דלג לתוכן הראשי

פבלוב של אליאור זיגלווקס, בצלאל 2015

פבלוב.
סרט הגמר של אליאור זיגלווקס, תקשורת חזותית, בצלאל.


יפה לראות אנימציה שבאה ממחלקות תקשורת חזותית ולא נסמכת לחלוטיםן על ארט אלא ממש מנסה לספר סיפור ולרגש. זה מה שמבדיל אנימציה ממושן גרפיקס . ובמאי ממעצב.
ביקשתי מאליאור לספר על תהליך העבודה:
בשנים האחרונות אני מקשיב המון לפודקאסטים (מעיין תחנות רדיו אינטרנטיות). פודקאסטים שאני מאוד אוהב כמו – This american life אוStoryCorps (שיש לו גרסת אנימציה) ויש גם את 'סיפור ישראלי' שיותר מתמקדים בסיפורים של אנשים על החיים, התמודדויות ועוד כל מיני חוויות. אז כשהתחלתי לעבוד על פרויקט הגמר, חשבתי שזה משהו שהייתי רוצה לעשות - לקחת סיפורים שהם אמיתיים ולהציג אותם בדרך שלי. כשאני מסתכל על הרבה מהסיפורים היום יומיים "הרגילים", אני רואה המון סיפורים מרתקים בעיניי. במיוחד כשהם מסופרים מנקודת המבט של מי שחווה אותם. אני חושב שכשאדם מספר על מקרה או חוויוה שקרו לו – הדרך שבה הם בוחר את המילים שלו מאיירת את הסיפור בדרך אמיתית, מופלאה ואישית מאוד. חוץ מזה שהסיפור מרגיש הרבה יותר 'אורגינל' וגם כל אחד יוכל להתחבר לסיפור בלי להרגיש איזושהי אשליה. ניסיתי למקד את עצמי והחלטתי להתעסק בסיפורים שמדברים על התמודדות. באמת בהתחלה הפרויקט היה אמור להיות שלושה סרטוני אנימציה קצרים מאוד, שמספרים סיפורים על התמודדויות של אנשים עם מחלות שיש לגביהן סטיגמה או דעות קדומות מסויימות, כמו מאניה דיפרסיה – שאיתה מתמודד בעליו של פבלוב. עם הזמן ראיתי שאין סיכוי שאני אצליח להספיק את שלושת הסרטים. ועלתה באוויר השאלה של כמות מול איכות. אחרי הרבה התלבטויות הבנתי שאם אני רוצה ש'פבלוב' יצא סרט שלם. כלומר שאני אוכל לתת את המקסימום לסיפור האישי הזה, אז אולי עדיף שאני אתמקד באחד. אני חושב שהאתגר הגדול ביותר לאורך הפרויקט היה להעביר את הרגש בסיפור של הסיפור. אם זה מבחינה ויזואלית או אם זה מהבחינה של המספר.
מהבחינה של המספר - בחיים שלי לא ביימתי שחקנים אז אחד האתגרים שהיו זה לביים את הקריין בצורה שהיא תהיה אמינה ומחוברת בדיוק במידה. ולהגיע לזה היה אתגר ענק - במהלך העבודה הקלטתי ארבעה קריינים עד שמצאתי את ההגשה שרציתי. וגם זה סיפור הרפתקאה כשלעצמו. כשארבעה ימים לפני ההגשה הגעתי לבית של שי אביבי עם מיקרופון ומכשיר הקלטה ואחרי שעה יצאתי משם עם הטייק שהיה הטוב ביותר שהצלחתי להוציא.
מהבחינה הויזואלית, האנימציה עברה כמה שפות. היא התחילה בתור איזשהי שפה פשוטה – קווית יותר ושטוחה – אבל בשלב מסויים הבנתי שאני רוצה דווקא שיראו את הקו האנושי המחוספס – עם המברשת. ובאמת השפה האיורית הלכה קצת לשם. חוץ מזה, בלי קשר לשום דבר, אני מת על כלבים ולא שבמהלך העבודה על הפרויקט הרגשתי את זה – אבל הרבה מהמערכת יחסית שלי עם הכלב שלי משתקפת בפרויקט הזה. אני חושב שבעלי חיים ובני אדם – הם תרפיה מדהימה – אחד לשני. כשהצלנו את הכלב שלנו גילי, חשבנו שעשינו את המעשה הטוב, היום בדיעבד, אני יכול להגיד שהוא עוזר לנו לא פחות.








פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על סטוריטלינג - אמנות הסיפור

על סטוריטלינגמאמר ובסופו לינקים, סרטים  ומחשבות.
סטוריטלינג זה המצאה חדשה. היו סיפורים בעבר כמובן, היו אנשים שסיפרו אותם, היו אנשים שהיו מצויינים בזה ואפילו ידעו לתאר את החויה ואת האמנות שבזה אבל סטוריטלינג כמילת-על שחורגת הרבה מעבר לאמנות הסיפור היא חדשה יחסית. מהו המובן החדש של סטוריטלינג? אתאר את נקודת המבט שלי: אנחנו חיים בעולם גלובלי וסיפורים שהיוו אמצעי של תרבויות שונות להנחיל משמעות והקשר לאדם הפרטי ולחברה הגיעו לשיא מסוים עם התפתחות מודעות אקדמית ומקצועית בנוגע לאמנות הסיפור. הספר של ג'וזף קמפבל "הגיבור בעל אלף הפרצופים", יחד עם כמויות המדריכים בנוגע לכתיבת תסריט ומבנה סיפור, עשו מה שמבט-על עושה: מחפש, מזהה וממפה תבניות ודפוסים חוזרים.
המצוד אחר תבניות נועד לשרת הן יוצרים, הן את המבקרים ואנשי המחקר שמנסים להפשיט את האמנות כצפרדע מתה כדי לברר באמצעותה אודות התרבות האנושית והן לקהל הרחב שמנסה לפענח את המניפולציה שמופעלת עליו ( אולי מתוך אשליית שליטה במימד המטלטל על מנת להשאיר את המימד הבידורי). מנקודת מבט היוצרים, כשאנחנו מדברים על תבניות בעולם הסיפור, אנחנו מציפים …

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה: