דלג לתוכן הראשי

פלורסנט והפצצה הבאה


סרט הגמר מבצלאל 2012 של אייל אורן וטים רזומובסקי.

יש לי זוית ראיה מעט רדיקלית על הסרט. אם בא לכם להסתפק בצד האסתטי ובבימוי המשובח של הסרט, אתם מוזמנים לעצור כאן.
הסרט מעלה כמה שאלות אבל אף אחת מהן לא הייתה מתחילה אילולא ציפור קטנה לחשה לי שהסרט מדבר על המשיח.
איך הייתי אמור להבין את זה? איזה רמזים נשתלו בסרט שמצביעים על זה? אין לי מושג, אבל מרגע שזה נאמר לי, הסרט קיבל משמעות חדשה בעיניי.
נתחיל מהשאלות ונעבור לתשובות, שהן בדרך כלל פחות טובות מהשאלות:
למה פלורוסנט?
למה המשיח בתל אביב דווקא?
למה הוא לא עונה לטלפון?
ממה הוא מתחמק?
למה מגיעה שואה אטומית בסוף? (תשובה לזה אצל האיראנים...)

והנה התשובה שלי:
הסרט לוקח את המשיח ולמעשה מלביש עליו את הסיפור של יונה. המשיח כנביא המתחמק מלמלא את שליחותו. הוא מתחמק משיחת טלפון כמתחמק מנבואה ומתחבא בחיי הלילה של תל אביב כסוג של עיר מקלט.
אבל המשיח אינו נביא. המשיח הוא בסיפור היהודי "מלך". מלך, פועל במציאות, בניגוד לנביא שמהווה צינור ממקור עליון על מנת שאנשים ישנו את דרכם. המשיח בסרט לא רוצה לשנות את המציאות. ולמה? לכאורה היינו מצפים שהוא ייחשף למראות של חוסר מוסריות: זנות, שחיתות, אלימות או משהו אחר. אבל המשיח שלנו לא רואה שום דבר רע. נראה שהבחירה שלו לברוח היא קיומית. (דרך אגב, גם המניע של יונה הנביא לברוח אינו ברור) רמז לכך קיים בשיר של הזמרת: "מעוות, לא יוכל לתקון; וחסרון, לא יוכל להימנות" (במקור ממגילת קוהלת). זוהי אמירה עקרונית לפיה אי אפשר לתקן את המציאות. שתיקון, כל תיקון, הוא מעבר ליכולתינו. ואולי אינו אפשרי בכלל. וכאן תל אביב מקבלת תפקיד משולש: היא גם מייצגת של הרעיון האסקפיסטי כולו שנובע מהתחושה של "הכל אבוד" (אולי עד המחאה האחרונה) היא גם עיר מקלט עבור המשיח, אבל בטוויסט האחרון מסתבר שאותה שואה שהמשיח היה אמור למנוע אכן קרתה והיא קרתה בתל אביב. כך שיוצא שהמקום אליו הוא ברח הוא גם המקום אליו הוא נשלח מלכתחילה (הרי זה מה שיונה אמור היה להזהיר: שנינוה עומדת להיות נהפכת!). ולמה זה קורה דווקא שם? הפרשנות שלי: כי ישנה אשליה כאילו תל אביב היא בועה אירופית בתוך הישראליות המסואבת; והינה בהפצצה מסתבר שתל אביב היא חלק מישראל. ושהבריחה היא בסופו של דבר בריחה אירונית. כמו בשיר הנפלא של נועה גולנדסקי "תאהבו ותזכרו את כל מה שמסביב, הפצצה הבאה תיפול על תל אביב."

ולמה פלורוסנט? אני באמת לא יודע. אולי כי כשמדובר בשואה אטומית צריך להזהר מהצתה מאוחרת. ועל זה נאמר: שלא נבוא לידי נסיון, ולא לידי בזיון. אמן.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת: