פלורסנט והפצצה הבאה


סרט הגמר מבצלאל 2012 של אייל אורן וטים רזומובסקי.

יש לי זוית ראיה מעט רדיקלית על הסרט. אם בא לכם להסתפק בצד האסתטי ובבימוי המשובח של הסרט, אתם מוזמנים לעצור כאן.
הסרט מעלה כמה שאלות אבל אף אחת מהן לא הייתה מתחילה אילולא ציפור קטנה לחשה לי שהסרט מדבר על המשיח.
איך הייתי אמור להבין את זה? איזה רמזים נשתלו בסרט שמצביעים על זה? אין לי מושג, אבל מרגע שזה נאמר לי, הסרט קיבל משמעות חדשה בעיניי.
נתחיל מהשאלות ונעבור לתשובות, שהן בדרך כלל פחות טובות מהשאלות:
למה פלורוסנט?
למה המשיח בתל אביב דווקא?
למה הוא לא עונה לטלפון?
ממה הוא מתחמק?
למה מגיעה שואה אטומית בסוף? (תשובה לזה אצל האיראנים...)

והנה התשובה שלי:
הסרט לוקח את המשיח ולמעשה מלביש עליו את הסיפור של יונה. המשיח כנביא המתחמק מלמלא את שליחותו. הוא מתחמק משיחת טלפון כמתחמק מנבואה ומתחבא בחיי הלילה של תל אביב כסוג של עיר מקלט.
אבל המשיח אינו נביא. המשיח הוא בסיפור היהודי "מלך". מלך, פועל במציאות, בניגוד לנביא שמהווה צינור ממקור עליון על מנת שאנשים ישנו את דרכם. המשיח בסרט לא רוצה לשנות את המציאות. ולמה? לכאורה היינו מצפים שהוא ייחשף למראות של חוסר מוסריות: זנות, שחיתות, אלימות או משהו אחר. אבל המשיח שלנו לא רואה שום דבר רע. נראה שהבחירה שלו לברוח היא קיומית. (דרך אגב, גם המניע של יונה הנביא לברוח אינו ברור) רמז לכך קיים בשיר של הזמרת: "מעוות, לא יוכל לתקון; וחסרון, לא יוכל להימנות" (במקור ממגילת קוהלת). זוהי אמירה עקרונית לפיה אי אפשר לתקן את המציאות. שתיקון, כל תיקון, הוא מעבר ליכולתינו. ואולי אינו אפשרי בכלל. וכאן תל אביב מקבלת תפקיד משולש: היא גם מייצגת של הרעיון האסקפיסטי כולו שנובע מהתחושה של "הכל אבוד" (אולי עד המחאה האחרונה) היא גם עיר מקלט עבור המשיח, אבל בטוויסט האחרון מסתבר שאותה שואה שהמשיח היה אמור למנוע אכן קרתה והיא קרתה בתל אביב. כך שיוצא שהמקום אליו הוא ברח הוא גם המקום אליו הוא נשלח מלכתחילה (הרי זה מה שיונה אמור היה להזהיר: שנינוה עומדת להיות נהפכת!). ולמה זה קורה דווקא שם? הפרשנות שלי: כי ישנה אשליה כאילו תל אביב היא בועה אירופית בתוך הישראליות המסואבת; והינה בהפצצה מסתבר שתל אביב היא חלק מישראל. ושהבריחה היא בסופו של דבר בריחה אירונית. כמו בשיר הנפלא של נועה גולנדסקי "תאהבו ותזכרו את כל מה שמסביב, הפצצה הבאה תיפול על תל אביב."

ולמה פלורוסנט? אני באמת לא יודע. אולי כי כשמדובר בשואה אטומית צריך להזהר מהצתה מאוחרת. ועל זה נאמר: שלא נבוא לידי נסיון, ולא לידי בזיון. אמן.

תגובות

  1. אהבתי את הניתוח, אין לי מהלהוסיף, הוא גם ככה מורכב בהרבה ממה שאני הבנתי.

    השבמחק
  2. לפי דעתי הרמז בסיגריה, מי מעשן בימינו ברכבת? כל הסרט מתנהל במימד זמן אחר, הפלורסנט מסמל על הארעיות והדקדנס של תל אביב. והסוף אופטימי, גם המוזיקה, גם קרני השמש וגם הגיבור שמועך בדל סגריה אחרונה ונוסע אל האור שבקצה המנהרה.

    השבמחק
    תשובות
    1. סוף אופטימי של השמדה. כמו שכתב אפלקנון כמה תגובות אחריך.

      מחק
  3. פלורוסנט הוא מקור אור המפיץ אור קר ומייצר אוירה מנוכרת . זה רמז לתחלואי החברה המודרנית .

    השבמחק
  4. רמז גדול לעניין המשיח מופיע בסוף, עם הכתובת "משיח העולם מוכן". ורמז קטן מופיע בסצנת הנסיעה בסגוויי הלבן בין המכוניות. המשיח, כמו שאמרו לפני, נמצא בתוך קו זמן אחר, מתעלם מקצב החיים הדחוס של העולם.
    רק שאני הבנתי את סצנת החורבן הפוך. המשיח מגיע לעולם שבור, מעוות. הפלורוסנטים המהבהבים מרמזים על השיבוש הזה, על כך שזמננו קצוב.
    הגאולה מוחלפת בסרט על ידי הפצצה. המשיח מנקה את העולם מהשיבוש בדרך היחידה שאפשרית, על ידי ניקויו מבני אדם. העולם "מוכן" למשיח רק כאשר הוא חרב, כי עולם מושלם הוא עולם ריק מיצורים פגומים כמו בני אדם.
    ואז גם מתברר מאיזו בשורה המשיח ניסה להתחמק כל הזמן הזה. הוא מבקש לדחות את ביצוע המלאכה האכזרית שהוטלה עליו. אבל גם ריסוק הטלפון לא יכול למנוע ממנו לבצע אותה, לכן ברגע שהוא עונה הפלורוסנט כבה סופית.
    המשיח הוא דמות טרגית. הוא לא מנסה לקיים את הסדר אלוהי אלא מבקש להעמיד פנים שהוא חלק מהסדר האנושי, על אף שזה סדר זמני ורעוע, כמו אורות הפלורוסנט.

    השבמחק
    תשובות
    1. הקריאה שלך מרתקת. ויש בה משהו מאוד "מטריקסי": האם בני האדם הם הבעיה או הפתרון? כמו שסוכן סמית מתאר את בני האדם כ"וירוס", כמחלה של העולם. במידה הזא באמת אין מה לתקן, אלא פשוט להשמיד. אז למה משיח? זה משיח שחור. נגטיבי. משיח שמתקן את העולם על ידי ביעור האנושי שבו.

      מחק

הוסף רשומת תגובה