דלג לתוכן הראשי

סינמטוגרפיה חלק 1: עריכה, התחביר הקולנועי.

זוהי רשומה ראשונה בסדרה שמתייחסת להבטים שונים של העשיה הקולנועית המצולמת.
הדברים שבגללם אני אוהב אנימציה שונים מהדברים שאני אוהב בקולנוע. זו הסיבה שאני כמעט ולא מתייחס לאלמנטים קולנועיים בבלוג. הדיון האם אנימציה היא ז'אנר קולנועי או לא נשאר פתוח. אני אישית לא רואה באנימציה ז'אנר אבל כן מזהה אותה כדבר העומד בפני עצמו בתוך העולם הקולנועי: דרמה אנימטיבית אינה "דרמה" וקומדיה מצויירת אינה "קומדיה" בשבילי. יותר מזה, אני אוהב סרטי אנימציה בכל ז'אנר. אבל זה ויכוח ארוך (וענת קוסטי בטח תכסח אותי בהפסקה).

אי אפשר להתעלם מהחשיבות שיש בראיה קולנועית קלאסית כדי להעשיר את עולם האנימטור ובייחוד בימינו כשהגבולות בין קולנוע מצולם ומצוייר הולכים ונעלמים ונמזגים זה בזה.


כשלימדתי בימוי לאנימציה השנה היו לי כמה דברים שהיה לי חשוב להעביר והראשון הוא חוסר המובנות מאליו של הקאט. מבחינתי הקאט הוא הבסיס לתחביר של עולם הקולנוע. הקאט הוא הרווח שבין האותיות שיוצר מילים וחידוש גדול ביותר בפני עצמו. כשאני מתייחס לאנימציה אני מתייחס לרווח שבין שני פריימים, כשאני מתייחס לקולנוע אני מתייחס לרווח שבין שני שוטים (ברשומה אחרת אתייחס לכוחו של שוט אחד). לכן יהיה זה הכי טבעי להתחיל מלהתבונן בקאט, להבין מה החידוש בו ומה אפשר לעשות איתו. ובאותה הזדמנות ניתן את הכבוד לעורכי הסרטים ונראה עד כמה התרומה שלהם משמעותית לתוצר הסופי.

הנפילה

הנה סרט חשוב עם נקודת מבט מקצועית: כמה שוטים? כמה דמויות? כמה זמן, ומה האפקט הרגשי?




שיעור בבימוי ועריכה: וריאציות שונות על נושא הנפילה.


ההסטוריה של הקאט. סרטון עיוני של FILMMKERIQ


מה העורך עושה? מה סרטון הזה נראה שזה המקצוע הכי מרגש בעולם!


אינפוגרפיקה על עריכה


טכניקות עריכה על פי סקורסזה:


5 טכניקות מוצלחות לעריכה:


עוד מסקורסזה: ראיון מצויין על "ספרות ויזואלית". כך הוא חווה את הקולנוע.


קריאה מעניינת: עריכה וראיה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב האנימציה ברשת 2018

שנת 2018 עבורי היתה בעיקר בסימן הסרט שלי ושל אלון רותם "ניגון" איתו נסעתי לפסטיבל קרדיף השנה שם הכרתי מקרוב כמה סרטים ואנימטורים נפלאים. מעבר לזה השנה היתה רוויה בסרטי סטופמושן, קלאסית, תלת מימד, מציאות מדומה וסרטים ארוכים שמאתגרים את הציפיות שלנו. בדרך כלל אני מרגיש שהסרטים הקצרים הם המטען המשמעותי שאקח איתי הלאה מהשנה החולפת אבל השנה נראה שדווקא הסרטים הארוכים הצליחו לבטא את רוח התקופה בעוד הקצרים נשארים מעט מאחור.
כמדי שנה אני מלקט את מיטב הסרטים שעלו לרשת השנה והנה הם לפניכם, הנבחרים שלי לשנת 2018:


מספיק! אנה מנצריס
בגזרת סרטי הסטודנטים אקח איתי את ENOUGH של אנה מנצריס. סרט אפיזודלי קצר שהולך ומעלה את סף המתח עד לפיצוץ הבורגני השקט. אנה היא אנימטורית שוודית. הסרט נעשה כסרט סטודנטים ברויאל קולג' אוף ארט, לונדון.


מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ 
סרט הגמר של רחל גוטגרץ מבצלאל זכה להצלחה גדולה ובצדק. על אף היותו נסיוני בטכניקה ובסיפור הוא מצליח לשמור על מסגרת סיפורית אחידה וסוחפת. הטכניקה המיוחדת שכוללת הדפס ממשי פותחה כבר בשנה ג' של רחל. עוד עליו כתבתי פה: https…

סיכום 2018 חלק ב'

שלום וברוכים הבאים להמשך סיכום השנה בבלוג.
את המיטב קיבצתי ברשומה הקודמת: https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/12/2018BESTOF.html וכאן ארחיב ואקפוץ בין מגוון של נושאים שיחד נותנים סקירה על האנימציה העכשווית בארץ ובעולם.

נתחיל עם שחף...
מאוד קשה לעשות סיכום שנה בגלל אחד האנשים המוכשרים והיצירתיים והפרודוקטיבים שחיים בישראל: שחף רם. שחף כבר רגיל לעלות לקבלת פרסים באסיף ומתמודד לא פעם בכמה קטגוריות שונות. השנה הוא יצר סרטון עצמאי, קליפ ללהקת TATRAN וגם קליפ נוסף לאמן השירה המדוברת אריק אבר. למרות שכתב ידו של שחף כבר מוכר, הוא מספר בכל יצירה סיפור אחר עם עיצוב אחר. בקצב הזה, הפרס על מפעל חיים ינתן לו בגיל שלושים ואחת.
שטיח- שחף רם
שקרים לבנים - TATRAN

פרידה - אריק אבר
DIY - סדרת אנימציה לילדים הסדרה DIY שנוצרה על ידי Encyclopedia Pictura עבור Cartoon network בנויה מפרקים קצרים על חבורה יצירתית של ילדים-חיות. הסדרה היא סדרת תלת-מימד שבמהלך הנסיון להוזיל ולקצר את תהליך העבודה הגיעה לעיצוב מאוד מיוחד שחריג מאוד בנוף סדרות הילדים. הבימוי גם הוא מיוחד ונוטה לכיוון החויה-הזיה מאשר נרטיב קל…

הקרנה על הספה - בלגיה 2016

סרטה של ויולט דלויה Violette Delvoye מבית ספר LA CAMBRE, בריסל.
אחד הסרטים המרגשים שראיתי השנה הוא דוגמה מצוינת לכך שסרט אנימציה לא זקוק להצדקה כדי להעשות באנימציה. אין פה קסמים ודרקונים או אנשים שעפים, רק זוג נשים שמשוחחות אחרי צפיה בסרט בביתן. את הסרט ראיתי לראשונה בפסטיבל קרדיף ומאז חיכיתי שיעלה לרשת.

הסרט מאפיין שתי דמויות אוהבות השונות זו מזו ומבטא את היכולת לחלוק מרחב נפשי ורגשי שמקפל בתוכו מחשבות, דמיונות ורצון למשהו מופשט. בקרדיף, כמי שלראשונה היה לבדו בפסטיבל בארץ זרה, הרגשתי שהשיח הזה בין הדמויות, אודות ההשפעה על הנפש של המרחק והזרות שבנסיעה רחוקה הוא מדוייק ובמהלך שש וחצי דקות הדמויות מצליחות לבטא מי הן, מה הקשר בינהן ואיך הן רואות את העולם.
נפלא ממש.
"אנחנו כבר בכל מקום, את ואני"



מיני-דוקו: העליה והנפילה של UPA (וג'רלד מקבוינג בוינג)

דוקומנטרי קצר בשלושה חלקים על עליתו ונפילתו של הסטודיו האמריקני שהשפעתו על ההסטוריה של האנימציה עד היום ניכרת ואף יותר מאי פעם. השפעה על האתטיקה, הפתיחות העיצובית והחיסכון הכלכלי. סטודיו UPA פתח דלת לעולם של מה שמכונה "אנימציה מוגבלת". אנימציה שבמקום לחקות את המציאות יוצרת שפה חדשה של סיפור, עיצוב ותנועה. הרבה ממה שאנו מתייחסים אליו היום כ"מושן דיזיין", התחיל שם.







כפי שהסרט טוען הסטודיו UPA הוא זה שהוכיח את האפשרות לאנימציה שונה ובעקבותיו הלכו האנה ברברה וגם דיסני (בחלק גדול מסרטי התדמית והטלויזיה) שיצרו עולמות שלמים עם עיצוב גראפי לא ראליסטי ואנימציה מוגבלת.

לסיום: אחת הקלאסיקות מבית UPA: סיפורו של ג'רלד מקבוינג בוינג. הילד שידע לדבר רק בצלילים. זוכה אוסקר 1951.


ומסתבר שהסרט הפך לסדרה מאוחר יותר.


קתרין, סרט קצר

קתרין הוא סרט קצר ועצוב-מצחיק על ילדה וחיות המחמד שלה.
בימוי: בריט בראס (Britt Raes).



בלוג הפקה: http://catherine-catlady.tumblr.com/
פייסבוק: https://www.facebook.com/shortfilmCatherine