דלג לתוכן הראשי

נבחרי 2014

ברוכים הבאים לסיכום שנת 2014 באנימציה!
זו השנה השלישית בה אני אוסף בעזרת אורחים וחברים את מיטב האנימציה של השנה שחלפה. 2014 לצערי הייתה בגדול שנה חלשה יחסית. היו פחות סרטים שהותירו חותם או התעלו בבולטות מעל האחרים לדעתי וכנראה שלא רק לדעתי. אני לא הצלחתי להרכיב רשימה נאה בעצמי אז חברי השוליה עזרו לי לאסוף את מה שבכל זאת עורר בנו עניין מתוך הסרטונים שנעשו ועלו לרשת בשנה החולפת.
קבלו אותם!

קצרים

הבוגרים של CALART עשו השנה מספר יצירות יפות. אחת מהן שהצליחה להתבלט היא "ישנו איש ביער" ("There's a Man in the Woods"). הסרט בנוי כמעין פואמה אפלה על הפחד מהאיש שמסתתר ביער וההתרחשויות שחלו בעקבות הפחד הזה.
סרטו של ג'ייקוב סטרליין. ורק שתדעו: הסרט נעשה בפלאש עם רקעים בפוטושופ.


DARK NOIR הוא סרט\פרסומת מאת רפאל גרמפה שמתאר בפילם נואר איך דמות הולכת ומסתבכת עם כוחות האופל. אני ראיתי בו סרט חצי-קבלי וכתבתי עליו ברשומה מהורהרת על לילית.
אנימציה תלת-מימדית משולב באנימציה קלאסית יפהפייה.



חיים ומוות קשורים בחוט צמר.
MOVING ON הוא קליפ מרשים שבנוי כולו מסטופמושן בצמר (ישנו גם סרט גמר יפה מבצלאל השנה שנעשה ככה ואכתוב עליו כשיעלה לרשת). הקליפ נעשה על ידי אנסלי הנדרסון הידוע עבור סרטו המוצלח "אני תום מודי"



דואו מבית הספר לאנימציה "גובלינס". גובלינס יוצרים סרטים מהממים מדי שנה שמאופיינים במינימום עלילה ומקסימום אקשן עם עיצוב יפהפה ואנימציה דינאמית. זה היתרון שלהם וגם החיסרון שלהם כי אחרי שצופים בסרטים יש תחושה שהם חוזרים על עצמם ושאינם מביאים לידי ביטוי את היכולות האמנותיות האישיות של הסטודנטים אלא את פס הייצור המקצועי של בית הספר. "דואו" מעט שונה כי הוא מנסה לספר סיפור דרמטי. נדמה שהסרט לקח חלק מהמחזמר "שיקאגו", החלק שעוסק בתלות שבין שתי רקדניות במופע אקרובטי, ושם עליו זרקור המבודד אותו כסרט קצר בפני עצמו.



טלויזיה: "מעבר לחומת הגן" ו"פינת ליטוף"

כן, תודות לגיא שגיא זהו גם אירוע השנה שלי.
מעבר לחומת הגן היא מיני סדרה בקרטון-נטוורק שמצליחה ליצור דרמה-קומית-פנטסטית שמתאימה הן לגדולים והן לילדים. בסדרה הקצרה (10 פרקים של 10 דקות) אנחנו מלווים את שני האחים, וורט וגרג, ביער אפל ואגדי כשהם מנסים למצוא את דרכם חזרה הבייתה.
הסדרה שמתחילה כסדרת אגדה קדום הופכת בהמשך לסיפור אגדה מודרני עם טוויסט מפתיע.
הנה הפתיח של הסדרה המרמז על האופי המסתורי שלה ועל כך שהמסע הזה לא יהיה כולו דבש וממתקים.



כתבתי גם רשומה על העיצובים לסדרה אבל זה היה לפני הצפיה. והסדרה ניתנת לצפיה חוקית בתשלום ב-ITUNES.

בזירה הישראלית היו הרבה סרטים טובים השנה וקליפים אבל ניר וגלי שהצילו את "ארץ נהדרת" עם פינת הליטוף שלהם הם תופעה נדירה באנימציה הישראלית. הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שאנימציה הייתה אמנות נגישה בפריים-טיים וברמה גבוהה של כתיבה והפקה.
על פועלם השנה הם גם זכו ב"פרס גרוס" למצויינות באנימציה במסגרת פסטיבל אנימיקס.



את שאר הפרקים אפשר לראות פה: http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season11-nir-gali. והעונה השניה בדרך!

תופעות וטרנדים 2014
הרשת עודדה פריחתם של מגוון פורמטים אלטרנטיבים לשימוש באנימציה ובינהם האנימציות הקצרצרות: לופים, גיפים ומעברונים, כולם מתאימים לדור שצורך את המדיה שלו במנות קטנות ומרוכזות בנייד.

אז לפתיחונים של ADULT SWIM התייחסתי כבר והנה אחד מהם של סטודיו 'ראבר האוס':


FOX ADHD גם מנסים להפוך אנימציות קצרות למוצר צריכה זמין. באופן קבוע הם מייצרים מיני-אנימציות המגיבות לענייני השעה בטלויזיה וברשת.


וזה סרטון שהם עשו עקב השמועות על סגירת סטודיו ג'יבלי:

את האנימציות הקצרות שלהם אפשר לראות בדף הפייסבוק שלהם או באינסטגרם. שזה רעיון די מגניב לפתוח ערוץ אנימציה באינסטגרם, תודו.

עוד בחור שהפך את אינסגרם לבמת האנימציה שלו הוא המברה מקסטיז שצייר אנימציה ברחוב על שקפים והפך ליוצר ויראלי פופולרי:


גיפים

מהו גיף השנה שלכם?
זה הגיף שאני הכי אהבתי וגם כתבתי עליו פה מאמר שלם. הוא גם מייצג של התקופה וגם משתמש מצויין בשפה של התקופה. כמו כל גיף טוב לא משעמם להסתכל בו ונראה שהוא רק ממשיך להתפתח ולהתפתח ככל שהצפיה בו ממשיכה.
The Curious Brain » Modern Love

מריאנה רסקין היא סטודנטית בשנקר ואחד האנשים שהכי מעניין היה לעקוב אחריו ברשת השנה. היא מייצרת מדי פעם גיפים במגוון סגנונות ותמיד חוקרת את התנועה תוך כדי. אנימטורית בנשמה.

והגיף פה למטה הוא גיף מקסים של דימה טרטיקוב https://www.behance.net/FuseMade (תודה לנדב אמבון על בחירה)

מריאנה גם מנהלת בלוג בו היא אוצרת גיפים אנימטיבים: http://cantstopmovingg.tumblr.com/.

נספחים

אסיים בשני סרטי חלל.
האחד מתאר עולמות אפשריים בכוכבים אחרים, נושא שקיבל ביטויים בכמה סרטים השנה כולל אחד שאני עובד עליו. WANDERERS סרטו של אריק וורנקוויסט נראה כמו דוקומנטרי כשלמעשה הוא יציר אנימציית מחשב כולו.


נוח: יאיר רווה כתב שהסצינה הזאת מתוך הסרט "נוח" היא גם סרט האנימציה הטוב של השנה. זהו טיים-לאפס (מעבר זמן מהיר באנימציה) שמתאר את בריאת העולם אבל משלב בה את האבולוציה יחד עם הסיפור התנ"כי בקטע היברידי של דת ומדע.


זהו. מה דעתכם? מה גיף השנה שלכם? סרט השנה? מה התחדש לכם?
ומה איתכם? אתם נהנים מהבלוג? אתם רשומים ל"מונפש"? יש לכם מה להעיר לי על התכנים שמיוצרים בפלטפורמות השונות, מה מעניין אתכם ולאן לדעתכם כל זה צריך ללכת?
ספרו לי!
שתהיה שנה יצירתית ופורה!
יוני

*סיכומי שנים קודמות: 2012 2013

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחו…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: