דלג לתוכן הראשי

TEDed באנימציה (גם) ישראלית


מכירים את TED? אתר ללא מטרות רווח עם כנסים וסרטונים של הרצאות קצרות ומעוררות השראה בכל נושא שבעולם כדי להרבות ידע והשראה? אז יש להם תוכנית לאנימטורים. כן. זהו שיתוף פעולה בין טד לאנימטורים מכל העולם. קוראים לזה TED-ED וניתן לנסות לעבוד מולם כאן: http://ed.ted.com/get_involved
TEDED, ערוץ יוטיוב: http://www.youtube.com/user/TEDEducation/videos

הנה שני אנימטורים ישראלים שכבר יוצרים עבורם, נדב ארבל ואבי עופר:

נדב ארבל (שהוא גם חבר שלי! תזמינו אצלו סרטונים! הוא אנימטור מצויין ואדם טוב גם!) עשה להם כבר כמה סרטים והנה הם לפניכם. (עיצוב מורן ברק). בהמשך הרשומה נדב כותב על העבודה מולם ונותן הצצה לעבודה מול לקוח מחו"ל.

המירוץ לחלל

ערפדים


וגם זה שלו, "מלון הפרדוקס הנצחי". עיצוב: יוני בועז:


שווריל 2013 של נדב:



את אחד הסרטים הטובים של טד כבר העליתי בעבר, מסע הגיבור, על הסיפור הבסיסי מאחורי כל סיפור:

גם אבי עופר עשה להם סרטונים. כמו זה שעוסק בנושא חשוב: "איך בונים עולם דמיוני".

והתגברות על מיכשולים:


נדב על העבודה מול TED:
אז נראה לי שהגעתי לעבוד עם TED דרכך לא? אם זכור לי נכון אתה הצגת לי את הפרוייקט ויכול להיות אפילו שהמלצת עליי (יכול להיות שאני ממציא....)
אני זוכר שחששתי בהתחלה, בכל זאת זה לקוח מאוד גדול, ולא הייתי מורגל בעבודה מול גורמים מחו"ל אבל מהר מאוד התברר שהעבודה מולם מעולה. דבר ראשון, כמובן בלי להשמיץ את מה שקורה פה בביצה, יש הבדלי תרבות בשיח, מאוד מאוד מנומסים ומאוד מקצועיים. לוקח קצת זמן להתרגל לזה, למיילים הרשמיים, אני מוצא את עצמי מתלבט לא פעם האם לכתוב איזו הערה שפה בארץ לא הייתי חושב פעמיים לגבי להביע את דעתי עליה. זה פועל גם לטובה וגם לרעה, בסופו של דבר אני חייב לציין שאני מעדיף את החופשיות שקיימת פה ואני מאמין שזה גם סוג של יתרון שלנו כישראלים, הגישה הפתוחה יותר והדיבור הישיר שקיימים אצלנו פה באופן טבעי. אני מרגיש שאם זה נעשה במידה זה זוכה להערכה אצלם. 
יש גם הרגשה טובה לעבוד על משהו שקשור לחינוך ולהפצת ידע חינמית, זה תמיד מרענן להתאוורר קצת מהגופים העיסקיים והטון הפירסומי. עם זאת התשלום עבור הפרוייקטים לא מדהים, זה ארגון "ללא מטרות רווח" ולכן התקציב נמוך יחסית לגודל ההפקה - השיעורים די ארוכים, בממוצע יותר מ-5 דקות. מול זה עומדים ייתרונות של תשלום מסודר ובזמן ויש חופש מוחלט לגבי הארט והבימוי, כמעט אין הערות, הם מאפשרים לך לעשות מה שמתאים לך ומאוד מפרגנים. מה שבסופו של דבר הופך את העבודה יחסית למשתלמת (אין סבבי תיקונים) ובעיקר למהנה. נראה לי שזה גם מה שמושך את המעצבים הנהדרים שמסכימים לעבוד איתי על הפרוייקטים האלה, זה יוצר מקום בשביל כולנו לעשות דברים כמעט ללא תלות בלקוח. זה המקום כמובן לתת קרדיט למורן ברק וליוני בועז שהם כמובן שותפים מלאים לפרוייקטים שהפקנו עד עכשיו. 
סיימנו שלושה סרטים ואני מתחיל עכשיו עוד שניים. (אם יש מעצבים שרוצים לקחת חלק אשמח שיצרו קשר) זה עוד יתרון, זו עבודה יחסית קבועה, כל עוד אני רוצה יש פרוייקטים.
בונוס נוסף הוא חשיפה ענקית לקהל שלא הייתי מגיע אליו אחרת, יש לכל סרטון עשרות אלפי צפיות תוך ימים ספורים, הסרט שהוצאנו על ערפדים לכבוד ליל כל הקדושים מתקרב לחצי מיליון צפיות.
החשיפה מתחילה ליצור לסטודיו קצת קשרים עם גורמים בחו"ל, אין עדיין משהו שהבשיל לפרוייקטים חדשים אבל יש תהליכים שהתחילו.
אה...זהו.
אני ממליץ לכל מי שמתלבט, ללכת על זה, תגידו ש"נדב שלח אותכם..." :), רק צריך לבוא פחות בראש עסקי ורווחי ויותר כהזדמנות קצת להנות, לנסות דברים חדשים, לתרום קצת להפצת ידע בעולם ועל הדרך גם לקבל תשלום ונסיון בעבודה בעולם הגדול.
תהנו.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …