דלג לתוכן הראשי

זהירות מהמרווח: על סקיצה ועל מוטיבציה

סְקִיצָה[עריכה]
  1. רישום־מוקדם לפני ביצוע הציור הסופי, רישום הכנה ליצירה המוגמרת.


הייתה תקופה שהייתי ממלא סקצ'בוקים.
מדפים שלמים של חוברות משורבטות.

במשך תקופה ארוכה הרגשתי שסקיצה היא יצירה שאפשר להסתפק בה: היא חיונית, היא מחפשת והיא שופעת. חשבתי אפילו שאחרי מותי יהיה מוזיאון רק לסקיצות שלי.
לקח לי זמן להבין שמדובר במתכון לתקיעות יצירתית ואף מעבר לזה.

יש משל של רבי נחמן מברסלב שמתאר את הפער שבין "הלב והמעיין". בקצרה רק אתמצת שישנם שני הרים: באחד נמצא "הלב" ובשני "המעיין" והלב משתוקק למעיין שנשקף מהצד השני. אבל בדרך מהלב אל המעיין עוברים בעמק. ובעמק אתה כבר לא רואה את היעד, את המעיין, ורק מי שמתמיד במעלה ההר מגיע.
והדחף הוא לחזור אחורה, למקום שממנו רואים את המעיין אך לא נוגעים בו.

הנמשל הוא ברור. הסקיצה מסמנת לנו יעד. היא יוצרת דימוי מהיר וחיוני של משהו שרק מצביע על כיוון אך לא על תוצר סופי. המסע אל העמק, לא רק שמאלץ אותנו להתמודד עם שאלות, ששלב הסקיצה והדמיון הראשוניים לא העלו, אלא גם מאלץ אותנו להתנתק בכוח ובכאב מאותה התרשמות ראשונית. לוותר על הדימוי הראשון שעלה לנו לראש כדי לאפשר הולדה של משהו נכון יותר (או פרקטי יותר, שזה הכי קשה).

העניין נוגע לא רק לחיי היצירתיים אלא לחיי בכלל. הויתור על העצמתי והדמיוני על מנת לאפשר לממשי לקרות, הוא מאבק קיומי. לעבוד על יצירה מתוך כוונה להשלים אותה, מחייב ויתורים רבים וחריקת שיניים. בעיקר בתחום מורכב כמו אנימציה שדורש שלבי הפקה רבים וגם שיתופי פעולה בדרך.

לפני תקופה מסוימת החלטתי לצאת לדרך אל עבר המעיין. אל העמק שבו מתנתקים מהסקיצה. אל המקום שבו היא יכולה להתממש ב"גוף", ביצירה נוכחת.
היצירה הזו היא מגוונת. אמנם סרט לא יצא ממנה עדיין אבל עשייה שמחוברת לקרקע כן. דברים שיש להם נוכחות וקיום. הסקיצות הופכות להיות "שלב בדרך ל-" ולא מהות בפני עצמה.
המחיר הוא יקר. הוא דורש ויתור על משהו ילדותי. כמו היכולת תמיד להנות מהמחשבה "איזה סרט מצויין זה יכול היה להיות" ולא לעמוד מול הפשרה והאכזבה הבלתי נמנעת מחוסר השלמות שביצירה מוגמרת. אבל החיים קצרים מכדי לעשות סקיצות כל היום. הרוח צריכה גוף להתלבש בו. זו המשמעות של עשיית אמנות.

אבל יש טוויסט למסע הזה.
אנשים כל הזמן אומרים לי שהם אוהבים את הסקיצות שלי יותר מהרבה דברים "מוגמרים". הרבה דברים שאני עושה מאבדים מהקסם שלהם בתהליך. בדרך למעלה ההר.
"מה זה אומר?" אני תוהה ומתיישב על אבן בדרך למעלה.
זה כנראה אומר שני דברים סותרים:
1. שיש סקיצות שהן כן חלק מהתוצר כמו שהן. או בקו, או באוירה או ברעיון. סקיצה לא מחייבת נטישה מוחלטת.
ו2. אולי זה אומר שיש לי עוד הרבה עבודה כדי לדעת מה לקחת מהראשוניות של הסקיצה ולהצליח לתרגם את זה להחלטה שיושבת בתוך תוצר מוקפד יותר. מקצועי יותר. אחראי יותר.
והעיקר: לא להתקע באמצע העליה!
******
מתוך הספר steal like an artist על יצירתיות. מומלץ.

הנה כמה סרטוני מוטיבציה קצרים ומקסימים:
עירא גלס, על הפער הזה:


המקצוע: אנימטור.


ככה עושים אנימציה:


תמשיכו לרשום!

דחיינות:




 סקיצות של החברים של השוליה, שחלקם באמת חברים :)

ענת קוסטי:


אוסי ולד:


מתן ליפמן:










ענבל בנצור:

Created with flickr slideshow.

דבורה נצר-גרינברג בסקיצות לקליפ "אושר":

Created with flickr slideshow.

עוד סקיצות של אנימטורים יש בספר animation sketchbooks ודוגמאות ממנו יש פה:  http://www.michaelspornanimation.com/splog/?p=10750


Note-book-6
נספח: "הלב והמעיין"
כל דבר ודבר בעולם יש לו לב וגם העולם בכללו יש לו לב. ולב העולם הוא קומה שלימה, כקומת אדם, עם פנים ועם ידיים ורגלים. אלא שאפילו הציפורן הקטנה ברגלו של לב העולם מלובבת יותר מכל לב אחר.
בקצה העולם יש הר גבוה ועל ההר נתונה אבן גדולה ומן האבן נובע מעיין. ובקצהו האחר של העולם שוב יש הר גבוה ושם לב העולם. ולב העולם עומד וצופה תמיד כנגד המעיין והוא נכסף וכמיה ומשתוקק לבוא אליו; והמעיין נכסף גם הוא ומשתוקק לבוא אל הלב. ולב העולם שתי חולשות יש לו: חולשה אחת מפני החמה שמכה עליו ושורפת אותו, וחולשה שניה מחמת הכיסופים וההשתוקקות. וכשלב העולם מבקש להנפש מעט ולהשיב רוחו באה ציפורה גדולה ופורשת כנפיה וסוככת עליו מפני החמה. אך גם בשעת מנוחתו צופה הלב כנגד המעיין והוא שואג ומנהם מרוב געגועים והשתוקקות. ומאחר שהוא נכסף ומשתוקק כל כך לבוא אל המעיין מפני מה אינו הולך אליו? אלא כל זמן שהוא עומד על פסגת ההר הוא רואה את ראש ההר השני ששם המעיין, אבל אם ירצה להתקרב אליו יצטרך לרדת מעל פסגת ההר ואז יעלם מנגד עיניו ראש ההר השני ושוב לא יוכל לראות את המעיין. ואם לב העולם לא יראה את המעיין אפילו רגע אחד תצא נפשו חס ושלום ויגווע. יגווע הלב יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר בעולם.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.