דלג לתוכן הראשי

'אף אחד לא נורמלי' - על אוטיזם ואנימציה

נא לקחת את מה שאכתוב בערבון מוגבל, אני בור בנושא ומן הסתם אעשה סמטוחה מהכל. אני לא מבין באוטיזם. אבל לא רציתי לגשת לנושא כל כך חשוב רק עם האמירה: "מצאתי סרטי אנימציה שעוסקים באוטיזם! אני אעשה פוסט!" משתי סיבות, בעצם שלוש:
1. כי הנושא באמת רציני מדי.
2. כי יש קשר בין אנימציה לאוטיזם.
3. כי כל האנימטורים הם אוטיסטים, קצת. לא?
אוטיזם נתפס (בצורה לא נכונה) כהשתלטות של העולם הפנימי על העולם החיצוני. לפני שכתבתי את הפוסט דיברתי עם חבר (הי אבישי!) שעובד עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מסתבר שלא מעט חברים שלי עוסקים בתחום. אולי בגלל ש"טיפול באמנות\מוסיקה" מאוד רלוונטי למקרים כאלה. עכשיו, למרות שהיו לי יומרות לחדש משהו על הנושא או להנגיש אותו, נדמה שהוא גדול עליי ועל הבלוג הזה. ועדיין מספר נקודות למחשבה מהשיחה שלי איתו:
אוטיזם וגאונות זה מיתוס. אנחנו מציירים את האוטיסטים כגאונים לתחומים מסוימים אבל להבנתי  מדובר במקרים נדירים. לרוב מדובר בהתמקצעות יתר על חשבון התחומים הלא-מפותחים. לפעמים יש גם קשר בין המאפיין של האוטיזם: רגישות יתר חושית לדוגמה ,ראו סרט למטה, ל"גאונות" שגם היא לפעמים נובעת מרגישות יתר לתחום מסויים.

הדבר השני המעניין הוא למה יש ילדה אוטיסטית אחת על כל ארבעה בנים? "המוח הגברי הקיצוני". זהו מונח שטבע סיימון בארון כהן. הוא טוען שהמוח הגברי בנוי אחרת מהמוח הנשי. שהמוח הגברי מסנן רמזים חברתיים ומתמקד בעשייה. המוח הגברי הקיצוני, אם כן, הוא כזה שלא מזהה בכלל את הסאבטקסט הרגשי-אנושי-חברתי של המציאות. כלומר, המערכת התרבותית, הדיאלוגית היא מחוץ לעולם המושגים. ולכן, חלק מההתמודדות היא זיהוי שכלי, חיצוני של תופעות תרבותיות, כדי לעקוף את מחסום התפיסה הזה.

נקודה שלישית עוסקת בסוגיה מהותית שנוגעת לאנימציה: האם באמת יש נתק בין העולם הפנימי לחיצוני? האם עולם הדימויים שלנו כיוצרים משתמש בעולם המציאותי כסלסילה מלאה בדימויים לשימוש? מפחיד אותי לחשוב שכן. כי המשמעות היא שדימויים הם משאב, שאנחנו חושבים שהוא אינסופי אבל בפועל מכלים אותו. מפלצות שאוכלות מציאות ומקיאות "דימוי". והדימוי נשחק ואיתו הרגש שנוגע למפגש עם המציאות. לכן אני מאמין שהגישה של שימוש באגדות, יש בה משהו אמיתי, כי הריחוק המיתי מהמציאות יוצר הבדלה בין פנטסיה לבין מציאות. המקומות האלה, שבהם אנחנו מנסים להתייחס אל המציאות כ"פנטסיה", כאוצר דימויים שעלינו, כיוצרים, להשתמש בו ל"ביטוי העצמי הפנימי" הוא האוטיזם היצירתי. הוא המוח הגברי הקיצוני.
אולי כל מה שכתבתי זה שטויות. הנה הסרטים:

האקדמיה למומחים (תודה לנועה ויכנסקי)


The Specialist Academy from Miguel Gallardo on Vimeo.

שמי הוא נתן - סרט קצר ויותר מופשט: (עוד בפנים)

Je m'appelle Nathan from Siward on Vimeo.

"א' זה אוטיזם" של טים ווב


  שאלות ותשובותהאחים ראוך הפיקו סרטון אנימציה של שיחה בין ילד, בעל תסמונת אספרגר, לאימו:


וסרט (שהעליתי בעבר בפוסט על סרטי הסבר) על ספקטרום. הקמת בית מיוחד לילדים אוטיסטים.

הנה כמה מקרים של ילדי ספקטרום בהנפשה:





אחי הקטן מהירח. סרט צרפתי מרגש על ילד אוטיסט מנקודת מבטה של אחותו.

רגישות יתר, סרט שמבטא תופעה שקיימת אצל חלק מהאוטיסטים.


סרט קלאסי שבאופן רמוז עוסק בנושא: ג'רלד מקבוינג-בוינג, של UPA על פי דוקטור סוס


ולסיום: שירו של דניאל עמית, צייר, זמר, משורר ואוטיסט:
 

אל תשאלו אותי מה זה אבל מי שמעניין אותו אנימציה טיפולית מוזמן לחקור:
"אנימציע" – מרכז עירוני ויצו כגן לתקשורת קהילתית פתח סטודיו ראשון בישראל לחינוך באמצעות אנימציה לילדים ונוער. ילדים ואומנים יוצרים ביחד אנימציה ככלי חינוכי , טיפולי ,תרבותי, ועוד. המורים בסטודיו אומנים בולטים בתחומם , יורי ולינה קרסני, אומנים יוצרים בעלי שם עולמי בתחומם, ואמנים אחרים חלקם מרצים במכללת ספיר

תוספת מאוחרת: תודה למתן שהזכיר לי את מארי ומקס. סרט באורך מלא על ידידות בהתכתבות בין ילדה ליהודי מזדקן בעל תסמונת אספרגר. זו לא הדרך הנאותה לצפות בסרט אבל מי שרוצה הנה הוא:



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

- SCORPION DAGGER - קליפ חדש וגיפים פארודיים על אמנות הרנסנס

"אנשים מצלמים זה את זה כדי להוכיח שהם באמת קיימים."

זה זמן מה ש SCORPION DAGGER (ג'יימס קאר) מוציא ממים וגיפים הזויים המבוססים על ציורים קלאסיים.
עכשיו גם בקליפ חדש ומוצלח מאוד של THE DIG:


אתר היוצר עם כמויות של גיפים: http://www.scorpiondagger.com/
פייסבוק: https://www.facebook.com/jameskerrscorpiondagger







סצנות שלא תראו: חדי קרן.





למה באמת אין חדי קרן?

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

מאמרי וידאו מומלצים 2017

מאמרי הוידאו של 2017! איזה כיף זה מאמרי וידאו. למה לכתוב על קולנוע אם אפשר להסביר ולהדגים באותו הזמן? אמנם השנה נסגר אחד הערוצים הבולטים שעסקו במאמרי וידאו קולנועיים "Every frame a painting" אך הוא השאיר אחריו ערוצים מקבילים טובים לא פחות. הנה כמה מאמרי שעשו לי את השנה. אני לא מצפה שתוכלו לראות את כולם ולכן תמצתתי את נושאי הסרטונים כדי שתוכלו לבחור בעצמכם.
נתחיל בדן הרמון, אולי אישיות השנה. אמנם ריק ומורטי איתנו כבר זמן מה אבל התסריטאי והיוצר הזה מהווה מופת לאדם שגם כותב קומדיות מצוינות ופרועות וגם לא מטריד מינית! מעבר לזה יש לו הבנה מעמיקה בסטוריטלינג, אפיון דמויות ומסע הגיבור, הבנה שבאה לידי ביטוי בסרטונים אלו. למעמיקים כדאי לשוטט גם כאן: http://channel101.wikia.com/wiki/Dan_Harmon כמות גדולה של הרצאות התקיימו בישראל השנה על הסדרה במקומות שונים ובהקשרים שונים מפנטזיה ועד כלכלה עד שלפעמים נדמה שזו אינה סדרה אלא חומר לעבודות סמנריוניות.


אחד המקורות הפוריים בנושאי קולנוע ברשת, אתר NOFILMSCHOOL (כי כשיש רשת מי צריך ללמוד קולנוע? כביכול), סוקר את מאמרי הוידאו שהוא אהב השנה: http…

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:

ההשפעות על קאפהד:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. …

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש

מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017
דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין…