דלג לתוכן הראשי

על עריכה. סטושי קון

המלצה: לצפות ב"פפריקה" ו"שחקנית המלניום" של סטושי קון ז"ל לפני הקריאה.

רק לאחרונה ראיתי את "שחקנית המילניום" הנהדר שלו. הרבה ממה שיש לומר נאמר בסרטונים האלו פה למטה. על המעברים בין מציאויות שונות וטשטוש הגבולות בין קולנוע ומציאות. על השימוש המורכב בעריכה כדי לעבור בין אירועים שונים הקשורים (או לא) אחד לשני ועדיין לשמור על תחושת רצף. בעיקר הרגשתי שהייתי צריך לראות את הסרט מזמן. לפני "INCEPTION" של כריסטופר נולן ולפני "שמש נצחית בראש צלול" של מישל גונדרי. שני הסרטים הללו מדברים לא רק באותה שפה אלא גם יוצרים הקבלה בין חויה קולנועית, זיכרון ומציאות סובייקטיבית ווירטואלית. אבל יש נקודה אחת שלא ממש מדובר בה במאמרים האלו והיא מבדילה את "שחקנית המילניום" מ"פפריקה" וזה הנושא הדוקומנטרי שדווקא מאוד מאפיין את יצירותיו של ארי פולמן.

הסרט מתחיל מצלם ובמאי דוקו שמגיעים לביתה של שחקנית שנעלמה ושואלים אותה על חייה. אבל דבר לא מכין אותך הצופה לדרך שבה הסיפור מסופר. לא רק שסטושי מערבל את העולם ויוצר חויה קולנועית הזייתית\חלומית אלא שברגע שבאופן מודע הוא מנכיח במאי וצלם כחלק מהותי בסיפור הוא יוצר פה רובד נוסף מרתק. בהתחלה הם מתעדים, אחר כך הם משתלבים בסצנות כמתעדים שהם גם נוכחים, אחר כך הם כבר מתערבים יותר ומשפיעים על מה שקורה בעבר. השיא הוא כשמסתבר שלא מדובר רק בתעלול קולנועי מגניב אלא שהבמאי באמת מהווה חלק מעברה של השחקנית. חלק שהיא הדחיקה. החיפוש שלו אחר המסע שלה הוא גם חיפוש עצמי. הוא מחייה מחדש בזכרונה אותו כבחור צעיר שפגש בשחקנית שאהבה מישהו אחר. המרדף שלו אחריה בסרט התיעודי מקביל למרדף שלה אחר אהובה. ובניהם יש הודאה שלאחר מעשה שהמרדף עצמו הוא העניין ולא האהבה.
המסע הקולנועי אינו צריך הצדקה. הוא מצדיק את עצמו.
-------------------------------------------------------

שלושה מאמרי וידאו על סטושי קון.
הסרטון הזה של "Every frame a painting".


על מונטאז' כטכניקה וכנושא ב"שחקנית המלניום":



עוד על עריכה ברשומה שלי על סינמטוגרפיה חלק א: עריכה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):