דלג לתוכן הראשי

שני טיפים בנושא הבעות פנים

.אלה לא טיפים שלי. אני רק סיכמתי בקצרה

שני הטיפים להבעות פנים נוגעים לאותה נקודה: אין רגש אחד. הרגש, כקלישאה או כאייקון, מבטא רעיון אחד אבל במציאות הרעיון האחד מתבטא בשילוב של שני רגשות שונים לפחות.
 (דרך SPLAT FROG  The Exquisite Face)
בקצרה אומר שכל רגש ניתן לפרק לשני רגשות כמו במשוואה מתמטית:
אושר= אהבה+שמחה
ציפיה דרוכה = פחד+התרגשות
סיפוק = עונג+נוחות+ביטחון



כמו במשחק של ציור בהמשכים כשהנייר מקופל אתה צריך להרכיב את הרגש הספציפי מאוסף של חלקי רגשות שמבוססים על חלקי הפנים השונים:

הנה דוגמה למה שהעיניים מסוגלות להביע יחד עם תנועות הגוף אך ללא הפנים. מתוך המופע של נינה קונטי:


המשחק המומלץ לאנימטורים הוא לנסות להרכיב באקראי את הפאזל הזה של חלקי הפנים כדי לבדוק את הדמויות.



הטיפ השני הוא urvival kit middle phase
של ריצ'רד ווילאמס מתוך ספרו האהוד "Animator's survivals kit" שם הוא מדבר על התפקיד של מצב המעבר בין הבעה להבעה. הוא מתאר ובמדויק את ההשפעה שיש למצב המקדים להבעה על ההבעה הסופית. השלב הזה הוא השלב שבו נעשית החשיבה (גם אם הלא מודעת) להבעה הסופית ובכך היא מטעימה אותה ברגש שלם יותר וכן יותר.
כאן הוא מציג מגוון של מצבי ביניים שכל אחד משנה את המשמעות הספציפית של ההבעה הסופית. שימו לב: זה לא אנטיסיפיישן או מצב ביניים פיזי אלא שלב נפשי של מעבר בין שני מצבי רוח:




לוחות פינטרסט הבעות פנים לאנימציה:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















פטריק סמית

פטריק סמית, אנימטור ניו יורקי.
למעשה הוא די מנייריסט אבל למרות זאת, יש בו משהו.


שתה:



לחיצת יד:




אתר: http://www.patsmith.com/
הבלוג שלו ושל ביל פלימפטון:  http://www.scribblejunkies.blogspot.co.il/