דלג לתוכן הראשי

מחשבה על פוקסטרוט

אני מעלה פה תאוריה חתרנית בנוגע ל"פוקסטרוט". (תודה לGilit Chomski.)


הסרט נורא מוזר. הוא כאילו מתאמץ להיות טרחני, קלישאתי לעיתים, חנפני לעיתים. לא מעט צופים תייגו אותו "כסרט פסטיבלים", כלומר סרט שיותר משהוא פונה לקהל הרחב או אפילו לקהל אניני טעם, הוא פונה לאנשים שאוהבים דברים שנראים כמו סרטי איכות.

דבר המתבטא כבר מהשוט הראשון הארוך והכאילו מרגש אך גם המוכר באופן מחשיד. שוטים מסוגננים יכולים לעבוד מצויין ואף לרגש עד שהם מתוייגים כ"מסוגננים". למשל סצינת הריקוד המרכזית, לא רק שהיא משוחקת בצורה לא ראליסטית ביחס לשאר הסרט, היא גם מאופיינת בזירה שמתאמצת להיות הפוסטר של הסרט. כלומר, כשרואים את הפוסטר של הסרט מרגישים שהסצינה נוצרה כדי להיות פוסטר. כיוון ששאר הסרט לא מסוגנן באותו אופן ובאותו טון. זו מיזנסצנה שלמה שנועדה להיות פוסטר.

לאט לאט מצטברים הרמזים לכך שהסרט מודע לעצמו. הוא מודע להיותו סרט ישראלי לפסטיבלים, הוא מודע למועמדותו העתידית לאוסקר (הוכחות בהמשך) והוא מודע לויכוח סביבו.
סצנת הסיום היא פרודיה על הויכוח האם הסרט הוא מטאפורה. שתי הדמויות הראשיות מתבוננות באיור תיעודי ומתווכחות על הפרשנות המטאפורית שראויה להנתן כאילו זהו איור סוריאליסטי. ובחוסר המודעות שלהן למעשה חושפות את המודעות של היוצר לקטנות שיח המטפורות סביב הסרט. (הערה אישית: לא מצאתי שום התייחסות רצינית למטאפורות בסרט, כל פרשנות היתה כל כך קטנה שהפכה את השימוש במטפורות למיותר. חדר שנוטה על צידו ושוקע בבוץ מייצג את המצב של ישראל כשקיעה בבוץ? סיריסלי??)

ועכשיו להוכחות:
הסרט רומז באופן סדרתי לסרטים שייצגו אותנו באוסקר ברנסנס הישראלי האחרון:
"הערת שוליים": הסרטים נפתחים באותו אופן: מצלמה יציבה המביטה לאורך זמן על שחקן מוכר בעוד ההתרחשות הסיפורית קורית מחוצה לו. האירוניה: בסרט הראשון זה קולו של ליאור אשכנזי והמבט על שלמה בראבא, בשני זה דמותו של ליאור שמוצגת לנו.
עוד התייחסות ל"הערת שוליים": בשני הסרטים הדרמה קורית סביב בילבול בין שמות דומים של שתי דמויות שגורמת לתקלה אנושית איומה.

בופור: כל המערכה האמצעית היא בופור. קבוצת לוחמים באיזור מצומצם מנהלת שגרה צבאית חסרת פשר כשהכל הולך ונטען לפיצוץ גדול.

עג'מי: השימוש בדמות של ילד שמצייר בקומיקס את רשמיו מהעולם. פעם אחת עם איוריו של מיש רוזנוב ופעם אחת של אסף חנוכה (שגם עבד על ואלס עם באשיר)

וכמובן, "ואלס עם באשיר". ביננו, לעשות חייל רוקד ריקוד שלא שייך לסיטואציה בתוך סצנה צבאית תלושה זה מעבר לרפרור: זה ציטוט. ולעשות מהציטוט הזה את הפוסטר זה להגיד: כך צריך לקרוא את הסרט: כסאטירה על הקולנוע הישראלי והייצוגים שלה.
אלא שאנחנו חלשים באירוניה ולכן גם התווכחנו וגם איימנו וגם בחרנו בסרט לייצג אותנו. וזה אחלה כי בחרנו לאוסקר סרט על סרטים ישראלים שהולכים לאוסקר.
ואם הוא יזכה אז זה אומר שהאמריקנים קלטו את הבדיחה.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם ״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף
הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה…

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






המלצות אנימיקס 2018

אנימיקס, הפסטיבל הישראלי הגדול והותיק בישראל נמצא ממש מעבר לפינה. כמדי שנה אני מנסה להמליץ על כמה מתוכניות האנימציה בדגש על אלו שמתאימות לקהל בוגר. וכמדי שנה אני גם מזהיר מכמה דברים ואתחיל בהם: התוכניות שמרכזות סרטי אנימציה על פי נושא הוא אחד הדברים הפחות מוצלחים בפסטיבל. על סמך הכרות משנים עברו מדובר לא פעם באוסף של סרטים שאין בינהם קשר אוצרותי מעבר לנושא שחוזר. מעבר לכך בעבר גם איכות ההקרנה לא היתה טובה כיוון שהסרטים השונים הודבקו זה לזה לרצף אחד שדרש ייצוא מחודש של קבצים שפוגע באיכות הקובץ המקורי. אני סוקר פה רק אירועי אנימציה למרות שהפסטיבל הוא גם פסטיבל קומיקס וקריקטורה.

לכל המלצה יש לינקים לדף הסרט המומלץ באתר אנימיקס.
קוראי הבלוג מקבלים הנחה. כרטיס ב35 שקלים (לא כולל סדנאות). בהזמנת כרטיס ציינו קוד מצויירים ותהנו!

התוכניה המלאה להורדה
https://drive.google.com/file/d/1V-jZm1n-57_tHdKOHxiD-IYqafCIiQwS/view?usp=sharing המלצות לאנימיקס הפסטיבל יימשך חמישה ימים משלישי עד שבת. חלק מההקרנות חוזרות מספר פעמים כך שתוכלו לרכז את האירועים החשובים לכם. ההמלצות שלי מבוססות על ציפיותיי שלי על …

השועל הגדול הרע - באנימיקס 2018

אחד הסרטים שאני הכי מצפה להם כבר שנים הוא "השועל הגדול הרע" של בנימין רנר. רנר הוא אנימטור צעיר שעשה דרך מהירה מאוד לבימוי סרטים ארוכים. סרטו הראשון "ארנסט וסלסטין" המבוסס על סדרת ספרים בשם זה, הוא סרט צנוע וחכם שנעשה באנימציה קלאסית בתוכנת פלאש. סרטו החדש "השועל הגדול הרע" מבוסס על ספר קומיקס שרנר כתב ואייר ובו סיטואציות מצחיקות של שועל ביש מזל. הסרט יוקרן בפסטיבל אנימיקס 2018.

לרכישת כרטיסים: "השועל הגדול הרע" אנימיקס 2018





הרצאה יפה של רנר על הפקת הסרט:

עבודת אנימציה:




רנר מאייר: