דלג לתוכן הראשי

'לא שלי'. על הפרת זכויות יוצרים ויצירתיות בעידן הדיגיטלי




סרט הגמר מחולון של גיא טרפלר מבוסס כולו על הפרת זכויות יוצרים. זה הרעיון מאחורי "לא שלי".
מה הוא מנסה להגיד בעצם? האם הוא מתאר רק את הנגישות לתמונות וקובצי קול או שהוא מצדיק את השימוש הלא חוקי בהם? ואולי הוא אומר "זה לא שלי" ככיסוי, כמראית עין של גילוי נאות, כשלמעשה ברור שחותמתו שלו נמצאת בכל פריים ופריים בסרט הזה?

הסרטון מציף את נושא זכויות היוצרים בעידן הדיגיטלי, שללא ספק עברו שינוי מהותי בשנים האחרונות.

קשה לראות את חיינו ללא ההפרה שיטתית של זכויות יוצרים. אנחנו שומעים מוסיקה שהועלתה ליוטיוב, רואים סרטים בסטרימינג, לוקחים תמונות שמצאנו למצגות פאואר-פוינט ובעיקר: עושים שימוש יצירתי בחומרים דיגיטליים קיימים.

אנסה לתקוף בקצרה את הנושא מכמה זויות עם מחשבות חצי אפויות:


זוית ראשונה: משפטית:
הזוית הישראלית-משפטית שמה את הטראומה של דודו גבע כאבן דרך משמעותית.
בקצרה ובשטחיות: דודו גבע ז"ל עשה פארודיה על דונלד דאק בספרו "הברווז". משום מה "דיסני" ועורכי הדין הקשוחים של החברה לא אהבו את זה. משום מה השופטים חשבו שאפילו שמותר חוקית לעשות פארודיה פה לא היה ביצירה ביקורת על דונלד עצמו ולכן זו אינה פארודיה.

אז דודו גבע שילם המון פיצויים ויצא לוזר מנצח.
(כתבה על כך ב"הארץ")




נינה פיילי עשתה סרט באורך מלא בשם "סיטה שרה בלוז". אבל בגלל זכויות היוצרים על שירי הסרט לא נותרה לה ברירה אלא לשחרר את הסרט חינם. ללא מטרות רווח.
זו סיטה:


וזה סרט שעשתה נינה על זכויות יוצרים:


והאם ל"יום הולדת שמח" יש זכויות יוצרים? מקרה לא מופרך בכלל.



זוית שניה: אמנותית עכשווית:

"הכל זה רמיקס" הם סדרת סרטונים על כמה הרמיקס, כלומר ההעתקה והערבוב והשימוש מחדש, הם בסיס יצירתי שמאפיין יצירה באשר היא ובעיקר היום.


יסודות היצירה: הכל זה רמיקס.




אחרי שהבנו שזה כנראה בלתי נמנע ואנחנו בתקופה שבה רמיקס הוא חלק בסיסי ומייצג של העידן התרבותי בו אנו חיים, נשארת שאלת הגבולות האישיים. האם אין יותר מקוריות? האם כל שנישאר לנו זה ללעוס שאריות ולהקיא אותן כמשהו שנוכל לקרוא לו "שלנו"?
ואולי זה שלב שכל אחד צריך לעבור גם כפרט וגם כחברה לפני גיבוש זהות עצמאית?


אוסטין קלאון כתב ספר נהדר על הויתור על המקוריות בדרך ליצירה. הספר נקרא "לגנוב כמו אמן" Steal like an artist והוא מעלה נקודות רבות שמאפיינות את היוצר העכשווי.
ספר קטנטן ומומלץ ביותר.




הנה החלוקה מתוך הספר מה מבדיל בין גניבה טובה לגניבה רעה.


נספחים:
מאמר ב"האייל הקורא" בנושא העתקה ואמנות: שימוש הוגן ונחלת הכלל
וגם המאמר הזה (ארוך אבל בעברית) מודלים של זכויות יוצרים באינטרנט

רשומה ישנה שלי על הפן הכלכלי והיצירתי בעידן האינטרנט.

אשמח לכל הערה שלכם בנושא. אבל תקחו בחשבון שאני לא באמת מבין בצדדים החוקיים ו\או האתיים שבזכויות יוצרים.(ומה עם מוסר?)

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):