דלג לתוכן הראשי

נבחרי 2014

ברוכים הבאים לסיכום שנת 2014 באנימציה!
זו השנה השלישית בה אני אוסף בעזרת אורחים וחברים את מיטב האנימציה של השנה שחלפה. 2014 לצערי הייתה בגדול שנה חלשה יחסית. היו פחות סרטים שהותירו חותם או התעלו בבולטות מעל האחרים לדעתי וכנראה שלא רק לדעתי. אני לא הצלחתי להרכיב רשימה נאה בעצמי אז חברי השוליה עזרו לי לאסוף את מה שבכל זאת עורר בנו עניין מתוך הסרטונים שנעשו ועלו לרשת בשנה החולפת.
קבלו אותם!

קצרים

הבוגרים של CALART עשו השנה מספר יצירות יפות. אחת מהן שהצליחה להתבלט היא "ישנו איש ביער" ("There's a Man in the Woods"). הסרט בנוי כמעין פואמה אפלה על הפחד מהאיש שמסתתר ביער וההתרחשויות שחלו בעקבות הפחד הזה.
סרטו של ג'ייקוב סטרליין. ורק שתדעו: הסרט נעשה בפלאש עם רקעים בפוטושופ.


DARK NOIR הוא סרט\פרסומת מאת רפאל גרמפה שמתאר בפילם נואר איך דמות הולכת ומסתבכת עם כוחות האופל. אני ראיתי בו סרט חצי-קבלי וכתבתי עליו ברשומה מהורהרת על לילית.
אנימציה תלת-מימדית משולב באנימציה קלאסית יפהפייה.



חיים ומוות קשורים בחוט צמר.
MOVING ON הוא קליפ מרשים שבנוי כולו מסטופמושן בצמר (ישנו גם סרט גמר יפה מבצלאל השנה שנעשה ככה ואכתוב עליו כשיעלה לרשת). הקליפ נעשה על ידי אנסלי הנדרסון הידוע עבור סרטו המוצלח "אני תום מודי"



דואו מבית הספר לאנימציה "גובלינס". גובלינס יוצרים סרטים מהממים מדי שנה שמאופיינים במינימום עלילה ומקסימום אקשן עם עיצוב יפהפה ואנימציה דינאמית. זה היתרון שלהם וגם החיסרון שלהם כי אחרי שצופים בסרטים יש תחושה שהם חוזרים על עצמם ושאינם מביאים לידי ביטוי את היכולות האמנותיות האישיות של הסטודנטים אלא את פס הייצור המקצועי של בית הספר. "דואו" מעט שונה כי הוא מנסה לספר סיפור דרמטי. נדמה שהסרט לקח חלק מהמחזמר "שיקאגו", החלק שעוסק בתלות שבין שתי רקדניות במופע אקרובטי, ושם עליו זרקור המבודד אותו כסרט קצר בפני עצמו.



טלויזיה: "מעבר לחומת הגן" ו"פינת ליטוף"

כן, תודות לגיא שגיא זהו גם אירוע השנה שלי.
מעבר לחומת הגן היא מיני סדרה בקרטון-נטוורק שמצליחה ליצור דרמה-קומית-פנטסטית שמתאימה הן לגדולים והן לילדים. בסדרה הקצרה (10 פרקים של 10 דקות) אנחנו מלווים את שני האחים, וורט וגרג, ביער אפל ואגדי כשהם מנסים למצוא את דרכם חזרה הבייתה.
הסדרה שמתחילה כסדרת אגדה קדום הופכת בהמשך לסיפור אגדה מודרני עם טוויסט מפתיע.
הנה הפתיח של הסדרה המרמז על האופי המסתורי שלה ועל כך שהמסע הזה לא יהיה כולו דבש וממתקים.



כתבתי גם רשומה על העיצובים לסדרה אבל זה היה לפני הצפיה. והסדרה ניתנת לצפיה חוקית בתשלום ב-ITUNES.

בזירה הישראלית היו הרבה סרטים טובים השנה וקליפים אבל ניר וגלי שהצילו את "ארץ נהדרת" עם פינת הליטוף שלהם הם תופעה נדירה באנימציה הישראלית. הרבה זמן עבר מאז הפעם האחרונה שאנימציה הייתה אמנות נגישה בפריים-טיים וברמה גבוהה של כתיבה והפקה.
על פועלם השנה הם גם זכו ב"פרס גרוס" למצויינות באנימציה במסגרת פסטיבל אנימיקס.



את שאר הפרקים אפשר לראות פה: http://www.mako.co.il/tv-erez-nehederet/season11-nir-gali. והעונה השניה בדרך!

תופעות וטרנדים 2014
הרשת עודדה פריחתם של מגוון פורמטים אלטרנטיבים לשימוש באנימציה ובינהם האנימציות הקצרצרות: לופים, גיפים ומעברונים, כולם מתאימים לדור שצורך את המדיה שלו במנות קטנות ומרוכזות בנייד.

אז לפתיחונים של ADULT SWIM התייחסתי כבר והנה אחד מהם של סטודיו 'ראבר האוס':


FOX ADHD גם מנסים להפוך אנימציות קצרות למוצר צריכה זמין. באופן קבוע הם מייצרים מיני-אנימציות המגיבות לענייני השעה בטלויזיה וברשת.


וזה סרטון שהם עשו עקב השמועות על סגירת סטודיו ג'יבלי:

את האנימציות הקצרות שלהם אפשר לראות בדף הפייסבוק שלהם או באינסטגרם. שזה רעיון די מגניב לפתוח ערוץ אנימציה באינסטגרם, תודו.

עוד בחור שהפך את אינסגרם לבמת האנימציה שלו הוא המברה מקסטיז שצייר אנימציה ברחוב על שקפים והפך ליוצר ויראלי פופולרי:


גיפים

מהו גיף השנה שלכם?
זה הגיף שאני הכי אהבתי וגם כתבתי עליו פה מאמר שלם. הוא גם מייצג של התקופה וגם משתמש מצויין בשפה של התקופה. כמו כל גיף טוב לא משעמם להסתכל בו ונראה שהוא רק ממשיך להתפתח ולהתפתח ככל שהצפיה בו ממשיכה.
The Curious Brain » Modern Love

מריאנה רסקין היא סטודנטית בשנקר ואחד האנשים שהכי מעניין היה לעקוב אחריו ברשת השנה. היא מייצרת מדי פעם גיפים במגוון סגנונות ותמיד חוקרת את התנועה תוך כדי. אנימטורית בנשמה.

והגיף פה למטה הוא גיף מקסים של דימה טרטיקוב https://www.behance.net/FuseMade (תודה לנדב אמבון על בחירה)

מריאנה גם מנהלת בלוג בו היא אוצרת גיפים אנימטיבים: http://cantstopmovingg.tumblr.com/.

נספחים

אסיים בשני סרטי חלל.
האחד מתאר עולמות אפשריים בכוכבים אחרים, נושא שקיבל ביטויים בכמה סרטים השנה כולל אחד שאני עובד עליו. WANDERERS סרטו של אריק וורנקוויסט נראה כמו דוקומנטרי כשלמעשה הוא יציר אנימציית מחשב כולו.


נוח: יאיר רווה כתב שהסצינה הזאת מתוך הסרט "נוח" היא גם סרט האנימציה הטוב של השנה. זהו טיים-לאפס (מעבר זמן מהיר באנימציה) שמתאר את בריאת העולם אבל משלב בה את האבולוציה יחד עם הסיפור התנ"כי בקטע היברידי של דת ומדע.


זהו. מה דעתכם? מה גיף השנה שלכם? סרט השנה? מה התחדש לכם?
ומה איתכם? אתם נהנים מהבלוג? אתם רשומים ל"מונפש"? יש לכם מה להעיר לי על התכנים שמיוצרים בפלטפורמות השונות, מה מעניין אתכם ולאן לדעתכם כל זה צריך ללכת?
ספרו לי!
שתהיה שנה יצירתית ופורה!
יוני

*סיכומי שנים קודמות: 2012 2013

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני