דלג לתוכן הראשי

זהירות מהמרווח: על סקיצה ועל מוטיבציה

סְקִיצָה[עריכה]
  1. רישום־מוקדם לפני ביצוע הציור הסופי, רישום הכנה ליצירה המוגמרת.


הייתה תקופה שהייתי ממלא סקצ'בוקים.
מדפים שלמים של חוברות משורבטות.

במשך תקופה ארוכה הרגשתי שסקיצה היא יצירה שאפשר להסתפק בה: היא חיונית, היא מחפשת והיא שופעת. חשבתי אפילו שאחרי מותי יהיה מוזיאון רק לסקיצות שלי.
לקח לי זמן להבין שמדובר במתכון לתקיעות יצירתית ואף מעבר לזה.

יש משל של רבי נחמן מברסלב שמתאר את הפער שבין "הלב והמעיין". בקצרה רק אתמצת שישנם שני הרים: באחד נמצא "הלב" ובשני "המעיין" והלב משתוקק למעיין שנשקף מהצד השני. אבל בדרך מהלב אל המעיין עוברים בעמק. ובעמק אתה כבר לא רואה את היעד, את המעיין, ורק מי שמתמיד במעלה ההר מגיע.
והדחף הוא לחזור אחורה, למקום שממנו רואים את המעיין אך לא נוגעים בו.

הנמשל הוא ברור. הסקיצה מסמנת לנו יעד. היא יוצרת דימוי מהיר וחיוני של משהו שרק מצביע על כיוון אך לא על תוצר סופי. המסע אל העמק, לא רק שמאלץ אותנו להתמודד עם שאלות, ששלב הסקיצה והדמיון הראשוניים לא העלו, אלא גם מאלץ אותנו להתנתק בכוח ובכאב מאותה התרשמות ראשונית. לוותר על הדימוי הראשון שעלה לנו לראש כדי לאפשר הולדה של משהו נכון יותר (או פרקטי יותר, שזה הכי קשה).

העניין נוגע לא רק לחיי היצירתיים אלא לחיי בכלל. הויתור על העצמתי והדמיוני על מנת לאפשר לממשי לקרות, הוא מאבק קיומי. לעבוד על יצירה מתוך כוונה להשלים אותה, מחייב ויתורים רבים וחריקת שיניים. בעיקר בתחום מורכב כמו אנימציה שדורש שלבי הפקה רבים וגם שיתופי פעולה בדרך.

לפני תקופה מסוימת החלטתי לצאת לדרך אל עבר המעיין. אל העמק שבו מתנתקים מהסקיצה. אל המקום שבו היא יכולה להתממש ב"גוף", ביצירה נוכחת.
היצירה הזו היא מגוונת. אמנם סרט לא יצא ממנה עדיין אבל עשייה שמחוברת לקרקע כן. דברים שיש להם נוכחות וקיום. הסקיצות הופכות להיות "שלב בדרך ל-" ולא מהות בפני עצמה.
המחיר הוא יקר. הוא דורש ויתור על משהו ילדותי. כמו היכולת תמיד להנות מהמחשבה "איזה סרט מצויין זה יכול היה להיות" ולא לעמוד מול הפשרה והאכזבה הבלתי נמנעת מחוסר השלמות שביצירה מוגמרת. אבל החיים קצרים מכדי לעשות סקיצות כל היום. הרוח צריכה גוף להתלבש בו. זו המשמעות של עשיית אמנות.

אבל יש טוויסט למסע הזה.
אנשים כל הזמן אומרים לי שהם אוהבים את הסקיצות שלי יותר מהרבה דברים "מוגמרים". הרבה דברים שאני עושה מאבדים מהקסם שלהם בתהליך. בדרך למעלה ההר.
"מה זה אומר?" אני תוהה ומתיישב על אבן בדרך למעלה.
זה כנראה אומר שני דברים סותרים:
1. שיש סקיצות שהן כן חלק מהתוצר כמו שהן. או בקו, או באוירה או ברעיון. סקיצה לא מחייבת נטישה מוחלטת.
ו2. אולי זה אומר שיש לי עוד הרבה עבודה כדי לדעת מה לקחת מהראשוניות של הסקיצה ולהצליח לתרגם את זה להחלטה שיושבת בתוך תוצר מוקפד יותר. מקצועי יותר. אחראי יותר.
והעיקר: לא להתקע באמצע העליה!
******
מתוך הספר steal like an artist על יצירתיות. מומלץ.

הנה כמה סרטוני מוטיבציה קצרים ומקסימים:
עירא גלס, על הפער הזה:


המקצוע: אנימטור.


ככה עושים אנימציה:


תמשיכו לרשום!

דחיינות:




 סקיצות של החברים של השוליה, שחלקם באמת חברים :)

ענת קוסטי:


אוסי ולד:


מתן ליפמן:










ענבל בנצור:

Created with flickr slideshow.

דבורה נצר-גרינברג בסקיצות לקליפ "אושר":

Created with flickr slideshow.

עוד סקיצות של אנימטורים יש בספר animation sketchbooks ודוגמאות ממנו יש פה:  http://www.michaelspornanimation.com/splog/?p=10750


Note-book-6
נספח: "הלב והמעיין"
כל דבר ודבר בעולם יש לו לב וגם העולם בכללו יש לו לב. ולב העולם הוא קומה שלימה, כקומת אדם, עם פנים ועם ידיים ורגלים. אלא שאפילו הציפורן הקטנה ברגלו של לב העולם מלובבת יותר מכל לב אחר.
בקצה העולם יש הר גבוה ועל ההר נתונה אבן גדולה ומן האבן נובע מעיין. ובקצהו האחר של העולם שוב יש הר גבוה ושם לב העולם. ולב העולם עומד וצופה תמיד כנגד המעיין והוא נכסף וכמיה ומשתוקק לבוא אליו; והמעיין נכסף גם הוא ומשתוקק לבוא אל הלב. ולב העולם שתי חולשות יש לו: חולשה אחת מפני החמה שמכה עליו ושורפת אותו, וחולשה שניה מחמת הכיסופים וההשתוקקות. וכשלב העולם מבקש להנפש מעט ולהשיב רוחו באה ציפורה גדולה ופורשת כנפיה וסוככת עליו מפני החמה. אך גם בשעת מנוחתו צופה הלב כנגד המעיין והוא שואג ומנהם מרוב געגועים והשתוקקות. ומאחר שהוא נכסף ומשתוקק כל כך לבוא אל המעיין מפני מה אינו הולך אליו? אלא כל זמן שהוא עומד על פסגת ההר הוא רואה את ראש ההר השני ששם המעיין, אבל אם ירצה להתקרב אליו יצטרך לרדת מעל פסגת ההר ואז יעלם מנגד עיניו ראש ההר השני ושוב לא יוכל לראות את המעיין. ואם לב העולם לא יראה את המעיין אפילו רגע אחד תצא נפשו חס ושלום ויגווע. יגווע הלב יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר בעולם.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):