דלג לתוכן הראשי

פלורסנט והפצצה הבאה


סרט הגמר מבצלאל 2012 של אייל אורן וטים רזומובסקי.

יש לי זוית ראיה מעט רדיקלית על הסרט. אם בא לכם להסתפק בצד האסתטי ובבימוי המשובח של הסרט, אתם מוזמנים לעצור כאן.
הסרט מעלה כמה שאלות אבל אף אחת מהן לא הייתה מתחילה אילולא ציפור קטנה לחשה לי שהסרט מדבר על המשיח.
איך הייתי אמור להבין את זה? איזה רמזים נשתלו בסרט שמצביעים על זה? אין לי מושג, אבל מרגע שזה נאמר לי, הסרט קיבל משמעות חדשה בעיניי.
נתחיל מהשאלות ונעבור לתשובות, שהן בדרך כלל פחות טובות מהשאלות:
למה פלורוסנט?
למה המשיח בתל אביב דווקא?
למה הוא לא עונה לטלפון?
ממה הוא מתחמק?
למה מגיעה שואה אטומית בסוף? (תשובה לזה אצל האיראנים...)

והנה התשובה שלי:
הסרט לוקח את המשיח ולמעשה מלביש עליו את הסיפור של יונה. המשיח כנביא המתחמק מלמלא את שליחותו. הוא מתחמק משיחת טלפון כמתחמק מנבואה ומתחבא בחיי הלילה של תל אביב כסוג של עיר מקלט.
אבל המשיח אינו נביא. המשיח הוא בסיפור היהודי "מלך". מלך, פועל במציאות, בניגוד לנביא שמהווה צינור ממקור עליון על מנת שאנשים ישנו את דרכם. המשיח בסרט לא רוצה לשנות את המציאות. ולמה? לכאורה היינו מצפים שהוא ייחשף למראות של חוסר מוסריות: זנות, שחיתות, אלימות או משהו אחר. אבל המשיח שלנו לא רואה שום דבר רע. נראה שהבחירה שלו לברוח היא קיומית. (דרך אגב, גם המניע של יונה הנביא לברוח אינו ברור) רמז לכך קיים בשיר של הזמרת: "מעוות, לא יוכל לתקון; וחסרון, לא יוכל להימנות" (במקור ממגילת קוהלת). זוהי אמירה עקרונית לפיה אי אפשר לתקן את המציאות. שתיקון, כל תיקון, הוא מעבר ליכולתינו. ואולי אינו אפשרי בכלל. וכאן תל אביב מקבלת תפקיד משולש: היא גם מייצגת של הרעיון האסקפיסטי כולו שנובע מהתחושה של "הכל אבוד" (אולי עד המחאה האחרונה) היא גם עיר מקלט עבור המשיח, אבל בטוויסט האחרון מסתבר שאותה שואה שהמשיח היה אמור למנוע אכן קרתה והיא קרתה בתל אביב. כך שיוצא שהמקום אליו הוא ברח הוא גם המקום אליו הוא נשלח מלכתחילה (הרי זה מה שיונה אמור היה להזהיר: שנינוה עומדת להיות נהפכת!). ולמה זה קורה דווקא שם? הפרשנות שלי: כי ישנה אשליה כאילו תל אביב היא בועה אירופית בתוך הישראליות המסואבת; והינה בהפצצה מסתבר שתל אביב היא חלק מישראל. ושהבריחה היא בסופו של דבר בריחה אירונית. כמו בשיר הנפלא של נועה גולנדסקי "תאהבו ותזכרו את כל מה שמסביב, הפצצה הבאה תיפול על תל אביב."

ולמה פלורוסנט? אני באמת לא יודע. אולי כי כשמדובר בשואה אטומית צריך להזהר מהצתה מאוחרת. ועל זה נאמר: שלא נבוא לידי נסיון, ולא לידי בזיון. אמן.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מכתב אהבה לבחור שהמצאתי (ישראל, 2017)

מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ.
הסרט המיוחד הזה עלה לרשת לאחר שנה של סיבוב פסטיבלים עטור פרסים. הסרט, מבצלאל 2017, נעשה בטכניקת הדפס ידנית לחלוטין ועל אף מופשטותו מצליח להעביר סיפור ורגש קונקרטי ומעורר הזדהות על מסע בעקבות הגבר המושלם שאיננו ומחשבות על מודל האהבה הרומנטית.
הסרט זכה בהרבה מאוד פרסים ברחבי העולם, בינהם פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב (שם הייתי בין השופטים) ופרס נבחר VIMEO בפסטיבל אננסי.
תהנו!



סרטה הקודם "רשת":




רחל כותבת על הסרט שלה:
רציתי לספר סיפור אהבה שמתבסס בירושלים בה גדלתי וגרתי, בהתחלה, היה לי סיפור הרבה יותר מובנה עם דמויות ועולם מאוד ברורים. עם העבודה על הפרויקט, הפשטתי את הסיפור והעולם לכדי חוויה רגשית. ביקשתי מכמה חברות מוכשרות לכתוב "מכתב אהבה לבחור אידיאלי", הן כתבו מכתבים יפהפיים ומלאי רגש אותם ערכתי לשיר שמוקרא בסרט. 
ליקטתי רפרנסים ויזואליים ממספר לא מוגבל של עולמות, חואן מירו, עיצובים סובייטים ואפילו סרטה של לני ריפנשטאל ועוד. בעזרת מנחים נהדרים ותומכים, פיסלתי וזיקקתי את הפרויקט הזה לתוצאתו הסופית.…