דלג לתוכן הראשי

מחשבה על פוקסטרוט

אני מעלה פה תאוריה חתרנית בנוגע ל"פוקסטרוט". (תודה לGilit Chomski.)


הסרט נורא מוזר. הוא כאילו מתאמץ להיות טרחני, קלישאתי לעיתים, חנפני לעיתים. לא מעט צופים תייגו אותו "כסרט פסטיבלים", כלומר סרט שיותר משהוא פונה לקהל הרחב או אפילו לקהל אניני טעם, הוא פונה לאנשים שאוהבים דברים שנראים כמו סרטי איכות.

דבר המתבטא כבר מהשוט הראשון הארוך והכאילו מרגש אך גם המוכר באופן מחשיד. שוטים מסוגננים יכולים לעבוד מצויין ואף לרגש עד שהם מתוייגים כ"מסוגננים". למשל סצינת הריקוד המרכזית, לא רק שהיא משוחקת בצורה לא ראליסטית ביחס לשאר הסרט, היא גם מאופיינת בזירה שמתאמצת להיות הפוסטר של הסרט. כלומר, כשרואים את הפוסטר של הסרט מרגישים שהסצינה נוצרה כדי להיות פוסטר. כיוון ששאר הסרט לא מסוגנן באותו אופן ובאותו טון. זו מיזנסצנה שלמה שנועדה להיות פוסטר.

לאט לאט מצטברים הרמזים לכך שהסרט מודע לעצמו. הוא מודע להיותו סרט ישראלי לפסטיבלים, הוא מודע למועמדותו העתידית לאוסקר (הוכחות בהמשך) והוא מודע לויכוח סביבו.
סצנת הסיום היא פרודיה על הויכוח האם הסרט הוא מטאפורה. שתי הדמויות הראשיות מתבוננות באיור תיעודי ומתווכחות על הפרשנות המטאפורית שראויה להנתן כאילו זהו איור סוריאליסטי. ובחוסר המודעות שלהן למעשה חושפות את המודעות של היוצר לקטנות שיח המטפורות סביב הסרט. (הערה אישית: לא מצאתי שום התייחסות רצינית למטאפורות בסרט, כל פרשנות היתה כל כך קטנה שהפכה את השימוש במטפורות למיותר. חדר שנוטה על צידו ושוקע בבוץ מייצג את המצב של ישראל כשקיעה בבוץ? סיריסלי??)

ועכשיו להוכחות:
הסרט רומז באופן סדרתי לסרטים שייצגו אותנו באוסקר ברנסנס הישראלי האחרון:
"הערת שוליים": הסרטים נפתחים באותו אופן: מצלמה יציבה המביטה לאורך זמן על שחקן מוכר בעוד ההתרחשות הסיפורית קורית מחוצה לו. האירוניה: בסרט הראשון זה קולו של ליאור אשכנזי והמבט על שלמה בראבא, בשני זה דמותו של ליאור שמוצגת לנו.
עוד התייחסות ל"הערת שוליים": בשני הסרטים הדרמה קורית סביב בילבול בין שמות דומים של שתי דמויות שגורמת לתקלה אנושית איומה.

בופור: כל המערכה האמצעית היא בופור. קבוצת לוחמים באיזור מצומצם מנהלת שגרה צבאית חסרת פשר כשהכל הולך ונטען לפיצוץ גדול.

עג'מי: השימוש בדמות של ילד שמצייר בקומיקס את רשמיו מהעולם. פעם אחת עם איוריו של מיש רוזנוב ופעם אחת של אסף חנוכה (שגם עבד על ואלס עם באשיר)

וכמובן, "ואלס עם באשיר". ביננו, לעשות חייל רוקד ריקוד שלא שייך לסיטואציה בתוך סצנה צבאית תלושה זה מעבר לרפרור: זה ציטוט. ולעשות מהציטוט הזה את הפוסטר זה להגיד: כך צריך לקרוא את הסרט: כסאטירה על הקולנוע הישראלי והייצוגים שלה.
אלא שאנחנו חלשים באירוניה ולכן גם התווכחנו וגם איימנו וגם בחרנו בסרט לייצג אותנו. וזה אחלה כי בחרנו לאוסקר סרט על סרטים ישראלים שהולכים לאוסקר.
ואם הוא יזכה אז זה אומר שהאמריקנים קלטו את הבדיחה.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מכתבי אהבה לרות - משה דיין בעמק הניכור

זהו מאמר אורח של יונתן וסרמן, על תהליך העבודה שלו על "מכתבי אהב לרות" המציג בימים אלו בגלריה "המדרשה".

רותי שלי, סופי שאצא מדעתי. אינך יכולה לשער כמה רוצה הייתי לקבל ממך כל שעתיים מכתב, ושלא לענות כלום. לקרוא ולשתוק, לקרוא ולשתוק. איזה בוז תוקף אותי כשאני כותב את תשובותיי העלובות. לא שמצטער אני על הסגנון או הביטוי הדל, אלא חורה לי שאינן מביעות כלום, אפילו שמץ ממה שאני רוצה לכתוב"-משה דיין, 1937על עבודת הוידאו ״מכתבי אהבה לרות״ \ מאת יונתן וסרמן "מכתבי אהבה לרות" היא עבודת וידאו של האמנית רות פתיר, אמנית וידאו בוגרת בצלאל (2011) וקולומביה (2017). הוידאו הוא סרט אנימציה בן כ-20 דק' המורכב מששה פרקים. כל פרק מבוסס על מכתב אמיתי של משה דיין לאשתו רות ומבוצע כמונולוג. כל פרק מדובב ע"י אחד מחבריה לשעבר של רות (כל פרק מוקדש וקרוי על שם המקריא). הרעיון לעבודה נולד כאשר רות נתקלה בספר"מכתבי אהבה - משה דיין", והוקסמה מהמכתבים. המכתבים מרגשים ומלאי תשוקה אבל גם מציירים מערכת יחסים אלימה, מלאת רגשות ומורכבת. רות החליטה "לנכס לעצמה את המכ…

הולולנד (2013) - פליטים בארצם

"האם הקוסמופוליטיות הישראלית של שכבת העלית מעידה רק על  רוחב אופקים, הכרה בשוויון של כל בני-האדם והזדהות עם אינטרסים כלל-אנושיים עד כדי נכונות לעזור לכל סובל בן כל עם,  או  שמא גם על שאיפה להשתחרר ממחויבות? ומה היא אומרת לגבי סיכויי ההישרדות של ישראל? האם דיבור בעברית ומגורי קבע בארץ מספיקים כדי ליצור הרגשת שייכות ומחויבות לְמה שהציונות מוסיפה לדרוש מהאדם הישראלי? לדעתי, הפיתרון לשאלות המדאיגות האלה הוא  מיזוג הרמוני בין קוסמופוליטיות נאורה וליברלית עם פטריוטיות ישראלית ויהודית.  את המיזוג הזה עלינו לזהות, לעודד, וליצור יותר משעשינו עד כה."
מתוך עידן הציונות, יהודה ריינהרץ ויעקב הריס


הסרט הולולנד של אורי ומיכל קרנות עוסק בפליטות. אך סוג אחר מזה של משבר הפליטים העכשווי.



מחשבה: בני הזוג הם פליטים, סחופים המגיעים למדינה זרה. אלא שמי שמכיר את היוצרים ואת הנושאים שהם עוסקים בהם יזהה שהפליטות הזו היא פליטות של אדם בארצו וממורשתו. הרמיזות לארץ ישראל, מדינת ישראל והדת היהודית הן אמנם רמוזות אך נוכחות.
הדמויות בסרט חוות ניכור הולך וגובר למקום המוזר שהן הגיעו אליו. כמו שאפרים סידון מתא…

ינון לן - 'הגיפו את התריסים' ומסע בתמונות

הגיפו את התריסים.סרט הגמר של ינון לן, בצלאל

הי ינון, אז קודם כל: איפה אתה, ישראל או ניו יורק או על הציר?

ב-2016 סיימתי ללמוד במחלקה לאנימציה בבצלאל ביחד עם סרט הגמר שלי, "הגיפו את התריסים". זמן קצר אחרי הלימודים עברתי לגור בניו יורק עם אישתי. בניו יורק אני עובד בסטארטאפ במחלקת השיווק. אני מוביל צוות של אנימציה ווידאו - מצלם, עורך ומאנמץ פרסומות, סרטי תדמית, סרטי מוצר וכו'. בנוסף, אני תמיד ממשיך לעבוד גם על העבודות האישיות שלי. כותב וחושב על רעיונות לסרטים קצרים וקליפים, ויוצר סרטונים ניסיוניים קצרצרים כמו NYC Textures ו- Still NYC #2.
הגיפו את התריסים - תוכל לתאר לי קצת את התהליך מהקונספט ראשוני, גיבוש צורה ותוכן, פסטיבלים, ומאיפה הגיע השם לסרט?

בתחילת העבודה על סרט הגמר שלי, התסריט היה לסרט עלילתי קצר, מעט מד"בי, עם רעיון יותר כללי על זיכרון. על מה אנחנו בוחרים לזכור לעומת מה לא, ומה אנחנו מוצאים כמשמעותי בחיים שלנו לעומת מה לא. השאלה הזו הוצגה בסרט באמצעות התקן טכנולוגי ששולט על הזיכרון. רק לאחר הרבה גרסאות של התסריט הבנתי שלא משנה איזה שינויים אני עושה אני תמיד …

להבין קומיקס - בעברית!

להבין קומיקס (בסטימצקי ובשאר החנויות אבל אם אתם חברי הבלוג אולי תקבלו עותק חינם)
סקוט מקלאוד כתב את אחד הספרים החשובים והבהירים ביותר שנוגעים לסטוריטלינג: "להבין קומיקס" שיצא עכשיו בעברית. מקלאוד אמנם התמקד במדיום הקרוב אליו, הקומיקס, אבל דרך המבט המעמיק שלו הוא נוגע בתחומים רבים נוספים והוא רלוונטי לכל יוצר בתחומי האמנויות של סיפור ויזואלי.
טכניקת הכתיבה שלו: לדבר *על* קומיקס *בעזרת* קומיקס. זהו ספר עיון ויזואלי שמאיר את התהליך של יצירת קומיקס ומדגים את הרעיונות שלו בצורה בהירה ועם זאת מעמיקה, ממש כפי שמקלאוד תופס את המדיום אותו בא להציג: אמנות ולא מדיום שטחי.

הנושאים שבהם הוא נוגע הם רבים והכל נעשה בעזרת דמות קומיקס שמסבירה את הרעיונות השונים בזמן שהם מקבלים נוכחות ויזואלית בקומיקס עצמו. הנושאים ודרך הצגתם הפכו לכלי הוראה שימושי למרצי אנימציה וסיפור ואני אחלוק אתכם כמה נקודות שעולות בספריו שאני משתמש בהן בהוראת אנימציה וביצירה:
זמן מקלאוד מסביר מה המשמעות של זמן בקומיקס. לקומיקס אין "זמן" במובן הפשוט, אפשר לקרוא מהר או לאט, להתעכב על פרטים או לרוץ הלאה. מסיבה זו ה…

הפסטיבל הראשון שלי: סיכום פסטיבל קרדיף

הפסטיבל הראשון שלי אני ואלון רותם יצרנו את הסרט הקצר "ניגון" שנה שעברה עם צוות נהדר. הסרט השתתף בכ-35 פסטיבלים עד עכשיו, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות. קיוויתי שהוא יתקבל לשטוטגרט\אננסי\זגרב אך הוא לא התקבל אליהם וכשהבנתי שההזדמנויות לטייל איתו בעולם מצטמצמות, קיבלתי את המייל מפסטיבל קרדיף בווילס עם הזמנה להגיע.
ההזמנה היתה מאוד נעימה וחביבה ומשהו בי התחיל לדגדג ולומר "כן" למרות שמעולם לא שמעתי על הפסטיבל קודם לכן. ההצעה לקחת חלק בפאנל שאלות ותשובות עם בן מיטשל מהבלוג המצויין SKWIGLY חיזקה את הרצון להגיע יחד עם סקירת התוכנית של הפסטיבל. תוכנית זו כללה בין השאר פאנלים ושיחות עם יוצרי "אי הכלבים" "אארדמן" וCartoon Saloon האחראים על "שיר הים"ו"המפרנסת". אני טיפוס אימפולסיבי קצת ולמרות שאני לא אוהב להוציא כך סתם מאות דולרים ושמעולם לא טסתי לבדי וזהו הפסטיבל הראשון אליו הלכתי מחוץ לישראל לא בררתי יותר מדי עליו. בדיעבד הסתבר לי שזו שנתו הראשונה של הפסטיבל(!) המחודש לאחר שהיה בתרדמת עד שזכה לנשיקת התעוררות של כמה אנשים מקסימים. במבט …