דלג לתוכן הראשי

על שיר הים



שיר הים יצא ב2014 אבל בגלל שהוא הופץ בארה"ב ב2015 אז הוא נחשב לחלק מסקירת השנה באנימציה.
הסרט המקסים הזה כורך דרמה אנושית עם פנטזיה לכל המשפחה ועיצוב יפהפה. הוא משדר תחושת אינדי עם איכות של סרט אולפנים גדול. הוא היווה את אחת מהנאות הצפיה הגדולות שלי השנה.

אולפני CARTOON SALOOON (הסודות של קלז) ביים: טום מור.



פנטזיה או משל

הסיפור הוא על ילד שאימו נפטרה והוא גדל עם ביתו ועם אביו המיוסר על אי-מגדלור. הסבתא שלו היא טיפוס קשה מאוד שאינה מסוגלת להתמודד עם עוצמת הרגש והשכול ולכן עושה כמעט כל טעות אפשרית מול ילדה ונכדיה.
עד כאן הצד הראליסטי של העניין. אבל מסתבר שהאמא אינה אישה רגילה, היא "סלקי", יצור פנטסטי שהופך לכלב ים וכך גם ביתה. מכאן הפנטסיה הופכת להיות חלק מהפער ההולך וגדל בין האב לילדיו לאחר מות האם. הקסם שמדפק על דלתו אינו זוכה למענה וכך הילד, בן, יוצא למסע בין מציאות ודמיון כדי להציל את אחותו, נשמת אביו ועולם הפיות כולו.

העובדה כי הסרט הוא אירי עוררה אצלי שאלות רבות. האם הגישה של הסרט לפנטזיה שונה ממה שאני מכיר? אולי הגישה לרגש? כשצפיתי בסרט לא רציתי להסתכל עליו כעוד סרט מערבי אלא לנסות למצוא בו את השוני דווקא. במה הוא שונה מדיסני? איך הדמויות שלו מאופיינות על ידי התרבות האירית פרט למבטא. התשובה היא אולי במקום שבו התרבות האירית ושדים הולכים יחד. התרבות האירית הרי שופעת בסיפורי פיות (אולי כתוצאה של מזג האויר הקודר והיערות המסתוריים) ולכן אולי עבור האירים להתכחש לפנטזיה זה כמו להתכחש לזהות שלך.
תהיה דומה הייתה לי לגבי אבוללה הישראלי שיצא השנה.

זה כיוון מעניין לחשוב עליו אבל פה גם החולשה של הסרט. כי הפנטזיה בסרט אינה אמיתית אלא משמשת כמשל. לכל דמות אנושית יש מקבילה פנטסטית שלא משאירה מקום לדמיון. וכך הסיפור המופלא מתגלה בהדרגה כמטאפורה שרק ילדים קטנים אולי לא יזהו את נמשלה. וכך, לאחר שהמסע הפנטסטי מסתיים אנחנו נשארים עם מציאות מתוקנת ושמחה יותר אבל העולם שמעבר כבר איננו...  הבחירה בפנטזיה היא בחירה במוותלפי הסרט כשהמציאות היא בחירה בחיים. והפיות פרחו מרגע שהמציאות תוקנה.

זה מאכזב מעט כי במקום הזה דווקא סרטי פנטזיה הצליחו לרוב, גם כאשר היה קשר בין המשל לנמשל, להשאיר לנו איזהו מרווח בין העולמות. לתת לנו עולם פנטזיה שלא רק בא ללמד אותנו משהו על העולם הזה אלא מתקיים במקביל אליו.
---------------------------------
הסרט זכה בפרס "סרט הפנטזיה של השנה" בבלוג "הספריה הפנטסטית".

הנה הרצאה על תהליך העבודה על הסרט:







הנה ארט מהמם. ברובו של האמן רוס סטיוארט: http://rossstewart.net/animation/song-of-the-sea/
Follow Erika G Eguia's board Art of Song of the sea on Pinterest.


וזו סדרה חדשה מהיוצרים של CARTOON SALOON. עם ארט שמנסה לשמר משהו מהסגנון המוכר שלהם.
STONE DRIGIBLE

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):