כריס לאנדרת' הוא טיפוס מיוחד. הוא זכה באוסקר על דוקו-אנימציה שעשה על חייו של האנימטור ריאן לרקין.
ריאן לרקין היה אנימטור ואמן רב תחומי מבטיח שעשה כמה סרטים נהדרים (בתחתית הרשומה) אבל הוא גם הדרדר לאלכוהול וסמים והפסיק ליצור. כריס החליט במחווה אלטרואיסטית "להציל את ריאן מעצמו". אבל איך? הוא ניסה לשכנע את ריאן לחזור לחיי יצירה ולנטוש את האלכוהול.
באופן מפתיע זה לא צלח.
הסרט מתאר את ריאן מנקודת המבט של כריס. אבל הוא גם מעביר את ריאן דרך פילטר ויזואלי ותודעתי זשל כריס עצמו. למעשה, כריס מנכס לעצמו את ריאן כדמות, כדמות בסרט של כריס ומקור להשלכה פסיכולוגית. הפער הזה שבין הניצול והאלטרואיזם (המדומה?) נראה אולי בלתי ניתן לגישור אבל למעשה מדובר בשני צדדים של אותו מטבע. כריס מנסה להציל את ריאן כי זה בונה את האגו שלו. כך זה נראה באופן בוטה בדוקו שמתעד את העבודה על ריאן. מומלץ לראות את שניהם.
מה שמפתיע הוא שנראה שכריס מודע לכך שריאן משמש לו כפלטפורמה אגואיסטית. איך הוא חי עם עצמו אני לא יודע.
ריאן לא אהב את דמותו השבורה והמעוותת שיצר כריס והוא נפטר כמה שנים לאחר שהסרט יצא.
יהי זכרו ברוך.
ריאן:
סרטו האחרון (בינתיים) של כריס עובד על אותו עיקרון. הוא מניח מפגש אנושי כנקודת מוצא לצלילה אל עולמו הפנימי של כריס עצמו. וגם הוא רווי השפעות, שברי אנשים ואלטראגואים. לרגעים זה נראה עמוק ולרגעים זה נראה ילדותי, קלישאתי ובעיקר לא כן.
"סיסמה תת-מודעת"
"אלטראגואים" הדוקו על הפקת ריאן (52 דקות)ריאן לרקין היה אנימטור ואמן רב תחומי מבטיח שעשה כמה סרטים נהדרים (בתחתית הרשומה) אבל הוא גם הדרדר לאלכוהול וסמים והפסיק ליצור. כריס החליט במחווה אלטרואיסטית "להציל את ריאן מעצמו". אבל איך? הוא ניסה לשכנע את ריאן לחזור לחיי יצירה ולנטוש את האלכוהול.
באופן מפתיע זה לא צלח.
הסרט מתאר את ריאן מנקודת המבט של כריס. אבל הוא גם מעביר את ריאן דרך פילטר ויזואלי ותודעתי זשל כריס עצמו. למעשה, כריס מנכס לעצמו את ריאן כדמות, כדמות בסרט של כריס ומקור להשלכה פסיכולוגית. הפער הזה שבין הניצול והאלטרואיזם (המדומה?) נראה אולי בלתי ניתן לגישור אבל למעשה מדובר בשני צדדים של אותו מטבע. כריס מנסה להציל את ריאן כי זה בונה את האגו שלו. כך זה נראה באופן בוטה בדוקו שמתעד את העבודה על ריאן. מומלץ לראות את שניהם.
מה שמפתיע הוא שנראה שכריס מודע לכך שריאן משמש לו כפלטפורמה אגואיסטית. איך הוא חי עם עצמו אני לא יודע.
ריאן לא אהב את דמותו השבורה והמעוותת שיצר כריס והוא נפטר כמה שנים לאחר שהסרט יצא.
יהי זכרו ברוך.
ריאן:
סרטו האחרון (בינתיים) של כריס עובד על אותו עיקרון. הוא מניח מפגש אנושי כנקודת מוצא לצלילה אל עולמו הפנימי של כריס עצמו. וגם הוא רווי השפעות, שברי אנשים ואלטראגואים. לרגעים זה נראה עמוק ולרגעים זה נראה ילדותי, קלישאתי ובעיקר לא כן.
"סיסמה תת-מודעת"
(מאמר עם פירוט הדמויות שהופיעו בתת מודע של כריס: http://www.cartoonbrew.com/shorts/watch-chris-landreths-subconscious-password-and-read-his-exclusive-guide-to-the-film-94083.html)
"החוד"
מנגינת רחוב
הליכה
על מותו של ריאן:
תגובות
הוסף רשומת תגובה