דלג לתוכן הראשי

'אנימציה - בחזרה לאמנות' הרצאה שלי ועוד





איגוד מקצועות האנימציה חוגג שנתיים. האיגוד הוקם גם על מנת לקדם  את תרבות האנימציה בארץ אבל בעיקר לתת מענה וייצוג מקצועי לאנשים שעוסקים באנימציה ובמקצועות הנלווים לה.
במסגרת הכנס השנתי התבקשתי להעביר הרצאה. היה לי ברור שההרצאה לא תהיה טכנית אלא תתמקד במה שחשוב לי להגיד לאנימטורים ישראלים. אבל מה זה? מהו הדבר שחשוב לי להגיד? שאלה קשה.
לאט לאט החומרים שאספתי התחברו לכדי אמירה, שאם עליי לסכם אותה במשפט הוא: אנימציה זו אמנות שמתפתחת ואסור לנו להשאר מאחור.

באופן יותר מפורט רציתי להעביר שני מסרים שנספחים לאמירה הזו: האנימציה היא אמנות עם עבר, עלינו להפנים את העבר ולהיות חלק מהרצף היצירתי-תרבותי של האמנות הזו. והחלק השני הוא: על מנת שאנימציה תופנם כאמנות רלוונטית עלינו גם לשמור עליה איכותית ועלינו למצות את פוטנציאל הפיתוח הרגשי והאמנותי של אמנות זו מתוך הנחה שכל עוד אנימציה תהיה "אמנות לאנימטורים" - אין סיכוי שהיא תזכה למעמד ראוי בארץ.
אז מקווה שתהנו מההרצאה (אורכה שעה. יכול היה להיות יותר) והכי חשוב: תצטרפו לאיגוד האנימטורים למען כולנו.

*תודה לאורי אינקס על הייעוץ לקראת ההרצאה. הוסיף לי המון.


הרצאות נוספות במסגרת האיגוד:
כיתת אמן עם יובל נתן:


דורון מאיר, אנימטור, יוצר, מורה ומחבר הספר המצוין "המכניקה של המוזה" בהרצאה חשובה על התוכניות של האיגוד לקידום המקצוע בארץ:


נספחים וקישורים להרצאה שלי:


הטריילר של LNWC


והנה הסרטון על תופעת ה"ברוניז":



על פועלו של האיגוד ומידע נוסף אפשר לקרוא ב:
http://www.animationunion.org.il/
היצירות המובאות בהרצאה:

סרטים ארוכים:
"שרק" דרימוורקס 2001
"ראלף ההורס" דיסני 2012
"פלונטר", דיסני 2010
"רטטוי" פיקסאר 207
"פנטסיה" דיסני 1940


סרטים קצרים:
"External world" ו- "Please say something" של דיוויד אוריילי 
"Glitch is a glitch" פרק מיוחד של Adventure Time שביים וכתב דיוויד אוריילי
http://davidoreilly.com/
"Revolver" של יונאס אודל, 1993
https://vimeo.com/11558102
"Tap to Retry" של נטע כהן בצלאל 2011
https://vimeo.com/46628217
"חלומות של טבריינים", דנה מנור כהן ומיכל קרסו, בצלאל 2010
https://vimeo.com/23763460
"Kingdom Crumbs" קליפ של אורי טור, ישראל 2013
https://vimeo.com/49636181

הרחבה:
Late Night Work Club LNWC חבורת אנימטורים אמריקנים שיוצרת אנימציה עצמאית. http://latenightworkclub.com/
אנימציות גיף של צח כהן.
http://yegit.tumblr.com/
סרט קצר על תופעת המעריצים של "פוני קטן" החדש:
-http://www.youtube.com/watch?v=Est3UNs
סרט קצר על ההסטוריה של הגיף:
http://www.youtube.com/watch?v=vuxKb5...
מאמרים שלי בבלוג:
על פיקסאר:
http://shulyathakosem.blogspot.co.il/...
על פלונטר:
http://shulyathakosem.blogspot.co.il/...
על וול-אי:
http://shulyathakosem.blogspot.co.il/...
על ראלף ההורס:
http://shulyathakosem.blogspot.co.il...

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …