דלג לתוכן הראשי

הרקיע השביעי, סרטו של אור טילינגר, מנשר 2014

הקרנת בכורה אינטרנטית!
לכבוד הוא לי להציג לכם את "הרקיע השביעי". סרט הגמר של אור טילינגר ממנשר סיים שנה במהלכה הוא נדד בכ-60 פסטיבלים ברחבי העולם ועכשיו נחת על המסך הפרטי. זהו סרט גמר של סטודנט אבל בפועל הוא פיצ'ר (סרט באורך מלא) בתחפושת. יש בו שישה שירים ודרמה שיכולה להכיל סרט ארוך. אז תפסתי את אור לראיון קצר ולאחריו הצצה לתהליכי העבודה על הסרט כדי לגלות איך זה שסטודנט אחד לבד מעז.


קודם כל ספר קצת על מסע הפסטיבלים של הסרט. ומה היה השיא מבחינתך?
הפצת הסרט הפכה לעבודה שיווקית מסיבית ונרחבת כשהסרט נשלח לכל מסגרת אפשרית. החל מפסטיבלי ילדים, אנימציה, קולנוע, להט"ב וכיו"ב. הסרט הוקרן בכ-60 פסטיבלים בינלאומיים מעל 30 מדינות, פסטיבלים ותיקים וחדשים כאחד. אני יכול למנות מספר רגעי שיא שהיו לי, כאשר הסרט היה מועמד לא פעם בקטגוריית סרטים מקצועיים/אולפן, כאשר הסרט הוא סרט גמר סטודנטיאלי. כמו כן, המועמדות של הסרט לפרס "סרט הילדים הקצר הטוב ביותר" בפסטיבל הבינלאומי והוותיק לסרטי ילדים "זלין" שגם הוזמנתי אליו ונכחתי בהקרנת הסרט אל מול קהל של מאות ילדים והתגובות המרגשות שלהם לסרט. בעקבות כך, רואיינתי לטלוויזיה הממלכתית של צ'כיה וכן ראיונות במגזינים ואתרי אינטרנט לקולנוע צ'כיים. הבחירה הרשמית לפסטיבל חיפה הוותיק שבהקרנת הסרט נכחה רבקה מיכאלי ששיבחה ללא הרף את הסרט ואף הזמינה אותי להתארח לראיון בתכניתה ואף ניגנה את שירי הפסקול.
כמו כן הסרט התקבל לפסטיבל הנוצץ "ננטקט" בארה"ב ונכלל בתכנית עשרת סרטי האנימציה הקצרים הטובים של שנת 2015.

איך אדם אחד מרים הפקה כזאת? מה היה חלקך בפועל ואיפה נהיית מפיק?
גילוי נאות – את פרויקט הגמר שלי כלל לא רציתי לעשות תחילה לבד, ניסיתי לחבור לצוותים אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. בהבנה, שנותרתי "לבד" במערכה, החלטתי ללכת עם החלום שלי עד הסוף ולהוציא לפועל את סרט הגמר שחלמתי עליו מהיום הראשון שהתחלתי ללמוד במנשר, אבל כמעט ולא העזתי להתמודד איתו לבד. רעיון תסריטאי היה לי שנתבקשתי לשמור אותו בשנה ג'  ולא להשתמש בו כפרויקט סוף שנה ג' והוא יוכל עתידית לשמש אותי כרעיון לסרט גמר. ידעתי כבר שהסרט יתרחש בסין ונסעתי לסין במטרה לאסוף רפרנסים, לספוג את התרבות, הצבעים, והצלילים ולחזור מלא השראה. כשאתה "לבד" בסירה כל מה שנותר לך עכשיו זה למנות את החוזקות והחולשות שלך בתחום והכרתי ביכולות שלי כ"סוס עבודה" ושאוכל להרים את הפרויקט בכוחות עצמי. בסופו של דבר כשאין לך משחקי אגו צוותיים שיכולים להרים או להוריד אותך כל שנותר לך הוא לעבוד, ולעבוד קשה הרבה יותר מאחרים, כשהחיסרון היחיד בכך הוא שאין לך כוח עזר ועם מי לחלוק את העבודה. בסופו של דבר, כדי לעמוד בדד-ליין הייתי עובד על הפרויקט כ-60 שעות שבועיות, מול פייפליין עם דד-ליין מסודר לפי תאריכי יעד שכללו עבודה על תסריט, כתיבה והלחנת השירים, פיתוח ארט ועיצוב, סטוריבורד, אנימציה, לייאאוט ורקעים.

הרגע בו הפכתי להיות מפיק, היה הרגע בו הבנתי שאם כבר אני הולך עד הסוף עם הרעיונות שלי אני אשתמש בכל היכולות האפשריות כדי לממש את הפוטנציאל עבור הסרט כדי שאיכותו תהיה ברמת גימור קולנועית גבוהה ככל שניתן. זה הוציא ממני דחף לפנות לאנשים מקצועיים בתחומם ולבקש את הסיוע שלהם על מנת להוציא את הפרויקט לפועל. אני זוכר שהמנטור שלי מיש (מיכאל רוזנוב), אמר לי משפט מאוד מיוחד – "שכנע את האנשים שהפרויקט שלך טוב והם כבר יהיו איתך בזה". וזה בהחלט עבד כי אותם אנשים שאני אסיר תודה וחב להם רבות (ליאור פרנקל – מלחין הפסקול, נתן עיוואן- איש אפקטים בתלת, גיא גרפונקל ומיכל רבינוביץ'- אנימטורים ואמני הקול- בן קניסטר, מזל דמסאיי ומרים וורקיה)  התחייבו לפרויקט במלוא הרצינות ונתנו הרבה מעבר לכל דמיון וזה מה שהרים את ההפקה להיותה הפקה ברמת גימור גבוהה.

שישה שירים יש בסרט. זה היה מתוכנן מראש כמיוזיקל? איך עשית את זה?
הסרט לא היה מתוכנן כמיוזיקל כלל, אבל הבערה לכך בי הייתה גדולה. אני זוכר שהחלטתי לשתף ברעיון ההזוי של סרט גמר כמיוזיקל את מיש- מנחה הפרוייקט, והוא נתן לי אור ירוק ללכת שבי אחרי שאיפותיי. אני חושב שהמעוף שמיש נתן לי כיוצר, הצליח להוציא ממני הישגים ויכולות שלא חשבתי שהיו קיימים בי. עם אותו דחף ותשוקה חזרתי הביתה וכבר שבוע למחרת הגעתי לשיעור ההנחיה עם גרסאות ראשונות של ארבעת שירי הסרט. התגובות האוהדות לא איחרו לבוא וכל שיעור הפך לחגיגה מוזיקלית ומהנה.
   
לעשות סרט "דיסני" כסרט גמר זה חתיכת רף לעמוד בו. מה עשית כדי לעמוד ברף הזה ומה הנחה אותך?
דיסני נוהגים לשתף בשנים האחרונות בתהליכי היצירה וההפריה של פיתוח סרט עד יציאתו לאקרנים. שיננתי ולמדתי וחקרתי רבות על תהליכי ההפקה של סרטי אנימציה הוליוודים ובפרט של אבי אולפני האנימציה – וולט דיסני, כך שדגם ההפקה "הדיסנאי" שימש אותי ליצירת הסרט בדגש על משמעת מאוד נוקשה לעמידה ביעדים ולהספק הדרוש להפקה מסוג זה. הפקה מסוג זה דורשת אפס הנחות ואתה חייב להישאר מפוקס. בחתירה ליעד שאתה מציב לך אסור לתת לדברים או לאנשים להפיל אותך וזה הוביל אותי גם להתמודדות עם דילמות לא פשוטות של החלפת אנשים באמצע הפרויקט שלא עמדו במשימות כשאתה יודע שאסור לך להתפשר ולו באחוז אחד.  

ספר לי קצת על ההשפעות עליך. מה אתה אוהב?
ההשפעה המובהקת שלי הגיעה כמובן מסרטי דיסני הקלאסיים. בתור אנימטור, יש לי הערצה כלפי האנימטורים האגדיים של דיסני ("תשעת הזקנים"), לדון בלות', ריצ'רד וויליאמס, גלן קין, אנדרה דז'ה ואריק גולדברג שגם זכיתי לכך שהוא צפה בסרט שלי במסגרת אירוע "WORLD CELEBRATION ANIMATION" שזכיתי במקום השני בקטגוריית סרט האנימציה הקצר הטוב באנימציה קלאסית בקטגוריית סטודנטים. כמובן, שיש לי חיבה למיאזקי, לסרטיו של סילבן שומה הן באנימציה והן בלייב-אקשן וכמובן דור האמנים השני שצמח בדיסני והקים את דרימוורקס ופיקסאר – שהביאו ללא מעט יצירות מופת עבור הדור הצעיר.  

מה הלאה?

השאיפה ואולי הדחף הכי גדול שלי הוא ליצור סרט אנימציה קלאסי באורך מלא. כולי תקווה שהתעשייה שהולכת וגדלה תשתמש ביכולות האנימציה המופלאות שקיימות היום בישראל במנעד רחב הרבה יותר מפרסומות ומדיה תקשורתית ושנזכה לראות יותר יצירות קולנועיות באנימציה תוצרת ישראל.  בימים אלו אני נמצא בראשית פיתוחו של סרט קצר באנימציה קלאסית שהעלילה שלו תתרחש הפעם במצולות.   

לאתר של אור:

לדף הפייסבוק של הסרט:

תהליכי עבודה:

(לחצו על התמונות להגדלה)

לו"ז הפקה


פלטות צבע


עיצוב לוגו


עיצובי דמויות












עיצוב רקעים ואווירה









פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני