דלג לתוכן הראשי

הרקיע השביעי, סרטו של אור טילינגר, מנשר 2014

הקרנת בכורה אינטרנטית!
לכבוד הוא לי להציג לכם את "הרקיע השביעי". סרט הגמר של אור טילינגר ממנשר סיים שנה במהלכה הוא נדד בכ-60 פסטיבלים ברחבי העולם ועכשיו נחת על המסך הפרטי. זהו סרט גמר של סטודנט אבל בפועל הוא פיצ'ר (סרט באורך מלא) בתחפושת. יש בו שישה שירים ודרמה שיכולה להכיל סרט ארוך. אז תפסתי את אור לראיון קצר ולאחריו הצצה לתהליכי העבודה על הסרט כדי לגלות איך זה שסטודנט אחד לבד מעז.


קודם כל ספר קצת על מסע הפסטיבלים של הסרט. ומה היה השיא מבחינתך?
הפצת הסרט הפכה לעבודה שיווקית מסיבית ונרחבת כשהסרט נשלח לכל מסגרת אפשרית. החל מפסטיבלי ילדים, אנימציה, קולנוע, להט"ב וכיו"ב. הסרט הוקרן בכ-60 פסטיבלים בינלאומיים מעל 30 מדינות, פסטיבלים ותיקים וחדשים כאחד. אני יכול למנות מספר רגעי שיא שהיו לי, כאשר הסרט היה מועמד לא פעם בקטגוריית סרטים מקצועיים/אולפן, כאשר הסרט הוא סרט גמר סטודנטיאלי. כמו כן, המועמדות של הסרט לפרס "סרט הילדים הקצר הטוב ביותר" בפסטיבל הבינלאומי והוותיק לסרטי ילדים "זלין" שגם הוזמנתי אליו ונכחתי בהקרנת הסרט אל מול קהל של מאות ילדים והתגובות המרגשות שלהם לסרט. בעקבות כך, רואיינתי לטלוויזיה הממלכתית של צ'כיה וכן ראיונות במגזינים ואתרי אינטרנט לקולנוע צ'כיים. הבחירה הרשמית לפסטיבל חיפה הוותיק שבהקרנת הסרט נכחה רבקה מיכאלי ששיבחה ללא הרף את הסרט ואף הזמינה אותי להתארח לראיון בתכניתה ואף ניגנה את שירי הפסקול.
כמו כן הסרט התקבל לפסטיבל הנוצץ "ננטקט" בארה"ב ונכלל בתכנית עשרת סרטי האנימציה הקצרים הטובים של שנת 2015.

איך אדם אחד מרים הפקה כזאת? מה היה חלקך בפועל ואיפה נהיית מפיק?
גילוי נאות – את פרויקט הגמר שלי כלל לא רציתי לעשות תחילה לבד, ניסיתי לחבור לצוותים אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. בהבנה, שנותרתי "לבד" במערכה, החלטתי ללכת עם החלום שלי עד הסוף ולהוציא לפועל את סרט הגמר שחלמתי עליו מהיום הראשון שהתחלתי ללמוד במנשר, אבל כמעט ולא העזתי להתמודד איתו לבד. רעיון תסריטאי היה לי שנתבקשתי לשמור אותו בשנה ג'  ולא להשתמש בו כפרויקט סוף שנה ג' והוא יוכל עתידית לשמש אותי כרעיון לסרט גמר. ידעתי כבר שהסרט יתרחש בסין ונסעתי לסין במטרה לאסוף רפרנסים, לספוג את התרבות, הצבעים, והצלילים ולחזור מלא השראה. כשאתה "לבד" בסירה כל מה שנותר לך עכשיו זה למנות את החוזקות והחולשות שלך בתחום והכרתי ביכולות שלי כ"סוס עבודה" ושאוכל להרים את הפרויקט בכוחות עצמי. בסופו של דבר כשאין לך משחקי אגו צוותיים שיכולים להרים או להוריד אותך כל שנותר לך הוא לעבוד, ולעבוד קשה הרבה יותר מאחרים, כשהחיסרון היחיד בכך הוא שאין לך כוח עזר ועם מי לחלוק את העבודה. בסופו של דבר, כדי לעמוד בדד-ליין הייתי עובד על הפרויקט כ-60 שעות שבועיות, מול פייפליין עם דד-ליין מסודר לפי תאריכי יעד שכללו עבודה על תסריט, כתיבה והלחנת השירים, פיתוח ארט ועיצוב, סטוריבורד, אנימציה, לייאאוט ורקעים.

הרגע בו הפכתי להיות מפיק, היה הרגע בו הבנתי שאם כבר אני הולך עד הסוף עם הרעיונות שלי אני אשתמש בכל היכולות האפשריות כדי לממש את הפוטנציאל עבור הסרט כדי שאיכותו תהיה ברמת גימור קולנועית גבוהה ככל שניתן. זה הוציא ממני דחף לפנות לאנשים מקצועיים בתחומם ולבקש את הסיוע שלהם על מנת להוציא את הפרויקט לפועל. אני זוכר שהמנטור שלי מיש (מיכאל רוזנוב), אמר לי משפט מאוד מיוחד – "שכנע את האנשים שהפרויקט שלך טוב והם כבר יהיו איתך בזה". וזה בהחלט עבד כי אותם אנשים שאני אסיר תודה וחב להם רבות (ליאור פרנקל – מלחין הפסקול, נתן עיוואן- איש אפקטים בתלת, גיא גרפונקל ומיכל רבינוביץ'- אנימטורים ואמני הקול- בן קניסטר, מזל דמסאיי ומרים וורקיה)  התחייבו לפרויקט במלוא הרצינות ונתנו הרבה מעבר לכל דמיון וזה מה שהרים את ההפקה להיותה הפקה ברמת גימור גבוהה.

שישה שירים יש בסרט. זה היה מתוכנן מראש כמיוזיקל? איך עשית את זה?
הסרט לא היה מתוכנן כמיוזיקל כלל, אבל הבערה לכך בי הייתה גדולה. אני זוכר שהחלטתי לשתף ברעיון ההזוי של סרט גמר כמיוזיקל את מיש- מנחה הפרוייקט, והוא נתן לי אור ירוק ללכת שבי אחרי שאיפותיי. אני חושב שהמעוף שמיש נתן לי כיוצר, הצליח להוציא ממני הישגים ויכולות שלא חשבתי שהיו קיימים בי. עם אותו דחף ותשוקה חזרתי הביתה וכבר שבוע למחרת הגעתי לשיעור ההנחיה עם גרסאות ראשונות של ארבעת שירי הסרט. התגובות האוהדות לא איחרו לבוא וכל שיעור הפך לחגיגה מוזיקלית ומהנה.
   
לעשות סרט "דיסני" כסרט גמר זה חתיכת רף לעמוד בו. מה עשית כדי לעמוד ברף הזה ומה הנחה אותך?
דיסני נוהגים לשתף בשנים האחרונות בתהליכי היצירה וההפריה של פיתוח סרט עד יציאתו לאקרנים. שיננתי ולמדתי וחקרתי רבות על תהליכי ההפקה של סרטי אנימציה הוליוודים ובפרט של אבי אולפני האנימציה – וולט דיסני, כך שדגם ההפקה "הדיסנאי" שימש אותי ליצירת הסרט בדגש על משמעת מאוד נוקשה לעמידה ביעדים ולהספק הדרוש להפקה מסוג זה. הפקה מסוג זה דורשת אפס הנחות ואתה חייב להישאר מפוקס. בחתירה ליעד שאתה מציב לך אסור לתת לדברים או לאנשים להפיל אותך וזה הוביל אותי גם להתמודדות עם דילמות לא פשוטות של החלפת אנשים באמצע הפרויקט שלא עמדו במשימות כשאתה יודע שאסור לך להתפשר ולו באחוז אחד.  

ספר לי קצת על ההשפעות עליך. מה אתה אוהב?
ההשפעה המובהקת שלי הגיעה כמובן מסרטי דיסני הקלאסיים. בתור אנימטור, יש לי הערצה כלפי האנימטורים האגדיים של דיסני ("תשעת הזקנים"), לדון בלות', ריצ'רד וויליאמס, גלן קין, אנדרה דז'ה ואריק גולדברג שגם זכיתי לכך שהוא צפה בסרט שלי במסגרת אירוע "WORLD CELEBRATION ANIMATION" שזכיתי במקום השני בקטגוריית סרט האנימציה הקצר הטוב באנימציה קלאסית בקטגוריית סטודנטים. כמובן, שיש לי חיבה למיאזקי, לסרטיו של סילבן שומה הן באנימציה והן בלייב-אקשן וכמובן דור האמנים השני שצמח בדיסני והקים את דרימוורקס ופיקסאר – שהביאו ללא מעט יצירות מופת עבור הדור הצעיר.  

מה הלאה?

השאיפה ואולי הדחף הכי גדול שלי הוא ליצור סרט אנימציה קלאסי באורך מלא. כולי תקווה שהתעשייה שהולכת וגדלה תשתמש ביכולות האנימציה המופלאות שקיימות היום בישראל במנעד רחב הרבה יותר מפרסומות ומדיה תקשורתית ושנזכה לראות יותר יצירות קולנועיות באנימציה תוצרת ישראל.  בימים אלו אני נמצא בראשית פיתוחו של סרט קצר באנימציה קלאסית שהעלילה שלו תתרחש הפעם במצולות.   

לאתר של אור:

לדף הפייסבוק של הסרט:

תהליכי עבודה:

(לחצו על התמונות להגדלה)

לו"ז הפקה


פלטות צבע


עיצוב לוגו


עיצובי דמויות












עיצוב רקעים ואווירה









פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…