דלג לתוכן הראשי

TEDed באנימציה (גם) ישראלית


מכירים את TED? אתר ללא מטרות רווח עם כנסים וסרטונים של הרצאות קצרות ומעוררות השראה בכל נושא שבעולם כדי להרבות ידע והשראה? אז יש להם תוכנית לאנימטורים. כן. זהו שיתוף פעולה בין טד לאנימטורים מכל העולם. קוראים לזה TED-ED וניתן לנסות לעבוד מולם כאן: http://ed.ted.com/get_involved
TEDED, ערוץ יוטיוב: http://www.youtube.com/user/TEDEducation/videos

הנה שני אנימטורים ישראלים שכבר יוצרים עבורם, נדב ארבל ואבי עופר:

נדב ארבל (שהוא גם חבר שלי! תזמינו אצלו סרטונים! הוא אנימטור מצויין ואדם טוב גם!) עשה להם כבר כמה סרטים והנה הם לפניכם. (עיצוב מורן ברק). בהמשך הרשומה נדב כותב על העבודה מולם ונותן הצצה לעבודה מול לקוח מחו"ל.

המירוץ לחלל

ערפדים


וגם זה שלו, "מלון הפרדוקס הנצחי". עיצוב: יוני בועז:


שווריל 2013 של נדב:



את אחד הסרטים הטובים של טד כבר העליתי בעבר, מסע הגיבור, על הסיפור הבסיסי מאחורי כל סיפור:

גם אבי עופר עשה להם סרטונים. כמו זה שעוסק בנושא חשוב: "איך בונים עולם דמיוני".

והתגברות על מיכשולים:


נדב על העבודה מול TED:
אז נראה לי שהגעתי לעבוד עם TED דרכך לא? אם זכור לי נכון אתה הצגת לי את הפרוייקט ויכול להיות אפילו שהמלצת עליי (יכול להיות שאני ממציא....)
אני זוכר שחששתי בהתחלה, בכל זאת זה לקוח מאוד גדול, ולא הייתי מורגל בעבודה מול גורמים מחו"ל אבל מהר מאוד התברר שהעבודה מולם מעולה. דבר ראשון, כמובן בלי להשמיץ את מה שקורה פה בביצה, יש הבדלי תרבות בשיח, מאוד מאוד מנומסים ומאוד מקצועיים. לוקח קצת זמן להתרגל לזה, למיילים הרשמיים, אני מוצא את עצמי מתלבט לא פעם האם לכתוב איזו הערה שפה בארץ לא הייתי חושב פעמיים לגבי להביע את דעתי עליה. זה פועל גם לטובה וגם לרעה, בסופו של דבר אני חייב לציין שאני מעדיף את החופשיות שקיימת פה ואני מאמין שזה גם סוג של יתרון שלנו כישראלים, הגישה הפתוחה יותר והדיבור הישיר שקיימים אצלנו פה באופן טבעי. אני מרגיש שאם זה נעשה במידה זה זוכה להערכה אצלם. 
יש גם הרגשה טובה לעבוד על משהו שקשור לחינוך ולהפצת ידע חינמית, זה תמיד מרענן להתאוורר קצת מהגופים העיסקיים והטון הפירסומי. עם זאת התשלום עבור הפרוייקטים לא מדהים, זה ארגון "ללא מטרות רווח" ולכן התקציב נמוך יחסית לגודל ההפקה - השיעורים די ארוכים, בממוצע יותר מ-5 דקות. מול זה עומדים ייתרונות של תשלום מסודר ובזמן ויש חופש מוחלט לגבי הארט והבימוי, כמעט אין הערות, הם מאפשרים לך לעשות מה שמתאים לך ומאוד מפרגנים. מה שבסופו של דבר הופך את העבודה יחסית למשתלמת (אין סבבי תיקונים) ובעיקר למהנה. נראה לי שזה גם מה שמושך את המעצבים הנהדרים שמסכימים לעבוד איתי על הפרוייקטים האלה, זה יוצר מקום בשביל כולנו לעשות דברים כמעט ללא תלות בלקוח. זה המקום כמובן לתת קרדיט למורן ברק וליוני בועז שהם כמובן שותפים מלאים לפרוייקטים שהפקנו עד עכשיו. 
סיימנו שלושה סרטים ואני מתחיל עכשיו עוד שניים. (אם יש מעצבים שרוצים לקחת חלק אשמח שיצרו קשר) זה עוד יתרון, זו עבודה יחסית קבועה, כל עוד אני רוצה יש פרוייקטים.
בונוס נוסף הוא חשיפה ענקית לקהל שלא הייתי מגיע אליו אחרת, יש לכל סרטון עשרות אלפי צפיות תוך ימים ספורים, הסרט שהוצאנו על ערפדים לכבוד ליל כל הקדושים מתקרב לחצי מיליון צפיות.
החשיפה מתחילה ליצור לסטודיו קצת קשרים עם גורמים בחו"ל, אין עדיין משהו שהבשיל לפרוייקטים חדשים אבל יש תהליכים שהתחילו.
אה...זהו.
אני ממליץ לכל מי שמתלבט, ללכת על זה, תגידו ש"נדב שלח אותכם..." :), רק צריך לבוא פחות בראש עסקי ורווחי ויותר כהזדמנות קצת להנות, לנסות דברים חדשים, לתרום קצת להפצת ידע בעולם ועל הדרך גם לקבל תשלום ונסיון בעבודה בעולם הגדול.
תהנו.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…