דלג לתוכן הראשי

'תוהו ובוהו' של ג'יימי מילס, מינימליזם רישומי של ת'וקה מאייר ועוד.

הרשומה הזו היא בעיקר על סגנון אנימטיבי מסויים של רישומים עדינים אבל במרכז נמצא סרט שעוסק בנושא מרתק: ה"תוהו ובוהו". את הסרט יצר בחור אנגלי שמשום מה בחר לקרוא לסרט שלו בעברית. וזה מפתיע מאוד, כמו במקרה של "בית שאן" הצרפתי, למצוא סרטים זרים שמתייחסים לנושאים עבריים.
אבל היה בו משהו מיוחד נוסף: היה נראה לי שהוא מצליח לתפוס את המושג החמקמק הזה "תוהו ובוהו".


אתר היוצר: http://jamie-mills.co.uk/
המשך

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית)
התוהו ובוהו קדם לבריאת העולם. שמו מרמז על תהיה ובהיה. כלומר: משהו מעורפל כמו מבט לא מפוקס. לפני הווצרות החומר, לפני שנדלק האור ("ויהי אור"). אבל ה"תוהו ובוהו" הוא גם הכאוס במובנו המתמטי. כלומר, ניתן לראות בו מאפיינים של מה שמכונה "תורת הכאוס" כתופעה מתמטית, פיסיקלית. אני לא מומחה לתחום אבל ספר שקראתי בנושא העיר את עיניי לתופעה מאוד מיוחדת: הכאוס מתגלה בסתירה מובנית: הוא דבר מאוד מסודר.
לדוגמה: תבניות העננים הן משתנות ומשונות, אין שני עננים זהים, ועדיין אנחנו מזהים "ענן" כשאנחנו רואים אחד כזה. האלמנטים הויזואלים בהם הכאוס מתגלה, (כמו בעננים, קווי חוף, עלים, פתיתי שלג..) הם בעלי מגוון אינוספי ועם זאת מכילים תבניתיות מאוד יציבה. שהביטוי שלה הוא גם מאוד אסתטי.

בגלל זה הסרט הזה כל כך נגע בי.
אייל מסתובב עם חתיכת כאוס היולי מעל הראש.
והחתיכת כאוס הזו היא מעין מאגר אנרגיה מתחדש. כזה שקדם לבריאה וקדם להולדת החיים, ההרים והצמחיה. אבל ממשיך להיות נוכח. הרעיון הזה נראה לי אמיתי. והדימויים שהוא יוצר נראים לי מדוייקים.


אולי זו גם הסיבה שאני אוהב את מה שנקרא "moving hold".
moving hold, ("עומד זז") הוא קו אנימציה רוטט גם כשהדמות או האובייקט אינם זזים כלל. לפעמים הוא נעשה מבחירה ולפעמים מעצם החזרה על ציור שוב ושוב ידנית. יש אנשים שממש לא אוהבים את השימוש בו. אני אישית רואה בו דרך חיים: הקו תמיד זז. גם כשכלום לא קורה יש חיים מתחת לפני השטח.

הנה כמה עבודות איור נוספות של ג'יימי ולאחריהן עבודות של ת'וקה מאייר.





מינימליזם אסתטי של ת'וקה מייר:

ת'וקה מאייר Thoka maer: מאיירת ואנימטורית מברלין, בעלת קו אוורירי ואנימציה עדינה.
יש לה גם את הטמבלר שאני מאוד אוהב שמציג המון גיפים בעיפרון: http://itsnobiggie.tumblr.com/



מתוך It's no biggie
infra6








ובאותה רוח: "קפאין" של דנאה דיאז.

ולסיום: מחזור החיים של ג'וליאן פרוסט:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …