דלג לתוכן הראשי

הרקיע השביעי, סרטו של אור טילינגר, מנשר 2014

הקרנת בכורה אינטרנטית!
לכבוד הוא לי להציג לכם את "הרקיע השביעי". סרט הגמר של אור טילינגר ממנשר סיים שנה במהלכה הוא נדד בכ-60 פסטיבלים ברחבי העולם ועכשיו נחת על המסך הפרטי. זהו סרט גמר של סטודנט אבל בפועל הוא פיצ'ר (סרט באורך מלא) בתחפושת. יש בו שישה שירים ודרמה שיכולה להכיל סרט ארוך. אז תפסתי את אור לראיון קצר ולאחריו הצצה לתהליכי העבודה על הסרט כדי לגלות איך זה שסטודנט אחד לבד מעז.


קודם כל ספר קצת על מסע הפסטיבלים של הסרט. ומה היה השיא מבחינתך?
הפצת הסרט הפכה לעבודה שיווקית מסיבית ונרחבת כשהסרט נשלח לכל מסגרת אפשרית. החל מפסטיבלי ילדים, אנימציה, קולנוע, להט"ב וכיו"ב. הסרט הוקרן בכ-60 פסטיבלים בינלאומיים מעל 30 מדינות, פסטיבלים ותיקים וחדשים כאחד. אני יכול למנות מספר רגעי שיא שהיו לי, כאשר הסרט היה מועמד לא פעם בקטגוריית סרטים מקצועיים/אולפן, כאשר הסרט הוא סרט גמר סטודנטיאלי. כמו כן, המועמדות של הסרט לפרס "סרט הילדים הקצר הטוב ביותר" בפסטיבל הבינלאומי והוותיק לסרטי ילדים "זלין" שגם הוזמנתי אליו ונכחתי בהקרנת הסרט אל מול קהל של מאות ילדים והתגובות המרגשות שלהם לסרט. בעקבות כך, רואיינתי לטלוויזיה הממלכתית של צ'כיה וכן ראיונות במגזינים ואתרי אינטרנט לקולנוע צ'כיים. הבחירה הרשמית לפסטיבל חיפה הוותיק שבהקרנת הסרט נכחה רבקה מיכאלי ששיבחה ללא הרף את הסרט ואף הזמינה אותי להתארח לראיון בתכניתה ואף ניגנה את שירי הפסקול.
כמו כן הסרט התקבל לפסטיבל הנוצץ "ננטקט" בארה"ב ונכלל בתכנית עשרת סרטי האנימציה הקצרים הטובים של שנת 2015.

איך אדם אחד מרים הפקה כזאת? מה היה חלקך בפועל ואיפה נהיית מפיק?
גילוי נאות – את פרויקט הגמר שלי כלל לא רציתי לעשות תחילה לבד, ניסיתי לחבור לצוותים אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. בהבנה, שנותרתי "לבד" במערכה, החלטתי ללכת עם החלום שלי עד הסוף ולהוציא לפועל את סרט הגמר שחלמתי עליו מהיום הראשון שהתחלתי ללמוד במנשר, אבל כמעט ולא העזתי להתמודד איתו לבד. רעיון תסריטאי היה לי שנתבקשתי לשמור אותו בשנה ג'  ולא להשתמש בו כפרויקט סוף שנה ג' והוא יוכל עתידית לשמש אותי כרעיון לסרט גמר. ידעתי כבר שהסרט יתרחש בסין ונסעתי לסין במטרה לאסוף רפרנסים, לספוג את התרבות, הצבעים, והצלילים ולחזור מלא השראה. כשאתה "לבד" בסירה כל מה שנותר לך עכשיו זה למנות את החוזקות והחולשות שלך בתחום והכרתי ביכולות שלי כ"סוס עבודה" ושאוכל להרים את הפרויקט בכוחות עצמי. בסופו של דבר כשאין לך משחקי אגו צוותיים שיכולים להרים או להוריד אותך כל שנותר לך הוא לעבוד, ולעבוד קשה הרבה יותר מאחרים, כשהחיסרון היחיד בכך הוא שאין לך כוח עזר ועם מי לחלוק את העבודה. בסופו של דבר, כדי לעמוד בדד-ליין הייתי עובד על הפרויקט כ-60 שעות שבועיות, מול פייפליין עם דד-ליין מסודר לפי תאריכי יעד שכללו עבודה על תסריט, כתיבה והלחנת השירים, פיתוח ארט ועיצוב, סטוריבורד, אנימציה, לייאאוט ורקעים.

הרגע בו הפכתי להיות מפיק, היה הרגע בו הבנתי שאם כבר אני הולך עד הסוף עם הרעיונות שלי אני אשתמש בכל היכולות האפשריות כדי לממש את הפוטנציאל עבור הסרט כדי שאיכותו תהיה ברמת גימור קולנועית גבוהה ככל שניתן. זה הוציא ממני דחף לפנות לאנשים מקצועיים בתחומם ולבקש את הסיוע שלהם על מנת להוציא את הפרויקט לפועל. אני זוכר שהמנטור שלי מיש (מיכאל רוזנוב), אמר לי משפט מאוד מיוחד – "שכנע את האנשים שהפרויקט שלך טוב והם כבר יהיו איתך בזה". וזה בהחלט עבד כי אותם אנשים שאני אסיר תודה וחב להם רבות (ליאור פרנקל – מלחין הפסקול, נתן עיוואן- איש אפקטים בתלת, גיא גרפונקל ומיכל רבינוביץ'- אנימטורים ואמני הקול- בן קניסטר, מזל דמסאיי ומרים וורקיה)  התחייבו לפרויקט במלוא הרצינות ונתנו הרבה מעבר לכל דמיון וזה מה שהרים את ההפקה להיותה הפקה ברמת גימור גבוהה.

שישה שירים יש בסרט. זה היה מתוכנן מראש כמיוזיקל? איך עשית את זה?
הסרט לא היה מתוכנן כמיוזיקל כלל, אבל הבערה לכך בי הייתה גדולה. אני זוכר שהחלטתי לשתף ברעיון ההזוי של סרט גמר כמיוזיקל את מיש- מנחה הפרוייקט, והוא נתן לי אור ירוק ללכת שבי אחרי שאיפותיי. אני חושב שהמעוף שמיש נתן לי כיוצר, הצליח להוציא ממני הישגים ויכולות שלא חשבתי שהיו קיימים בי. עם אותו דחף ותשוקה חזרתי הביתה וכבר שבוע למחרת הגעתי לשיעור ההנחיה עם גרסאות ראשונות של ארבעת שירי הסרט. התגובות האוהדות לא איחרו לבוא וכל שיעור הפך לחגיגה מוזיקלית ומהנה.
   
לעשות סרט "דיסני" כסרט גמר זה חתיכת רף לעמוד בו. מה עשית כדי לעמוד ברף הזה ומה הנחה אותך?
דיסני נוהגים לשתף בשנים האחרונות בתהליכי היצירה וההפריה של פיתוח סרט עד יציאתו לאקרנים. שיננתי ולמדתי וחקרתי רבות על תהליכי ההפקה של סרטי אנימציה הוליוודים ובפרט של אבי אולפני האנימציה – וולט דיסני, כך שדגם ההפקה "הדיסנאי" שימש אותי ליצירת הסרט בדגש על משמעת מאוד נוקשה לעמידה ביעדים ולהספק הדרוש להפקה מסוג זה. הפקה מסוג זה דורשת אפס הנחות ואתה חייב להישאר מפוקס. בחתירה ליעד שאתה מציב לך אסור לתת לדברים או לאנשים להפיל אותך וזה הוביל אותי גם להתמודדות עם דילמות לא פשוטות של החלפת אנשים באמצע הפרויקט שלא עמדו במשימות כשאתה יודע שאסור לך להתפשר ולו באחוז אחד.  

ספר לי קצת על ההשפעות עליך. מה אתה אוהב?
ההשפעה המובהקת שלי הגיעה כמובן מסרטי דיסני הקלאסיים. בתור אנימטור, יש לי הערצה כלפי האנימטורים האגדיים של דיסני ("תשעת הזקנים"), לדון בלות', ריצ'רד וויליאמס, גלן קין, אנדרה דז'ה ואריק גולדברג שגם זכיתי לכך שהוא צפה בסרט שלי במסגרת אירוע "WORLD CELEBRATION ANIMATION" שזכיתי במקום השני בקטגוריית סרט האנימציה הקצר הטוב באנימציה קלאסית בקטגוריית סטודנטים. כמובן, שיש לי חיבה למיאזקי, לסרטיו של סילבן שומה הן באנימציה והן בלייב-אקשן וכמובן דור האמנים השני שצמח בדיסני והקים את דרימוורקס ופיקסאר – שהביאו ללא מעט יצירות מופת עבור הדור הצעיר.  

מה הלאה?

השאיפה ואולי הדחף הכי גדול שלי הוא ליצור סרט אנימציה קלאסי באורך מלא. כולי תקווה שהתעשייה שהולכת וגדלה תשתמש ביכולות האנימציה המופלאות שקיימות היום בישראל במנעד רחב הרבה יותר מפרסומות ומדיה תקשורתית ושנזכה לראות יותר יצירות קולנועיות באנימציה תוצרת ישראל.  בימים אלו אני נמצא בראשית פיתוחו של סרט קצר באנימציה קלאסית שהעלילה שלו תתרחש הפעם במצולות.   

לאתר של אור:

לדף הפייסבוק של הסרט:

תהליכי עבודה:

(לחצו על התמונות להגדלה)

לו"ז הפקה


פלטות צבע


עיצוב לוגו


עיצובי דמויות












עיצוב רקעים ואווירה









תגובות

  1. אנימציה מכוערת וארט קיצ'י, מה זה הדבר הזה

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)