דלג לתוכן הראשי

אלטנוילנד

"איפה המדינה ואיפה החזון." -משינה

אלטנוילנד. שריאל קסלסי, בצלאל 2012



כל מה שבכוונתי לכתוב על הסרט לא סותר את העובדה שנהניתי ממנו ושהוא עשוי מצויין.

על פי הטקסט שנלווה לסרט (מצוטט למטה) הייתה לי תחושה שהסרט מתהדר בפוסט-ציונות כחנופה לפסטיבלים או לאנינות טעם אירופאית שאוהבת לשמוע על אכזבתם של יהודים ממדינת ישראל. "חויות כאינדבידואל בחברה הישראלית"? נו... מילא. לדעתי, הטקסט אינו באמת מייצג את הסרט. בסרט לא מצאתי פער בין אינדבידואל לחברה הישראלית. אני מתקשה להבין מה כן מצאתי שם. מהי אותה אכזבה, מהו אותו כישלון שהסרט כביכול מנסה להצביע עליהם מול חזונו של הרצל (שאני מודה, מעולם לא קראתי, אני מקווה שיוצר הסרט קרא).
התייעצתי עם כמה חברים בפייסבוק לגבי הסרט, איך הם הבינו אותו. מישהו טען שהם רומסים האחד את השני (רעיון שמופיע בסרטו של אורי קרנות מבצלאל "אבינו מלכינו"). הוא גם רמז ש"אלטנוילנד" הוא מראש אידאה ולכן כל דבר יהיה קטן לעומתה. גם די ברור מהסרט שהוא אינו פוסט-ציוני במובן שעוקר את החזון מעיקרו אלא מתעמת איתו ומנהל איתו דיאלוג.

השאלה שהכי הטרידה אותי היא האם השלט אכן מצביע על חזון גבוה או שהוא שלט עלוב, שבור, שמצביע לשמיים פשוט כי הוא התקלקל. אולי השלט נהיה ל"עגל זהב" ולא באמת מחכים שם לארץ חדשה אלא סוגדים לשלט שמצביע עליה? ואז השלט מצביע על שומקום בעצם, מעין "ירושלים של מעלה" שאין לה "ירושלים של מטה" (הכוונה היא לכך שהדרך למימוש אידאות עוברת דרך החיים, הקיום היומיומי הארצי).
ואולי זה בעצם סרט פוסט-פוסט-ציוני כי הוא טוען שלא משנה מה החזון אלא המימוש שלו.
מכל המחשבות שלי, זו הייתה המרכזית.

ופתאום הבנתי, שכל הדמויות בונות מגדלים מהמזוודות שלהן ולכן הן פאתטיות.
הדמויות נראות כמו חבורת עולים (לא מארץ מסויימת אלא ארכיטיפ) והמזוודות הן המטענים מהגלות שהדמויות לא מוכנות להרפות מהן. זה קצת מזכיר לי את הסרט "מאדאם טוטלי פוטלי" שם היא לוקחת את כל מזוודות חייה לרכבת שתוביל למותה. הדמויות האלו, שנושאות את הגלות איתן, מחכות לרכבת שלא תגיע. כמו הילד עם היד בצנצנת, הן לא מבינות שההרפיה ממשא העבר, כמו ההרפיה המסוימת מאידאה שלא מצביעה למשהו קונקרטי, הן תנאי הכרחי לכך שנגיע לארץ חדשה-ישנה.
במובן הזה אני חושב כולנו פוסט ציונים. כולנו מתמודדים עם מימוש וקיימות ופחות באידאות מהסוג שמסתיים ב-ISM.

זהו. אלה המחשבות שלי על הסרט. אם אתם הבנתם אותו אחרת אני אשמח לשמוע.
______________________________
* הסרט זכה מקום שני בפסטיבל אסיף 2012.
* הטקסט הנלווה לסרט:
The film is a subjective interpretation of the utopian novel, "Altneuland" writen by theodor herzl. By using a surrealist allegory, the film tries to deal with the collapse of Herzl's dream and seeks to emphasize the sense of absurdity and instability of my personal experience as an individual in the israeli society.


*השווריל של שריאל 2013:



* וזה סרטון שאני עשיתי לתחרות של משרד התרבות בנושא ציונות, שגם הוא עוסק בשינויים שצריך לעבור כדי לממש פנטזיה אוטופית:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה:

המחזור החודשי- סרטון הסברה ישראלי עצמאי

מה אתם יודעים על המחזור החודשי? צוות TOOSH, עדה רימון ואופק שמר https://vimeo.com/toosh, יצרו סרטון שמסביר מה קורה לגוף בזמן המחזור. הסרט היה מועמד בתחרות אסיף בקטגוריית עצמאי לשנת 2017. למה עצמאי? כי למרות שהסרט נראה כסרט הסברה מוזמן ומושקע הוא נעשה מתוך יוזמה עצמאית על מנת להעלות את הנושא למודעות.
הסרט עושה שימוש בטקסטורות, בדים וחומרים שנותנים לגוף הנשי חומריות חדשה ואולי גם מאיימת פחות עבור אלו שנרתעים מעיסוק בנושאים אינטימיים:


צוות TOOSH יצר גם את "בוקה, מבוקה ומבולקה" הסאטירי:


ראיון במונפש: http://moonfash.co.il/menstrual_cycle/