דלג לתוכן הראשי

בשוטף: דניאלה שרר ואירועי אנימציה קרובים וטובים במינשר, בירושלים ועוד.


גיף של דניאלה שרר
אחד הדברים שצריך לפתח בארץ זה את תעשיית האנימציה, נכון? על זה כולנו מסכימים. אחת הדרכים היא דרך קהל היעד. להרחיב אותו, לגוון אותו, לגרות אותו, להעשיר אותו ולגרום לו להעריך את האמנות הזו.
מארבעת השנים של הבלוג הזה כבר שמתי לב שחשיפה מוגבלת לנעשה בתחום יש לא רק בקרב קהל היעד הפוטנציאלי אלא גם בקרב יוצרים. ובגלל זה דווקא יפה לראות יוזמות חדשות לקידום קהילת שוחרי האנימציה בארץ. ואתם מוזמנים לקחת בהן חלק.

אני מדבר על כמה אירועים קרובים:
מפגש אנימציה במינשר: יום חמישי 15.5.14 בשעה 18:00 במכללת מינשר, דוד חכמי, תל אביב.
ואירוע הקרנת סרטים במסעדת "תמול שלשום": יום שלישי 13.5.14 בשעה 19:00 בירושלים.

בנוסף יתקיים בקרוב המפגש השנתי של איגוד האנימציה ביום שישי 23.5.14 בסינמטק חולון. במהלכו יוקרן (ככל הנראה) גם הסרט הנהדר "טקון קינקריט" עליו כתבתי בעבר.


מפגשי האנימציה במינשר הם יוזמה של שרה חתוכה וצביקה אורן ובהם יש מגוון של סרטים, שיחות והרצאות בנושא אנימציה. מפגש עדכני ומעניין וגם אירוע חברתי מוצלח. כך שמעתי.
המפגש הקרוב יעסוק ברשמים מפסטיבל שטוטגרט האחרון ויוצג בו סרט הסטודנטים הזוכה שנעשה על ידי סטודנטית ישראלית שלמדה באנגליה, דניאלה שרר, עליה כבר כתבתי. היא עצמה תשתתף באירוע יחד עם מור ישראלי שיחד עם עידן ברזילי מבצלאל יצרה את "מצופים".

האירועים ב"תמול שלשום" הם יוזמה של עדי ברודסלי (בוגרת אנימציה ב"בית הספר לתאטרון חזותי" וזוכת אסיף 2013 לסטודנטים) ומזמור ויצמן.(בוגרת "ספיר"). האירועים האלו כוללים הקרנת סרטים ישראלים לפי נושאים.
המפגש הקרוב יעסוק בירושלים ויציג שלושה סרטים ישראלים נהדרים בנושא.

עוד על היוזמות בהרחבה:

רציתי לשמוע מהיוזמים על הכוונות שמאחורי האירועים. ובעיקר, בשבילי, לנסות לראות כיצד הם תורמים באמת לקהילת האנימציה המקומית על יוצריה וקהליה למען עתיד פורה יותר.

נתחיל מעדי ומזמור:



הי.
מי אתן, בבקשה?
"מזמור ויצמן נולדה וגדלתה בירושלים, ישראל. היא בוגרת המכללה האקדמית ספיר, במחלקה לקולנוע, במסלול אנימציה. סרט הגמר שלה "סיפור פעוט" הוקרן עד כה במעל לשלושה עשר פסטיבלים בארץ ובחו"ל, וזכה ב"פרס ההפקה" בפסטיבל קולנוע דרום, ב"פרס השופטים ליוצאת הסרט העלילתי הקצר" בפסטיבל הבינלאומי רחובות לסרטי נשים ו"בציון לשבח" בפסטיבל הסרטים הבין לאומי חיפה. בימים אלה  היא מתחילה לפתח את הסרט הבא שלי "מראות", ומשתדלת להתפרנס מעבודות בתחום האנימציה ומסריגת בגדים וצעצועים לתינוקות.

עדי ברודסלי, אמנית יוצרת, בוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, אשר עוסקת בעיקר בתחומי הבובנאות, עיצוב במה ואנימציה. סרטה, ""SLIPPING AWAY זכה במקום הראשון בפסטיבל אסיף בקטגוריית סרטי סטודנטים. נוסף על כך סרטיה השתתפו בחלק מפסטיבלי האנימציה החשובים בארץ ובעולם ביניהם: פסטיבל האנימציה "ITFS" בשטוטגרט, גרמניה, פסטיבל "אסיף", "Animafest Zagreb" ועוד. יחד עם זאת, סרטיה הוצגו בתערוכות במוזיאון תל אביב לאומנות ובתערוכות נוספות. כיום עובדת כמעצבת בובות ותפאורה להצגות ילדים עם תאטראות שונים בניהם תאטרון קומקום, תאטרון בית הגפן, פסטיבל הצגות ילדים בחיפה ועוד. בעבודותיה יש רגישות לפרטים הקטנים תוך שימת דגש מיוחד על נתינת חיות, נשמה ונשימה ליצירותיה, כל זאת באסתטיקה ובחן.

נעים להכיר. ספרו קצת על הפרויקט.
"במהלך תהליך ההפצה של סרטינו לפסטיבלים והרצון להקרין אותם בכמה שיותר מקומות, הבנו שאין פלטרפורמה בארץ להקרנה שוטפת של סרטי אנימציה קצרים ישראלים. הרגשנו גם שסרטי האנימציה המצויינים שזכינו לראות בפסטיבלים ובאירועים דומים אינם מגיעים לקהל הרחב אלא נשארים בתחומי קהילת האנימציה הישראלית המצומצמת. רוב הציבור הישראלי אינו מודע ליצירות האנימציה המשובחות שנוצרות בארץ מידי שנה בשנה ובנוסף על כך היוצרים נשארים אנונימיים ופניהן נסתרות מאחורי סרטיהם.
ערבי האנימציה שאנו מארגנות במסעדת "תמול שלשום" בירושלים נערכים במתכונת של הקרנה ופאנל עם היוצרים. הקהל מגיע לבית קפה באויירה נעימה ולאחר הצפייה בסרטי האנימציה אנו מנהלים שיחה עם היוצרים בה ניתנת הזדמנות לקהל לשאול שאלות לגבי האנימציות והעבודה עליהן, לשמוע על תהליך עשיית הסרטים והיוצרים מצידם זוכים להחשף ולשתף בתהליך שעברו עם הסרט."

מאיפה בא הרעיון לערבי הקרנות מצומצמים?
"יש לנו שפע של רעיונות לקידום האנימציה הישראלית בארץ. כאשר עלה הרעיון להרים את ערבי האנימציה הללו בתמול שלשום, הרגשנו שזו הזדמנות טובה להתחיל אירוע פיילוט שייצר פלטפורמה התחלתית ניסיונית אשר תגדל ותתרחב לכיוונים נוספים ושונים."

מיהו קהל היעד? האם נראה לכן שהוא מגוון או שמדובר רק באנימטורים וחובבי אנימציה מושבעים?
"קהל היעד שלנו הוא מגוון ופונה לכל אחד שמעניין אותו לצפות ולהעשיר את עצמו בתחום האנימציה. נכון לעכשיו הקהל אשר מגיע לאירועים מורכב בעיקר מאנשים שידם לא באנימציה אך הם מסוקרנים ואוהבים את התחום ורוצים להחסף אליו וללמוד עליו יותר. היינו שמחות שיגיעו יותר אנימטורים כדי לקחת חלק פעיל ולתמוך באירועים מסוג זה."

לפי מה בחרתם את נושאי ההקרנה והאם הבחירות השפיעו על הקהל בכמותו, באופיו, בתגובותיו?
"אנחנו עוד בתחילת דרכנו, עד כה נערכו רק שני ערבים שהיו מלאים והקהל הביע התעניינות ושאל הרבה שאלות. רק לערב האחרון היה נושא (הערב הראשון שימש כפיילוט לראות אם יש עניין מהציבור) ועל כן עוד לא ניתן להסיק האם הנושא הוא שמושך את הקהל."

האם הערבים הללו הם חלק מאג'נדה רחבה יותר? האם יש תוכניות נוספות בכיוון?
"בהחלט! יש לנו כל מיני רעיונות שאנחנו רוצות להביא לידי ביצוע. בהחלט הכיוון הוא להרחיב ולהגדיל."

האם יש קשר בין ההקרנות הללו ליצירת סביבה יוצרת באיזושהי צורה?
"בתור יוצרות אנימציה שחיות בירושלים היינו רוצות שתתפתח פה סביבה יוצרת. אנו חושבות שאירועים מהסוג הזה יכולים למנף ולעודד סביבה כזו להווצר בעיר, ואנו מקוות שעוד יצתפרו ויזמו ויחד נשתלט על העולם. :) "



ועכשיו שרה חתוכה, אנימטורית ומנהלת המחלקה לאנימציה במינשר, שם אני מלמד.

"מועדון אנימציה נולד בתחילת השנה בהמשך ליוזמה של צביקה אורן (מטעם אסיפ''א).
הסיבה היא פשוטה: אנחנו אוהבים אנימציה, ואוהבים לדבר על זה.
אני, בשם המחלקה לאנימציה, ישר שיתפתי פעולה, ובממוצע פעם בחודש יש ערב פתוח באודיטוריום. (זו גם הזדמנות להגיע ישר לסטודנטים יוצרים פעילים). כל פעם בנושא אחר. אנו משתדלים לארח כמה שיותר יוצרים, כשכמובן המטרה היא גם ליצור דיאלוג חי בין יוצרים ואוהבי אנימציה ולא רק לצפות בדברים יפים.
צביקה בדרך כלל מנחה, לפעמים אני מצטרפת אליו. זה פתוח לכולם: גם מרצים, גם סטודנטים, גם אורחים, גם אלמונים.

במפגש הקרוב יתארחו אצלנו יוצרים של 2 סרטים שקיבלו פרס על סרטי סטודנטים בשטוטגרט.
פרס ראשון: דניאלה שרר, ישראלית שלמדה בROYAL COLLEGE עם הסרט THE SHIRLEY TEMPLE
בצל''ש זכו מור ישראלי ועידן ברזילי עם "מצופים".
צביקה ידבר על החוויה בתור שופט ויציג את 2 הסרטים שזכו בקטגוריית סרטים קצרים עצמאיים, וגם על התוכניות שהוא הציג שם בתוך אורח כבוד של הפסטיבל. (חשוב לזכור שיש לנו מזל ענק לעבוד עם אחד התאורתיקנים החשובים באנימציה בינלאומית).
בסיכום זהו מפגש מאוד שונה מהמפגש האיגוד. פחות בירות יותר סרטים. :)

הטריילר לסרטה של דניאלה שרר:

אפרופו דניאלה שרר. היא איירה ספר חדש שאם נכנסים לקוד QR שמשובץ בו האיורים הופכים לאנימציה וגיפים יפהפיים. הנה טעימה הכוללת את אחד הרגעים הטראומטיים בתולדות הטלויזיה בישראל.
ותודה לגיא גרניט רביב על ההפניה.



קטע מהספר יאיר ויהונתן / יאיר אגמון by כנרת זמורה ביתן


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני