דלג לתוכן הראשי

אוטופיה או אתיופיה - על 'חתולו של הרב'




"חתולו של הרב" (צרפת, 2012) הוא אחד הסרטים היהודיים החשובים שנעשו בשנים האחרונות. אני מעלה על הכתב את המבט שלי על הסרט על הכתב עם המלצה חמה (ולא רק שלי) לראות את הסרט.
הסרט מבוסס על סדרת ספרי הקומיקס בשם "חתולו של הרב" שנוצרה על ידי ג'ואן ספאר, יהודי צרפתי, מאייר ובמאי גם של סרטי לייב. כמו מרג'אן סטראפי, יוצרת "פרספוליס" הנהדר, גם הוא הצליח לתרגם את הנובלה הגראפית שלו לסרט שהוא אף מוצלח מהספר עליו הוא מבוסס.

תקציר: הסרט מספר על שרשרת אירועים שמתחילה בחתולו של רב קהילה באלג'יר שטורף תוכי ומתחיל לדבר. לא רק שהוא מתגלה כמתוחכם וחד לשון הוא גם רוצה שיכירו בו כיהודי, תוך שהוא מאתגר את עולמו הדתי של רבו. השאלות שבהן הוא תוקף את רבו ואת הרב של רבו הן אכן מאתגרות ונוגעות ליחס שבין מדע ויהדות, יתרון האדם על החיה ומהותה של אהבת האל.
אבל כאמור זוהי רק תחילתה של שרשרת אירועים, שכן בעקבות בחור יהודי רוסי המתגלגל בדרך-לא-דרך לאלג'יר החתול והרב יוצאים למסע הרפתקאות לעבר הארץ המסתורית שבה יש "יהודים שחורים" כהגדרתם: אתיופיה.

ממלכת הכוזרים

צריך לעצור ולהבין למה מדובר בקונספט גאוני.
סיפורים רבים מתארים מסע לעבר ארץ אוטופית קדמונית. המרכזיים שבהם עוסקים בעיר האבודה "אטלנטיס", אחרים מתייחסים לתרבויות קדומות ("פרא אציל") עם תבונה ומוסר ברמות הגבוהות משלנו. אחרות מתארות מקום דמיוני שבו האנושות מתקיימת לצד כוחות על-טבעיים או דינוזאורים מדברים.
מהזוית היהודית, המקבילה לממלכה נסתרת שכזו היא "ממלכת כוזר" שלא ידוע אם הייתה או שהיא רק חלום (עיתון "הארץ" מאוד אוהב אותה ועוסק בה בנסיון לערער על הקשר בין עם ישראל לארצו בטענה שכולנו, או לפחות האשכנזים שבינינו, הם כוזרים). אני מעלה את סוגיית עיתון הארץ" כי גם "חתולו של הרב" עוסק בשאלה מיהו יהודי והאם היהודות היא "גזע". אבל הוא לא הולך רחוק עד לממלכת הכוזרים, הוא אמנם מתבסס על ה"אפיל" המסתורי של מסע לארץ קסומה אבל בפועל הוא מוליך אותנו אל המציאות הקיימת: ממלכה של יהודים שחורים.
*גם מייקל שייבון יצר סיפור על מסע של יהודי לממלכת כוזר המיתולוגית (התחלתי לקרוא ונשברתי באמצע) בספרו "אבירי הדרך".
הבחירה לספר על ממלכה מסתורית של יהודי אתיופיה ועדיין לתאר אותה כסוג של ספק-מציאות-ספק-חלום היא נהדרת. היא בעצם מציבה בפנינו חלום שגם כשהוא אמיתי הוא עדיין מסתורי ומחוץ להשג ידינו. וזאת למה? כי המרכיב העל-גזעי שביהדות (שמאפשר לכל גוי להתגייר ולהחשב יהודי לכל דבר) הוא תופעה דתית מיוחדת. בכך היהדות מתחמקת מזהות גזעית מוחלטת בעודה אוחזת גם ברבדים "גנטיים" לפיהם יהודי הוא בן של יהודיה.
אם כן הסרט נוגע בנקודה החמקמקה הזו ביהדות ומעלה אותה על נס כערך הומניסטי. אבל זאת תוך כדי יחסי אהבה-שנאה עם היהדות המסורתית-ההלכתית. זוהי היהדות שהחתול תוקף בטענותיו המושחזות ובה בעת פועל כדי להיות חלק ממנה: החתול רוצה שיעשו לו "בר מצווה".

המשיח הוא בן גיורת

המימד העל-גזעי ביהדות הוא לא שולי בכלל באתוס היהודי. הוא מופיע בעיקר בשתי נקודות משמעותיות. האחת: רות המואביה, שהיא המודל של גיורת והיא בכלל לא עברה תהליך מסורבל של גיור. הגיור שלה נתפס כמתמצה במילים שהיא אומרת לחמותה: "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי, כי באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין." כלומר היא מקבלת על עצמה שני דברים מרכזיים: שייכות לעם ושייכות לאמונה באל אחד; ואלה תנאים מספיקים כדי להחשב ליהודיה לכל דבר. המיוחד ברות הוא שהיא לא רק גיורת אלא שממנה יצא דוד המלך, שממנו עתיד לצאת המשיח. כלומר המשיח עצמו אינו "יהודי" ברובד הגזעי שלו אלא ברובד הרוחני של קבלת האל האחד והעם.
זהו אתוס הומניסטי מכונן שמבכר את המימד האוניברסלי ביהדות על המימד הגנטי.
הסיפור השני (על פי המדרש) הוא סיפור האהבה שבין מלכת שבא למלך שלמה. סיפור שעומד בבסיס המיתולוגי של מורשת יהדות אתיופיה וסיפור שמקבל גרסה חדשה כסיפור משנה ב"חתולו של הרב".

נראה אם כן, שחתולו של הרב מציב "אטלנטיס יהודית" אחרת. אטלנטיס יהודית מזרחית.בעוד אטלנטיס הכוזרית יש בה מימד שכלי, של קבלת היהדות כאמת וגיור מסיבות שכליות, אטלנטיס של "חתולו של הרב" היא אטלנטיס רגשית. אפילו נשית, שבה הגיור נובע מאהבה ארצית. ניתן לראות בכך בהכללה גסה חלק מהמתח שיש בין היהדות ה"אשכנזית" (השכלית, ההלכתית) לזו ה"מזרחית" (הרגשית והמסורתית).

ירושלים של מטה ואתיופיה של מעלה

יש משהו אבסורדי במסע הזה.
הסרט מציג את היהודים האתיופים כחלום, כדבר שאולי קיים ואולי הוא אגדה. הסרט גם מסביר כי האלמנט האגדי נובע מהפלא הזה שב"יהודים שחורים". כלומר, בשביל היהודים בסרט זה מובן מאליו שיש יהודים רוסים ושיש יהודים בכל העולם, אבל יהודים מאפריקה זה בגדר חלום בשני מישורים: גם במובן הממשי (האם אכן יש יהודים באתיופיה) וגם במובן רוחני (האם היהדות היא אוניברסלית ולא גזעית). התשובה של הסרט משאירה את המתח הזה לא פתור, מה שהופך את הקיום היומיומי שלנו פה, בארץ, עם יהודים אתיופים, לסוג של אגדה שקמה לתחייה.

הדבר מתחדד כשמתבהר מה חסר בסיפור הזה: ירושלים. איפה העיר הזאת שהיא חלום-מציאות שיהודי הגלות כמהים לה? לדעתי, לא במקרה אתיופיה היא כל-כך ירושלמית בסרט וכל-כך לא באותו זמן. פשוט כי אתיופיה, כסמל ליהדות א-לאומית מהווה ניגוד לירושלים. אולי אפשר לומר שהדרך לירושלים האוטופית צריכה לעבור דרך אתיופיה של מטה.

מייקל שייבון, מחבר "אבירי הדרך" רצה בהתחלה לקרוא לספרו יהודים עם חרבות. הוא ראה בכך שילוב לא אפשרי. סוג של בדיחה. סתירה פנימית. רק לאחר שראיתי את הסרט הקצר THE REWARD הבנתי למה החרב היא כל כך חשובה למייקל: כי בשביל להיות "אפי" אתה זקוק לחרב. ולכן (כך אני רואה זאת) יהודי לעולם לא יהיה אפי. היהודי לא יכול לאחוז בספרא (הספר) יחד עם הסייפא (החרב). המשמעות של "אפי" היא להיות אגדה, להיות גדול מהחיים. מה ששוב מחזיר אותי לשאלת היתכנותם של יהודים אתיופים. "חתולו של הרב" מציג יהודים שיוצאים למסע מסוכן. גם הם נמנעים משימוש בחרב, גם הם הולכים למקום שיכול להפוך אותם לאגדה, אבל הם נשארים מחוץ לשערי האגדה. האגדה דוחקת אותם החוצה ומבחינתי מדובר במסר מפעים: היהדות עסוקה במימוש ולא באגדה. מצד אחד הם נשארו מחוץ לאגדה ובאותו זמן הם מחיים אותה בזה שיהודי רוסי וגיורת אפריקנית מממשים את אהבתם. הבשורה ההומניסטית של יהדות מזרחית שכזו היא אם כן המנוע של הסרט כולו.

הסמכה לרבנות

בסרט ישנו סיפור משנה מרתק. הרב משמש כרב קהילה כבר שנים רבות ועדיין כדי להיות מוכר כרב מטעם השלטונות עליו לעבור פתאום מבחן בצרפתית. בהתחלה לא מצאתי את המשמעות של סיפור משנה זה, אבל אם תסתכלו על תהליך הההכרה ביהדותם של יהודי אתיופיה שכלל גיור לחומרה ומאבקים רבים, פתאום הדברים מתחברים.
הרב טוען בסרט שהוא רב  "דה-פקטו", בפועל. הוא לא צריך מבחן בצרפתית ושום מבחן לא "יהפוך אותו לרב". באופן דומה, יהודי אתיופיה בהרבה מאוד מובנים היו יהודים דה-פקטו גם אם היו ספקות (קלושים, יש לומר) בנוגע ליהדותם הרשמית. מעבר לזה, בעבר הסכמה לרבנות הייתה כפשוטה: הסמכה של רב את תלמידיו באופן ישיר, ללא בירוקרטיה, ללא ועדות וללא מבחנים.

אז זהו הסרט הכי משמעותי, מבחינת השיח היהודי, שראיתי בשנים האחרונות. והנה הוא בכלל לא חלק מהשיח הישראלי. כנראה שכדי לראות מה קורה פה צריך לראות סרטי אנימציה צרפתיים, כפי שכדי למצוא את האוטופיה צריך להגיע עד לאתיופיה ובחזרה.

*******
קישורים:
הסקצ'בוק הנהדר:
עוד מייקינג אוף של הסרט:
14 Chat du Rabbin film לסיום, "ניצה ולחם" בעוד סיפור הזוי על חיפוש יהודים באפריקה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחו…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: