}

21:28

'תוהו ובוהו' של ג'יימי מילס, מינימליזם רישומי של ת'וקה מאייר ועוד.

הרשומה הזו היא בעיקר על סגנון אנימטיבי מסויים של רישומים עדינים אבל במרכז נמצא סרט שעוסק בנושא מרתק: ה"תוהו ובוהו". את הסרט יצר בחור אנגלי שמשום מה בחר לקרוא לסרט שלו בעברית. וזה מפתיע מאוד, כמו במקרה של "בית שאן" הצרפתי, למצוא סרטים זרים שמתייחסים לנושאים עבריים.
אבל היה בו משהו מיוחד נוסף: היה נראה לי שהוא מצליח לתפוס את המושג החמקמק הזה "תוהו ובוהו".


אתר היוצר: http://jamie-mills.co.uk/
המשך

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. (בראשית)
התוהו ובוהו קדם לבריאת העולם. שמו מרמז על תהיה ובהיה. כלומר: משהו מעורפל כמו מבט לא מפוקס. לפני הווצרות החומר, לפני שנדלק האור ("ויהי אור"). אבל ה"תוהו ובוהו" הוא גם הכאוס במובנו המתמטי. כלומר, ניתן לראות בו מאפיינים של מה שמכונה "תורת הכאוס" כתופעה מתמטית, פיסיקלית. אני לא מומחה לתחום אבל ספר שקראתי בנושא העיר את עיניי לתופעה מאוד מיוחדת: הכאוס מתגלה בסתירה מובנית: הוא דבר מאוד מסודר.
לדוגמה: תבניות העננים הן משתנות ומשונות, אין שני עננים זהים, ועדיין אנחנו מזהים "ענן" כשאנחנו רואים אחד כזה. האלמנטים הויזואלים בהם הכאוס מתגלה, (כמו בעננים, קווי חוף, עלים, פתיתי שלג..) הם בעלי מגוון אינוספי ועם זאת מכילים תבניתיות מאוד יציבה. שהביטוי שלה הוא גם מאוד אסתטי.

בגלל זה הסרט הזה כל כך נגע בי.
אייל מסתובב עם חתיכת כאוס היולי מעל הראש.
והחתיכת כאוס הזו היא מעין מאגר אנרגיה מתחדש. כזה שקדם לבריאה וקדם להולדת החיים, ההרים והצמחיה. אבל ממשיך להיות נוכח. הרעיון הזה נראה לי אמיתי. והדימויים שהוא יוצר נראים לי מדוייקים.


אולי זו גם הסיבה שאני אוהב את מה שנקרא "moving hold".
moving hold, ("עומד זז") הוא קו אנימציה רוטט גם כשהדמות או האובייקט אינם זזים כלל. לפעמים הוא נעשה מבחירה ולפעמים מעצם החזרה על ציור שוב ושוב ידנית. יש אנשים שממש לא אוהבים את השימוש בו. אני אישית רואה בו דרך חיים: הקו תמיד זז. גם כשכלום לא קורה יש חיים מתחת לפני השטח.

הנה כמה עבודות איור נוספות של ג'יימי ולאחריהן עבודות של ת'וקה מאייר.





מינימליזם אסתטי של ת'וקה מייר:

ת'וקה מאייר Thoka maer: מאיירת ואנימטורית מברלין, בעלת קו אוורירי ואנימציה עדינה.
יש לה גם את הטמבלר שאני מאוד אוהב שמציג המון גיפים בעיפרון: http://itsnobiggie.tumblr.com/



מתוך It's no biggie
infra6








ובאותה רוח: "קפאין" של דנאה דיאז.

ולסיום: מחזור החיים של ג'וליאן פרוסט: