דלג לתוכן הראשי

1979. סרטון צעצועי-ילדות אפל של שרה חתוכה.


1979: שרה חתוכה בסרטון קאטאאוט-אפטר שמוצג כחלק מהתערוכה "DOLLS ART" ביפו בימים אלו. הזיית ילדות אפל הוקסומה.
בהמשך הרשומה מובא סיפור התהליך מפי שרה.



"אני כבר שנתיים משתפת פעולה עם לימור מרגוליס, אוצרת תערוכות "מסע בין החלומות" ו- "MINI ART" דרך המחלקה לאנימציה במנשר (הקרנת סרטי סטודנטים או הפקת סרטים הקשורים לנושא).
כשהתחילה לעבוד על תערוכה שלישית DOLLS ART פנתה אלי הפעם ישירות. וביקשה שאעשה לה סרט. התערוכה היא אוסף של בובות מכל העולם, יוצרים מגוונים, ואני ממליצה עליה בחום כי זה ממש לא רק לילדים.
תוך כדי שיחה איתה התחלתי לקשקש את אחת הדמויות, התנינה בשמלת בלרינה.
ואז המשכתי בסדרה עם קרנפה וארנבת. אחת מאיימת, אחת מגושמת והשלישית רכה ושברירית. בתור ילדה קטנה הכי אהבתי בובה של כיפה אדומה, עם חצי ראש זאב, אבל חוץ מזה, הכל היה מאוד אינטואיטיבי.
באותה תקופה עשיתי טסט אנימציה עם אסף חיות, מבוסס על סיפור שכתבתי לפני 10 שנים וההזדמנות שנתנה לי לימור עזרה לי לעבור את הגבול בין לתכנן ולבצע.
היה ברור שאעשה את זה בקאט אוט כי התלהבתי מהטכניקה של אסף: דמויות לבנות על רקע שחור, וראיתי בכך הזדמנות לעבוד בקלות עם שכבות מכיוון שאין התחייבות לרקע מסויים.

הפרויקט נעשה ללא תקציב בכלל, גייסתי קולגות, חברים קרובים וחברי פייסבוק וסה''כ עבר חודש וחצי בין השיחה של לימור לפתיחה של התערוכה. למזלי זה נפל בדיוק על חופשת הסמסטר והיה לי זמן לעבוד על זה בשעות הפנאי שלי. פניתי לאסף ולרויטל פאלקה (אמנית פלסטלינה שהתחילה לעשות סטופמושן מאוד מעניין), נתתי להם בובה מפורקת עם אביזרים ואמרתי להם: "תשחקו איתה!" בעיקר כי לא היה לי מושג מה הסיפור...

אני עבדתי עם הקרנפה, רויטל הארנבת ואסף התנינה.
ישבתי עם דקלה כץ, מיוצרי תיאטרון "המפתח", על קונספט וסטוריבורד ותוך כדי הצילומים הופיעו דמויות וחפצים משונים כמו ראש בובה קירח, שמלה מעופפת, עיניי בובות... וגל דניאל, בוגר שלי, עשה את השוט של המדוזות באפטר.

אחרי שאספתי מספיק שוטים הגעתי לערן מושקטל, חבר שלי מימי בצלאל שמלמד אפטר ובעל סטודיו לפוסט בת''א, והוא ערך ועשה עבודה מסיבית של תיקוני צבע. נתתי לו הרבה חופש כי אני מאמינה שאסור לבמאי לערוך את הסרט של עצמו ובדרך כלל באנימציה הכל כל כך מתוכנן מראש שאין את הפריבילגיה הזאת לעורך. אחרי שסיימנו, הגעתי לרותם דרור, מורה לפרוטולס ומוזיקאית מוכשרת להפליא. ישבנו משמרת אחת באולפן שלה ברמת החייל, היה לנו חיבור נהדר וקרה משהו בלתי צפוי, הסרט התחיל לקבל משמעות.
כאילו שלחבר בין "קול" ו"נוע" חיבר את הפאזל.
בסוף אותו יום יכלתי לשים אצבע על כל שוט ולהסביר איך הוא קשור לילדות שלי, כשהכל מתרחש בתוך מגירות של ארונית שהייתה בבית של הוריי.

זו הסיבה שקראתי לסרט 1979, השנה שבה נולדתי."



השווריל של אסף חיות שסייע לשרה בהכנת הסרט:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):