דלג לתוכן הראשי

אוטופיה או אתיופיה - על 'חתולו של הרב'




"חתולו של הרב" (צרפת, 2012) הוא אחד הסרטים היהודיים החשובים שנעשו בשנים האחרונות. אני מעלה על הכתב את המבט שלי על הסרט על הכתב עם המלצה חמה (ולא רק שלי) לראות את הסרט.
הסרט מבוסס על סדרת ספרי הקומיקס בשם "חתולו של הרב" שנוצרה על ידי ג'ואן ספאר, יהודי צרפתי, מאייר ובמאי גם של סרטי לייב. כמו מרג'אן סטראפי, יוצרת "פרספוליס" הנהדר, גם הוא הצליח לתרגם את הנובלה הגראפית שלו לסרט שהוא אף מוצלח מהספר עליו הוא מבוסס.

תקציר: הסרט מספר על שרשרת אירועים שמתחילה בחתולו של רב קהילה באלג'יר שטורף תוכי ומתחיל לדבר. לא רק שהוא מתגלה כמתוחכם וחד לשון הוא גם רוצה שיכירו בו כיהודי, תוך שהוא מאתגר את עולמו הדתי של רבו. השאלות שבהן הוא תוקף את רבו ואת הרב של רבו הן אכן מאתגרות ונוגעות ליחס שבין מדע ויהדות, יתרון האדם על החיה ומהותה של אהבת האל.
אבל כאמור זוהי רק תחילתה של שרשרת אירועים, שכן בעקבות בחור יהודי רוסי המתגלגל בדרך-לא-דרך לאלג'יר החתול והרב יוצאים למסע הרפתקאות לעבר הארץ המסתורית שבה יש "יהודים שחורים" כהגדרתם: אתיופיה.

ממלכת הכוזרים

צריך לעצור ולהבין למה מדובר בקונספט גאוני.
סיפורים רבים מתארים מסע לעבר ארץ אוטופית קדמונית. המרכזיים שבהם עוסקים בעיר האבודה "אטלנטיס", אחרים מתייחסים לתרבויות קדומות ("פרא אציל") עם תבונה ומוסר ברמות הגבוהות משלנו. אחרות מתארות מקום דמיוני שבו האנושות מתקיימת לצד כוחות על-טבעיים או דינוזאורים מדברים.
מהזוית היהודית, המקבילה לממלכה נסתרת שכזו היא "ממלכת כוזר" שלא ידוע אם הייתה או שהיא רק חלום (עיתון "הארץ" מאוד אוהב אותה ועוסק בה בנסיון לערער על הקשר בין עם ישראל לארצו בטענה שכולנו, או לפחות האשכנזים שבינינו, הם כוזרים). אני מעלה את סוגיית עיתון הארץ" כי גם "חתולו של הרב" עוסק בשאלה מיהו יהודי והאם היהודות היא "גזע". אבל הוא לא הולך רחוק עד לממלכת הכוזרים, הוא אמנם מתבסס על ה"אפיל" המסתורי של מסע לארץ קסומה אבל בפועל הוא מוליך אותנו אל המציאות הקיימת: ממלכה של יהודים שחורים.
*גם מייקל שייבון יצר סיפור על מסע של יהודי לממלכת כוזר המיתולוגית (התחלתי לקרוא ונשברתי באמצע) בספרו "אבירי הדרך".
הבחירה לספר על ממלכה מסתורית של יהודי אתיופיה ועדיין לתאר אותה כסוג של ספק-מציאות-ספק-חלום היא נהדרת. היא בעצם מציבה בפנינו חלום שגם כשהוא אמיתי הוא עדיין מסתורי ומחוץ להשג ידינו. וזאת למה? כי המרכיב העל-גזעי שביהדות (שמאפשר לכל גוי להתגייר ולהחשב יהודי לכל דבר) הוא תופעה דתית מיוחדת. בכך היהדות מתחמקת מזהות גזעית מוחלטת בעודה אוחזת גם ברבדים "גנטיים" לפיהם יהודי הוא בן של יהודיה.
אם כן הסרט נוגע בנקודה החמקמקה הזו ביהדות ומעלה אותה על נס כערך הומניסטי. אבל זאת תוך כדי יחסי אהבה-שנאה עם היהדות המסורתית-ההלכתית. זוהי היהדות שהחתול תוקף בטענותיו המושחזות ובה בעת פועל כדי להיות חלק ממנה: החתול רוצה שיעשו לו "בר מצווה".

המשיח הוא בן גיורת

המימד העל-גזעי ביהדות הוא לא שולי בכלל באתוס היהודי. הוא מופיע בעיקר בשתי נקודות משמעותיות. האחת: רות המואביה, שהיא המודל של גיורת והיא בכלל לא עברה תהליך מסורבל של גיור. הגיור שלה נתפס כמתמצה במילים שהיא אומרת לחמותה: "עמך עמי ואלוהייך אלוהיי, כי באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין." כלומר היא מקבלת על עצמה שני דברים מרכזיים: שייכות לעם ושייכות לאמונה באל אחד; ואלה תנאים מספיקים כדי להחשב ליהודיה לכל דבר. המיוחד ברות הוא שהיא לא רק גיורת אלא שממנה יצא דוד המלך, שממנו עתיד לצאת המשיח. כלומר המשיח עצמו אינו "יהודי" ברובד הגזעי שלו אלא ברובד הרוחני של קבלת האל האחד והעם.
זהו אתוס הומניסטי מכונן שמבכר את המימד האוניברסלי ביהדות על המימד הגנטי.
הסיפור השני (על פי המדרש) הוא סיפור האהבה שבין מלכת שבא למלך שלמה. סיפור שעומד בבסיס המיתולוגי של מורשת יהדות אתיופיה וסיפור שמקבל גרסה חדשה כסיפור משנה ב"חתולו של הרב".

נראה אם כן, שחתולו של הרב מציב "אטלנטיס יהודית" אחרת. אטלנטיס יהודית מזרחית.בעוד אטלנטיס הכוזרית יש בה מימד שכלי, של קבלת היהדות כאמת וגיור מסיבות שכליות, אטלנטיס של "חתולו של הרב" היא אטלנטיס רגשית. אפילו נשית, שבה הגיור נובע מאהבה ארצית. ניתן לראות בכך בהכללה גסה חלק מהמתח שיש בין היהדות ה"אשכנזית" (השכלית, ההלכתית) לזו ה"מזרחית" (הרגשית והמסורתית).

ירושלים של מטה ואתיופיה של מעלה

יש משהו אבסורדי במסע הזה.
הסרט מציג את היהודים האתיופים כחלום, כדבר שאולי קיים ואולי הוא אגדה. הסרט גם מסביר כי האלמנט האגדי נובע מהפלא הזה שב"יהודים שחורים". כלומר, בשביל היהודים בסרט זה מובן מאליו שיש יהודים רוסים ושיש יהודים בכל העולם, אבל יהודים מאפריקה זה בגדר חלום בשני מישורים: גם במובן הממשי (האם אכן יש יהודים באתיופיה) וגם במובן רוחני (האם היהדות היא אוניברסלית ולא גזעית). התשובה של הסרט משאירה את המתח הזה לא פתור, מה שהופך את הקיום היומיומי שלנו פה, בארץ, עם יהודים אתיופים, לסוג של אגדה שקמה לתחייה.

הדבר מתחדד כשמתבהר מה חסר בסיפור הזה: ירושלים. איפה העיר הזאת שהיא חלום-מציאות שיהודי הגלות כמהים לה? לדעתי, לא במקרה אתיופיה היא כל-כך ירושלמית בסרט וכל-כך לא באותו זמן. פשוט כי אתיופיה, כסמל ליהדות א-לאומית מהווה ניגוד לירושלים. אולי אפשר לומר שהדרך לירושלים האוטופית צריכה לעבור דרך אתיופיה של מטה.

מייקל שייבון, מחבר "אבירי הדרך" רצה בהתחלה לקרוא לספרו יהודים עם חרבות. הוא ראה בכך שילוב לא אפשרי. סוג של בדיחה. סתירה פנימית. רק לאחר שראיתי את הסרט הקצר THE REWARD הבנתי למה החרב היא כל כך חשובה למייקל: כי בשביל להיות "אפי" אתה זקוק לחרב. ולכן (כך אני רואה זאת) יהודי לעולם לא יהיה אפי. היהודי לא יכול לאחוז בספרא (הספר) יחד עם הסייפא (החרב). המשמעות של "אפי" היא להיות אגדה, להיות גדול מהחיים. מה ששוב מחזיר אותי לשאלת היתכנותם של יהודים אתיופים. "חתולו של הרב" מציג יהודים שיוצאים למסע מסוכן. גם הם נמנעים משימוש בחרב, גם הם הולכים למקום שיכול להפוך אותם לאגדה, אבל הם נשארים מחוץ לשערי האגדה. האגדה דוחקת אותם החוצה ומבחינתי מדובר במסר מפעים: היהדות עסוקה במימוש ולא באגדה. מצד אחד הם נשארו מחוץ לאגדה ובאותו זמן הם מחיים אותה בזה שיהודי רוסי וגיורת אפריקנית מממשים את אהבתם. הבשורה ההומניסטית של יהדות מזרחית שכזו היא אם כן המנוע של הסרט כולו.

הסמכה לרבנות

בסרט ישנו סיפור משנה מרתק. הרב משמש כרב קהילה כבר שנים רבות ועדיין כדי להיות מוכר כרב מטעם השלטונות עליו לעבור פתאום מבחן בצרפתית. בהתחלה לא מצאתי את המשמעות של סיפור משנה זה, אבל אם תסתכלו על תהליך הההכרה ביהדותם של יהודי אתיופיה שכלל גיור לחומרה ומאבקים רבים, פתאום הדברים מתחברים.
הרב טוען בסרט שהוא רב  "דה-פקטו", בפועל. הוא לא צריך מבחן בצרפתית ושום מבחן לא "יהפוך אותו לרב". באופן דומה, יהודי אתיופיה בהרבה מאוד מובנים היו יהודים דה-פקטו גם אם היו ספקות (קלושים, יש לומר) בנוגע ליהדותם הרשמית. מעבר לזה, בעבר הסכמה לרבנות הייתה כפשוטה: הסמכה של רב את תלמידיו באופן ישיר, ללא בירוקרטיה, ללא ועדות וללא מבחנים.

אז זהו הסרט הכי משמעותי, מבחינת השיח היהודי, שראיתי בשנים האחרונות. והנה הוא בכלל לא חלק מהשיח הישראלי. כנראה שכדי לראות מה קורה פה צריך לראות סרטי אנימציה צרפתיים, כפי שכדי למצוא את האוטופיה צריך להגיע עד לאתיופיה ובחזרה.

*******
קישורים:
הסקצ'בוק הנהדר:
עוד מייקינג אוף של הסרט:
14 Chat du Rabbin film לסיום, "ניצה ולחם" בעוד סיפור הזוי על חיפוש יהודים באפריקה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


Golden oldies פיקסלציה מוסיקלית ועוד

קרטון ברו, הבלוג הפופולרי לאנימציה יצאו קטגוריה חדשה של רשומות עם בכורות רשת לסרטי אנימציה. CARTOONBREW FEST.
לערוץ שלהם: http://www.cartoonbrew.com/cb-fest/cartoon-brew-announces-cb-fest-new-series-short-film-premieres-151270.html

מהסרטים שזכו לבכורה בערוץ אני מציג פה שניים: ציפור מאוהבת ונשף ריקודים בפיקסלציה.

CHANGEOVER הוא קצרצר מצויין של מהדי אליבייגי, אנימטור אירני יצירתי במיוחד עליו כתבתי לפני 4 שנים פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/10/IRANN.html.
ממתק של סרט.


בדף הסרט יש ראיון ותהליכי עבודה: http://www.cartoonbrew.com/cb-fest/cb-fest-premiere-changeover-mehdi-alibeygi-151070.html

הסרט השני הוא GOLDEN OLDIES, סרט מוסיקלי קצר בפיקסלציה שיצרו דאאן ולסינק וג'וסט ליוומה מסטודיוFrame Order הדני.





מאחורי הקלעים שמדגימים מצויין מהי פיקסלציה, אנימציית סטופמושן עם בני אדם: