דלג לתוכן הראשי

הרקיע השביעי, סרטו של אור טילינגר, מנשר 2014

הקרנת בכורה אינטרנטית!
לכבוד הוא לי להציג לכם את "הרקיע השביעי". סרט הגמר של אור טילינגר ממנשר סיים שנה במהלכה הוא נדד בכ-60 פסטיבלים ברחבי העולם ועכשיו נחת על המסך הפרטי. זהו סרט גמר של סטודנט אבל בפועל הוא פיצ'ר (סרט באורך מלא) בתחפושת. יש בו שישה שירים ודרמה שיכולה להכיל סרט ארוך. אז תפסתי את אור לראיון קצר ולאחריו הצצה לתהליכי העבודה על הסרט כדי לגלות איך זה שסטודנט אחד לבד מעז.


קודם כל ספר קצת על מסע הפסטיבלים של הסרט. ומה היה השיא מבחינתך?
הפצת הסרט הפכה לעבודה שיווקית מסיבית ונרחבת כשהסרט נשלח לכל מסגרת אפשרית. החל מפסטיבלי ילדים, אנימציה, קולנוע, להט"ב וכיו"ב. הסרט הוקרן בכ-60 פסטיבלים בינלאומיים מעל 30 מדינות, פסטיבלים ותיקים וחדשים כאחד. אני יכול למנות מספר רגעי שיא שהיו לי, כאשר הסרט היה מועמד לא פעם בקטגוריית סרטים מקצועיים/אולפן, כאשר הסרט הוא סרט גמר סטודנטיאלי. כמו כן, המועמדות של הסרט לפרס "סרט הילדים הקצר הטוב ביותר" בפסטיבל הבינלאומי והוותיק לסרטי ילדים "זלין" שגם הוזמנתי אליו ונכחתי בהקרנת הסרט אל מול קהל של מאות ילדים והתגובות המרגשות שלהם לסרט. בעקבות כך, רואיינתי לטלוויזיה הממלכתית של צ'כיה וכן ראיונות במגזינים ואתרי אינטרנט לקולנוע צ'כיים. הבחירה הרשמית לפסטיבל חיפה הוותיק שבהקרנת הסרט נכחה רבקה מיכאלי ששיבחה ללא הרף את הסרט ואף הזמינה אותי להתארח לראיון בתכניתה ואף ניגנה את שירי הפסקול.
כמו כן הסרט התקבל לפסטיבל הנוצץ "ננטקט" בארה"ב ונכלל בתכנית עשרת סרטי האנימציה הקצרים הטובים של שנת 2015.

איך אדם אחד מרים הפקה כזאת? מה היה חלקך בפועל ואיפה נהיית מפיק?
גילוי נאות – את פרויקט הגמר שלי כלל לא רציתי לעשות תחילה לבד, ניסיתי לחבור לצוותים אך ניסיונות אלו עלו בתוהו. בהבנה, שנותרתי "לבד" במערכה, החלטתי ללכת עם החלום שלי עד הסוף ולהוציא לפועל את סרט הגמר שחלמתי עליו מהיום הראשון שהתחלתי ללמוד במנשר, אבל כמעט ולא העזתי להתמודד איתו לבד. רעיון תסריטאי היה לי שנתבקשתי לשמור אותו בשנה ג'  ולא להשתמש בו כפרויקט סוף שנה ג' והוא יוכל עתידית לשמש אותי כרעיון לסרט גמר. ידעתי כבר שהסרט יתרחש בסין ונסעתי לסין במטרה לאסוף רפרנסים, לספוג את התרבות, הצבעים, והצלילים ולחזור מלא השראה. כשאתה "לבד" בסירה כל מה שנותר לך עכשיו זה למנות את החוזקות והחולשות שלך בתחום והכרתי ביכולות שלי כ"סוס עבודה" ושאוכל להרים את הפרויקט בכוחות עצמי. בסופו של דבר כשאין לך משחקי אגו צוותיים שיכולים להרים או להוריד אותך כל שנותר לך הוא לעבוד, ולעבוד קשה הרבה יותר מאחרים, כשהחיסרון היחיד בכך הוא שאין לך כוח עזר ועם מי לחלוק את העבודה. בסופו של דבר, כדי לעמוד בדד-ליין הייתי עובד על הפרויקט כ-60 שעות שבועיות, מול פייפליין עם דד-ליין מסודר לפי תאריכי יעד שכללו עבודה על תסריט, כתיבה והלחנת השירים, פיתוח ארט ועיצוב, סטוריבורד, אנימציה, לייאאוט ורקעים.

הרגע בו הפכתי להיות מפיק, היה הרגע בו הבנתי שאם כבר אני הולך עד הסוף עם הרעיונות שלי אני אשתמש בכל היכולות האפשריות כדי לממש את הפוטנציאל עבור הסרט כדי שאיכותו תהיה ברמת גימור קולנועית גבוהה ככל שניתן. זה הוציא ממני דחף לפנות לאנשים מקצועיים בתחומם ולבקש את הסיוע שלהם על מנת להוציא את הפרויקט לפועל. אני זוכר שהמנטור שלי מיש (מיכאל רוזנוב), אמר לי משפט מאוד מיוחד – "שכנע את האנשים שהפרויקט שלך טוב והם כבר יהיו איתך בזה". וזה בהחלט עבד כי אותם אנשים שאני אסיר תודה וחב להם רבות (ליאור פרנקל – מלחין הפסקול, נתן עיוואן- איש אפקטים בתלת, גיא גרפונקל ומיכל רבינוביץ'- אנימטורים ואמני הקול- בן קניסטר, מזל דמסאיי ומרים וורקיה)  התחייבו לפרויקט במלוא הרצינות ונתנו הרבה מעבר לכל דמיון וזה מה שהרים את ההפקה להיותה הפקה ברמת גימור גבוהה.

שישה שירים יש בסרט. זה היה מתוכנן מראש כמיוזיקל? איך עשית את זה?
הסרט לא היה מתוכנן כמיוזיקל כלל, אבל הבערה לכך בי הייתה גדולה. אני זוכר שהחלטתי לשתף ברעיון ההזוי של סרט גמר כמיוזיקל את מיש- מנחה הפרוייקט, והוא נתן לי אור ירוק ללכת שבי אחרי שאיפותיי. אני חושב שהמעוף שמיש נתן לי כיוצר, הצליח להוציא ממני הישגים ויכולות שלא חשבתי שהיו קיימים בי. עם אותו דחף ותשוקה חזרתי הביתה וכבר שבוע למחרת הגעתי לשיעור ההנחיה עם גרסאות ראשונות של ארבעת שירי הסרט. התגובות האוהדות לא איחרו לבוא וכל שיעור הפך לחגיגה מוזיקלית ומהנה.
   
לעשות סרט "דיסני" כסרט גמר זה חתיכת רף לעמוד בו. מה עשית כדי לעמוד ברף הזה ומה הנחה אותך?
דיסני נוהגים לשתף בשנים האחרונות בתהליכי היצירה וההפריה של פיתוח סרט עד יציאתו לאקרנים. שיננתי ולמדתי וחקרתי רבות על תהליכי ההפקה של סרטי אנימציה הוליוודים ובפרט של אבי אולפני האנימציה – וולט דיסני, כך שדגם ההפקה "הדיסנאי" שימש אותי ליצירת הסרט בדגש על משמעת מאוד נוקשה לעמידה ביעדים ולהספק הדרוש להפקה מסוג זה. הפקה מסוג זה דורשת אפס הנחות ואתה חייב להישאר מפוקס. בחתירה ליעד שאתה מציב לך אסור לתת לדברים או לאנשים להפיל אותך וזה הוביל אותי גם להתמודדות עם דילמות לא פשוטות של החלפת אנשים באמצע הפרויקט שלא עמדו במשימות כשאתה יודע שאסור לך להתפשר ולו באחוז אחד.  

ספר לי קצת על ההשפעות עליך. מה אתה אוהב?
ההשפעה המובהקת שלי הגיעה כמובן מסרטי דיסני הקלאסיים. בתור אנימטור, יש לי הערצה כלפי האנימטורים האגדיים של דיסני ("תשעת הזקנים"), לדון בלות', ריצ'רד וויליאמס, גלן קין, אנדרה דז'ה ואריק גולדברג שגם זכיתי לכך שהוא צפה בסרט שלי במסגרת אירוע "WORLD CELEBRATION ANIMATION" שזכיתי במקום השני בקטגוריית סרט האנימציה הקצר הטוב באנימציה קלאסית בקטגוריית סטודנטים. כמובן, שיש לי חיבה למיאזקי, לסרטיו של סילבן שומה הן באנימציה והן בלייב-אקשן וכמובן דור האמנים השני שצמח בדיסני והקים את דרימוורקס ופיקסאר – שהביאו ללא מעט יצירות מופת עבור הדור הצעיר.  

מה הלאה?

השאיפה ואולי הדחף הכי גדול שלי הוא ליצור סרט אנימציה קלאסי באורך מלא. כולי תקווה שהתעשייה שהולכת וגדלה תשתמש ביכולות האנימציה המופלאות שקיימות היום בישראל במנעד רחב הרבה יותר מפרסומות ומדיה תקשורתית ושנזכה לראות יותר יצירות קולנועיות באנימציה תוצרת ישראל.  בימים אלו אני נמצא בראשית פיתוחו של סרט קצר באנימציה קלאסית שהעלילה שלו תתרחש הפעם במצולות.   

לאתר של אור:

לדף הפייסבוק של הסרט:

תהליכי עבודה:

(לחצו על התמונות להגדלה)

לו"ז הפקה


פלטות צבע


עיצוב לוגו


עיצובי דמויות












עיצוב רקעים ואווירה









פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.