דלג לתוכן הראשי

מיזאקי, הלקחנים ובילבי


זה הטריילר לסרט החדש מסטודיו ג'יבלי (המסע המופלא, הטירה הנעה). זהו עיבוד ל"הלקחנים". הספר הקלאסי של מרי נורטון.
בלי קשר, מסתבר שבשנות השבעים מיזאקי רצה לעשות סרט על בילבי ארך-גרב, רעיון שנגנז אבל השאיר אחריו את האיורים הנפלאים האלה.
חבל שזה לא יצא לפועל.


נלקח מהבלוג HEY JULIET
קישורים נוספים: באתר הפנקס יש מאמר על גילגי
ופרשנויות איוריות נוספות לבילבי, כמו זו של נטלי פודלוב (האתר היפה שלה):


תגובות

  1. תודה עמוקה על הסקיצות. אני חושב שלעולם לא ימאס לי לצפות בסקיצות שלו, שלא לדבר על החומרים הרשמיים. אגב, אשמח אם תשתף, איפה פגשת בסקיצות הללו?

    ואם זו לא היתה טעות גסה, לא הייתי מרגיש צורך להעיר: הלקחנים הוא לא של מיאזאקי, רק של הסטודיו שלו. הוא רק המפיק של הסרט. מהסרט האחרון שהוא ביים, פוניו, נראה שהוא די הגיע לסוף דרכו. אבל לך תדע.

    זו ההזדמנות לאמר: אני עוקב אחרי הבלוג שלך בהנאה, ומוצא כמעט בכל פוסט עניין. תודה!

    השבמחק
    תשובות
    1. קודם כל תודה על התיקון. אז זהו? הוא פורש סופית? טוב, ראיתי שהוא מאבד את הראייה, אם אני לא טועה.
      את הקישור למקור פרסמתי, תחפש למעלה HEY JULIET. זה איזה בלוג שראיתי מצוטט מבלוג אחר. ככה זה עובד.
      שמח שאתה אוהב את הבלוג, זה נותן לי מוטיבציה להמשיך!

      מחק
    2. ככל הידוע לי, הוא לא הכריז על פרישה סופית, לפחות לא פרישה סופית לצמיתות (כי על פרישה סופית הוא מכריז אחרי כל סרט מאז הנסיכה מונונוקי). אבל כנ"ל, שמעתי שהוא מאבד את הראייה, ואולי זו אחת הסיבות שפוניו, הסרט האחרון שלו, כל כך לא עומד ברף שלו עצמו.
      בקשר לבילבי, כיף לראות השפעה בולטת של ספרות ילדים עליו. במקרה של אסטריד לינדגרן, באחד הסרטים שלו יש שתי דמויות של אחיות שממש נראות כמו מקבילות לאחיות מ"מדיקן".

      שבוע נפלא!

      מחק
    3. אני גם לא אהבתי את פוניו. ומתבייש להגיד שאני לא מכיר את מדיקן. זה באמת מרשים לראות את הפתיחות שלו לעסוק בספרות מערבית ולתת לה ביטוי בסגנון שלו. שבוע נפלא גם לך. אתה אנימטור? ספר קצת.

      מחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

למה מרי פופינס חזרה?

על דמויות מתבגרות כתבתי לאחרונה באתר "הפנקס". מה שעלה שם רק מחמיר ב"מרי פופינס חוזרת", ההמשך ל"מרי פופינס" המופלא.
בסרט "כריסטופר רובין" פו הדוב מסביר לכריסטופר שכדי להגיע לאנשהו, הוא פשוט מתרחק מאיפה שהיה. זה נשמע משפט מאוד פואי אבל למעשה זה משפט הופכי לפו. כל אדם יודע שאם רצונך להגיע למקום אחר, אתה מתרחק מאיפה שהיית, זה הגיוני אבל פו אינו הגיוני. בספר המקורי הוא מציע לחזור לאיפה שהיית כדי להתרחק.
בסרט החדש של מרי פופינס יש נסיון לייצר מעין דה-ז'ה-וו למפגש הקודם שלנו עם מרי. שוב האמנת קוסמת, שוב ילדים, שוב בנקאים, מנקי ארובות (מדליקי פנסים), שוב עולם מצוייר ועפיפונים (בלונים) ושוב דוד\ה משוגע\ת.
אבל מרי פופינס ממלאת פה תפקיד שונה. כפי שיפה תאר גידי אורשר בביקורת שלו, אף אחד פה לא באמת צריך את מרי ולא ביקש ממנה לבוא. הילדים אומרים לה בפירוש שאינם צריכים אמנות וזוהי נקודה מהותית. בסרט המקורי למרי היה תפקיד מהותי בכל המעגלים הסובבים את משפחת בנקס: היא אמנם אומנת אבל אינה משרתת ואינה מקבלת פקודות. היא מחלקת אותם. זה חלק מהעימות שלה הן עם תפיסת…

על פארק היורה ואשליית החיים

החיים מוצאים דרך

בצפיה ראשונה כילד "פארק היורה" היה סרט סתמי מאוד בעיניי. אני זוכר את עצמי מסכם את העלילה כך: "מגיעים לאי, בורחים מדינוזאורים... בורחים עוד... ובסוף בורחים ממש." לקח לי הרבה זמן לצפות בסרט מחדש ובעין שונה. זה קרה קודם כל תודות להרצאה הזו (המצורפת בסוף המאמר) שפרקה כמה מהתימות המרכזיות של הסרט והציגה את התפתחותן לאורכו. המרכזית היא כמובן מסע הגיבור של החוקר אלן גרנט שבתחילת הסרט אינו מעוניין להביא ילדים לעולם ולאט לאט מוצא עצמו משמש בפועל כאב ומגן לשני ילדים תחת עיניה הפקוחות של ספק-אהובתו אלי, החוקרת שלצידו, שמייחלת לשינוי הזה. בנוסף אלן מתמודד עם חוסר האמון שלו בטכנולוגיה ובקידמה והפחד מלהשאר לא רלוונטי. בסרט אלן מוצא עצמו כמו איוב המקראי ככזה שנקלע, ומשלם את המחיר, על מאבק מיתי בין הסדר והשליטה (והקדמה והמדע והכסף) שמייצג ג'ון האמונד היזם העשיר לבין חוקר הכאוס שנראה כמו זמר רוק, איאן מלקולם. האחד קשיש לבוש לבן מלא ביהירות ובכסף, השני לבוש שחורים, גרוש סדרתי ומפוקפק, מומחה לכאוס וטרול ציני. במאבק בין השניים אנחנו נחשפים מצד אחד לספקנות האובססי…

אמץ תמנון: בריאן קיסינג'ר, מעצב בדיסני, על עבודתו ואיוריו

בריאן קיסינג', מעצב בדיסני, יצר פרויקט פרטי שבו אייר סדרת תמונות על תמנון מחמד בעולם של סטים-פאנק ויקטוריאני. והוא גם משוחח על זה בTED.



לינק ישיר ליצירות האיורים (לחצו להגדלה):













אוקטפודי (2007)- סלפסטיק קלאסי מגובלינס

מה זה תינוק?

סצינה מיוחדת מאוד מ"היפהפיה והיחפן" בה אנחנו חווים מפגש ראשון עם תינוק דרך עיניו של כלב.
הבימוי הנהדר של הסצינה בונה את המתח באמצעות כל הכלים העומדים לרשות הבמאי: תאורה, מוסיקה, צבעוניות, הבעות פנים, קומפוזיציה בפריים וקומפוזיציית הבמה (המיזנסצינה). הסטוריבורד המלא שצרפתי פה מחדד עד כמה כל שוט מהווה בחירה מודעת ורגישה. כיצד הטיפוס במעלה המדרגות הופך למסע נפשי שבמהלכו מנסה הכלבה לברר איך זה יכול להיות שיש כל כך הרבה שמחה סביב דבר כל כך זר ומאיים. המתח הזה יוצר הזדהות עם המבט החיצוני של הכלב על אירוע כל כך בסיסי מנקודת מבט אנושית.
ואולי זה אחד הדברים שאני אוהב אצל דיסני הקלאסי: היכולת, באמצע הסרט, לבודד אירוע ולתת לו את מלוא הבמה. בין אם זה אמבטיה של גמדים או נסיון לתפור שמלה.



דרך Living Lines Library וניתן להוריד את היפהפיה והיחפן- הסקצ'בוק PDF (כבר קישרתי בעבר לעוד כמה כאלה)