דלג לתוכן הראשי

על שיר הים



שיר הים יצא ב2014 אבל בגלל שהוא הופץ בארה"ב ב2015 אז הוא נחשב לחלק מסקירת השנה באנימציה.
הסרט המקסים הזה כורך דרמה אנושית עם פנטזיה לכל המשפחה ועיצוב יפהפה. הוא משדר תחושת אינדי עם איכות של סרט אולפנים גדול. הוא היווה את אחת מהנאות הצפיה הגדולות שלי השנה.

אולפני CARTOON SALOOON (הסודות של קלז) ביים: טום מור.



פנטזיה או משל

הסיפור הוא על ילד שאימו נפטרה והוא גדל עם ביתו ועם אביו המיוסר על אי-מגדלור. הסבתא שלו היא טיפוס קשה מאוד שאינה מסוגלת להתמודד עם עוצמת הרגש והשכול ולכן עושה כמעט כל טעות אפשרית מול ילדה ונכדיה.
עד כאן הצד הראליסטי של העניין. אבל מסתבר שהאמא אינה אישה רגילה, היא "סלקי", יצור פנטסטי שהופך לכלב ים וכך גם ביתה. מכאן הפנטסיה הופכת להיות חלק מהפער ההולך וגדל בין האב לילדיו לאחר מות האם. הקסם שמדפק על דלתו אינו זוכה למענה וכך הילד, בן, יוצא למסע בין מציאות ודמיון כדי להציל את אחותו, נשמת אביו ועולם הפיות כולו.

העובדה כי הסרט הוא אירי עוררה אצלי שאלות רבות. האם הגישה של הסרט לפנטזיה שונה ממה שאני מכיר? אולי הגישה לרגש? כשצפיתי בסרט לא רציתי להסתכל עליו כעוד סרט מערבי אלא לנסות למצוא בו את השוני דווקא. במה הוא שונה מדיסני? איך הדמויות שלו מאופיינות על ידי התרבות האירית פרט למבטא. התשובה היא אולי במקום שבו התרבות האירית ושדים הולכים יחד. התרבות האירית הרי שופעת בסיפורי פיות (אולי כתוצאה של מזג האויר הקודר והיערות המסתוריים) ולכן אולי עבור האירים להתכחש לפנטזיה זה כמו להתכחש לזהות שלך.
תהיה דומה הייתה לי לגבי אבוללה הישראלי שיצא השנה.

זה כיוון מעניין לחשוב עליו אבל פה גם החולשה של הסרט. כי הפנטזיה בסרט אינה אמיתית אלא משמשת כמשל. לכל דמות אנושית יש מקבילה פנטסטית שלא משאירה מקום לדמיון. וכך הסיפור המופלא מתגלה בהדרגה כמטאפורה שרק ילדים קטנים אולי לא יזהו את נמשלה. וכך, לאחר שהמסע הפנטסטי מסתיים אנחנו נשארים עם מציאות מתוקנת ושמחה יותר אבל העולם שמעבר כבר איננו...  הבחירה בפנטזיה היא בחירה במוותלפי הסרט כשהמציאות היא בחירה בחיים. והפיות פרחו מרגע שהמציאות תוקנה.

זה מאכזב מעט כי במקום הזה דווקא סרטי פנטזיה הצליחו לרוב, גם כאשר היה קשר בין המשל לנמשל, להשאיר לנו איזהו מרווח בין העולמות. לתת לנו עולם פנטזיה שלא רק בא ללמד אותנו משהו על העולם הזה אלא מתקיים במקביל אליו.
---------------------------------
הסרט זכה בפרס "סרט הפנטזיה של השנה" בבלוג "הספריה הפנטסטית".

הנה הרצאה על תהליך העבודה על הסרט:







הנה ארט מהמם. ברובו של האמן רוס סטיוארט: http://rossstewart.net/animation/song-of-the-sea/
Follow Erika G Eguia's board Art of Song of the sea on Pinterest.


וזו סדרה חדשה מהיוצרים של CARTOON SALOON. עם ארט שמנסה לשמר משהו מהסגנון המוכר שלהם.
STONE DRIGIBLE

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)