דלג לתוכן הראשי

אלטנוילנד

"איפה המדינה ואיפה החזון." -משינה

אלטנוילנד. שריאל קסלסי, בצלאל 2012



כל מה שבכוונתי לכתוב על הסרט לא סותר את העובדה שנהניתי ממנו ושהוא עשוי מצויין.

על פי הטקסט שנלווה לסרט (מצוטט למטה) הייתה לי תחושה שהסרט מתהדר בפוסט-ציונות כחנופה לפסטיבלים או לאנינות טעם אירופאית שאוהבת לשמוע על אכזבתם של יהודים ממדינת ישראל. "חויות כאינדבידואל בחברה הישראלית"? נו... מילא. לדעתי, הטקסט אינו באמת מייצג את הסרט. בסרט לא מצאתי פער בין אינדבידואל לחברה הישראלית. אני מתקשה להבין מה כן מצאתי שם. מהי אותה אכזבה, מהו אותו כישלון שהסרט כביכול מנסה להצביע עליהם מול חזונו של הרצל (שאני מודה, מעולם לא קראתי, אני מקווה שיוצר הסרט קרא).
התייעצתי עם כמה חברים בפייסבוק לגבי הסרט, איך הם הבינו אותו. מישהו טען שהם רומסים האחד את השני (רעיון שמופיע בסרטו של אורי קרנות מבצלאל "אבינו מלכינו"). הוא גם רמז ש"אלטנוילנד" הוא מראש אידאה ולכן כל דבר יהיה קטן לעומתה. גם די ברור מהסרט שהוא אינו פוסט-ציוני במובן שעוקר את החזון מעיקרו אלא מתעמת איתו ומנהל איתו דיאלוג.

השאלה שהכי הטרידה אותי היא האם השלט אכן מצביע על חזון גבוה או שהוא שלט עלוב, שבור, שמצביע לשמיים פשוט כי הוא התקלקל. אולי השלט נהיה ל"עגל זהב" ולא באמת מחכים שם לארץ חדשה אלא סוגדים לשלט שמצביע עליה? ואז השלט מצביע על שומקום בעצם, מעין "ירושלים של מעלה" שאין לה "ירושלים של מטה" (הכוונה היא לכך שהדרך למימוש אידאות עוברת דרך החיים, הקיום היומיומי הארצי).
ואולי זה בעצם סרט פוסט-פוסט-ציוני כי הוא טוען שלא משנה מה החזון אלא המימוש שלו.
מכל המחשבות שלי, זו הייתה המרכזית.

ופתאום הבנתי, שכל הדמויות בונות מגדלים מהמזוודות שלהן ולכן הן פאתטיות.
הדמויות נראות כמו חבורת עולים (לא מארץ מסויימת אלא ארכיטיפ) והמזוודות הן המטענים מהגלות שהדמויות לא מוכנות להרפות מהן. זה קצת מזכיר לי את הסרט "מאדאם טוטלי פוטלי" שם היא לוקחת את כל מזוודות חייה לרכבת שתוביל למותה. הדמויות האלו, שנושאות את הגלות איתן, מחכות לרכבת שלא תגיע. כמו הילד עם היד בצנצנת, הן לא מבינות שההרפיה ממשא העבר, כמו ההרפיה המסוימת מאידאה שלא מצביעה למשהו קונקרטי, הן תנאי הכרחי לכך שנגיע לארץ חדשה-ישנה.
במובן הזה אני חושב כולנו פוסט ציונים. כולנו מתמודדים עם מימוש וקיימות ופחות באידאות מהסוג שמסתיים ב-ISM.

זהו. אלה המחשבות שלי על הסרט. אם אתם הבנתם אותו אחרת אני אשמח לשמוע.
______________________________
* הסרט זכה מקום שני בפסטיבל אסיף 2012.
* הטקסט הנלווה לסרט:
The film is a subjective interpretation of the utopian novel, "Altneuland" writen by theodor herzl. By using a surrealist allegory, the film tries to deal with the collapse of Herzl's dream and seeks to emphasize the sense of absurdity and instability of my personal experience as an individual in the israeli society.


*השווריל של שריאל 2013:



* וזה סרטון שאני עשיתי לתחרות של משרד התרבות בנושא ציונות, שגם הוא עוסק בשינויים שצריך לעבור כדי לממש פנטזיה אוטופית:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):