דלג לתוכן הראשי

פיקטופלזמה 2018- אופיר חנין בסיקור מהפסטיבל הברלינאי לעיצוב דמויות


מאמר אורח: אופיר חנין בסיכום והמלצות מפסטיבל פיקטופלזמה
פיקטופלזמה הוא פסטיבל בנושא דמויות המתקיים זו השנה ה-14 בברלין, וככזה הוא מציג קומיקס, איור, פיסול, VR וגם הרבה אנימציה. הוא מורכב מתערוכות, הקרנות הרצאות וסדנאות. היו הרבה הרצאות ותערוכות מגניבות אבל אני אתמקד במה שרלוונטי לאנימציה.

הדוברים הכי מעניינים:

אלברטו ואסקז (Alberto Vazquez) הוא יוצר ספרדי ואחד מהאמנים המסקרנים שהכרתי שם. במסגרת הפסטיבל הוקרנו שני סרטים קצרים שלו ופיצ'ר (שלצערי לא יצא לי לראות). הוא משלב עיצובים קרטוניים עם נושאים רציניים, כמו סמים ועוני. רציתי להמליץ על הסרט הקצר שלו Decorado שהיה זמין לצפיה בוימאו On Demand ובינתיים הספיק להיעלם.



קווין ג'מין (AKA Kékéflipnote) הוא אנימטור צרפתי אוטודידקט שעושה אנימציה בנינטנדו 3DS (מסתבר שיש דבר כזה). יש לו הבנה מדהימה של תנועה וקצב וממש מגניב לראות איך הוא שואב השראה מדברים אמיתיים. שווה לעקוב אחריו בפייסבוק ובטוויטר, הוא מעלה אנימציות קצרות ומגניבות כל הזמן.



רֳקה בוקסי (Réka Bucsi) היא אנימטורית הונגרית. היא יוצרת סרטים הזויים ומלאי הומור שחור. יש לה סגנון מאוד גרפי מודרני. בפסטיבל הוקרנו שני סרטים קצרים שלה - Symphony No. 42 שהיה פרוייקט הגמר שלה באנימציה ו-Love, והפיצ'ר Solar Walk  שבמקור הוקרן עם הופעת ג'אז חיה.



ג'ד סיה (Ged Sia) הוא במאי אנימציה ליטאי. הוא הציג את הסרט הקצר המהמם שלו Running Lights וסיפר על מאחורי הקלעים של ההפקה. הוא סיפר הרבה על הקשיים שהיו לו עם ההפקה הזאת וכמעט שהוא התייאש במהלכה. קצת מההפקה שלו.



אנציקלופדיה פיקטורה (Encyclopedia Pictura) הם חבורה של יוצרים מוכשרים. הם עושים כל מיני דברים שונים (בין היתר עובדים כרגע על פיתוח  סדרת אנימציה לילדים), אבל המומחיות האמיתית שלהם היא ביצירה של סרטים שמשלבים אפקטים פרקטיים ליצירה סוריאליסטית. היה ממש מגניב לראות את מאחורי הקלעים של היצירה שלהם. הרבה מהם קיימים גם באינטרנט.



סרטון מאחורי הקלעים של קליפ שעשו בשיתוף עם ערן היללי הישראלי:


חוץ מההרצאות הפסטיבל כלל ארבע הקרנות בנות שעתיים של סרטי אנימציה קצרים בנוכחות היוצרים. היה מגוון מאוד מעניין של סרטים, מוצלחים יותר ופחות, בנושאים וטכניקות שונים. בחרתי כמה מהאהובים עלי:

הסרט שפתח את הפסטיבל. הוא מאוד מצחיק ומיועד בעיקר בשביל אנימטורים ומעצבי דמויות:


סרט ממש מגניב וחמוד. כל האנימציה נוצרה על ידי הטבעה של תבניות על גוף אנושי.


לצערי רק טריילר. הסרט החדש של היוצר של Wind..


עוד טריילר. סרט מרגש שנוצר בטכניקה מגניבה של אור וצל. יוני דיבר עליו בסיכום שלו מפסטיבל קרדיף.


זהירות, זה סרט מדכא על אימהוּת, לידה ודיכאון. מתוך סדרה של סרטים על Conception על ה-New York Times.


עוד יצירה במבט יהודי אלטרנטיבי של נינה פיילי:


בשינוי חד, קליפ ממש חמוד.




פיילוט לסדרת אנימציה עם הומור נונסנס בריטי. על בלש בעולם שמורכב מגושי בשר מרחפים.


טריילר. The Burden הוא מיוזיקל סטופ מושן נפלא משעשע ומדכא.


ואני אציין גם את Eisnasen שהוא סרט חמוד שנעשה בסטופ מושן משולב עם תלת מימד. הוא לא זמין כרגע באינטרנט והטריילר שלו לא ממש מייצג את הסרט, אבל אפשר לראות קצת מאחורי הקלעים שלו פה.

קצת עצות ועניינים לוגיסטיים למי שמעוניין ללכת לכנס:

דבר ראשון, תביאו איתכם מלא כרטיסי ביקור או סטיקרים, כי הם נחטפים.

ביום הראשון של הפסטיבל אין הרצאות. כדאי לאסוף את הכרטיסים מוקדם יחסית ואז לעשות את ה-Character Walk שזה אומר לעבור בין כל התערוכות (טיפ: מחוץ לכל תערוכה יש דגל פיקטופלזמה כתום. אגב, הכניסה לתערוכות פתוחה לקהל הרחב). ובערב יש את מסיבת הפתיחה של הכנס שהשנה כללה הקרנה של מיטב הסרטים משנה שעברה ותחרות נעיצת מבטים שהייתה מאוד מבדרת (וברקע הוצגו דמויות נועצות מבטים).

התערוכות פתוחות כל יום בין 12:00-20:00, אבל קחו בחשבון שהכנס עצמו מאוד אינטסיבי, כך שלא הייתי בונה על לראות אותן ביום אחר (חוץ מהיום האחרון של הפסטיבל שבו אין הרצאות). יש דברים שקורים במקביל - השנה היה מתחם של VR שהציג דברים שונים במקביל להרצאות, ובנוסף לזה גם סדנאות. ההרצאות נגמרות ב-20:00, אבל קחו בחשבון שיש גם הקרנות ואירועים מגניבים מאוחר בלילה.

מתוך התערוכה Face-Off של פרוייקט 1324

אתר פיקטופלזמה: https://pictoplasma.com/
האתר של אופיר חנין: https://www.ofirhanin.com/

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לאהוב סטופמושן

הסטופמושן פורח. זה נשמע אולי מוזר. לכאורה מדובר בטכניקה לא כלכלית. אבל בעוד אנחנו מוצפים באנימציית אפקטים דיגיטלית שבאה לדמות חומריות אמיתית, הסטופמושן צוחק מהצד ומצליח לבטא אמת של חומר שמתעלה על האסתטיקה של העולם הממוחשב דווקא בגלל הלואו-טקיות המפעפעת מבין כל הפריימים. סטופמושן, כמו החיים עצמם, הוא מדיום קיומי מאוד: יש בו אופל וחדווה שיונקים מעצם הקיום. למעשה, דמויות סטופמושן נוטות לחשוב ולתהות על קיומן יותר מדמויות אנימציה אחרות. הן מרגישות קיימות ברמה הפיזית אבל הרוח שלהן והחיות שלהן נותרות חידה.
הנה כמה סרטי-שירי אהבה לאמנות הסטופמושן, לרגל הגעת "אי הכלבים" של ווס אנדרסון ארצה.











זהו סרטון 360 מעלות. כך שאם תסתכלו אחורה תוכלו לראות את האנימטורים בפעולה.

האם דמויות סטופמושן חיות?

משחק בחומר וצורה:


לגבי הצד האפל: האימה שבתהליך העבודה על סרט סטופמושן. באמת מפחיד!

ינון לן - 'הגיפו את התריסים' ומסע בתמונות

הגיפו את התריסים.סרט הגמר של ינון לן, בצלאל

הי ינון, אז קודם כל: איפה אתה, ישראל או ניו יורק או על הציר?

ב-2016 סיימתי ללמוד במחלקה לאנימציה בבצלאל ביחד עם סרט הגמר שלי, "הגיפו את התריסים". זמן קצר אחרי הלימודים עברתי לגור בניו יורק עם אישתי. בניו יורק אני עובד בסטארטאפ במחלקת השיווק. אני מוביל צוות של אנימציה ווידאו - מצלם, עורך ומאנמץ פרסומות, סרטי תדמית, סרטי מוצר וכו'. בנוסף, אני תמיד ממשיך לעבוד גם על העבודות האישיות שלי. כותב וחושב על רעיונות לסרטים קצרים וקליפים, ויוצר סרטונים ניסיוניים קצרצרים כמו NYC Textures ו- Still NYC #2.
הגיפו את התריסים - תוכל לתאר לי קצת את התהליך מהקונספט ראשוני, גיבוש צורה ותוכן, פסטיבלים, ומאיפה הגיע השם לסרט?

בתחילת העבודה על סרט הגמר שלי, התסריט היה לסרט עלילתי קצר, מעט מד"בי, עם רעיון יותר כללי על זיכרון. על מה אנחנו בוחרים לזכור לעומת מה לא, ומה אנחנו מוצאים כמשמעותי בחיים שלנו לעומת מה לא. השאלה הזו הוצגה בסרט באמצעות התקן טכנולוגי ששולט על הזיכרון. רק לאחר הרבה גרסאות של התסריט הבנתי שלא משנה איזה שינויים אני עושה אני תמיד …

מותו של אב - סרט קצר של סמנאת' פאל (הודו 2018)

את סאמנת' פגשתי בפסטיבל קארדיף. זהו סרטו הראשון ונראה שהוא היה נרגש מאוד להציג אותו. הסרט מבוסס על סיפורו האישי. די מדהים לראות איך הסרט מבקר את השגרה ההודית האדישה למוות ועם זאת משלימהעם השגרה הזו, אולי בחוסר ברירה. ניתן לראות בו מקרה מעניין של פערים תרבותיים או אולי דווקא מבט כלל אנושי על כוחה של הטקסיות מול הבלתי נמנע.

אתר היוצר: https://www.behance.net/SomnathPal
ראיון: https://www.redbull.com/in-en/somnath-pal-death-of-a-father





אני וגופי (וכלבים מצויירים אחרים)

זה פוסט על כלבים מצויירים, על אנשים, ועל אנשים שחיים חיי כלב.



נתחיל מגופי.
זהו סרט מ2007 של גופי בו הוא מנסה לחבר טלויזיה בכבלים. זהו סרט שהוא חוליה נוספת בשרשרת של סרטים בהם גופי מנסה, בחוסר הצלחה, להתמודד עם סוגיות אנושיות יומיומיות. גופי הוא לא דמות מצוירת רגילה של דיסני. בעולם של מיקי מאוס (עולם הקצרים של מיקי, דונלד וגופי והחבורה) ישנם כמה סוגי בעלי חיים: יש בעלי חיים רגילים, ויש בעלי חיים שהם "אנשים" (לא "מואנשים"). כבר קרה שמיקי פגש עכבר, שדונלד פגש ברווז ושגופי פגש כלב ואיכשהו, זה עבר בשלום. כמו כאן:
אבל כלבים הם סוג שלישי, כי הם ה"בני אדם" של העולם המצויר. כשיש סתם דמות כמו שוטר או עובר אורח, היא לרוב תהיה כלב. וגופי, ככלב שהוא חלק מהקאסט הראשי, הוא עוד יותר מיוחד. מה שאני רוצה לטעון הוא שגופי הוא אנחנו.
(המשך...)