דלג לתוכן הראשי

על שיר הים



שיר הים יצא ב2014 אבל בגלל שהוא הופץ בארה"ב ב2015 אז הוא נחשב לחלק מסקירת השנה באנימציה.
הסרט המקסים הזה כורך דרמה אנושית עם פנטזיה לכל המשפחה ועיצוב יפהפה. הוא משדר תחושת אינדי עם איכות של סרט אולפנים גדול. הוא היווה את אחת מהנאות הצפיה הגדולות שלי השנה.

אולפני CARTOON SALOOON (הסודות של קלז) ביים: טום מור.



פנטזיה או משל

הסיפור הוא על ילד שאימו נפטרה והוא גדל עם ביתו ועם אביו המיוסר על אי-מגדלור. הסבתא שלו היא טיפוס קשה מאוד שאינה מסוגלת להתמודד עם עוצמת הרגש והשכול ולכן עושה כמעט כל טעות אפשרית מול ילדה ונכדיה.
עד כאן הצד הראליסטי של העניין. אבל מסתבר שהאמא אינה אישה רגילה, היא "סלקי", יצור פנטסטי שהופך לכלב ים וכך גם ביתה. מכאן הפנטסיה הופכת להיות חלק מהפער ההולך וגדל בין האב לילדיו לאחר מות האם. הקסם שמדפק על דלתו אינו זוכה למענה וכך הילד, בן, יוצא למסע בין מציאות ודמיון כדי להציל את אחותו, נשמת אביו ועולם הפיות כולו.

העובדה כי הסרט הוא אירי עוררה אצלי שאלות רבות. האם הגישה של הסרט לפנטזיה שונה ממה שאני מכיר? אולי הגישה לרגש? כשצפיתי בסרט לא רציתי להסתכל עליו כעוד סרט מערבי אלא לנסות למצוא בו את השוני דווקא. במה הוא שונה מדיסני? איך הדמויות שלו מאופיינות על ידי התרבות האירית פרט למבטא. התשובה היא אולי במקום שבו התרבות האירית ושדים הולכים יחד. התרבות האירית הרי שופעת בסיפורי פיות (אולי כתוצאה של מזג האויר הקודר והיערות המסתוריים) ולכן אולי עבור האירים להתכחש לפנטזיה זה כמו להתכחש לזהות שלך.
תהיה דומה הייתה לי לגבי אבוללה הישראלי שיצא השנה.

זה כיוון מעניין לחשוב עליו אבל פה גם החולשה של הסרט. כי הפנטזיה בסרט אינה אמיתית אלא משמשת כמשל. לכל דמות אנושית יש מקבילה פנטסטית שלא משאירה מקום לדמיון. וכך הסיפור המופלא מתגלה בהדרגה כמטאפורה שרק ילדים קטנים אולי לא יזהו את נמשלה. וכך, לאחר שהמסע הפנטסטי מסתיים אנחנו נשארים עם מציאות מתוקנת ושמחה יותר אבל העולם שמעבר כבר איננו...  הבחירה בפנטזיה היא בחירה במוותלפי הסרט כשהמציאות היא בחירה בחיים. והפיות פרחו מרגע שהמציאות תוקנה.

זה מאכזב מעט כי במקום הזה דווקא סרטי פנטזיה הצליחו לרוב, גם כאשר היה קשר בין המשל לנמשל, להשאיר לנו איזהו מרווח בין העולמות. לתת לנו עולם פנטזיה שלא רק בא ללמד אותנו משהו על העולם הזה אלא מתקיים במקביל אליו.
---------------------------------
הסרט זכה בפרס "סרט הפנטזיה של השנה" בבלוג "הספריה הפנטסטית".

הנה הרצאה על תהליך העבודה על הסרט:







הנה ארט מהמם. ברובו של האמן רוס סטיוארט: http://rossstewart.net/animation/song-of-the-sea/
Follow Erika G Eguia's board Art of Song of the sea on Pinterest.


וזו סדרה חדשה מהיוצרים של CARTOON SALOON. עם ארט שמנסה לשמר משהו מהסגנון המוכר שלהם.
STONE DRIGIBLE

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הצלם והדמות - מבט עכשווי על הומניזם דרך הגוף.

*מאמר מהורהר למיטיבי לכת שזורמים עם כתיבה לא נגישה.

בואו נכנס שניה לקודש הקודשים ונישיר מבט אל מה שנראה שם: הגוף האנושי.

הקדמה: בספר בראשית כשאלוהים רצה לברוא אדם קרו כמה דברים שמתוארים באופן מוזר:
1. הוא לא דיבר כיחידי אלא ברבים "נעשה אדם בצלמינו בדמותינו"
2. כפילות הלשון: "צלם" ו"דמות" אף על פי שמילולית אין בהם שוני, לכאורה.
3. זכר ונקבה ברא אותם. כלומר. שניים שהם אחד (בשלב זה של התיאור הראשוני).
מה שמשותף לכל אלו היא השניות כמובן. שניים שהם אחד. אבל אני רוצה להתמקד כרגע בשניות האמצעית: הצלם והדמות.

הצלם והדמות, מבלי להיות פילולוג מתארים שני דברים הפוכים. הצלם הוא התבנית המקורית, המהות שניתן ליצור ממנה העתקים. הדמות היא הדימוי, ההעתק בפן החיצוני שלו. אבל שניהם גם מכילים את ההפך: הצלם יכול להיות גם צלם בהיכל, אליל. פסל ריק לפולחן. הדמות לעומת זאת יש בה מהדמיון. מהדומה. רחוק אבל קרוב. קרוב אבל רחוק.
הכי קל לתאר זאת כמתח פנימי (וזה נכון) אבל המתח הזה כשלעצמו אינו מקור לאיזון אלא למהויות שונות שבאמת חיות בכפיפה אחת.

הצלם
אנו רגילים לראות בצלם דבר שלילי ועם …

ימי חתול 2018 Cat days - סרט קצר

ג'ון פריקי הוא אנימטור גרמני-אמריקני שבזמן שהות ביפן עם חברתו יצר סרט קצר ומקסים על ילד יפני במשבר זהות. הסרט מצליח לאפיין את החברה היפנית אף שנוצר על ידי מתבונן מן החוץ. את הסרט ראיתי השבוע לראשונה במועדון האנימציה של אסיפא ומנשר וזו הייתה חויה מהנה במיוחד לראות אותו במסך גדול. מקווה שתהנו ממנו כמוני.


הסרט נעשה באפטר אפקט באנימציה קלאסית.
אתר הבמאי:Jon Frickey










מבוסס על ביקורת אמיתית: Airbnb

סדרת סרטונים של חברת AIRBNB (האתר שמתווך שכירות לזמנים קצרים) מציגה ארבעה סיפורים אמיתיים שקרו לאורחים ומארחים. התוצאה היא מיני-דוקו קצר ושובה לב.




אחד המקסימים: סיפור ממרוקו המעוצב בקו פשוט ומלא חיים.


סיוטי ילדות צבעוניים: על 'גולם גולם' ו'אני בילי'

אפלה וילדות שלובים זה בזה עוד מימי אגדות האחים גרים שאל תוך קסם הילדות מזגו עולמות של אימה פסיכולוגית עמוקה ועיוותים של עולם המבוגרים בין אם ברמז או בגלוי. לאחרונה ז'אנר סרטים פסיכודלים שמתחפשים לסרטי ילדים הפך לנפוץ יותר ויותר. מה שנראה במבט ראשון כעולם תמים ומוגן נחשף לאט לאט כזוועה שיש בה אלמנטים של סטיה, אלימות ועיוותי תודעה. אחת הבולטות בז'אנר היא סדרת האנימציה העצמאית "Don't hug me I'm scared" שהופכת סדרת ילדים בסגנון "רחוב סומסום" לסיוט מתמשך שאתה רוצה להתעורר ממנו ולא יכול. העיוות קיים גם ברובד האמנותי, של שילוב טכניקות שונות וסגנון שמתאפיין בהפרעות דיגיטליות, וגם בתוכן שנע בין הבוגר לילדותי, בין התמים לסוטה במעברים חדים ולא צפויים.
במקרים המוצלחים של הז'אנר התוצאה מתגבשת לכדי יצירה שלמה ומעוררת מחשבה מעבר למשחקי התעתוע המפתיעים.

הנה כמה סרטים כאלו מבצלאל שעלו לאחרונה לרשת:
"אני בילי" - משה גלבוע


באתר הסרט יש פירוט מרשים של תהליך העבודה: http://babagilboa.wixsite.com/moshe/copy-of-billy-1
מומלץ ביותר! שם מתגלים גם מקורות ההשראה…

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…