דלג לתוכן הראשי

סינמטוגרפיה חלק 2: על קובריק, שפילברג וקצת אלפונסו



זה הפוסט השני בסדרה על סינמטוגרפיה (פוסט 1). הפעם אנסה להכיר שני במאים גדולים בכמה סרטונים מכמה זויות שונות. חלקם מהווים מחוות, חלקם ניתוח של סרטיהם, חלקם ניתוח של שיטות בימוי ועוד. מי שמחפש מידע מקצועי, זה לא המקום. פה תקבלו יותר אווירה והשראה. אני מקווה.

למה דווקא קובריק ושפילברג?
לצערי אין לי תשובה טובה. הדרך בה אני נהנה מאנימציה שונה לגמרי מהדרך בה אני נהנה מקולנוע רגיל. באנימציה אני מרגיש בתוך עולמו הפנימי של היוצר ולכן חופשי יותר. בסרטים רגילים אני מרגיש את נוכחות היוצר במובן הישיר שלה. כשאני חושב על זה, ברוב סרטי האנימציה הגדולים של דיסני אני לא יודע בכלל מי הבמאי. גם היום לא אומרים בפרסומות לסרטי אנימציה: "מהבמאי של..." אלא "מהיוצרים של..." כאילו הבמאי באנימציה הוא לא ה-יוצר של הסרט.
לכן אולי אני מתקשה להזדהות עם מכלול יצירה של במאי מסויים ויותר עם סרט מסויים. גם במאים שאני אוהב לא טרחתי להסתכל על מכלול היצירה שלהם וכנראה יש זה פספוס לא קטן. (דרך אגב, במאים שאני אוהב: ריצ'רד לינקלייטר, ווס אנדרסון, טים ברטון בשנותיו הטובות, ופ. ת. אנדרסון)

קובריק

הכיף הכי גדול שלי עם קובריק זה שראיתי את אודיסאה בחלל 2001 בלי לדעת על זה כלום. לא ציפיתי לכלום ופשוט צללתי אל מאורת הארנב במובן הכי מלא של המילה. למי שלא ראה את הסרט מומלץ מאוד לראות אותו. קולנוע אחר ולא ממש נרטיבי ברובו. עוד לא ראיתם משהו כזה.

תשדיר פרומו לתוכניות על קובריק דרך העיניים שלו:


מונטאז' מיצירותיו:


הסקצ'בוק של בלייד ראנר:


מונטאז' שוטים ממורכזים של קובריק.


מחווה ממש מוזרה ל"הניצוץ". האנימטור עבד על זה 10 שנים אם איני טועה.


ניתוח של "הניצוץ". ארוך. למי שמתעניין.


עוד ניתוח לניצוץ.

שפילברג:

על הטכניקה והתשוקה של שפילברג, מעורר השראה:


השוטים הארוכים המיוחדים של שפילברג. מה מיוחד? שהם לא חוגגים את זה שהם שוט אחד אלא נשמרים כבלתי מורגשים. אחד הדברים היפים הוא כשתנועת הדמויות במהלך השוט מייצרת קומפוזיציה חדשה לגמרי באותו שוט.


על רגעים ששינו את הקולנוע: פארק היורה. אחד הטובים ללא ספק.


אם כבר מדברים על שינוי קומפוזיציה ומידע תוך כדי שוט אז הנה משהו קטן מ"שוברים שורות":


הנה עוד דוגמאות לשוט האחד של שפילברג:


וואו! מישהו שממש אוהב את מלתעות העלה סרט קומנטרי (הערות) שלם על הסרט:


למה שפילברג מעריך אנימטורים?
עוד עליו: no film school על שפילברג

טוב. לסיום קצת על אלפונסו קוארון שדי התבלט לאחרונה בעקבות "כוח המשיכה" הנהדר שלו. הוא גם יצר את "הארי פוטר והאסיר מאזקאבן" ואת "ואת אמא שלך גם" הבוטה והרגיש ו"הילדים של מחר" ועוד.

נתחיל במונטאז' מחווה:

"המסך כקנווס" על יצירתו כולל אחד השוטים האורכים והמורכבים ביותר שלו:

פשוט לא יאומן השוט האחד הזה עם מצלמה מסתובבת בתוך הרכב.

לסיום, מחוה אנימטיבית קצרה ל"כוח המשיכה":

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האשמת הקורבן: אלף עזאזל, סרט הגמר של שולי תג'ר וגל חקלאי

אלף עזאזל. שולי תג'ר וגל חקלאי, בצלאל 2016.




חיכיתי הרבה עד שהסרט עלה כי מאוד רציתי לכתוב עליו. הוא אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שיש בו גם תוכן וגם צורה שעובדים נהדר יחד. מבחינת הנושא, הסרט הזה מגיע כעשור לאחר סרט הגמר שלי שעוסק באותו טקס ממש בצורה אחרת.
אז קודם כל ראיון קצר עם גל ושולי ולאחריו מחשבותיי על הסרט.

איך הגעתן לרעיון לסרט?
כשחיפשנו רעיון לפרויקט גמר, הדליק אותנו רעיון על בן אדם שמישהו מקלל אותו GO TO HELL ושהוא מחליט באמת ללכת לשם, למקום הפיזי. בשלב הזה זה היה עדין גימיק תלוש. חיפשו מה זה הGO TO HELL המקומי, חקרנו גם על הגהנום ועל גיא בן הנום שנמצא בירושלים. ואז הגענו ל"עזאזל" הר שנמצא במדבר יהודה, ולטקס 'השעיר לעזאזל'. ככל שקראנו יותר ככה ידענו שזה זה.

אמנם שתינו לא מגיעות מבית דתי, אך בעלות הרבה הערכה וסקרנות לדת היהודית. אולי דווקא הגילוי המאוחר והחילוני אפשר לנו להגיע לסיפור הספציפי הזה ולהתייחס לנושא בצורה פתוחה אך ביקורתית.

אז מה הוא בעצם טקס 'השעיר לעזאזל'?

מדובר בטקס מהמסורת היהודית בו הכהן הגדול היה יוצא מירושלים עם עז למדבר יהודה, …

מספיק! סרט קצר של אנה מנצריז (2018)

ללא ספק אחד הסרטים האהובים עליי ל2018. "מספיק" הוא סרט קצר ומקסים על הרגע שבו פשוט נמאס.


אז כן הסרט הזה נהדר אבל הקונספט פשטני לכאורה. מה שבעיניי הופך אותו למשהו ברמה אחרת זה הפסקול. יש בו משהו אפי ונוגה שמרמז על זה שבעצם לא מדובר על אנשים שנמאס להם אלא על כוח גדול שמרחף ומקנן ביחידים עד להתפרצות. חוסר היכולת להכיל יותר אינה חויה סובייקטיבית אלא אנרגיה קוסמית שצוברת כוח בחברה שלא קופצת מהסיר שמתחמם לאיטו.

סצנה מתוך "הרשת":

האתר של אנה: https://annamantzaris.se/
אנה יצרה גם את "אבל חלב זה חשוב" ב2012: https://shulyathakosem.blogspot.com/2015/09/but-milk-is-important-2013.html



מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

כותרות ספיידרמן השיבה הביתה 2018

כתוביות הסיום המגניבות של "ספיידרמן השיבה הביתה" שמגיעות מיד אחרי הסיום המפתיע.


מאחורי הקלעים באתר של קריס קרבוני: https://www.chriscarboni.com/h1marvel-studiosh1-spiderman-homecoming/





קצר: disillusionment of 10 point font