דלג לתוכן הראשי

על עריכה. סטושי קון

המלצה: לצפות ב"פפריקה" ו"שחקנית המלניום" של סטושי קון ז"ל לפני הקריאה.

רק לאחרונה ראיתי את "שחקנית המילניום" הנהדר שלו. הרבה ממה שיש לומר נאמר בסרטונים האלו פה למטה. על המעברים בין מציאויות שונות וטשטוש הגבולות בין קולנוע ומציאות. על השימוש המורכב בעריכה כדי לעבור בין אירועים שונים הקשורים (או לא) אחד לשני ועדיין לשמור על תחושת רצף. בעיקר הרגשתי שהייתי צריך לראות את הסרט מזמן. לפני "INCEPTION" של כריסטופר נולן ולפני "שמש נצחית בראש צלול" של מישל גונדרי. שני הסרטים הללו מדברים לא רק באותה שפה אלא גם יוצרים הקבלה בין חויה קולנועית, זיכרון ומציאות סובייקטיבית ווירטואלית. אבל יש נקודה אחת שלא ממש מדובר בה במאמרים האלו והיא מבדילה את "שחקנית המילניום" מ"פפריקה" וזה הנושא הדוקומנטרי שדווקא מאוד מאפיין את יצירותיו של ארי פולמן.

הסרט מתחיל מצלם ובמאי דוקו שמגיעים לביתה של שחקנית שנעלמה ושואלים אותה על חייה. אבל דבר לא מכין אותך הצופה לדרך שבה הסיפור מסופר. לא רק שסטושי מערבל את העולם ויוצר חויה קולנועית הזייתית\חלומית אלא שברגע שבאופן מודע הוא מנכיח במאי וצלם כחלק מהותי בסיפור הוא יוצר פה רובד נוסף מרתק. בהתחלה הם מתעדים, אחר כך הם משתלבים בסצנות כמתעדים שהם גם נוכחים, אחר כך הם כבר מתערבים יותר ומשפיעים על מה שקורה בעבר. השיא הוא כשמסתבר שלא מדובר רק בתעלול קולנועי מגניב אלא שהבמאי באמת מהווה חלק מעברה של השחקנית. חלק שהיא הדחיקה. החיפוש שלו אחר המסע שלה הוא גם חיפוש עצמי. הוא מחייה מחדש בזכרונה אותו כבחור צעיר שפגש בשחקנית שאהבה מישהו אחר. המרדף שלו אחריה בסרט התיעודי מקביל למרדף שלה אחר אהובה. ובניהם יש הודאה שלאחר מעשה שהמרדף עצמו הוא העניין ולא האהבה.
המסע הקולנועי אינו צריך הצדקה. הוא מצדיק את עצמו.
-------------------------------------------------------

שלושה מאמרי וידאו על סטושי קון.
הסרטון הזה של "Every frame a painting".


על מונטאז' כטכניקה וכנושא ב"שחקנית המלניום":



עוד על עריכה ברשומה שלי על סינמטוגרפיה חלק א: עריכה.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת: