דלג לתוכן הראשי

'אף אחד לא נורמלי' - על אוטיזם ואנימציה

נא לקחת את מה שאכתוב בערבון מוגבל, אני בור בנושא ומן הסתם אעשה סמטוחה מהכל. אני לא מבין באוטיזם. אבל לא רציתי לגשת לנושא כל כך חשוב רק עם האמירה: "מצאתי סרטי אנימציה שעוסקים באוטיזם! אני אעשה פוסט!" משתי סיבות, בעצם שלוש:
1. כי הנושא באמת רציני מדי.
2. כי יש קשר בין אנימציה לאוטיזם.
3. כי כל האנימטורים הם אוטיסטים, קצת. לא?
אוטיזם נתפס (בצורה לא נכונה) כהשתלטות של העולם הפנימי על העולם החיצוני. לפני שכתבתי את הפוסט דיברתי עם חבר (הי אבישי!) שעובד עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי. מסתבר שלא מעט חברים שלי עוסקים בתחום. אולי בגלל ש"טיפול באמנות\מוסיקה" מאוד רלוונטי למקרים כאלה. עכשיו, למרות שהיו לי יומרות לחדש משהו על הנושא או להנגיש אותו, נדמה שהוא גדול עליי ועל הבלוג הזה. ועדיין מספר נקודות למחשבה מהשיחה שלי איתו:
אוטיזם וגאונות זה מיתוס. אנחנו מציירים את האוטיסטים כגאונים לתחומים מסוימים אבל להבנתי  מדובר במקרים נדירים. לרוב מדובר בהתמקצעות יתר על חשבון התחומים הלא-מפותחים. לפעמים יש גם קשר בין המאפיין של האוטיזם: רגישות יתר חושית לדוגמה ,ראו סרט למטה, ל"גאונות" שגם היא לפעמים נובעת מרגישות יתר לתחום מסויים.

הדבר השני המעניין הוא למה יש ילדה אוטיסטית אחת על כל ארבעה בנים? "המוח הגברי הקיצוני". זהו מונח שטבע סיימון בארון כהן. הוא טוען שהמוח הגברי בנוי אחרת מהמוח הנשי. שהמוח הגברי מסנן רמזים חברתיים ומתמקד בעשייה. המוח הגברי הקיצוני, אם כן, הוא כזה שלא מזהה בכלל את הסאבטקסט הרגשי-אנושי-חברתי של המציאות. כלומר, המערכת התרבותית, הדיאלוגית היא מחוץ לעולם המושגים. ולכן, חלק מההתמודדות היא זיהוי שכלי, חיצוני של תופעות תרבותיות, כדי לעקוף את מחסום התפיסה הזה.

נקודה שלישית עוסקת בסוגיה מהותית שנוגעת לאנימציה: האם באמת יש נתק בין העולם הפנימי לחיצוני? האם עולם הדימויים שלנו כיוצרים משתמש בעולם המציאותי כסלסילה מלאה בדימויים לשימוש? מפחיד אותי לחשוב שכן. כי המשמעות היא שדימויים הם משאב, שאנחנו חושבים שהוא אינסופי אבל בפועל מכלים אותו. מפלצות שאוכלות מציאות ומקיאות "דימוי". והדימוי נשחק ואיתו הרגש שנוגע למפגש עם המציאות. לכן אני מאמין שהגישה של שימוש באגדות, יש בה משהו אמיתי, כי הריחוק המיתי מהמציאות יוצר הבדלה בין פנטסיה לבין מציאות. המקומות האלה, שבהם אנחנו מנסים להתייחס אל המציאות כ"פנטסיה", כאוצר דימויים שעלינו, כיוצרים, להשתמש בו ל"ביטוי העצמי הפנימי" הוא האוטיזם היצירתי. הוא המוח הגברי הקיצוני.
אולי כל מה שכתבתי זה שטויות. הנה הסרטים:

האקדמיה למומחים (תודה לנועה ויכנסקי)


The Specialist Academy from Miguel Gallardo on Vimeo.

שמי הוא נתן - סרט קצר ויותר מופשט: (עוד בפנים)

Je m'appelle Nathan from Siward on Vimeo.

"א' זה אוטיזם" של טים ווב


  שאלות ותשובותהאחים ראוך הפיקו סרטון אנימציה של שיחה בין ילד, בעל תסמונת אספרגר, לאימו:


וסרט (שהעליתי בעבר בפוסט על סרטי הסבר) על ספקטרום. הקמת בית מיוחד לילדים אוטיסטים.

הנה כמה מקרים של ילדי ספקטרום בהנפשה:





אחי הקטן מהירח. סרט צרפתי מרגש על ילד אוטיסט מנקודת מבטה של אחותו.

רגישות יתר, סרט שמבטא תופעה שקיימת אצל חלק מהאוטיסטים.


סרט קלאסי שבאופן רמוז עוסק בנושא: ג'רלד מקבוינג-בוינג, של UPA על פי דוקטור סוס


ולסיום: שירו של דניאל עמית, צייר, זמר, משורר ואוטיסט:
 

אל תשאלו אותי מה זה אבל מי שמעניין אותו אנימציה טיפולית מוזמן לחקור:
"אנימציע" – מרכז עירוני ויצו כגן לתקשורת קהילתית פתח סטודיו ראשון בישראל לחינוך באמצעות אנימציה לילדים ונוער. ילדים ואומנים יוצרים ביחד אנימציה ככלי חינוכי , טיפולי ,תרבותי, ועוד. המורים בסטודיו אומנים בולטים בתחומם , יורי ולינה קרסני, אומנים יוצרים בעלי שם עולמי בתחומם, ואמנים אחרים חלקם מרצים במכללת ספיר

תוספת מאוחרת: תודה למתן שהזכיר לי את מארי ומקס. סרט באורך מלא על ידידות בהתכתבות בין ילדה ליהודי מזדקן בעל תסמונת אספרגר. זו לא הדרך הנאותה לצפות בסרט אבל מי שרוצה הנה הוא:



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















פטריק סמית

פטריק סמית, אנימטור ניו יורקי.
למעשה הוא די מנייריסט אבל למרות זאת, יש בו משהו.


שתה:



לחיצת יד:




אתר: http://www.patsmith.com/
הבלוג שלו ושל ביל פלימפטון:  http://www.scribblejunkies.blogspot.co.il/