דלג לתוכן הראשי

יצירת האמנות בעידן השעתוק הדיגיטלי (ניתוח של גיף)


את הגיף הזה יצר ריצ'רד.  מהבלוג GIFMYASS

אני יודע שזה נורא פוסט מודרני לנתח גיף אבל אין ברירה.
מאיפה להתחיל? את הציטוט כולכם מכירים. הגיף מבוסס על הסגנון האמנותי של רוי ליכטנשטיין, מהמוכרים באמני הפופ ארט, שעשה הגדלות ענק לאיורי קומיקס קיטשיים ואובר-דרמטיים. הגיף הזה הוא למעשה סמל של תקופה. אי שם בעבר, מישהו עושה קומיקס. מישהו אחר בא ומגדיל אותו לציור שמן (ובדרך הופך "אמנות פופולרית" ל"אמנות גבוהה") ואז בא מישהו ומחזיר את היצירה אל "העם". הופך אותה למשהו חינמי, מהיר, נגיש, רב-פעמי, דיגיטלי.

אם הפופ ארט לקח את המושג מקור והעתק (שאנדי וורהול חגג עליו. מוזמנים לקרוא את "יצירת האמנות בעידן השיעתוק הטכני" של וולטר בנימין) ופרק אותו על ידי יצירת העתק מנותק ממקור, באה האמנות הדיגיטלית והכפילה פי אלף. זו לא המכונה כבר שיוצרת שיעתוקים פיזיים אלא גם השיעתוקים הם דיגיטליים. אין מקור ואין ממשות לשכפול.

עוד ברמת המדיום: הגיף, כמדיום עליו אפשר לדבר רבות, הוא לולאה. הלולאה הזאת התחילה כפיתרון טכני לייצוגים מונפשים באינטרנט ונהיה לכלי ביטוי נפוץ ומאוד פופולרי.

זה ברמת המדיום.

ברמת התוכן זה כבר מתחיל לעבוד רגשית ולא רק שכלית.
ליצירה קוראים "אהבה מודרנית". זהו שם אירוני. כי הפופארט הוא סמל של מודרניזם. עידן שכבר חלף לו. כלומר, גם השם "הועתק". שוכפל. ולא באמת מייצג את מה שאנחנו רואים למרות שהשפה היא מודרנית (פופארט) שהוכנסה לתבנית-על (מטא) שהופכת אותה כבר ל"עכשווית" או "פוסט-פוסט-מודרנית", או "פוסט הומניסטית".

אם הגיף היה פריים אחד היינו רואים דמות גברית מלטפת באצבעה דמות נשית. הגיף הופך את הליטוף להחלקת אצבע על מסך-מגע. כלומר, הליטוף בעצם מנסה להחליף את האישה, להתחמק באופן מתמיד ממבטה.
זה לא עובד, המבט הזה כמו להרחיק מעליך ילד היושב על נדנדה, ממשיך לחזור, ממשיך לרדוף. הפנים המשתנות תמיד מתגלות כעקביות וכלא מרפות.
האצבע הזו, הזדונית, הכמעט "נאצית" (כמו האצבע הידועה של מנגלה) מנסה למחוק את האנושיות והקשר והמבט ומתעמתת איתה שוב ושוב.

עוד ברמת תוכן: הגיף גם אומר משהו על זהות בעידן הדיגיטלי. שוב, לכאורה כולנו יכולים להחליף פנים. "פייסבוק" הוא "ספר הפנים" בו ניתן לדפדף פנים. ואילו הפנים האלו מתעקשות שלא להדפדף אלא כמו בלימבו: הזהות היא כלא. ה"אני" שמקבל ביטוי דיגיטלי שב וצף ללא יכולת להתכחש לו. כלומר, אפשרי, אבל רק באופן זמני.

שאלו אותי השבוע מהו גיף טוב בעיניי. ואני אמרתי שלדעתי גיף צריך קודם כל לעורר רצון להמשך צפיה מתמדת. נותן תחושת התקדמות למרות המחזורתיות. ואחר כך באים הרעיון והביצוע שיש בכוחם לפצות האחד על חולשתו של האחר.
זהו גיף שעונה על כל הקריטריונים האלו.
אני מת עליו.
_________________
נספחים: דברים שכתבתי על גיפים: על צח כהן ועל גיפים וגם ההרצאה שנתתי על גיפים ואמנות  וגם על ניל סנדרס הלופר המצויין.
וגם תגיות בבלוג: גיף ולופים.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


Golden oldies פיקסלציה מוסיקלית ועוד

קרטון ברו, הבלוג הפופולרי לאנימציה יצאו קטגוריה חדשה של רשומות עם בכורות רשת לסרטי אנימציה. CARTOONBREW FEST.
לערוץ שלהם: http://www.cartoonbrew.com/cb-fest/cartoon-brew-announces-cb-fest-new-series-short-film-premieres-151270.html

מהסרטים שזכו לבכורה בערוץ אני מציג פה שניים: ציפור מאוהבת ונשף ריקודים בפיקסלציה.

CHANGEOVER הוא קצרצר מצויין של מהדי אליבייגי, אנימטור אירני יצירתי במיוחד עליו כתבתי לפני 4 שנים פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/10/IRANN.html.
ממתק של סרט.


בדף הסרט יש ראיון ותהליכי עבודה: http://www.cartoonbrew.com/cb-fest/cb-fest-premiere-changeover-mehdi-alibeygi-151070.html

הסרט השני הוא GOLDEN OLDIES, סרט מוסיקלי קצר בפיקסלציה שיצרו דאאן ולסינק וג'וסט ליוומה מסטודיוFrame Order הדני.





מאחורי הקלעים שמדגימים מצויין מהי פיקסלציה, אנימציית סטופמושן עם בני אדם: