דלג לתוכן הראשי

האבולוציה של ג'עפר וקרואלה

האבולוציה של ג'עפאר וקרואלה דה-וויל. מתוך הבלוג של אנדרס דז'ה, אנימטור בכיר בדיסני. The Evolution of Jafar:


לפני שאתחיל במה שאנדרס כתב, קשה להתעלם מההשפעות של זיגזג הרשע מ"הגנב והסנדלר", הסרט הלא גמור המונומנטלי של ריצ'ארד ווילאמס (אנימטור של רוג'ר ראביט). זיגזג נראה ממש כמו הכלאה בין הג'יני לג'עפאר. משום מה אנדרס לא מתייחס לזה כל כך...






אנימטורים ענקיים עבדו על אלדין: ג'יימס בקסטר, אריק גולדברג, אנדרס דז'ה ועוד. כל אחד מהם עמד וחיכה לראות מה הוא יקבל לעבוד עליו.
הכי משעשע היה האנימטור שגילה שהוא צריך להנפיש... שטיח. למזלנו הוא הוציא ממנו את המיטב.
אנדרס קיבל לעבוד על ג'עפאר שעבר הרבה גלגולים עד שהתפתח לדמות כפי שאנו מכירים אותה.
הוא לא ממש רצה את ג'עפאר, למעשה. הוא פחד שג'עפאר ייעלם תחת הווירטואוזיות האישיותית והקו הזורם של הג'יני.
הוא התלבט: האם לתת לו תנועות מוגזמות שימשוך תשומת לב או דווקא לתת לו אישיות נוקשה שתבלוט דווקא בשונותה.
עם הזמן הוא גילה שככל שג'עפאר היה זומם ותחכן כך הוא נהיה יותר מעניין. עדיין, עם זאת, היו מספיק מקומות להגזים אותו ולהביא אותו למצבי קיצון כמו כאשר הוא מתחפש לקבצן אבל הבסיס שלו הוא רעב לא ממומש לכוח ותסכול עמוק.

עיצובים ראשוניים:






עיצוב יפה של דאן ג'יפס:


סקיצה של הבמאי ג'ון מוסקר שמתחברת יפה לקולו של השחקן.




עיצובים ראשוניים של אנדרס. הגבות שונו כיוון שלא התאימו.




המיקום של הפה של ג'עפאר כל כך נמוך בראש נתן לו חופש תנועה אלסטי מאוד למגוון של הבעות.




הידוק של כמה הבעות:


כמה ראליסטיות וכמה קרטוניות הידיים? שלא יהיו ידיים שאתה רוצה לגעת בהן...


קלינאפ ראשון. מתקדם אבל מורכב מדי בשביל הסגנון של הסרט.


פוזות של ג'ין גילמור:




צמצום של המבנה, אך עדיין לא מספיק מסוגנן.


מאושר:


וקלינאפ:


וויל פין באיור:


מודל שיט:






המטה של ג'עפאר:


רישום נוסף של אנדרס:





ג'ונתן פרימן, הקול ג'עפאר:




שיח אנימטורים על אלדין:


ועל קרואלה דה-וויל:


האחראי עליה היה מארק דיוויס.
אלו הן סקיצות ראשונות של ג'אנט ואנה גרהם ג'ונסון המושפעות מאיורי הספר 101 דלמטים:





איור מקורי מהספר:


מארק המשיך משם, מחפש סגנונות תסרוקת וביגוד שונים:










זהו ציור המפתח.




רפרנס של שחקניות.

סצנה חריפה של קרואלה. "אולי הגזמתי בקריקטורה שלה? היא בולטת מדי לעומת הדמויות האחרות" תהה מארק ואילו אנדרס ענה לו "לא! ואולי האנימטורים האחרים היו צריכים ללכת יותר רחוק..."










מודל צבע




ולסיום, קצת התפתחויות של אמא גותל מפלונטר.
כתבתי עליה גם כאן: http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2011/03/blog-post_12.html

by Shiyoon Kim


by Lauren Airriess


by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim




by Jin Kim
by Shiyoon Kim
by Shiyoon Kim
by Shiyoon Kim
by Shiyoon Kim
by Shiyoon Kim


by Glen Keane


by Glen Keane






by Byron Howard
by Byron Howard
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim

by Jin Kim
studies by Jamaal Bradley
by Jin Kim



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…