דלג לתוכן הראשי

סיכום שנה 2015

סיכום שנת 2015 באנימציה אינו פשוט. אספנו כאן, אני ושותפיי לסיכום, מבחר של סרטים שלדעתנו בלטו השנה. על פניו זו לא הייתה שנה חדשנית במיוחד. הרבה מגמות שהתחילו בעבר פשוט התפשטו להן הלאה והפכו לשפה בשימוש יומיומי.
עם זאת, זה כשלעצמו מהווה חידוש.
האנימציה שלחה זרועותיה למקומות חדשים. היא בכל מקום ובכל מדיום, ממשחקים ואפליקציות עד הקרנה על קירות מוזיאון. מנקודת מבט עכשווית נראה שאולי החלוקה המסורתית לקטגוריות אינה רלוונטית יותר.
מקווה שתהנו מהבחירות שלנו.
יוני

מי אנחנו:
צביקה אורן: יוצר אנימציה ותיק, מומחה לתולדות האנימציה, חבר הועד המנהל של האיגוד הבינ"ל לאנימציה (אסיפ"א).
רועי צוקרמן: סטודנט שנה ד לאנימציה במנשר ונציג הסטודנטים באיגוד האנימציה
שירה סלימי: סטודנטית בספיר לתואר ראשון באנימציה, גיקית וכותבת
שוליית הקוסם: אני.

*הסרטים שנבחרו הם רק סרטים קצרים שנעשו ועלו לרשת ב2015 (פלוס מינוס). זה מצמצם את הבחירה אבל המטרה היא להציג את הסרטים ולא רק לציין שהם קיימים.


חדר וחצי / ניר וגלי


צביקה:
סדרת קצרים מעוררי מחשבה וגורמי הנאה היא אירוע נדיר במציאות הישראלית. שתי סדרות כאלו הן כמעט נס.
האינטיליגנציה, הכשרונות, הרגישויות והאבחנה הדקה של ניר גרבר וגלי אדלבאום הביאו בשנת 2014 את "פינת ליטוף" וב- 2015 את "חדר וחצי" - פינת האנימציה של ניר וגלי. עלתה לשידור ב- 19.1.15.
קרדיטס: טל גדון, מתן ים, אלון סימון, יערה בוכמן-נוטה והמוסיקאי אלברטו שוורץ. פרק נבחר: לאן נעלם שמואל הגרב?

אי אפשר לחיות בלי קוסמוס / קונסטנטין ברונזיט


השוליה: קונסטנטין ברונזיט, האנימטור הרוסי המצויין, כדרכו, משלב בין הומור ורגש עמוק אך הפעם מגיע למקומות חדשים. סרטו האחרון מתאר ידידות בין שני קוסמונאוטים שעוברים תהליך הכשרה משותף לקראת מסע לחלל. שם הסרט מרמז על כל הכיוונים הפרשניים אליהם ניתן לקחת את הסרט: האם קוסמוס הוא שם פרטי? האם זהו החלל? האם זהו חלל מטפורי המדבר על שכול ואולי, ככל הנראה, הכל ביחד. סרט מרגש מאוד ומפתיע.
אחת הפרשנויות ששמעתי לסרט הייתה על ההומופוביה הגואה ברוסיה של פוטין. שמביאה הומוסקסואלים לממש את הזוגיות שלהם במקומות אחרים. אישית אני לא הייתי הולך לשם. הסרט מציג ברו-מאנס (חברות-גברית) ללא פן מיני וזה חלק מעוצמתו של הסרט.

היפופוטמי / פיוטר דומלה

*לא קל לצפיה. כולל עירום ואלימות.



רועי: קצר מאת פומי-סטודיו והיוצר פיוטר דומלה מפולין. אנימציה קלאסית אשר מלווה בכוריאוגרפיה מרשימה לאורך כל הסרט ומציגה לנו את סיפורם של כמה נשים וילדים עירומים המתרחצים בנהר, כאשר חבורת גברים עירומים עוקבת אחריהם, עד אשר נוצר מפגש אלים וקשה בין הגברים לנשים המגנות על הילדים שלהם. הסרט מעתיק התנהגות הקיימת בטבע אצל ההיפופוטמים, לכדי אמירה על החברה האנושית שלנו כיום.

OTTO אוטו / סלבטור מורג'ינה ודריו ימרוגנו



רועי: סרט סטודנטים מאת סלבטור מורג'ינה ודריו ימרוגנו מהמרכז לאנימציה בז'נבה, פריקס לאבו.
הסרט מציג יכולות סטופמושן וצילום נהדרות בשילוב אנימציה קלאסית אבסטרקטית מרהיבה הנותנת לך חשק לצפות בסרט ולחקור אותו בכל פעם מחדש. הסרט במרכזו מכוון לדבר באופן מטאפורי ומופשט על מעגליות טבעית של אירועים, מלחמה של שחור נגד לבן והתפהכות היוצרות כנגד הטבע, עם משחקי תפקידים שבין השולט לנשלט.

פחדים Fears / נטע מטלוך 



סרט סטודנטים מאת נטע מטלוך מבית ספר לצילום בונקובר. אנימציה קלאסית קצרה ומשעשעת המציגה לנו את תפקידם של יצורים קטנים וחמודים שהם הפחדים שלנו, שמסתובבים איתנו לכל מקום שנלך ושומרים עלינו מפני הסכנות. הסרט מציג סגנונות ויכולות אנימציה קלאסית נהדרות וחמודות שנותנות לנו חשק לעוד!

אש פראית WILDFIRE / הוגוס אופסטר, פייר פינון, ניקול סטפורד, ולנטין סטול, ארנאוד טריבאוט, שאנג זאנג



השוליה: בית ספר גובלינס הוא אחד מבתי הספר הטובים בעולם לאנימציה. מדי שנה הוא מוציא סרטי בוגרים מעוצבים ומונפשים לעילא. אבל באותו זמן, מבחינה סיפורית, התוצרים היו דלים וחסרי ייחוד. הרמה המיקצועית הגבוהה באה על חשבון הביטוי הייחודי של הבוגרים ובכלל על הנסיון המורכב לספר סיפור.
עד השנה.

השנה היה שינוי מגמה ברור. אולי בהשפעת שיתופי פעולה עם בית הספר האמריקני CALART הסרטים הפכו להיות ממש סרטים קצרים, דרמטיים ומרגשים. מבחינתי המוצלח שבהם היה WILDFIRE שעוסק במשפחה ונשיות באמצעות מטפורה חזקה וניואנסים של משחק.
שאר הסרטים: סרטי גובלינס 2015

וויטק הדב החייל / מריאנה רסקין



שירה: מה עוד אני יכולה להגיד על מריאנה שלא נאמר כבר? על הכישרון שלה, על היחודיות שלה, על המקומות שהיא תגיע אליהם. ממקום של פרגון מלא והמון הערכה, כל הדברים האלה גם מגיעים לה ונכונים. אבל יש משהו שמריאנה עושה נכון לדעתי יותר מהכל, והוא האווירה. 
בסרט הגמר הקצר שלה וויטק, מריאנה מגוללת את חיו של דוב שהצטרף לצבא הפולני. ואני חייבת להגיד שהסרט פשוט נוטף אווירה ומהסוג שמריאנה עושה הכי טוב- נוסטלגיה. אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל הקו המגורען והיפה והתנועה המינימליסטית לוקחות אותי אחורה בזמן אל התקופה שהזיכרונות רק מתחילים להבנות. משהו בקו שנע בין ילדות חופשית ומשחקת לבין נוקשות אנליטית ומחושבת יוצר עניין שהוא גם מרשים אבל גם ממוגג בו זמנית. מריאנה משתמשת בחוכמה בידע שלה בציור ומתרגמת לתנועה את הציורים שלה בדיוק כפי שדמיינתי שהם יזוזו, עם המון שמחה. מריאנה היא בהחלט אחת מנבחרי השנה שלי.

C.U.R.E של BOOTS



רועי: קליפ פסיכודלי וטריפי שיצר האנימטור אנטוני פ. סשפרד. אנטוני הוא אנימטור עצמאי המגיע מפילדלפיה שבכל יצירה שלו שופך את התכונה הנחשקת ביותר – דימיון.
בקליפ של הלהקה "בוטס", לאנטוני היה החופש לכתוב את הסיפור מאחורי הקליפ בעצמו – אשר מעביר אותה חוויה טריפית, אבסטרקטית ופסיכודלית ביותר דרך אנימציה קלאסית ומעט אפקטים דיגטלים עם ביקורת ואמירה אישית על הצד האפל של הטכנולוגיה העתידנית, סחר בכסף, התמכרות ומציאות דיקטטורית.

Owl Me Tender ג'אם אנימציה



צביקה: ואריאציות ינשופיות בקליפ מוזיקלי שנוצר בתיאום בין 20 אמני אנימציה. תענוג לראות גישות יצירתיות כל כך מגוונות וביניהן כמה נפלאות.

The Jezabels  של Come Alive מאת דרסי פרנדרגאסט וקסין לי



צביקה: איכויות מענגות של צבע שמן על זכוכית. כוריאוגרפיה של טקסטורות צבע ותחושת זרימה.

Doña Ubenza. של מריאנה קריזו



צביקה: המתיקות שבתמימות והעושר הנפלא של חומריות וצבעוניות צמר. קליפ מוסיקלי מענג בתמימותו. אין קונפליקטים דרמטיים ואין ניסיון לעשות רושם על הצופה. בחירת החומר אולי בהשראת "הו ווילי" אבל ממש לא חיקוי שלו.
"הו ווילי" – אחד הסרטים הכי מרגשים שראיתי בשנים האחרונות. כל הבחירות היצירתיות נפלאות בעיני – אופי התנועה, התזמון, העיצוב, הצבעוניות, פס הקול והחומריות של הלבד הצבוע. כולן משרתות סיפור של בדידות ואהבה, עם הזמנה למי שרוצה ליהנות גם מרבדים תוכניים נוספים. יוצריו העלו אותו לרשת בסוף 2015.


Squarepusher • ‘Stor Eiglass’



השוליה: השנה הייתה שנת פריצה למציאות המדומה. התפתחות הטכנולוגיה הטמיעה את חויות המציאות ב-360 מעלות בכל מכשיר נייד. עם הטמעה מובנית ביוטיוב ובפייסבוק ולאחרונה גם עם יכולות אינטרקטיביות (ראו את פרויקט אארדמן האחרון לחג המולד, מקסים). הקליפ הספציפי הזה חביב עליי במיוחד. גם מבחינה עיצובית וגם מבחינת השימוש במציאות מדומה. הוא מכניס אותנו לטריפ צבעוני מצחיק והזוי. הרי לא תמיד יוצא לנו לרוץ במרחב עם ראש כרות.

זואוטרופ – פרומו האח הגדול 2015 / יובל ומרב נתן עם שרון גזית



צביקה: כיף לראות עבודה מוזמנת שיש בה תיחכום, יצירתיות ואנימציה טובה.

Autism Speak – Jacob's Story "אוטיזם מדבר-סיפורו של ג'ייקוב", גילהרם מרקונדס 



צביקה: טיפול יצירתי יפה מאד בנושא לא פשוט, עם בחירות עיצוביות חכמות, בין פנטזיה לריאליזם.

Honda" Paper"/ PES



צביקה: פרסומת בחשיבה מקורית, כמו שהתרגלנו אצל "פס". אמן ניו יורקי המספק גירויים יצירתיים בשפע בסרטיו העצמאיים והמסחריים.

Chobani /  סטודיו Psyop  



השוליה: פרסומת למעדן חלב שמתפקדת כסרט קצר לכל דבר. הפרסומת משלבת בין סרטי טבע לפירות ומביאה למסך יצורי כלאיים משעשעים.


רועי: אקטינג נהדר וקטן שחוזר עליו שוב ושוב בלופים, לא יכולתי שלא להנות מצפיה חוזרת בו בגיף שוב ושוב – מבחינתי זו הצלחה לעשות אקטינג כזה פשוט ומתוק דרך מצלמות אבטחה שגורם לנו לדמיין סיפור מאחורי המבטים שלהם באחת והשניה. הבלוג של היוצר בטמבלר מציג עוד המון גיפים שהם מרשימים מבחינת התלת, התפרקות וחזרה – אך הגיף הזה מצליח לספר מאחוריו סיפור קטן ומתוק.
הבלוג: /everything1s/

רועי: אורי טור, בוגר שנקר, מאייר ואנימטור שלא מפסיק ליצור גיפים אבסטרקטים שנעים בגלים ונכנסים ללופ, יוצרים צורות וחוויות שונות בכל צפיה בכל גיף.
בבלוג שלו בטמבלר, "לופיזם" אפשר לצפות בגיפים האחרונים שלו:
http://looopism.tumblr.com/
Plenty of Fish (at the fish restaurant)


השוליה: לא בחרתי גיף אלא יוצר גיפים. אחד הגיפאים שהיו בולטים השנה הוא קסבה קלמנט שיוצר אנימציות וגיפים למדיומים שונים בסגנון מינימליסטי-אייקוני אבל כמעט תמיד עם טוויסט.
time to create a new calendar



הבלוג שלו: http://csabaklement.tumblr.com/







בנוסף, הטבח במגזין הסאטירי "שארלי הבדו" השנה השאיר אחריו המון תגובות מאויירות שמבטאות אי-כניעה לטרור האיסלמי והמוטיב החוזר בהם היה נשק מול כלי ציור. זה אחד החמודים, שנעשה על ידי Thoka maer הנהדרת.
CHARLIE




ולבקשת הקהל: גיף מתוך הקליפ BOYS LATIN של PANDA BEAR בו ערן היללי ביים את האנימציה.


ריק ומורטי

רועי: מדובר בתופעה טלוויזיונית, סדרה שמשודרת גם ברשת (Adult Swim) ושמה ריק ומורטי – סדרה בת 2 עונות עד כה שסחפה אחריה מיליוני צופים והביאה איתה אלפי גיפים, גגים, איורים, תחרויות, קאטצ' פרייז, שירים ועוד המון דברים נוספים.
הסדרה היא סדרה קומית-אינדי למבוגרים שעוקבת אחרי עלילותיהם המתמשכות של ריק ומורטי, סבא מדען גאון ואלכוהליסט ונכדו בן הטיפש-עשרה. בכל פרק יש עלילה מלאת המצאות וחידושים ומסע בין יקומים ואזכורים למציאות שלנו, סדרות טלוויזיה וסרטים שונים אחרים.
כן... הדמויות המרכזיות מזכירות את מרטי ודוק מהסרט "בחזרה לעתיד", שכן הסדרה התחילה בתור אנימציה פרודית קצרה שיצר רוילנד ב-2006.
אם לא צפיתם עד כה – עזבו את הכל ותתחילו לצפות בה - וואבה לאבה דאב דאב!

VjSuave

השוליה: אנימציה פולשת למרחבים חדשים' מוקרנת על קירות וחודרת למוזיאונים. אחד הפרוייקטים הקסומים בהם נתקלתי השנה היה Suavciclo. אנימציה שמוקרנת ברחוב מתוך מקרן שמורכב על אופניים. שילןוב בין פרפורמנס חברתי ואמנות אורבנית. נהדר!

http://vjsuave.com/

סומיטו סקקיברה

סומיטו הוריד את הסרט שלו מהרשת וחבל אז תסתפקו בטעימה ממנו. סומיטו עושה סרטי אנימציה אטיים ומלאי לולאות שמוקרנים מקיר לקיר בחללי תצוגה. אני בטוח שזה מהפנט להיות נוכח בחלל כזה:
מה לעשות... יש דברים שאי אפשר להעביר ברשת...

לאתר שלו: http://sumitosakakibara.com/

לסיום, יוצרים ישראלים בולטים

  • זו הייתה שנה טובה מאוד לאסף בן ארוש ולסטודיו פוינק. לא רק שאסף זכה בפרס גרוס על הצטיינות באנימציה, הציג תערוכת איורים ויצר עם הסטודיו שלו קליפים ופרסומות אסתטיות, הוא גם השפיע לא מעט בסגנון שלו על יוצרים אחרים. (לפעמים השפיע יותר מדי, אם יורשה לי.)

  • בטקס אסיף האחרון הזוכים הגדולים היו עידן ברזילי ומור ישראלי שעלו שלוש פעמים לבמה לקול מחיאות כפיים. סרטם "קן דרור" שנעשה עבור "בית אבי חי" בפרויקט "פנים.יום.זיכרון" המבורך זכה בפרס האיגוד וקיבל ציון לשבח על העיצוב בסרט עצמאי. הם גם זכו במענק קרן רבינוביץ לפיתוח סרט באורך מלא.



קן דרור הוא סרט זיכרון יפהפה שלוקח אותנו מעבר לסיפור הבסיסי של יהודה קן דרור. מור ועידן עושים אנימציה יפה ומעוצבת אבל לא מתחבאים מאחורי היכולות הטכניות שלהם. הם מציגים את דרור כדמות עירומה וחופשית שרצה לה ביער. משרטטים דמותו של לוחם שהתנדב ללא מילים למשוך את אש האויב במבצע קדש 1957.


לינקים לסיכומי שנה קולנועיים ואנימטיביים נוספים:
סינמסקופ
http://cinemascope.mako.co.il/archives/23163
מולטיוורס

http://multiversesite.com/2015/12/30/2015-review-best-and-worst-movies/
סריטה
http://srita.net/2015//
Creators Project 
http://thecreatorsproject.vice.com/tag/EOY2015



שכחנו משהו? אם כן הוסיפו בתגובות!
probertson:

inside out

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …