דלג לתוכן הראשי

מאסטרים וקלאסיקות: מילט קאל ומלאכת האמן של 'המצילים הקטנים'

"המצילים הקטנים" (או "הרפתקאות ברנרד וביאנקה", דיסני 1977) נחשב לאחד הסרטים הבינוניים של דיסני. זהו לא סיפור אגדה ולא אפוס מרגש אלא סיפור קטן על ילדה יתומה שנחטפת על ידי גברת מרושעת ועוזריה הנאמנים במטרה למצוא יהלום ענק שמסתתר במקום לא נגיש. ארגון סיוע בינלאומי של עכברים (כמו האו"ם רק יעיל) מתגייס על מנת להציל את הילדה. הוא שולח למשימה את נציגת רוסיה בארגון יחד עם נציג אמריקני להציל את הילדה ועל הדרך גם לקרב בין מזרח ומערב בעיצומה של המלחמה הקרה.
עם זאת על הסרט עבדו מילט קאל, אולי ג'ונסטון ופראנק תומס, מתשעת הזקנים של דיסני, גדולי האנימטורים מימיו הגדולים. איתם עבדו גם אנימטורים צעירים יותר שעוד נועדו לגדולות כמו גלן קין ודון בלות'. אמנים אלו מביאים לידי ביטוי בעבודתם אמנות רגישה של בניית דמות וסצנה ברמת מסירות ותשומת לב לפרטים גבוהה ביותר.

זהו מאמר וידאו של "הפרופסור הצנוע" בו הוא טוען שאם לאיזו דמות אנימציה מגיע אוסקר על איכות משחק הרי זו מאדאם מדוזה המרושעת שהונפשה על ידי מילט קאל:


אחד הדברים היפים בסרט זה התיעוד של תהליכי החיפוש אחר דמות ומיקום הדמויות בסצנה. ואני לא מדבר על חיפוש בסגנון של "דברים שנועדו לספרי ארט" אלא חיפוש אמיתי של מצבים שונים ומגוונים של הדמות בחלל, משחק והעמדה, במטרה להוציא מכל סצנה את המיטב.
החיפושים האלו נקראים "ת'אמבניילז" על שם גודלם, כגודל ציפורני אצבעות. סקיצות קטנות ומהירות אלו נועדו לשרטט בקלילות ובכלליות את התמצית של המשחק של הדמות כדי יצירת מגוון עשיר של אפשרויות מהן תבחר ההעמדה הטובה ביותר.

הנה סקיצת ת'אמבניילז של המאדאם:


הדבר נכון גם לגבי חלל (לוקיישן). חלל בסצינה אינו במה בלבד, הוא נועד להוציא מהדמות את המיטב ולשרת את הדרמה. חלל מכיל בתוכו הזמנה להעמדה, תאורה, הפרשי גובה, שכבות הסתרה ועוד כלים רבים באמצעותם אפשר להפוך את החלל לאמצעי בימוי יעיל.
הנה ספרון שמכיל סקיצות העמדה לחלל של המערה בה נמצא היהלום במצילים הקטנים. המון סקיצות קטנות שנועדו לבדוק את הפוטנציאל של הסצנה:

הנה שלושה שלבים מתקדמים של סצנה זו, מאנימטיק ועד התוצר הסופי:
אנימטיק (הנחת הסטוריבורד על ציר הזמן עם סאונד):


פנסיל טסט (אנימציה בעיפרון לפני ניקוי וצביעה):


ואנימציה סופית:

נספחים:

הנה פראנק תומס ומילט קאל בסרטון קצר על העבודה על "היפהפיה והיחפן":


העבודה של מילט על רובין הוד:


ועוד מבחר דמויות מעשה ידיו:


לסיום, סרט ההמשך "ברנרד וביאנקה במבצע אוסטרליה" שיצא ב1990 מאופיין גם הוא באנימציה יפהפייה של הדמויות הנהדרות האלה. מתוכו, סצינת הצעת הנישואין המשובשת:


Milt Kahl - Medusa Rough Animation:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …