דלג לתוכן הראשי

פבלוב של אליאור זיגלווקס, בצלאל 2015

פבלוב.
סרט הגמר של אליאור זיגלווקס, תקשורת חזותית, בצלאל.


יפה לראות אנימציה שבאה ממחלקות תקשורת חזותית ולא נסמכת לחלוטיםן על ארט אלא ממש מנסה לספר סיפור ולרגש. זה מה שמבדיל אנימציה ממושן גרפיקס . ובמאי ממעצב.
ביקשתי מאליאור לספר על תהליך העבודה:
בשנים האחרונות אני מקשיב המון לפודקאסטים (מעיין תחנות רדיו אינטרנטיות). פודקאסטים שאני מאוד אוהב כמו – This american life אוStoryCorps (שיש לו גרסת אנימציה) ויש גם את 'סיפור ישראלי' שיותר מתמקדים בסיפורים של אנשים על החיים, התמודדויות ועוד כל מיני חוויות. אז כשהתחלתי לעבוד על פרויקט הגמר, חשבתי שזה משהו שהייתי רוצה לעשות - לקחת סיפורים שהם אמיתיים ולהציג אותם בדרך שלי. כשאני מסתכל על הרבה מהסיפורים היום יומיים "הרגילים", אני רואה המון סיפורים מרתקים בעיניי. במיוחד כשהם מסופרים מנקודת המבט של מי שחווה אותם. אני חושב שכשאדם מספר על מקרה או חוויוה שקרו לו – הדרך שבה הם בוחר את המילים שלו מאיירת את הסיפור בדרך אמיתית, מופלאה ואישית מאוד. חוץ מזה שהסיפור מרגיש הרבה יותר 'אורגינל' וגם כל אחד יוכל להתחבר לסיפור בלי להרגיש איזושהי אשליה. ניסיתי למקד את עצמי והחלטתי להתעסק בסיפורים שמדברים על התמודדות. באמת בהתחלה הפרויקט היה אמור להיות שלושה סרטוני אנימציה קצרים מאוד, שמספרים סיפורים על התמודדויות של אנשים עם מחלות שיש לגביהן סטיגמה או דעות קדומות מסויימות, כמו מאניה דיפרסיה – שאיתה מתמודד בעליו של פבלוב. עם הזמן ראיתי שאין סיכוי שאני אצליח להספיק את שלושת הסרטים. ועלתה באוויר השאלה של כמות מול איכות. אחרי הרבה התלבטויות הבנתי שאם אני רוצה ש'פבלוב' יצא סרט שלם. כלומר שאני אוכל לתת את המקסימום לסיפור האישי הזה, אז אולי עדיף שאני אתמקד באחד. אני חושב שהאתגר הגדול ביותר לאורך הפרויקט היה להעביר את הרגש בסיפור של הסיפור. אם זה מבחינה ויזואלית או אם זה מהבחינה של המספר.
מהבחינה של המספר - בחיים שלי לא ביימתי שחקנים אז אחד האתגרים שהיו זה לביים את הקריין בצורה שהיא תהיה אמינה ומחוברת בדיוק במידה. ולהגיע לזה היה אתגר ענק - במהלך העבודה הקלטתי ארבעה קריינים עד שמצאתי את ההגשה שרציתי. וגם זה סיפור הרפתקאה כשלעצמו. כשארבעה ימים לפני ההגשה הגעתי לבית של שי אביבי עם מיקרופון ומכשיר הקלטה ואחרי שעה יצאתי משם עם הטייק שהיה הטוב ביותר שהצלחתי להוציא.
מהבחינה הויזואלית, האנימציה עברה כמה שפות. היא התחילה בתור איזשהי שפה פשוטה – קווית יותר ושטוחה – אבל בשלב מסויים הבנתי שאני רוצה דווקא שיראו את הקו האנושי המחוספס – עם המברשת. ובאמת השפה האיורית הלכה קצת לשם. חוץ מזה, בלי קשר לשום דבר, אני מת על כלבים ולא שבמהלך העבודה על הפרויקט הרגשתי את זה – אבל הרבה מהמערכת יחסית שלי עם הכלב שלי משתקפת בפרויקט הזה. אני חושב שבעלי חיים ובני אדם – הם תרפיה מדהימה – אחד לשני. כשהצלנו את הכלב שלנו גילי, חשבנו שעשינו את המעשה הטוב, היום בדיעבד, אני יכול להגיד שהוא עוזר לנו לא פחות.








פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.