דלג לתוכן הראשי

בשוטף: חדשות אנימציה בישראל אפריל 2015

תקופה סוערת. הנה כמה עניינים חשובים וטובים שקורים בישראל, מאמרים וקליפים תוצרת הארץ. כשהתחלתי את הבלוג לא היה הרבה איפה לקרוא על אנימציה וקולנוע בעברית. ביקורות על קולנוע לא חסר אבל לא מאמרים על העשייה עצמה, בימוי, עיצוב, תסריט ועוד. אבל כיום העיסוק בתכנים כאלו מתעורר ויש מקום לכולם ומה שיפה גם שרוב היוזמות הן עצמאיות וללא מטרות רווח. פשוט כדי לחלוק ידע ולייסד קהילה.

נתחיל מיומן אירועי האנימציה שלי ושל דניאל ליכטר, שניתן לשמור כחלק מיומן גוגל שלכם כך תשארו מעודכנים. האירוע הקרוב: יום שני הזה 20.4 במנשר מפגש אנימציה עם יוני ארוסי ואור בר-אל.
אתר "שורה ראשונה" מעלה רשומות על עשיה קולנועית. מגוון ומעמיק. מיועד בעיקר ליוצרים. סיון דוידוב כותבת שם ראיון מצויין עם רוני אורן.


ב"מונפש" לאט לאט אנחנו מעלים מאמרים גדולים יותר על אנימציה ישראלית וגם ראיונות עם יוצרי אנימציה ישראלים. שווה לעקוב.





"מולטיוורס" עוסק יותר בקומיקס ותרבות פופולרית אבל הוא נחמד וענייני ומעדכן בקצב גבוה. טל מיכאלס, סטודנט מנשר כותב שם על אנימציה. כבוד!

ציונות באנימציה. מיזם אנימציה חדש. שווה הצצה.


אמנות דיגיטלית ישראלית בטמבלר.
עוד מיזם יצירתי של אמיר גלבוע שגם הקים את מפגשי מיטאפ בגוגלקמפוס לאנימציה ואפקטים.
http://israeldigitalart.tumblr.com/

אתר אינטרקטיבי חדש עם שיחות דוקומנטריות קצרות וראיונות על תולדות הקולנוע הישראלי. תפגשו שם שחקנים, במאים ומפיקים:


החדשות הגדולות הן פתיחת השלוחה של פיצ'יפוי בירושלים ותחילת העבודה על כמה פיצ'רים בתמיכת המיזם לקולנוע ירושלים. הסרטים המתוכננים: "המלך שלמה" של חנן קמינסקי, "ארמון החול" ו"מעלה קרחות" של פיצ'יפוי.
עוד פרטים: http://pitchipoy.tv/?p=2267. בעקבותיהם גם מכללת IAC פתחה שלוחה בירושלים.

בעסקי ההשקעות מחו"ל הגורם המשפיע ביותר הוא מיסוי והשקעה נגדית של המדינה.
כולם תקווה שהמיזם האדיר הזה יצליח.


ארי פולמן מתקדם בעבודתו על עיבוד היומן של אנה פרנק לאנימציה. סטופ או קלאסית? עדיין לא סגור.

מאמר בעברית: איך לעבוד מול לקוח באנימציה של סטודיו HIVE PRO

אורי טור מתארח בפצ'ה קוצ'ה 17:




קליפ חדש של עידן זכאי:


וזה קרפדיטו של גון בן ארי. רועי כפרי מעורב בזה. אל תשאלו אותי. זה הזוי בעיניי אפילו יחסית לניצה ולחם.


קליפ שיצרה סוהיני טל:


זמן מרפא. אנימציה על הפנים. לא. כאילו ממש מצויירת על הפנים של הזמרת.


קליפ שיצרה יסכה מאיו:

ובעולם: וידאו של מציאות וירטואלית הגיע ליוטיוב. (דורש צפיה בנייד. זה עם פוטנציאל עצום, תודה לכפיר רם):

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …