דלג לתוכן הראשי

סינמטוגרפיה חלק 2: על קובריק, שפילברג וקצת אלפונסו



זה הפוסט השני בסדרה על סינמטוגרפיה (פוסט 1). הפעם אנסה להכיר שני במאים גדולים בכמה סרטונים מכמה זויות שונות. חלקם מהווים מחוות, חלקם ניתוח של סרטיהם, חלקם ניתוח של שיטות בימוי ועוד. מי שמחפש מידע מקצועי, זה לא המקום. פה תקבלו יותר אווירה והשראה. אני מקווה.

למה דווקא קובריק ושפילברג?
לצערי אין לי תשובה טובה. הדרך בה אני נהנה מאנימציה שונה לגמרי מהדרך בה אני נהנה מקולנוע רגיל. באנימציה אני מרגיש בתוך עולמו הפנימי של היוצר ולכן חופשי יותר. בסרטים רגילים אני מרגיש את נוכחות היוצר במובן הישיר שלה. כשאני חושב על זה, ברוב סרטי האנימציה הגדולים של דיסני אני לא יודע בכלל מי הבמאי. גם היום לא אומרים בפרסומות לסרטי אנימציה: "מהבמאי של..." אלא "מהיוצרים של..." כאילו הבמאי באנימציה הוא לא ה-יוצר של הסרט.
לכן אולי אני מתקשה להזדהות עם מכלול יצירה של במאי מסויים ויותר עם סרט מסויים. גם במאים שאני אוהב לא טרחתי להסתכל על מכלול היצירה שלהם וכנראה יש זה פספוס לא קטן. (דרך אגב, במאים שאני אוהב: ריצ'רד לינקלייטר, ווס אנדרסון, טים ברטון בשנותיו הטובות, ופ. ת. אנדרסון)

קובריק

הכיף הכי גדול שלי עם קובריק זה שראיתי את אודיסאה בחלל 2001 בלי לדעת על זה כלום. לא ציפיתי לכלום ופשוט צללתי אל מאורת הארנב במובן הכי מלא של המילה. למי שלא ראה את הסרט מומלץ מאוד לראות אותו. קולנוע אחר ולא ממש נרטיבי ברובו. עוד לא ראיתם משהו כזה.

תשדיר פרומו לתוכניות על קובריק דרך העיניים שלו:


מונטאז' מיצירותיו:


הסקצ'בוק של בלייד ראנר:


מונטאז' שוטים ממורכזים של קובריק.


מחווה ממש מוזרה ל"הניצוץ". האנימטור עבד על זה 10 שנים אם איני טועה.


ניתוח של "הניצוץ". ארוך. למי שמתעניין.


עוד ניתוח לניצוץ.

שפילברג:

על הטכניקה והתשוקה של שפילברג, מעורר השראה:


השוטים הארוכים המיוחדים של שפילברג. מה מיוחד? שהם לא חוגגים את זה שהם שוט אחד אלא נשמרים כבלתי מורגשים. אחד הדברים היפים הוא כשתנועת הדמויות במהלך השוט מייצרת קומפוזיציה חדשה לגמרי באותו שוט.


על רגעים ששינו את הקולנוע: פארק היורה. אחד הטובים ללא ספק.


אם כבר מדברים על שינוי קומפוזיציה ומידע תוך כדי שוט אז הנה משהו קטן מ"שוברים שורות":


הנה עוד דוגמאות לשוט האחד של שפילברג:


וואו! מישהו שממש אוהב את מלתעות העלה סרט קומנטרי (הערות) שלם על הסרט:


למה שפילברג מעריך אנימטורים?
עוד עליו: no film school על שפילברג

טוב. לסיום קצת על אלפונסו קוארון שדי התבלט לאחרונה בעקבות "כוח המשיכה" הנהדר שלו. הוא גם יצר את "הארי פוטר והאסיר מאזקאבן" ואת "ואת אמא שלך גם" הבוטה והרגיש ו"הילדים של מחר" ועוד.

נתחיל במונטאז' מחווה:

"המסך כקנווס" על יצירתו כולל אחד השוטים האורכים והמורכבים ביותר שלו:

פשוט לא יאומן השוט האחד הזה עם מצלמה מסתובבת בתוך הרכב.

לסיום, מחוה אנימטיבית קצרה ל"כוח המשיכה":

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)