דלג לתוכן הראשי

אלטנוילנד

"איפה המדינה ואיפה החזון." -משינה

אלטנוילנד. שריאל קסלסי, בצלאל 2012



כל מה שבכוונתי לכתוב על הסרט לא סותר את העובדה שנהניתי ממנו ושהוא עשוי מצויין.

על פי הטקסט שנלווה לסרט (מצוטט למטה) הייתה לי תחושה שהסרט מתהדר בפוסט-ציונות כחנופה לפסטיבלים או לאנינות טעם אירופאית שאוהבת לשמוע על אכזבתם של יהודים ממדינת ישראל. "חויות כאינדבידואל בחברה הישראלית"? נו... מילא. לדעתי, הטקסט אינו באמת מייצג את הסרט. בסרט לא מצאתי פער בין אינדבידואל לחברה הישראלית. אני מתקשה להבין מה כן מצאתי שם. מהי אותה אכזבה, מהו אותו כישלון שהסרט כביכול מנסה להצביע עליהם מול חזונו של הרצל (שאני מודה, מעולם לא קראתי, אני מקווה שיוצר הסרט קרא).
התייעצתי עם כמה חברים בפייסבוק לגבי הסרט, איך הם הבינו אותו. מישהו טען שהם רומסים האחד את השני (רעיון שמופיע בסרטו של אורי קרנות מבצלאל "אבינו מלכינו"). הוא גם רמז ש"אלטנוילנד" הוא מראש אידאה ולכן כל דבר יהיה קטן לעומתה. גם די ברור מהסרט שהוא אינו פוסט-ציוני במובן שעוקר את החזון מעיקרו אלא מתעמת איתו ומנהל איתו דיאלוג.

השאלה שהכי הטרידה אותי היא האם השלט אכן מצביע על חזון גבוה או שהוא שלט עלוב, שבור, שמצביע לשמיים פשוט כי הוא התקלקל. אולי השלט נהיה ל"עגל זהב" ולא באמת מחכים שם לארץ חדשה אלא סוגדים לשלט שמצביע עליה? ואז השלט מצביע על שומקום בעצם, מעין "ירושלים של מעלה" שאין לה "ירושלים של מטה" (הכוונה היא לכך שהדרך למימוש אידאות עוברת דרך החיים, הקיום היומיומי הארצי).
ואולי זה בעצם סרט פוסט-פוסט-ציוני כי הוא טוען שלא משנה מה החזון אלא המימוש שלו.
מכל המחשבות שלי, זו הייתה המרכזית.

ופתאום הבנתי, שכל הדמויות בונות מגדלים מהמזוודות שלהן ולכן הן פאתטיות.
הדמויות נראות כמו חבורת עולים (לא מארץ מסויימת אלא ארכיטיפ) והמזוודות הן המטענים מהגלות שהדמויות לא מוכנות להרפות מהן. זה קצת מזכיר לי את הסרט "מאדאם טוטלי פוטלי" שם היא לוקחת את כל מזוודות חייה לרכבת שתוביל למותה. הדמויות האלו, שנושאות את הגלות איתן, מחכות לרכבת שלא תגיע. כמו הילד עם היד בצנצנת, הן לא מבינות שההרפיה ממשא העבר, כמו ההרפיה המסוימת מאידאה שלא מצביעה למשהו קונקרטי, הן תנאי הכרחי לכך שנגיע לארץ חדשה-ישנה.
במובן הזה אני חושב כולנו פוסט ציונים. כולנו מתמודדים עם מימוש וקיימות ופחות באידאות מהסוג שמסתיים ב-ISM.

זהו. אלה המחשבות שלי על הסרט. אם אתם הבנתם אותו אחרת אני אשמח לשמוע.
______________________________
* הסרט זכה מקום שני בפסטיבל אסיף 2012.
* הטקסט הנלווה לסרט:
The film is a subjective interpretation of the utopian novel, "Altneuland" writen by theodor herzl. By using a surrealist allegory, the film tries to deal with the collapse of Herzl's dream and seeks to emphasize the sense of absurdity and instability of my personal experience as an individual in the israeli society.


*השווריל של שריאל 2013:



* וזה סרטון שאני עשיתי לתחרות של משרד התרבות בנושא ציונות, שגם הוא עוסק בשינויים שצריך לעבור כדי לממש פנטזיה אוטופית:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.