במובן הזה דווקא הדיווה שכולה תדמית וצלצולים רוצה משהו שיהיה לו קיום מחוץ לתאטרון.

טראגי-קומי

לפי הסרט "החבובות" (2012) המציאות היא עגומה. לא רק שקרמיט לא התחתן אלא הוא נשאר בודד, חי באחוזה אפילה שאין בה שמחה ואין בה חיים.


הטרגדיה שלו כבר הופיעה קודם. הוא תוהה למה הוא עזב את הביצה?



זאת אומרת שהחלום שלו תמיד היה מטא: עשיית תאטרון דרך דיבור על תאטרון, על בידור. למעשה, הוא לא היה חבובה עד שהוא החליט להיות בדרן. עד אז הוא היה צפרדע (לפי האגדה הנושנה). והטשטוש הזה שנוצר באופן מובנה בין העולם האמיתי לעולם ההצגה הוא שמעניק לו את העומק. הוא תמיד יישאר מסתכל מבחוץ. הוא שחקן, אבל גם מנהל המופע. הוא צפרדע, אבל גם בובה. הוא מופיע בפני בובות, אבל בעצם בפני בני אדם. הוא חי את התאטרון אבל בעצם חי בקונפליקט עם הבחירות שלו. הוא המנהיג של החבורה אבל הוא האאוטסיידר באותו הזמן.

אולי זה הסיפור הצפרדעי שלו על רגל אחת:
הוא דו-חי.
הוא ירוק. הוא יכול לברוח ולהטמע ברגע, להסתוות, להעלם. אבל הוא בוחר להיות בקדמת הבמה. בולט על רקע אדום, קונטרסטי.
להיות כוכב.
ירוק על ירוק
ירוק על אדום
אם קרמיט ופיגי היו נפגשים כילדים. החבובוטף בגרסת הבובות. מקסים.

סם וחברים

הפיילוט לחבובות נקרא "מין ואלימות"(!). ואכן, במקור קרמיט לא היה אמור להיות הדמות הראשית.


שירו של קרמיט
להיות ירוק

זֶה לֹא קַל לִהְיוֹת יָרוֹק.
כָּל הַיּוֹם אַתָּה מְבַלֶּה
בְּצֶבַע שֶׁל עָלֶה.
אוּלַי הָיָה לִי יוֹתֵר טוֹב
לִהְיוֹת אָדוֹם, צָהוֹב, זָהוֹב
יוֹתֵר צִבְעוֹנִי, זֵה יוֹתֵר חִנָּנִי יוֹתֵר קַל לֶאֱהוֹב.
זֶה לֹא קַל לִהְיוֹת יָרוֹק.
אַתָּה נִבְלָע, אַתָּה נִמְחַק.
בָּעוֹלָם הַיְּרַקְרָק.
אֲנָשִׁים עוֹבְרִים וְלֹא רוֹאִים.
אַתָּה לֹא בּוֹלֵט בַּשֶׁטַח
כְּמוֹ נִצְנוּץ שֶׁל אוֹר בַּמַּיִם
אוֹ כּוֹכָב שֶׁבַּשָׁמַיִם
 
               אֲבָל יָרוק הוּא צֶבַע הָאָבִיב,
וְיָרוֹק הוּא צֶבַע מַרְגִיעַ כְּמוֹ חָבֵר חָבִיב.
יָרוֹק יָכוֹל לִהְיוֹת גָּדוֹל כְּמוֹ הַר מְיוֹעָר
גָּבוֹהַ כְּמוֹ עֵץ
רַעֲנָן כְּמוֹ נָהָר.
יָרוֹק זֶה מַה שֶׁיֵּשׁ לִי.
אַתָּה מִתְפַּלֵא  לָמָה?
לָמָה לְהִתְפַּלֵא?
לָמָה לְהִתְפַּלֵא?
אֲנִי יָרוֹק
וְיָפֶה
כְּמוֹ עָלֶה
וְזֶה מְעוּלֶה.
וַאֲנִי חוֹשֵׁב שְזֶה מַה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת... יָכוֹל לִהְיוֹת.


השיר בביצועו של קרמיט:


הקטע האהוב עליי: האם קרמיט יכול לרקוד סטפס?

וזה דוקו\מחווה על ג'ים הנסון:

האם החבובות שרדו את מותו של ג'ים?


איור לגליון מיוחד של Little white lies לקראת "החבובות מבוקשות" 2014


ואיפה אנחנו במופע?
הזקנים במרפסת הם אנחנו
האלטר-אגו שלנו בעולם הבובות. הם לא חכמים ולא יפים אבל מעמדת הצופים הם יכולים להתנשא על הכל. והם אפילו לא
שלמו כניסה. והם אנושיים יחסית.
ממש כמונו.

נספח:
המאמר שלי על משבר גיל ההתבגרות של ילדי רחוב סומסום.
יופי של קישורים ומאמרים וסרטים על החבובות://floobynooby.blogspot.co.il/2009/06/muppets-in-60s.html

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


המחזור החודשי- סרטון הסברה ישראלי עצמאי

מה אתם יודעים על המחזור החודשי? צוות TOOSH, עדה רימון ואופק שמר https://vimeo.com/toosh, יצרו סרטון שמסביר מה קורה לגוף בזמן המחזור. הסרט היה מועמד בתחרות אסיף בקטגוריית עצמאי לשנת 2017. למה עצמאי? כי למרות שהסרט נראה כסרט הסברה מוזמן ומושקע הוא נעשה מתוך יוזמה עצמאית על מנת להעלות את הנושא למודעות.
הסרט עושה שימוש בטקסטורות, בדים וחומרים שנותנים לגוף הנשי חומריות חדשה ואולי גם מאיימת פחות עבור אלו שנרתעים מעיסוק בנושאים אינטימיים:


צוות TOOSH יצר גם את "בוקה, מבוקה ומבולקה" הסאטירי:


ראיון במונפש: http://moonfash.co.il/menstrual_cycle/