דלג לתוכן הראשי

על שיר הים



שיר הים יצא ב2014 אבל בגלל שהוא הופץ בארה"ב ב2015 אז הוא נחשב לחלק מסקירת השנה באנימציה.
הסרט המקסים הזה כורך דרמה אנושית עם פנטזיה לכל המשפחה ועיצוב יפהפה. הוא משדר תחושת אינדי עם איכות של סרט אולפנים גדול. הוא היווה את אחת מהנאות הצפיה הגדולות שלי השנה.

אולפני CARTOON SALOOON (הסודות של קלז) ביים: טום מור.



פנטזיה או משל

הסיפור הוא על ילד שאימו נפטרה והוא גדל עם ביתו ועם אביו המיוסר על אי-מגדלור. הסבתא שלו היא טיפוס קשה מאוד שאינה מסוגלת להתמודד עם עוצמת הרגש והשכול ולכן עושה כמעט כל טעות אפשרית מול ילדה ונכדיה.
עד כאן הצד הראליסטי של העניין. אבל מסתבר שהאמא אינה אישה רגילה, היא "סלקי", יצור פנטסטי שהופך לכלב ים וכך גם ביתה. מכאן הפנטסיה הופכת להיות חלק מהפער ההולך וגדל בין האב לילדיו לאחר מות האם. הקסם שמדפק על דלתו אינו זוכה למענה וכך הילד, בן, יוצא למסע בין מציאות ודמיון כדי להציל את אחותו, נשמת אביו ועולם הפיות כולו.

העובדה כי הסרט הוא אירי עוררה אצלי שאלות רבות. האם הגישה של הסרט לפנטזיה שונה ממה שאני מכיר? אולי הגישה לרגש? כשצפיתי בסרט לא רציתי להסתכל עליו כעוד סרט מערבי אלא לנסות למצוא בו את השוני דווקא. במה הוא שונה מדיסני? איך הדמויות שלו מאופיינות על ידי התרבות האירית פרט למבטא. התשובה היא אולי במקום שבו התרבות האירית ושדים הולכים יחד. התרבות האירית הרי שופעת בסיפורי פיות (אולי כתוצאה של מזג האויר הקודר והיערות המסתוריים) ולכן אולי עבור האירים להתכחש לפנטזיה זה כמו להתכחש לזהות שלך.
תהיה דומה הייתה לי לגבי אבוללה הישראלי שיצא השנה.

זה כיוון מעניין לחשוב עליו אבל פה גם החולשה של הסרט. כי הפנטזיה בסרט אינה אמיתית אלא משמשת כמשל. לכל דמות אנושית יש מקבילה פנטסטית שלא משאירה מקום לדמיון. וכך הסיפור המופלא מתגלה בהדרגה כמטאפורה שרק ילדים קטנים אולי לא יזהו את נמשלה. וכך, לאחר שהמסע הפנטסטי מסתיים אנחנו נשארים עם מציאות מתוקנת ושמחה יותר אבל העולם שמעבר כבר איננו...  הבחירה בפנטזיה היא בחירה במוותלפי הסרט כשהמציאות היא בחירה בחיים. והפיות פרחו מרגע שהמציאות תוקנה.

זה מאכזב מעט כי במקום הזה דווקא סרטי פנטזיה הצליחו לרוב, גם כאשר היה קשר בין המשל לנמשל, להשאיר לנו איזהו מרווח בין העולמות. לתת לנו עולם פנטזיה שלא רק בא ללמד אותנו משהו על העולם הזה אלא מתקיים במקביל אליו.
---------------------------------
הסרט זכה בפרס "סרט הפנטזיה של השנה" בבלוג "הספריה הפנטסטית".

הנה הרצאה על תהליך העבודה על הסרט:







הנה ארט מהמם. ברובו של האמן רוס סטיוארט: http://rossstewart.net/animation/song-of-the-sea/
Follow Erika G Eguia's board Art of Song of the sea on Pinterest.


וזו סדרה חדשה מהיוצרים של CARTOON SALOON. עם ארט שמנסה לשמר משהו מהסגנון המוכר שלהם.
STONE DRIGIBLE

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

האשמת הקורבן: אלף עזאזל, סרט הגמר של שולי תג'ר וגל חקלאי

אלף עזאזל. שולי תג'ר וגל חקלאי, בצלאל 2016.




חיכיתי הרבה עד שהסרט עלה כי מאוד רציתי לכתוב עליו. הוא אחד הסרטים הבודדים בשנים האחרונות שיש בו גם תוכן וגם צורה שעובדים נהדר יחד. מבחינת הנושא, הסרט הזה מגיע כעשור לאחר סרט הגמר שלי שעוסק באותו טקס ממש בצורה אחרת.
אז קודם כל ראיון קצר עם גל ושולי ולאחריו מחשבותיי על הסרט.

איך הגעתן לרעיון לסרט?
כשחיפשנו רעיון לפרויקט גמר, הדליק אותנו רעיון על בן אדם שמישהו מקלל אותו GO TO HELL ושהוא מחליט באמת ללכת לשם, למקום הפיזי. בשלב הזה זה היה עדין גימיק תלוש. חיפשו מה זה הGO TO HELL המקומי, חקרנו גם על הגהנום ועל גיא בן הנום שנמצא בירושלים. ואז הגענו ל"עזאזל" הר שנמצא במדבר יהודה, ולטקס 'השעיר לעזאזל'. ככל שקראנו יותר ככה ידענו שזה זה.

אמנם שתינו לא מגיעות מבית דתי, אך בעלות הרבה הערכה וסקרנות לדת היהודית. אולי דווקא הגילוי המאוחר והחילוני אפשר לנו להגיע לסיפור הספציפי הזה ולהתייחס לנושא בצורה פתוחה אך ביקורתית.

אז מה הוא בעצם טקס 'השעיר לעזאזל'?

מדובר בטקס מהמסורת היהודית בו הכהן הגדול היה יוצא מירושלים עם עז למדבר יהודה, …

מספיק! סרט קצר של אנה מנצריז (2018)

ללא ספק אחד הסרטים האהובים עליי ל2018. "מספיק" הוא סרט קצר ומקסים על הרגע שבו פשוט נמאס.


אז כן הסרט הזה נהדר אבל הקונספט פשטני לכאורה. מה שבעיניי הופך אותו למשהו ברמה אחרת זה הפסקול. יש בו משהו אפי ונוגה שמרמז על זה שבעצם לא מדובר על אנשים שנמאס להם אלא על כוח גדול שמרחף ומקנן ביחידים עד להתפרצות. חוסר היכולת להכיל יותר אינה חויה סובייקטיבית אלא אנרגיה קוסמית שצוברת כוח בחברה שלא קופצת מהסיר שמתחמם לאיטו.

סצנה מתוך "הרשת":

האתר של אנה: https://annamantzaris.se/
אנה יצרה גם את "אבל חלב זה חשוב" ב2012: https://shulyathakosem.blogspot.com/2015/09/but-milk-is-important-2013.html



מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

כותרות ספיידרמן השיבה הביתה 2018

כתוביות הסיום המגניבות של "ספיידרמן השיבה הביתה" שמגיעות מיד אחרי הסיום המפתיע.


מאחורי הקלעים באתר של קריס קרבוני: https://www.chriscarboni.com/h1marvel-studiosh1-spiderman-homecoming/





קצר: disillusionment of 10 point font