דלג לתוכן הראשי

המסע לירושלים- טריילר ל"ניגון"



ירושלים היא עיר פרדוקסלית. היא שאיפה, היא אידאה, מושא לתפילה של אלפי שנים, עיר של קודש ושל מפגש בין דתי ובאותו זמן היא גם ירושלים של מטה. של אוכלוסיות שונות שלא תמיד מצליחות לחיות יחד, עיר של עוני ושל עושר, עיר שסבלה אירועי טרור רבים, עיר שיש שטוענים שמעולם לא אוחדה ויש שטוענים שצריך לחלקה.

אני והתסריטאי אלון רותם חברנו יחד במסגרת פרויקט "דראפט סקיצה" של איגוד האנימציה כדי ליצור סרט על ירושלים פוסט אפוקליפטית. ירושלים ששטה נטושה  בחלל אחרי שהעולם פורק לחתיכות קטנות והאנושות גולה ברחבי הגלקסיה. ירושלים זו העשויה חורבות ושאריות היסטוריה מתגלית על ידי רב וארכאולוג חלל שיצאו לחפש אותה ומצאו.

טמבלר הפקה: https://halalpanuy.tumblr.com/
דף הפייסבוק של הסרט:
התמונה של ‏‎Niggun - A short animated film‎‏.


לעשות סרט זה כמו לחפש את ירושלים בעתיד. אתה לא יודע למה לצפות. אתה מונע מחלומות ונתקל בקשיים רובים וכל הזמן הזה אתה שואל את עצמך: למה עושים סרטים? מה הדבר הזה שהדמות מחפשת ומה הדבר שאני מחפש? זה בדיוק מה שקורה לדמויות שלנו. הן מחפשות משהו שחיפשו הרבה זמן אבל הגילוי הוא רק ההתחלה של המשבר וההתמודדות עם עצם הצורך למצוא.

לאחרונה חשבתי על הקשר בין 1967 ל1969. בין איחוד העיר וכיבוש הירח. חשבתי על זה שגם הירח כמו ירושלים היה יפה יותר, מסתורי יותר וקסום לפני שדרכה עליו רגל אדם. מי שחווה את המעבר מהירח כחלום זוהר לפריצת הדרך של האנושות עבר אירוע מטלטל, אך מי שנולד אחר כך, כמו הילדים של חורף 1973, נולדו אל תוך מציאות של ירושלים. מציאות שבה הירח הוא גוש אפור של חומר. והילדים האלה לא מסתפקים לא בירח כפנטזיה ומיתוס וגם לא בירח כפריצת דרך מדעית ומופת של הישגי האדם. הם רוצים משהו נוסף, משהו שהוא ממשי אך כזה שאינו רק חומר. אולי אלה ילדי אור הירח.

הסרט דובר יידיש (נראה לי שהוא סרט האנימציה היחידי ביידיש!) כי הוא מדבר על גלות. על המסע משם לפה שלא נגמר אף-פעם. והוא צפוי לעלות לרשת בעוד כשנה. אמשיך לעדכן.


בימוי: יוני שלמון
הפקה: אלון רותם
סיפור: אלון רותם, יוני שלמון
הפקה בפועל: סבטה אושרוב-גרוס
אנימציה: שרית בן-יוסף, יוני שלמון
ע. אנימציה: נדב פביש, דקל וינברגר, קטיה גאיה קרבץ
ארט: יניב טורם, יוני שלמון.
רקעים: יניב טורם, ענבר חרובי
ארט נוסף: לי דרור, מעיין ארליך, ירון שטיינברג, ניר גולן
שחקנים: אמיתי קדר, יובל רפפורט.
יידיש: לורה סהר, אבא של אפרת.
עריכת אנימטיק: יואב בריל
קומפוזיטינג וקאלרינג: תום קוריס
מוזיקה מקורית\ניגון: שני ברונר
עיצוב פסקול:  יורי פרמינקו

הקלטת שחקנים: אורן רוז

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …