דלג לתוכן הראשי

אלטנוילנד

"איפה המדינה ואיפה החזון." -משינה

אלטנוילנד. שריאל קסלסי, בצלאל 2012



כל מה שבכוונתי לכתוב על הסרט לא סותר את העובדה שנהניתי ממנו ושהוא עשוי מצויין.

על פי הטקסט שנלווה לסרט (מצוטט למטה) הייתה לי תחושה שהסרט מתהדר בפוסט-ציונות כחנופה לפסטיבלים או לאנינות טעם אירופאית שאוהבת לשמוע על אכזבתם של יהודים ממדינת ישראל. "חויות כאינדבידואל בחברה הישראלית"? נו... מילא. לדעתי, הטקסט אינו באמת מייצג את הסרט. בסרט לא מצאתי פער בין אינדבידואל לחברה הישראלית. אני מתקשה להבין מה כן מצאתי שם. מהי אותה אכזבה, מהו אותו כישלון שהסרט כביכול מנסה להצביע עליהם מול חזונו של הרצל (שאני מודה, מעולם לא קראתי, אני מקווה שיוצר הסרט קרא).
התייעצתי עם כמה חברים בפייסבוק לגבי הסרט, איך הם הבינו אותו. מישהו טען שהם רומסים האחד את השני (רעיון שמופיע בסרטו של אורי קרנות מבצלאל "אבינו מלכינו"). הוא גם רמז ש"אלטנוילנד" הוא מראש אידאה ולכן כל דבר יהיה קטן לעומתה. גם די ברור מהסרט שהוא אינו פוסט-ציוני במובן שעוקר את החזון מעיקרו אלא מתעמת איתו ומנהל איתו דיאלוג.

השאלה שהכי הטרידה אותי היא האם השלט אכן מצביע על חזון גבוה או שהוא שלט עלוב, שבור, שמצביע לשמיים פשוט כי הוא התקלקל. אולי השלט נהיה ל"עגל זהב" ולא באמת מחכים שם לארץ חדשה אלא סוגדים לשלט שמצביע עליה? ואז השלט מצביע על שומקום בעצם, מעין "ירושלים של מעלה" שאין לה "ירושלים של מטה" (הכוונה היא לכך שהדרך למימוש אידאות עוברת דרך החיים, הקיום היומיומי הארצי).
ואולי זה בעצם סרט פוסט-פוסט-ציוני כי הוא טוען שלא משנה מה החזון אלא המימוש שלו.
מכל המחשבות שלי, זו הייתה המרכזית.

ופתאום הבנתי, שכל הדמויות בונות מגדלים מהמזוודות שלהן ולכן הן פאתטיות.
הדמויות נראות כמו חבורת עולים (לא מארץ מסויימת אלא ארכיטיפ) והמזוודות הן המטענים מהגלות שהדמויות לא מוכנות להרפות מהן. זה קצת מזכיר לי את הסרט "מאדאם טוטלי פוטלי" שם היא לוקחת את כל מזוודות חייה לרכבת שתוביל למותה. הדמויות האלו, שנושאות את הגלות איתן, מחכות לרכבת שלא תגיע. כמו הילד עם היד בצנצנת, הן לא מבינות שההרפיה ממשא העבר, כמו ההרפיה המסוימת מאידאה שלא מצביעה למשהו קונקרטי, הן תנאי הכרחי לכך שנגיע לארץ חדשה-ישנה.
במובן הזה אני חושב כולנו פוסט ציונים. כולנו מתמודדים עם מימוש וקיימות ופחות באידאות מהסוג שמסתיים ב-ISM.

זהו. אלה המחשבות שלי על הסרט. אם אתם הבנתם אותו אחרת אני אשמח לשמוע.
______________________________
* הסרט זכה מקום שני בפסטיבל אסיף 2012.
* הטקסט הנלווה לסרט:
The film is a subjective interpretation of the utopian novel, "Altneuland" writen by theodor herzl. By using a surrealist allegory, the film tries to deal with the collapse of Herzl's dream and seeks to emphasize the sense of absurdity and instability of my personal experience as an individual in the israeli society.


*השווריל של שריאל 2013:



* וזה סרטון שאני עשיתי לתחרות של משרד התרבות בנושא ציונות, שגם הוא עוסק בשינויים שצריך לעבור כדי לממש פנטזיה אוטופית:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. כשקאפהד ואחיו מהמר…

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

פסטיבל חיפה תשע"ח נפתח!

זה מה שיש לו להציע בגזרת האנימציה:
קודם כל תחרות האנימציה הישראלית הקצרה. שם יוקרן הסרט שלי"ניגון" והוא יתמודד מול סרט של שתי סטודנטיות מצוינות שלי במנשר: אלה טבוריסקי ועינת נגר שיצרו את סרט הגמר "קרגו". עוד יוקרנו שם "רה-אורגניזציה של ריקרדו ורדסחיים, מורן סומר ואוסי ולד, "תאים רדומים – Compartments בבימוי דניאלה קופלר ואולי סייס ועוד.מוזמנים להגיע. יום שלישי בבוקר.
לינק: תחרות אנימציה ישראלית קצרה

הטריילר לסרט שלי. עוד עליו פה: https://sites.google.com/view/niggunshortfilm

הכרזה של "קרגו", מנשר 2017:

מיד לאחר התחרות הישראלית יוקרן גם הסרט החדש! הישראלי! באנימציה קלאסית! של חנן קמינסקי "אגדת שלמה".

זו הקרנת בכורה! אגדת המלך שלמה בחיפה.

שני כנסים על מציאות מדומה:
מציאות מדומה בעיר התחתית וכנס ניומדיה: כנס מציאות מדומה וניומדיה


הסרטים הבאים באורך מלא:לאהוב את וינסנט
זומבילניום


סינדרלה חתולה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

Engloutis, סרט סטודנטים של מארטינז לנה וליאו סושל (2017)

סרטיהם של מארטינז לנה וליאו סושל, שני סטודנטים מדהימים מבית ספר ENSAD בצרפת.

לבלוע. הגולם, היצר והיצירה.

עובדים! ליאו סושל

עיצובים מהבלוג של לנה: http://zigomatyc.tumblr.com/






פורמייר

התנהגות בגיימינג - בין מושן דיזיין ואנימציה

התנהגות - בין מושן דיזיין ואנימציה

מושן דיזיין, בעברית: "עיצוב תנועה" הוא השימוש של מעצבי ברודקסט או אינטרקטיב בתנועה ככלי, כחלק מהחויה העיצובית. השם הזה מתאר איזושהי הפשטה של האנימציה: לא עוד "נפש" אלא "תנועה" לא עוד "רגש", "אשליית חיים" ו"אמינות" אלא עיצוב.
עיצוב הוא פונקציונלי. הוא קודם כל מוצר. בניגוד לטכניקה וסגנון שיש בהם מימד אישי העיצוב פונה החוצה אל המודעות של ההשפעה שיש לדימוי או לחוויה על מי שצורך אותה. כשזה מגיע לאנימציה נוצר פער גדול בין גישת עיצוב תנועה לאנימציה במובנה הקלאסי.
קחו למשל את "12 עקרונות האנימציה" של דיסני. איך הייתם מתארים אותם? אילו דוגמאות הייתם מביאים? שועל שזנבו נשרך אחריו כדי לבטא Draging? העמדת דמויות בחלל כדי לבטא את מצבן הנפשי בStaging? ומה קורה כשאתם מנסים להעביר את זה לעולם עיצוב התנועה? זה מה שקורה:



האם אלו 12 עקרונות האנימציה? לא. זוהי המרה שלהם לעולם משיק. יותר מזה, זוהי הפשטה גסה שחושפת את החולשות של 12 עקרונות האנימציה וזה כתוצאה מההקשר, או יותר נכון מחוסר ההקשר של עקרונות…