דלג לתוכן הראשי

האבולוציה של ג'עפר וקרואלה

האבולוציה של ג'עפאר וקרואלה דה-וויל. מתוך הבלוג של אנדרס דז'ה, אנימטור בכיר בדיסני. The Evolution of Jafar:


לפני שאתחיל במה שאנדרס כתב, קשה להתעלם מההשפעות של זיגזג הרשע מ"הגנב והסנדלר", הסרט הלא גמור המונומנטלי של ריצ'ארד ווילאמס (אנימטור של רוג'ר ראביט). זיגזג נראה ממש כמו הכלאה בין הג'יני לג'עפאר. משום מה אנדרס לא מתייחס לזה כל כך...






אנימטורים ענקיים עבדו על אלדין: ג'יימס בקסטר, אריק גולדברג, אנדרס דז'ה ועוד. כל אחד מהם עמד וחיכה לראות מה הוא יקבל לעבוד עליו.
הכי משעשע היה האנימטור שגילה שהוא צריך להנפיש... שטיח. למזלנו הוא הוציא ממנו את המיטב.
אנדרס קיבל לעבוד על ג'עפאר שעבר הרבה גלגולים עד שהתפתח לדמות כפי שאנו מכירים אותה.
הוא לא ממש רצה את ג'עפאר, למעשה. הוא פחד שג'עפאר ייעלם תחת הווירטואוזיות האישיותית והקו הזורם של הג'יני.
הוא התלבט: האם לתת לו תנועות מוגזמות שימשוך תשומת לב או דווקא לתת לו אישיות נוקשה שתבלוט דווקא בשונותה.
עם הזמן הוא גילה שככל שג'עפאר היה זומם ותחכן כך הוא נהיה יותר מעניין. עדיין, עם זאת, היו מספיק מקומות להגזים אותו ולהביא אותו למצבי קיצון כמו כאשר הוא מתחפש לקבצן אבל הבסיס שלו הוא רעב לא ממומש לכוח ותסכול עמוק.

עיצובים ראשוניים:






עיצוב יפה של דאן ג'יפס:


סקיצה של הבמאי ג'ון מוסקר שמתחברת יפה לקולו של השחקן.




עיצובים ראשוניים של אנדרס. הגבות שונו כיוון שלא התאימו.




המיקום של הפה של ג'עפאר כל כך נמוך בראש נתן לו חופש תנועה אלסטי מאוד למגוון של הבעות.




הידוק של כמה הבעות:


כמה ראליסטיות וכמה קרטוניות הידיים? שלא יהיו ידיים שאתה רוצה לגעת בהן...


קלינאפ ראשון. מתקדם אבל מורכב מדי בשביל הסגנון של הסרט.


פוזות של ג'ין גילמור:




צמצום של המבנה, אך עדיין לא מספיק מסוגנן.


מאושר:


וקלינאפ:


וויל פין באיור:


מודל שיט:






המטה של ג'עפאר:


רישום נוסף של אנדרס:





ג'ונתן פרימן, הקול ג'עפאר:




שיח אנימטורים על אלדין:


ועל קרואלה דה-וויל:


האחראי עליה היה מארק דיוויס.
אלו הן סקיצות ראשונות של ג'אנט ואנה גרהם ג'ונסון המושפעות מאיורי הספר 101 דלמטים:





איור מקורי מהספר:


מארק המשיך משם, מחפש סגנונות תסרוקת וביגוד שונים:










זהו ציור המפתח.




רפרנס של שחקניות.

סצנה חריפה של קרואלה. "אולי הגזמתי בקריקטורה שלה? היא בולטת מדי לעומת הדמויות האחרות" תהה מארק ואילו אנדרס ענה לו "לא! ואולי האנימטורים האחרים היו צריכים ללכת יותר רחוק..."










מודל צבע




ולסיום, קצת התפתחויות של אמא גותל מפלונטר.
כתבתי עליה גם כאן: http://shulyathakosem.blogspot.co.il/2011/03/blog-post_12.html

by Shiyoon Kim


by Lauren Airriess


by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim




by Jin Kim
by Shiyoon Kim
by Shiyoon Kim
by Shiyoon Kim
by Shiyoon Kim
by Shiyoon Kim


by Glen Keane


by Glen Keane






by Byron Howard
by Byron Howard
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim
by Jin Kim

by Jin Kim
studies by Jamaal Bradley
by Jin Kim



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני