דלג לתוכן הראשי

'תוהו ובוהו' של ג'יימי מילס, מינימליזם רישומי של ת'וקה מאייר ועוד.

הרשומה הזו היא בעיקר על סגנון אנימטיבי מסויים של רישומים עדינים אבל במרכז נמצא סרט שעוסק בנושא מרתק: ה"תוהו ובוהו". את הסרט יצר בחור אנגלי שמשום מה בחר לקרוא לסרט שלו בעברית. וזה מפתיע מאוד, כמו במקרה של "בית שאן" הצרפתי, למצוא סרטים זרים שמתייחסים לנושאים עבריים.
אבל היה בו משהו מיוחד נוסף: היה נראה לי שהוא מצליח לתפוס את המושג החמקמק הזה "תוהו ובוהו".


אתר היוצר: http://jamie-mills.co.uk/
המשך

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית)
התוהו ובוהו קדם לבריאת העולם. שמו מרמז על תהיה ובהיה. כלומר: משהו מעורפל כמו מבט לא מפוקס. לפני הווצרות החומר, לפני שנדלק האור ("ויהי אור"). אבל ה"תוהו ובוהו" הוא גם הכאוס במובנו המתמטי. כלומר, ניתן לראות בו מאפיינים של מה שמכונה "תורת הכאוס" כתופעה מתמטית, פיסיקלית. אני לא מומחה לתחום אבל ספר שקראתי בנושא העיר את עיניי לתופעה מאוד מיוחדת: הכאוס מתגלה בסתירה מובנית: הוא דבר מאוד מסודר.
לדוגמה: תבניות העננים הן משתנות ומשונות, אין שני עננים זהים, ועדיין אנחנו מזהים "ענן" כשאנחנו רואים אחד כזה. האלמנטים הויזואלים בהם הכאוס מתגלה, (כמו בעננים, קווי חוף, עלים, פתיתי שלג..) הם בעלי מגוון אינוספי ועם זאת מכילים תבניתיות מאוד יציבה. שהביטוי שלה הוא גם מאוד אסתטי.

בגלל זה הסרט הזה כל כך נגע בי.
אייל מסתובב עם חתיכת כאוס היולי מעל הראש.
והחתיכת כאוס הזו היא מעין מאגר אנרגיה מתחדש. כזה שקדם לבריאה וקדם להולדת החיים, ההרים והצמחיה. אבל ממשיך להיות נוכח. הרעיון הזה נראה לי אמיתי. והדימויים שהוא יוצר נראים לי מדוייקים.


אולי זו גם הסיבה שאני אוהב את מה שנקרא "moving hold".
moving hold, ("עומד זז") הוא קו אנימציה רוטט גם כשהדמות או האובייקט אינם זזים כלל. לפעמים הוא נעשה מבחירה ולפעמים מעצם החזרה על ציור שוב ושוב ידנית. יש אנשים שממש לא אוהבים את השימוש בו. אני אישית רואה בו דרך חיים: הקו תמיד זז. גם כשכלום לא קורה יש חיים מתחת לפני השטח.

הנה כמה עבודות איור נוספות של ג'יימי ולאחריהן עבודות של ת'וקה מאייר.





מינימליזם אסתטי של ת'וקה מייר:

ת'וקה מאייר Thoka maer: מאיירת ואנימטורית מברלין, בעלת קו אוורירי ואנימציה עדינה.
יש לה גם את הטמבלר שאני מאוד אוהב שמציג המון גיפים בעיפרון: http://itsnobiggie.tumblr.com/



מתוך It's no biggie
infra6








ובאותה רוח: "קפאין" של דנאה דיאז.

ולסיום: מחזור החיים של ג'וליאן פרוסט:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):