דלג לתוכן הראשי

מאמרי וידאו מומלצים 2017

מאמרי הוידאו של 2017!

איזה כיף זה מאמרי וידאו. למה לכתוב על קולנוע אם אפשר להסביר ולהדגים באותו הזמן? אמנם השנה נסגר אחד הערוצים הבולטים שעסקו במאמרי וידאו קולנועיים "Every frame a painting" אך הוא השאיר אחריו ערוצים מקבילים טובים לא פחות. הנה כמה מאמרי שעשו לי את השנה. אני לא מצפה שתוכלו לראות את כולם ולכן תמצתתי את נושאי הסרטונים כדי שתוכלו לבחור בעצמכם.

נתחיל בדן הרמון, אולי אישיות השנה. אמנם ריק ומורטי איתנו כבר זמן מה אבל התסריטאי והיוצר הזה מהווה מופת לאדם שגם כותב קומדיות מצוינות ופרועות וגם לא מטריד מינית! מעבר לזה יש לו הבנה מעמיקה בסטוריטלינג, אפיון דמויות ומסע הגיבור, הבנה שבאה לידי ביטוי בסרטונים אלו. למעמיקים כדאי לשוטט גם כאן:
כמות גדולה של הרצאות התקיימו בישראל השנה על הסדרה במקומות שונים ובהקשרים שונים מפנטזיה ועד כלכלה עד שלפעמים נדמה שזו אינה סדרה אלא חומר לעבודות סמנריוניות.



אחד המקורות הפוריים בנושאי קולנוע ברשת, אתר NOFILMSCHOOL (כי כשיש רשת מי צריך ללמוד קולנוע? כביכול), סוקר את מאמרי הוידאו שהוא אהב השנה:

סרטון מונפש של TED-ED על כתיבה מותחת.
על הפער בין הקורא\צופה ליוצר ולדמויות. זהו נושא חשוב מאוד בכתיבה ובבימוי: ליצור מתוך מודעות לפער שבין המציאות לנקודות המבט והמידע החלקי שנחשף:


מות הסימפסונים
מאמר נהדר על ההידרדרות של משפחת סימפסון. חלק חשוב עוסק לא בכתיבה אלא באיכות האנימציה!

צילו של המפגש.
אחד הסרטים שעשו לי את השנה-שנתיים האחרונות הוא "המפגש" כיוון שהוא עוסק בתקשורת כרעיון רוחני והומניסטי. סרטון זה מתייחס לצד הויזואלי: השימוש בצללים. זהו מאמר וידאו לא ממילולי בו הרעיון מועבר באמצעות מונטאז'. מוטיב הצל בסרט הוא מהותי כי הוא מאמז על מקומו של המשך בתודעה האנושית, הן המסך הקולנועי והן המסך של התודעה בו "האחר" נמצא בצד השני. בלתי נגיש אך מתקשר.


ג'ון בורגרמן על שרבוט.
לא מאמר אבל שיחה עם יוצר. ג'ון בורגרמן מדבר על מקומו של הדודלינג, השרבוט, בחייו.
אם אתם אוהבים שיחות כאלו אני ממליץ על ערוץ CREATIVEMORNIING שיש לו גם שלוחה ישראלית. כמו למשל בהרצאה של המאייר זאב אנגלמייר שעליו השתלטה שושקה, דמות שיצר.

האם אתה רובוט?
על סרטי אינטילגנציה מלאכותית: מה הופך אותנו לאנושיים.


ישנם הרבה מאמרים עם מונולוג או בלי על צבע, קומפוזיציה ושימושים שונים בסינמטוגרפיה. הנה אחד היפים שעוסק בפלטות הצבעים  של "שומרי הגלקסיה":
 https://vimeo.com/channels/colorcinema


מה המשמעות של השניות האחרונות של "שמש נצחית בראש צלול"?
מאמר וידאו נהדר מעלה פרשנות מצוינת.
בסוף הסרט אנחנו מבינים שכנראה הגיבורים קלמנטיין וג'ואל החליטו לנסות שוב להיות ביחד. ואז אנחנו רואים את הדמות שלהם רצה על חוף הים ואז יש ג'אמפ-קאטים קטנים שמראים חזרה קטנה בזמן, שוב ושוב עד לסיום הסרט.
המאמר טוען שהאנושות אוהבת סיפורי אהבה. אוהבת להאמין באהבה למרות שהנסיון האנושי מראה שפעמים רבות מדי זה מסתיים רע. גם הדמויות בסרט מאמינות באהבה. כאשר הן מוחקות את הזיכרון שלהן הן לא בורחות מהעבר אלא מאפשרות את העתיד. מאפשרות לאמונה שאהבה אפשרית לשוב למרות נסיונן הרע. בזה שהדמויות בשניות האחרונות נכנסות למעין לופ, דה-ז'ה-וו של סיפור רומנטי שיולד את עצמו מחדש שוב ושוב, הן למעשה מתחזקות את המכניזם הזה, של להאמין באהבה, לנסות, להכשל, לשכוח, לנסות שוב, לחזור על כל הרגעים הקסומים והאיומים ולהתחיל מחדש. כהם כמונו.



עומק הרקע
מאמר יפהפה וחשוב על אפיון סביבה באנימציה ובעיקר על תום מור, אחד הכוחות הפורצים באנימציה הארופאית.

חדוות היצירה של נורמן מקלרן
ערוץ FANDOR הגדוש במאמרי וידאו יצר סרטון מחוה לאנימטור נורמ מקלרן, מיוצרי האנימציה החשובים: "אני מנסה לפתח אינטימיות עם סרט כצייר עם הקנווס שלו."


האנימציה של ONE PUNCH MAN
סדרת אנימה הזויה ושונה שמנותחת בסרטון זה דרך הדיוק בבימוי ובאנימציה. מחכים ביותר.

איך חיברו אנימציה וצילום חי ברוג'ר ראביט לעומת סרטים אחרים. מאמר טכני בבסיסו אך מעמיק ומעורר השראה.

מעבר לעמק הניכור
מאמר מעניין: מה קורה כשאנימציה מגיענ לשיא ראליסטי? האם אפקטים נועדו לחקות את המציאות או לתעתע בה?


מעבר לחומת הגן: סדרת המופת של פאט מקהאל שואבת ממקורות רבים המוצגים בסרטון זה מתוך מטרה לברוא עולם מאיים, מסתורי אך מוכר. אני כתבתי על הסדרה מזמן:






כמה מאמרים על דיסני:

על הגאונות והפספוס שב"כוכב המטמון" של דיסני. אחד הסרטים הפחות מוערכם אך עם הברקות רבו, דמויות נהדרות וסיפור טוב.


סינדרלה: האם הסרט הוא אייקן שוביניסטי או שזה פשוט מה שהרגילו אותנו לחשוב? מאמר מוצלח ביותר.


אם חפירות על דיסני זה הקטע שלכם אז הערוץ של לינדסי אליס הוא אוצר אמיתי. היא אמנם מדבר המון והרטונים שלה ארוכים מאוד אבל יש לה תובנות וידע שמצדיקות אתה ההקשבה. סטודנטית שלי, ענבר פינק, הכירה לי אותה והעלתה את הדין לגבי טון TONE אחיד ביצירת סרט.  https://www.youtube.com/watch?v=KznZcK7ksf4

האמבט של דמבו
מאמר מצויין נוסף עוסק באביזר במה שול לכאורה בדמבו: גיגית המרחץ. מבט מעמיק על יפור דרך אביזרים. עוד על כך פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2017/10/PROPS.html


עוד על קולנוע:
פרספקטיבה של דמות
מאמר חשוב על בימוי: אובייקטיביות וסובייקטיביות. מאמר שעזר לי להסביר לעצמיעל הבדלי דישות בבימוי.


להבין את "תברח"
אחד מסרטי השנה ללא ספק הוא סרט האימה החברתי "תברח". סרט שלאחר צפיה במאמר זה הבנתי שריך להסתכל עליו כסאטירה כדי להמנע מהתחושה שהוא מונע משנאת לבנים בלבד.

על תהליך פיצוח הכתיבה של "הקול בראש". מאמר מעניין שחושף את אחורי הקלעים של הסרט.

ולסיום: משפחת סופרעל. על רגע הגילוי המקביל בין מר סופרעל וגברת סופרעל.


ובאתר FSRO

ערוצים מובילים למאמרי וידאו נוספים:

ועל סינמטוגרפיה ומאמרי וידאו כתבתי פה: לינקים, ספרים ומקורות לימודיים על השפה הקולנועית 

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב האנימציה ברשת 2018

שנת 2018 עבורי היתה בעיקר בסימן הסרט שלי ושל אלון רותם "ניגון" איתו נסעתי לפסטיבל קרדיף השנה שם הכרתי מקרוב כמה סרטים ואנימטורים נפלאים. מעבר לזה השנה היתה רוויה בסרטי סטופמושן, קלאסית, תלת מימד, מציאות מדומה וסרטים ארוכים שמאתגרים את הציפיות שלנו. בדרך כלל אני מרגיש שהסרטים הקצרים הם המטען המשמעותי שאקח איתי הלאה מהשנה החולפת אבל השנה נראה שדווקא הסרטים הארוכים הצליחו לבטא את רוח התקופה בעוד הקצרים נשארים מעט מאחור.
כמדי שנה אני מלקט את מיטב הסרטים שעלו לרשת השנה והנה הם לפניכם, הנבחרים שלי לשנת 2018:


מספיק! אנה מנצריס
בגזרת סרטי הסטודנטים אקח איתי את ENOUGH של אנה מנצריס. סרט אפיזודלי קצר שהולך ומעלה את סף המתח עד לפיצוץ הבורגני השקט. אנה היא אנימטורית שוודית. הסרט נעשה כסרט סטודנטים ברויאל קולג' אוף ארט, לונדון.


מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ 
סרט הגמר של רחל גוטגרץ מבצלאל זכה להצלחה גדולה ובצדק. על אף היותו נסיוני בטכניקה ובסיפור הוא מצליח לשמור על מסגרת סיפורית אחידה וסוחפת. הטכניקה המיוחדת שכוללת הדפס ממשי פותחה כבר בשנה ג' של רחל. עוד עליו כתבתי פה: https…

סיכום 2018 חלק ב'

שלום וברוכים הבאים להמשך סיכום השנה בבלוג.
את המיטב קיבצתי ברשומה הקודמת: https://shulyathakosem.blogspot.com/2018/12/2018BESTOF.html וכאן ארחיב ואקפוץ בין מגוון של נושאים שיחד נותנים סקירה על האנימציה העכשווית בארץ ובעולם.

נתחיל עם שחף...
מאוד קשה לעשות סיכום שנה בגלל אחד האנשים המוכשרים והיצירתיים והפרודוקטיבים שחיים בישראל: שחף רם. שחף כבר רגיל לעלות לקבלת פרסים באסיף ומתמודד לא פעם בכמה קטגוריות שונות. השנה הוא יצר סרטון עצמאי, קליפ ללהקת TATRAN וגם קליפ נוסף לאמן השירה המדוברת אריק אבר. למרות שכתב ידו של שחף כבר מוכר, הוא מספר בכל יצירה סיפור אחר עם עיצוב אחר. בקצב הזה, הפרס על מפעל חיים ינתן לו בגיל שלושים ואחת.
שטיח- שחף רם
שקרים לבנים - TATRAN

פרידה - אריק אבר
DIY - סדרת אנימציה לילדים הסדרה DIY שנוצרה על ידי Encyclopedia Pictura עבור Cartoon network בנויה מפרקים קצרים על חבורה יצירתית של ילדים-חיות. הסדרה היא סדרת תלת-מימד שבמהלך הנסיון להוזיל ולקצר את תהליך העבודה הגיעה לעיצוב מאוד מיוחד שחריג מאוד בנוף סדרות הילדים. הבימוי גם הוא מיוחד ונוטה לכיוון החויה-הזיה מאשר נרטיב קל…

הקרנה על הספה - בלגיה 2016

סרטה של ויולט דלויה Violette Delvoye מבית ספר LA CAMBRE, בריסל.
אחד הסרטים המרגשים שראיתי השנה הוא דוגמה מצוינת לכך שסרט אנימציה לא זקוק להצדקה כדי להעשות באנימציה. אין פה קסמים ודרקונים או אנשים שעפים, רק זוג נשים שמשוחחות אחרי צפיה בסרט בביתן. את הסרט ראיתי לראשונה בפסטיבל קרדיף ומאז חיכיתי שיעלה לרשת.

הסרט מאפיין שתי דמויות אוהבות השונות זו מזו ומבטא את היכולת לחלוק מרחב נפשי ורגשי שמקפל בתוכו מחשבות, דמיונות ורצון למשהו מופשט. בקרדיף, כמי שלראשונה היה לבדו בפסטיבל בארץ זרה, הרגשתי שהשיח הזה בין הדמויות, אודות ההשפעה על הנפש של המרחק והזרות שבנסיעה רחוקה הוא מדוייק ובמהלך שש וחצי דקות הדמויות מצליחות לבטא מי הן, מה הקשר בינהן ואיך הן רואות את העולם.
נפלא ממש.
"אנחנו כבר בכל מקום, את ואני"



מיני-דוקו: העליה והנפילה של UPA (וג'רלד מקבוינג בוינג)

דוקומנטרי קצר בשלושה חלקים על עליתו ונפילתו של הסטודיו האמריקני שהשפעתו על ההסטוריה של האנימציה עד היום ניכרת ואף יותר מאי פעם. השפעה על האתטיקה, הפתיחות העיצובית והחיסכון הכלכלי. סטודיו UPA פתח דלת לעולם של מה שמכונה "אנימציה מוגבלת". אנימציה שבמקום לחקות את המציאות יוצרת שפה חדשה של סיפור, עיצוב ותנועה. הרבה ממה שאנו מתייחסים אליו היום כ"מושן דיזיין", התחיל שם.







כפי שהסרט טוען הסטודיו UPA הוא זה שהוכיח את האפשרות לאנימציה שונה ובעקבותיו הלכו האנה ברברה וגם דיסני (בחלק גדול מסרטי התדמית והטלויזיה) שיצרו עולמות שלמים עם עיצוב גראפי לא ראליסטי ואנימציה מוגבלת.

לסיום: אחת הקלאסיקות מבית UPA: סיפורו של ג'רלד מקבוינג בוינג. הילד שידע לדבר רק בצלילים. זוכה אוסקר 1951.


ומסתבר שהסרט הפך לסדרה מאוחר יותר.


למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…