דלג לתוכן הראשי

סרטוני כיבוש, סכסוך, זכויות אדם, ניאו-אנטישמיות ועוד

מקבץ סרטונים לעיתות עימות.
אני אשתדל לתת לסרטים לדבר כי זה פשוט פוסט שהוא גם ככה כולו פוליטי. רק רציתי להעיר שאין בין הסרטים המוצגים כאן המון במשותף פרט לעובדה שהם סרטי תעמולה ומסרים. חלקם הומוריסטיים, חלקם דרמטיים, חלקם מצוינים, חלקם אנטישמיים אבל כולם מגוייסים לקידום רעיון כלשהו סביב המצב במזרח התיכון (וקצת מעבר).
בכוונה שמתי ראשון את הסרטון של יוצרת "סיטה שרה בלוז". הסרטון מתיימר להציג את הסכסוך האזורי ועושה זאת בצורה שטחית על גבול האנטישמית. אם למקד את מה שמפריע לי בסרטון הזה אגיד רק שהסרטון מציג סכסוך מקומי בן אלפי שנה אבל הפונט של שם הסרט יהיה עברי. כאילו הוא אומר: אתם יודעים מי אשם בהכל.
ואולי זו הבעיה ההסברתית כולה. יותר משלישראל יש בעיה להצדיק את עצמה, לדימויים המתנגדים לה תמיד יהיה יותר כוח. הם יותר פשטניים, יותר קריאים ולכן יותר אפקטיבים.
הטנק מול האבן, כביכול.





European Jew/Zionist
שלום. אני דימוי אנטישמי!
עוד פרטים וסקירה מלאה בבלוג שלה ואני תוהה למה אני נותן במה בכלל לסרט הזה?

טומק בגינסקי בסרט אנטי-מלחמתי. מצויין ומכאיב:


שרוטונים יצרו את הסרטון הקצר הזה שנועד להסביר לחבר'ה בחו"ל מה קורה בעזה:


אורי ומיכל קרנות... הם יוצרים ישראלים שעושים סרטים שהם תעמולה אנטי ישראלית. הסרט הראשון הוא לכאורה מאוזן, הסרט השני הוא מופת של דה-הומניזציה ודמגוגיה חד צדדית על הישראלי האלים הכובש המושחת.
איך אמר לי מישהו על הסרטים האלה? אם לפחות היה בהם טיפת הומור עצמי אז היה אפשר להתייחס אליהם יותר ברצינות.
יש בזה משהו.





אנימציה של חיזבאללה לעידוד ילדים לאלימות, אני מקווה שהם בונים פצצות כמו שהם עושים אנימציה:


סרטון חדש על הילדה "עזה".


סרט הסברה רשמי ישראלי. דני איילון מנסה להסביר את הסכסוך עם אנימציה נלווית:


"עושה השלום" סרט הגמר מבצלאל של יותם כהן


ויכוח בין לייבוביץ וישראל אלדד. תרגיל בבצלאל של עדה רימון ואופק שמר


עוד אחד של החמאס:


סרטון על הטבח בסוריה:


חרגולים. סרט מגניב אך ארוך שכמו הסרט הראשון סוקר את תולדות המלחמה האנושית בעצמה.


זה סרט עם דימויים אנטישמיים איומים שלא ברור אם ואיך הם נעשו שלא במודע. דלגו לקטע על המזרח התיכון: "סיפורה של החומה"


סרטון לילדים על הרב כהנא:


פוקיו מציע פתרון משלו ליישוב הסכסוך: מדינה דו-לאומית:


הנה עוד אחרד שניסה ליישב פה את הסכסוך ולא ממש הצליח. ג'ון קרי לפי סטודיו רוגטקה:


"שלום, יום אחד" סרט מצוייר ומצויין:


שלושה סרטונים מרשימים של אמנסטי:







פלישה: סרט אלגורי מצויין:


ישראל ואויביה כצב שמנסה לגור בסביבה סרטנית. אקטואלי מאוד. סרט הגמר של ליאוניד רומנוב, ויצו חיפה.


ולסיום ממש: "פלישה" של מיש ומיכה קרדו, בצלאל:

עדכון: קליפ מ-2009 של לירן טביב:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…