דלג לתוכן הראשי

אינפור-מציה

"אנחנו חיים עכשיו בעולם בו המידע הוא אינו מוגבל.
מידע הוא זול, אבל משמעות היא יקרה."
ג'ורג' דייסון
אינפוגרפיקה: אילוסטרציה של מידע.
הסרטים ששמתי פה הם סרטים שנועדו להעברת מידע. כאשר אנחנו מוצפים כל הזמן בכמויות של מידע, נוצר הצורך שמישהו יעכל אותו בשבילנו. שידבר מהר, שילווה בציורים ואנימציות. שהרעיון יהיה ברור. כמו מצגת, אבל קצר, מגניב, וכל הזמן בתנועה.
השימוש בסרטונים כאלה נעשה כל כך טרנדי שהם נהיו דומים אחד לשני. הרבה פעמים מדובר בסרטונים עם אנימציות קטנות, בסגנון מינימליסטי, עם קריינות מלווה. כבר קשה לחשוב על הסרטונים האלה אחרת. ראינו את זה בגוגל כרום, סקייפ, בנק מזרחי טפחות (שמאוד התלהבו מהסרטון של עצמם) ועוד.
אני אישית אוהב מינימליזם ושמח שאנימציה נמצאה ככלי יעיל להעברת מסרים. הבעיות הנלוות הן כמובן השטחת המסרים והמניירות של העיצוב וההומור.
הנה אסופה של סרטונים שונים עם עקרון זהה: סרטי הסבר עם קריינות. אבל הגישות הן שונות והעיצוב שונה. תהנו.
דרך אגב, TED, אתר ההרצאות וידאו הפופולרי, מחפש אנימטורים כדי שיעשו סרטים כאלה להרצאות TED. יותר פרטים פה.
והרשמה פה.

תהליך עיצוב הסמל והדגל. על פי הדס מיטרני ודפנה אקסל. טכניקה מעורבת.

(עוד בפנים)

60 שניות על הרפתקה במחשבות. סרטון נחמד של האוניברסיטה הפתוחה.

ספקטרום. סרטון נהדר על הקמת בית מיוחד לילדים אוטיסטים.

קטע מ"החומר ממנו עשויה האהבה". פיל אנימציה. שיתוף הפעולה הראשון אם איני טועה בין ארי פולמן ויוני גודמן. שהוליד אחר כך את "ואלס עם באשיר". זה דוקומנטרי אבל הוא מכיל בתוכו קטעי אנימציה להמחשה של התוכן.

הנה הרצאת פצ'ה קוצ'ה של רוני לוית, מעצבת אינפוגרפיקה.



10 דברים שלא ידעתם על ירשולים:



טוב, למועצת יש"ע כנראה אין תמיכה מהאיחוד האירופי, אז הם הסתפקו בשילוב של לייב עם אנימציה מינימליסטית שמסבירה "למי שייכים השטחים?"


הנה מישהו שיש לו תקציב. סרטון הסבר על "הסגר" על עזה. יש בו רמז למצרים, ואין בו מחבלים. רק ילד מסכן וידיים אלימות. "איזור סגור" יוני גודמן לעמותת "גישה".

הנה משהו חמודי: קרן רבינוביץ מסבירה איך להגיש לה בקשות למימון. חשוב לכל אנימטור. כרגע היא מהקרנות המעטות שתומכות באנימציה בארץ. רוצים לעקוב אחרי קרנות ותחרויות רלוונטיות לאנימטורים? דף הפייסבוק בנושא, של אוסי וולד, מיועד לאנימטורים. וגם בדף האיגוד.

מיכאל בורדה (בצלאל) בסרטון מצוין על(חלק מ)מחלותיה של ה-.P.C. הלא הוא ה"פוליטיקלי קורקט".

וזה סרטון כללי שעוסק בMOTION DESIGN. ה"עיצוב בתנועה" השפיע מאוד על האסתטיקה של סרטוני ההסבר.
וכמעט לסיום: אחד הסרטונים הקדומים שנועדו להסביר את ארבעת היסודות של כלי המוסיקה. דיסני.
נשיפה, שריקה, מיתר והקשה.

עוד בנושא: בלוג שקרים יפים, על אינפוגרפיקה.
רוצים עוד כאלה להשראה? פה.
מאמר מעניין על אינפוגרפיקה בעידן המידע החופשי: "מידע ויזואלי"
ואיך זה נראה כשזה בנאלי, ארוך ומשעמם? כמו הסרטון הזה של גוגל כרום:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …