דלג לתוכן הראשי

'אף אחד לא נורמלי' - על אוטיזם ואנימציה

נא לקחת את מה שאכתוב בערבון מוגבל, אני בור בנושא ומן הסתם אעשה סמטוחה מהכל. אני לא מבין באוטיזם. אבל לא רציתי לגשת לנושא כל כך חשוב רק עם האמירה: "מצאתי סרטי אנימציה שעוסקים באוטיזם! אני אעשה פוסט!" משתי סיבות, בעצם שלוש:
1. כי הנושא באמת רציני מדי.
2. כי יש קשר בין אנימציה לאוטיזם.
3. כי כל האנימטורים הם אוטיסטים, קצת. לא?
אוטיזם נתפס (בצורה לא נכונה) כהשתלטות של העולם הפנימי על העולם החיצוני. לפני שכתבתי את הפוסט דיברתי עם חבר (הי אבישי!) שעובד עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מסתבר שלא מעט חברים שלי עוסקים בתחום. אולי בגלל ש"טיפול באמנות\מוסיקה" מאוד רלוונטי למקרים כאלה. עכשיו, למרות שהיו לי יומרות לחדש משהו על הנושא או להנגיש אותו, נדמה שהוא גדול עליי ועל הבלוג הזה. ועדיין מספר נקודות למחשבה מהשיחה שלי איתו:
אוטיזם וגאונות זה מיתוס. אנחנו מציירים את האוטיסטים כגאונים לתחומים מסוימים אבל להבנתי  מדובר במקרים נדירים. לרוב מדובר בהתמקצעות יתר על חשבון התחומים הלא-מפותחים. לפעמים יש גם קשר בין המאפיין של האוטיזם: רגישות יתר חושית לדוגמה ,ראו סרט למטה, ל"גאונות" שגם היא לפעמים נובעת מרגישות יתר לתחום מסויים.

הדבר השני המעניין הוא למה יש ילדה אוטיסטית אחת על כל ארבעה בנים? "המוח הגברי הקיצוני". זהו מונח שטבע סיימון בארון כהן. הוא טוען שהמוח הגברי בנוי אחרת מהמוח הנשי. שהמוח הגברי מסנן רמזים חברתיים ומתמקד בעשייה. המוח הגברי הקיצוני, אם כן, הוא כזה שלא מזהה בכלל את הסאבטקסט הרגשי-אנושי-חברתי של המציאות. כלומר, המערכת התרבותית, הדיאלוגית היא מחוץ לעולם המושגים. ולכן, חלק מההתמודדות היא זיהוי שכלי, חיצוני של תופעות תרבותיות, כדי לעקוף את מחסום התפיסה הזה.

נקודה שלישית עוסקת בסוגיה מהותית שנוגעת לאנימציה: האם באמת יש נתק בין העולם הפנימי לחיצוני? האם עולם הדימויים שלנו כיוצרים משתמש בעולם המציאותי כסלסילה מלאה בדימויים לשימוש? מפחיד אותי לחשוב שכן. כי המשמעות היא שדימויים הם משאב, שאנחנו חושבים שהוא אינסופי אבל בפועל מכלים אותו. מפלצות שאוכלות מציאות ומקיאות "דימוי". והדימוי נשחק ואיתו הרגש שנוגע למפגש עם המציאות. לכן אני מאמין שהגישה של שימוש באגדות, יש בה משהו אמיתי, כי הריחוק המיתי מהמציאות יוצר הבדלה בין פנטסיה לבין מציאות. המקומות האלה, שבהם אנחנו מנסים להתייחס אל המציאות כ"פנטסיה", כאוצר דימויים שעלינו, כיוצרים, להשתמש בו ל"ביטוי העצמי הפנימי" הוא האוטיזם היצירתי. הוא המוח הגברי הקיצוני.
אולי כל מה שכתבתי זה שטויות. הנה הסרטים:

האקדמיה למומחים (תודה לנועה ויכנסקי)


The Specialist Academy from Miguel Gallardo on Vimeo.

שמי הוא נתן - סרט קצר ויותר מופשט: (עוד בפנים)

Je m'appelle Nathan from Siward on Vimeo.

"א' זה אוטיזם" של טים ווב


  שאלות ותשובותהאחים ראוך הפיקו סרטון אנימציה של שיחה בין ילד, בעל תסמונת אספרגר, לאימו:


וסרט (שהעליתי בעבר בפוסט על סרטי הסבר) על ספקטרום. הקמת בית מיוחד לילדים אוטיסטים.

הנה כמה מקרים של ילדי ספקטרום בהנפשה:





אחי הקטן מהירח. סרט צרפתי מרגש על ילד אוטיסט מנקודת מבטה של אחותו.

רגישות יתר, סרט שמבטא תופעה שקיימת אצל חלק מהאוטיסטים.


סרט קלאסי שבאופן רמוז עוסק בנושא: ג'רלד מקבוינג-בוינג, של UPA על פי דוקטור סוס


ולסיום: שירו של דניאל עמית, צייר, זמר, משורר ואוטיסט:
 

אל תשאלו אותי מה זה אבל מי שמעניין אותו אנימציה טיפולית מוזמן לחקור:
"אנימציע" – מרכז עירוני ויצו כגן לתקשורת קהילתית פתח סטודיו ראשון בישראל לחינוך באמצעות אנימציה לילדים ונוער. ילדים ואומנים יוצרים ביחד אנימציה ככלי חינוכי , טיפולי ,תרבותי, ועוד. המורים בסטודיו אומנים בולטים בתחומם , יורי ולינה קרסני, אומנים יוצרים בעלי שם עולמי בתחומם, ואמנים אחרים חלקם מרצים במכללת ספיר

תוספת מאוחרת: תודה למתן שהזכיר לי את מארי ומקס. סרט באורך מלא על ידידות בהתכתבות בין ילדה ליהודי מזדקן בעל תסמונת אספרגר. זו לא הדרך הנאותה לצפות בסרט אבל מי שרוצה הנה הוא:



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סימור - סרט הגמר של רונלי נמט

"סימור" של רונלי נמט. מנשר 2015.
את רונלי אני מכיר מאז שהתחלתי ללמד במנשר. יוצרת עם עולם מונפש עשיר ואפל שלא מפחדת לגעת בצורה הומוריסטית במוות, שואה, אלימות וייסורי נפש. היא יצרה במהלך הלימודים סרטים מטרידים מאוד שעמדו בניגוד מוחלט למה שנראה היה לעין. בסרט הגמר שלה "סימור" לעומת זאת ניתן למצוא דווקא אנושיות וחצי נחמה. הסרט מתחיל בסימור, שמואס בחייו אך מקבל הזדמנות מיוחדת.
קבלו את סימור:



הדמות של סימור מבוססת בחופשיות על סימור גלאס, דמותו של סלינג'ר ב"יום נפלא לדגי הבננה".


אתר: http://www.ronleenemeth.com/


















זוכי אסיף 2016 ונימוקי השופטים

אנימיקס נגמר ואיתו אסיף. ולהלן הזוכים בקטגוריות השונות: אסיף 2016 נימוקי השופטים – פרס גרוס פרס יורם גרוס 2016 מוענק לדניאלה שרר על עבודתה כיוצרת סרטי אנימציה עצמאית ומאיירת, הנוגעת בנושאים חמקמקים וכואבים של ילדות, ניתוק וזרות, ועושה זאת בשפה קולנועית איורית ייחודית לה בה דימוי זורם לתוך דימוי, והעמדה קודמת מתגנבת לתוך העמדה חדשה ומאירה אותה באור המגלה, ללא מילים, משהו נוסף על הסיטואציה. עבודותיה של דניאלה מתאפיינות בדיוק רעיוני, המותיר מקום גם למשחק ביחס לטקסט של מספר – רבות מעבודותיה מתייחסות לטקסט המסופר באופן המזכיר דיאלוג לא איור שלו, אלא הרהור אודותיו – ותשובה לו.

הפרס ניתן לדניאלה כעידוד ליצירה עצמאית, על מנת שתמשיך לפתח את הסגנון הייחודי לה, ותיצור סרטים נוספים.


קטגוריית סרטים עצמאיים מועמדים:
שוק/ דותן מורנו
לילי/ חני דומבה ותום קוריס
מכתוב/ מעיין אנגלמן לבית אבי חי
מחפש אותם. - Neko Productions לבית אבי חי
- Animetzba Lettersproject / פיל אנימציה בע"מ

פרס ראשון שוק/ דותן מורנו –

גדולתו של הסרט הוא בהצלחתו להעביר לצופה מציאות מקומית מובהקת באמצעים ויזואליים רזים, קווי …

על מואנה ועל מסע נשי

על מואנה ועל מסע נשי *מיועד לקריאה לאחר צפיה.
לא עוד סרט מסע הסיפור של מואנה הוא לכאורה סיפור מסע מוכר של דמות שצריכה לפרוץ גבולות כנגד הגבלות אביה השמרן כדי להציל את עצמה ואת מה שיקר לה ולשם כך עוברת דרך כמה תחנות בהן תתמודד עם דמויות ואתגרים הרלוונטים למטרת המסע. הרבה מזה נשמע כמו תבנית דיסני מוכרת ולכן ראוי לתהות מה היה חדש במסע הזה. נראה שלא פחות משמואנה הוא סרט מסע הוא סרט על סרטי מסע שכן לאורכו מואנה מלווה בדמות, שכבר עברה את המסע הזה בעבר ופגשה את כל מה שמצפה לה בדרך רק באופן שונה. במובן זה הסרט מאוד דומה במבנה שלו ל"קובו ושני המיתרים" (לייקה 2016) שגם בו המסע הוא מעין שחזור של מסע קודם. בכל אופן, אחד הדברים שמאפיינים את המסע של מואנה מתבטא ב"שיר הקונפליקט" שלה המדבר על המקום בו היא נמצאת: האם במשאת ליבה או איפה שהיא נמצאת פיזית, עם משפחה, קהילה ואי. המתרגם של השיר לעברית (בגרסת התרגום) החליף את המילים Where you are למילה אתגר פשוט כי זה מתחרז ואני הרגשתי שיש בזה עוול כלפי הסרט כי מואנה לא רוצה "הרפתקה אי שם" או "אתגר". מואנה נמשכת לים כי…