דלג לתוכן הראשי

געגוע לברווז עיתונאי

יש הרבה מה לכתוב על דודו, אבל זו זווית מסוימת שצצה לי היום. במקרה או לא במקרה, שבוע לפני יום פטירתו ה-7.
כשדודו גבע ז"ל פוטר מרשת שוקן הוא צעק על שוקן, שפיטר אותו: "אתה מפטר אותי? אני מפטר אותך!" הוא טען שהעיתונות הפסיקה להיות במה לאמנות אלא רק לביקורת על אמנות. והוא כמובן, צדק.
אבל מאז עברו ימים והברווז האוונגרדי הפך לסמל שאומץ על ידי כל מי שדחה אותו רגע קודם.
מה שקרה, לדעתי, זה שדודו גבע היה אלטרנטיבה בהגדרה. הברווז עם הסכין בגב התאים כקול מחאה למציאות שבה יש חברה חזקה ועיתונות רצינית. אני מרגיש שמאז מותו, הברווז ניצח, ניצחון שכולו הפסד. כי העיתונות כולה התברווזה. כי כשאין עיתונות רצינית, כשאין קונצנזוס, אין לברווז מה לעשות יותר. אני חושב שההדרדרות של העיתונות חופפת במידה מסוימת את הסתלקותו של הברווז. הברווז היה חור בעיתון שדרכו מציצים החוצה. הוא לא היה חודרני. הוא לא חשף את דודו גבע האדם אלא הוא חשף את דודו גבע הברווז. והיום, כשהכתיבה היא אישית, כשלמעשה כל כתיבה היא אישית בין אם זה חדשות או טור או קריקטורה בעיתון, נראה שאין מקום לברווז. אין מי שיצחק על הרצינות התהומית פשוט כי היא כבר לא קיימת.
זה לא ניצחון. זה הפסד. אם אפאחד לא מאיים לפטר את הברווז, זה סימן שהוא צריך לדאוג. כשהפסל שלו מוצב על גג העיריה והוא נעשה לאייקון של פסטיבל הקומיקס והאנימציה, זו מחווה קטנה מדי, מאוחרת מדי וקצת מזויפת.
אני מתגעגע גם לקריקטורות הפוליטיות שלו ב"הארץ". מאמר יפה נכתב עליהן בספר "פשר החיים" לזכרו, על איך הוא דיבר פוליטיקה בלי לדבר פוליטיקה. עוקף אותה מלמטה. הוא היה איש שמאל אבל הוא לא שרת שום אג'נדה. המתנחלים שלו היו שלו, הערבים שלו היו שלו והישראליות שלו כולה הייתה דודו-גבעית. הוא לא עבד בשביל אפאחד ואפאחד גם לא מצליח למלא את החסר.
יהי זכרו ברוך.

עבודה שעשיתי לארמדיל על מפגש בין הברווז לברווז אחר:

השמשונים של דודו גבע:

עוד שמשונים בפליקס
מסעות הברווז: סרט תעודי:
Get Microsoft Silverlight
http://yes.walla.co.il/?w=2/7839/1536739
על הספר לזכרו: רטרוספקטיבה ומאמרים: פשר החיים:
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3341857,00.html
עוד על דודו באתר "הארץ": http://www.haaretz.co.il/misc/1.1542117

ולסיום: הקומיקס האהוב עליי בו דודו חושף שעמוק בפנים הוא בכלל ברווזן.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…