דלג לתוכן הראשי

אנימציה ויראלית: לי להב



מודה, יש עולמות שזרים לי.
אני לא צרכן טלויזיה מי יודע מה ותרבות ה-Fanboys\Fangirls אינה חלק מעולמי התרבותי. אבל מסתבר שיש עולם שלם שם בחוץ שמנהל מערכת יחסים עם עולם התוכן אותו הוא צורך בהקפים שלא היו אפשריים עד כניסת הרשתות החברתיות ויוטיוב. היכולת להגיב במלל אוהד או ביקורתי, בתמונה ובכל צורה של אחרת של מחווה יצרה עולמות תוכן של חובבים שכפי שתראו אינם בהכרח חובבניים.
בנישה הזו נמצאת לי להב. אנימטורית ישראלית בוגרת בצלאל שיוצרת סרטונים שמנהלים דיאלוג עם תרבות פופולרית. הסרטים שלה גם הם מאוד פופולרים וזוכים למאות אלפי צפיות ברחבי העולם.
אז אני חב תודה אישית ללי, שפתחה לי צוהר לעולם הזה, שחייבים להודות שהוא מאוד חמוד.
***

הנה אחד החביבים שבהם, שגם יש לי מושג על מה הוא מדבר: "כוח המשיכה" ב-60 שניות.


וזה סרטון נהדר שעשתה לי לבעלה, בו היא עושה מחווה לכל הסדרות האהובות עליו:


מועדון המעריצות:


למה אסור לראות סדרות עם שרלוק (זהירות! ספוילרים!)


ועוד:

הנה כמה שאלות\תשובות עם לי:

Q: מאיפה זה בא לך? את עושה הכל בעצמך?
A: אני עושה הכל פרט לרקעים עליהם בדרך כלל אחראי תום טרגר, ומדי פעם ענבל אוחיון, ומדי פעם הוא וגם אורן מנדזיצקי עוזרים לי בכתיבה
הרבה זמן רציתי ליצור מערכונים קצרים שעוסקים בתרבות פופ או בתרבות מעריצים, והראשון שעשיתי נתן לי את המוטיבציה להמשיך ולעשות. הרעיונות הם לפעמים דברים שחשבתי עליהם זמן רב ורציתי לעשות, התייחסות לסדרה/סרט חדשים, או שילובים שמצחיק אותי לחשוב שעלולים לעבוד. אני משתדלת לעשות דברים שאני בעצמי כמעריצה הייתי רוצה לראות.

Q: מה היצירה ה"אישית" שלך ואיך את מתייחסת לעבודות הפופולריות ?
A: תמיד התעניינתי בתרבות פופ עכשווית ותרבות מעריצים וגיקים, והיצירה החביבה עליי תמיד הייתה באיזור תחום הזה. אם אלה קומיקסים הומוריסטים על הנושא או פאנארט (fanart)- אמנות שמבוססת על יצירות קיימות. יש הנחה מסוימת שיצירה כזו היא פחות אישית, מלאכותית או מתפשרת ובעיניי זה מאוד לא מדויק. זאת תמיד הייתה צורת הביטוי שלי ואני מרגישה הכי שמחה ופועלת בסביבתה.
במידה מסוימת אני רואה את סרטוני fangirl שלי כקצת יותר אישיים כי אני מנסה דרכם להעביר רעיונות מסוימים ולשבור סטיגמות לגבי קהל היעד שצורך את התרבות. התגובות גם מרגשות יותר, באחד הסרטונים האחרונים עירבתי דמות נשית עם חיג'אב וקיבלתי עשרות תגובות מצעירות מוסלמיות גיקיות שהודו לי כי הן צמאות לייצוג
כך או כך מדי פעם אני מאיירת דברים מהחיים, בעיקר בטון הומוריסטי כמובן. למשל ההתמכרות האחרונה שלי לדוריטוס או קומיקסים עליי ועל בעלי - http://www.facebook.com/LeighAndOren
Q: מה הולך למגירה, לסקיצות? מה פחות מעובד?
A: אין לי ממש מגירה, אני משתדלת לפרסם את רוב השטויות שאני עושה גם אם אלה סקיצות, או איורים קטנים ומטופשים אם לא ליוטיוב או לפייסבוק אז לטמבלר (doodleigh.tumblr.com). תמיד יהיה מישהו שעלול לחבב או להתרגש וזה אימון של חשיפה. רוב הדברים שלא נחשפים הם רעיונות שלא הצליחו להתפתח או איורים שלא הצלחתי ליצור כמו שרציתי

Q: איך עובדת האינטרקציה עם הקהל?
A: מתגמלת! תמיד כיף לראות כשאוהבים את מה שאתה עושה, ועוד יותר אם זה נוגע בהם באופן אישי ויש הזדהות. כמו שאמרתי מקודם, הרבה אנשים צמאים לייצוג מסוים וכשהם מרגישים שאני מספקת להם את זה, זה בכנות מרגש ולא צפוי. אני משתדלת להיות בקשר תמידי עם הקהל. אם דרך הטמבלר, פייסבוק או הדף של היוטיוב בפייסבוק

Q: מה המשמעות של ההצלחה בעולם ויראלי של תכנים חינמיים?
A: תגמול מיידי של תגובות! ובמקרה הטוב גם חשיפה רבה- בזכות הערוץ קיבלתי הצעות עבודה מעניינות וכיפיות ויצרתי קשרים מגניבים ושיתופי פעולה עם אמנים ויוטיוברים אחרים מסביב לעולם. מגניב!
שכחתי לציין אגב, את הקולות לדמויות הנשיות בכל הסרטונים שלי אני עושה, ותום טרגר עושה את כל קולות הגברים (למעט יוצאי דופן)



ולמתעניינים, סרטון על FANART מבית PBS:


הפייסבוק של לי https://www.facebook.com/LeighLahavStuff

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…