דלג לתוכן הראשי

נבחרי 2014

ברוכים הבאים לסיכום שנת 2014 באנימציה!
זו השנה השלישית בה אני אוסף בעזרת אורחים וחברים את מיטב האנימציה של השנה שחלפה. 2014 לצערי הייתה בגדול שנה חלשה יחסית. היו פחות סרטים שהותירו חותם או התעלו בבולטות מעל האחרים לדעתי וכנראה שלא רק לדעתי. אני לא הצלחתי להרכיב רשימה נאה בעצמי אז חברי השוליה עזרו לי לאסוף את מה שבכל זאת עורר בנו עניין מתוך הסרטונים שנעשו ועלו לרשת בשנה החולפת.
קבלו אותם!

קצרים

הבוגרים של CALART עשו השנה מספר יצירות יפות. אחת מהן שהצליחה להתבלט היא "ישנו איש ביער" ("There's a Man in the Woods"). הסרט בנוי כמעין פואמה אפלה על הפחד מהאיש שמסתתר ביער וההתרחשויות שחלו בעקבות הפחד הזה.
סרטו של ג'ייקוב סטרליין. ורק שתדעו: הסרט נעשה בפלאש עם רקעים בפוטושופ.


DARK NOIR הוא סרט\פרסומת מאת רפאל גרמפה שמתאר בפילם נואר איך דמות הולכת ומסתבכת עם כוחות האופל. אני ראיתי בו סרט חצי-קבלי וכתבתי עליו ברשומה מהורהרת על לילית.
אנימציה תלת-מימדית משולב באנימציה קלאסית יפהפייה.



חיים ומוות קשורים בחוט צמר.
MOVING ON הוא קליפ מרשים שבנוי כולו מסטופמושן בצמר (ישנו גם סרט גמר יפה מבצלאל השנה שנעשה ככה ואכתוב עליו כשיעלה לרשת). הקליפ נעשה על ידי אנסלי הנדרסון הידוע עבור סרטו המוצלח "אני תום מודי"



דואו מבית הספר לאנימציה "גובלינס". גובלינס יוצרים סרטים מהממים מדי שנה שמאופיינים במינימום עלילה ומקסימום אקשן עם עיצוב יפהפה ואנימציה דינאמית. זה היתרון שלהם וגם החיסרון שלהם כי אחרי שצופים בסרטים יש תחושה שהם חוזרים על עצמם ושאינם מביאים לידי ביטוי את היכולות האמנותיות האישיות של הסטודנטים אלא את פס הייצור המקצועי של בית הספר. "דואו" מעט שונה כי הוא מנסה לספר סיפור דרמטי. נדמה שהסרט לקח חלק מהמחזמר "שיקאגו", החלק שעוסק בתלות שבין שתי רקדניות במופע אקרובטי, ושם עליו זרקור המבודד אותו כסרט קצר בפני עצמו.



טלויזיה: "מעבר לחומת הגן" ו"פינת ליטוף"

כן, תודות לגיא שגיא זהו גם אירוע השנה שלי.
מעבר לחומת הגן היא מיני סדרה בקרטון-נטוורק שמצליחה ליצור דרמה-קומית-פנטסטית שמתאימה הן לגדולים והן לילדים. בסדרה הקצרה (10 פרקים של 10 דקות) אנחנו מלווים את שני האחים, וורט וגרג, ביער אפל ואגדי כשהם מנסים למצוא את דרכם חזרה הבייתה.
הסדרה שמתחילה כסדרת אגדה קדום הופכת בהמשך לסיפור אגדה מודרני עם טוויסט מפתיע.
הנה הפתיח של הסדרה המרמז על האופי המסתורי שלה ועל כך שהמסע הזה לא יהיה כולו דבש וממתקים.



כתבתי גם רשומה על העיצובים לסדרה אבל זה היה לפני הצפיה. והסדרה ניתנת לצפיה חוקית בתשלום ב-ITUNES.

בזירה הישראלית היו הרבה סרטים טובים השנה וקליפים אבל ניר וגלי שהצילו את "ארץ נהדרת" עם פינת הליטוף שלהם הם תופעה נדירה באנימציה הישראלית. הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שאנימציה הייתה אמנות נגישה בפריים-טיים וברמה גבוהה של כתיבה והפקה.
על פועלם השנה הם גם זכו ב"פרס גרוס" למצויינות באנימציה במסגרת פסטיבל אנימיקס.



את שאר הפרקים אפשר לראות פה: http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season11-nir-gali. והעונה השניה בדרך!

תופעות וטרנדים 2014
הרשת עודדה פריחתם של מגוון פורמטים אלטרנטיבים לשימוש באנימציה ובינהם האנימציות הקצרצרות: לופים, גיפים ומעברונים, כולם מתאימים לדור שצורך את המדיה שלו במנות קטנות ומרוכזות בנייד.

אז לפתיחונים של ADULT SWIM התייחסתי כבר והנה אחד מהם של סטודיו 'ראבר האוס':


FOX ADHD גם מנסים להפוך אנימציות קצרות למוצר צריכה זמין. באופן קבוע הם מייצרים מיני-אנימציות המגיבות לענייני השעה בטלויזיה וברשת.


וזה סרטון שהם עשו עקב השמועות על סגירת סטודיו ג'יבלי:

את האנימציות הקצרות שלהם אפשר לראות בדף הפייסבוק שלהם או באינסטגרם. שזה רעיון די מגניב לפתוח ערוץ אנימציה באינסטגרם, תודו.

עוד בחור שהפך את אינסגרם לבמת האנימציה שלו הוא המברה מקסטיז שצייר אנימציה ברחוב על שקפים והפך ליוצר ויראלי פופולרי:


גיפים

מהו גיף השנה שלכם?
זה הגיף שאני הכי אהבתי וגם כתבתי עליו פה מאמר שלם. הוא גם מייצג של התקופה וגם משתמש מצויין בשפה של התקופה. כמו כל גיף טוב לא משעמם להסתכל בו ונראה שהוא רק ממשיך להתפתח ולהתפתח ככל שהצפיה בו ממשיכה.
The Curious Brain » Modern Love

מריאנה רסקין היא סטודנטית בשנקר ואחד האנשים שהכי מעניין היה לעקוב אחריו ברשת השנה. היא מייצרת מדי פעם גיפים במגוון סגנונות ותמיד חוקרת את התנועה תוך כדי. אנימטורית בנשמה.

והגיף פה למטה הוא גיף מקסים של דימה טרטיקוב https://www.behance.net/FuseMade (תודה לנדב אמבון על בחירה)

מריאנה גם מנהלת בלוג בו היא אוצרת גיפים אנימטיבים: http://cantstopmovingg.tumblr.com/.

נספחים

אסיים בשני סרטי חלל.
האחד מתאר עולמות אפשריים בכוכבים אחרים, נושא שקיבל ביטויים בכמה סרטים השנה כולל אחד שאני עובד עליו. WANDERERS סרטו של אריק וורנקוויסט נראה כמו דוקומנטרי כשלמעשה הוא יציר אנימציית מחשב כולו.


נוח: יאיר רווה כתב שהסצינה הזאת מתוך הסרט "נוח" היא גם סרט האנימציה הטוב של השנה. זהו טיים-לאפס (מעבר זמן מהיר באנימציה) שמתאר את בריאת העולם אבל משלב בה את האבולוציה יחד עם הסיפור התנ"כי בקטע היברידי של דת ומדע.


זהו. מה דעתכם? מה גיף השנה שלכם? סרט השנה? מה התחדש לכם?
ומה איתכם? אתם נהנים מהבלוג? אתם רשומים ל"מונפש"? יש לכם מה להעיר לי על התכנים שמיוצרים בפלטפורמות השונות, מה מעניין אתכם ולאן לדעתכם כל זה צריך ללכת?
ספרו לי!
שתהיה שנה יצירתית ופורה!
יוני

*סיכומי שנים קודמות: 2012 2013

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…