דלג לתוכן הראשי

דיאלוג עם הבעלים של דיאלוג עם הכלבה

"דיאלוג עם הכלבה", שהתחיל כטור טקסטואלי בפייסבוק, קיבל לאחרונה גרסה מונפשת שנעשתה על ידי היוצר, האנימטור אופיר ששון. התוצאה היא סדרת רשת עצמאית ומצויינת.

דף הפייסבוק של דיאלוג עם הכלבה
רשומה נוספת על אופיר ששון ויצירותיו

הפרקים כולם:



מי אתה ואיך הגעת מאנימציה לכתיבה ובחזרה לאנימציה, זה היה התכנון מראש?


בדיאלוג עם הכלבה לא תוכנן שום דבר עד שלב מאוחר, כך גם עם הסידרה. אני אנימטור במקצועי, שעם השנים יותר ויותר נשאב לכתיבה על פני האנימציה עצמה. עם הזמן אנימציה נהיתה כלי מופשט יותר ויותר כדי לספר סיפור. זה לא התחיל כך, אבל זה מה שמסב לי הכי הרבה אושר וגאווה, לנסות לספר סיפור טוב, ואולי להצליח, והצורה צריכה להתאים אליו. הסידרה הגיעה משום תוכנית טלוויזיה בה זה היה אמור להיות פינה דלת תקציב. ניסיתי ליצור משהו שאוכל להפיק בשלושה ימי עבודה מקסימום, כך שהאנימציה היתה צריכה להיות מוגבלת במידה רבה, מבלי שזה יפגע אלא יוסיף, וזה אפשרי. זה היה אמור לפנות לקהל אחר, חדש, ובהתאמה נהיה מבוסס הומור ויזואלי, שונה מהדיאלוג. כאשר זה לא יצא לפועל מסיבות שאינן קשורות לתוכן ואינן ברורות, החלטתי בכל זאת לשחרר את הסידרה עצמאית ברשת. כעת אין תוכנית מלבד השאיפה כן לתרגם את עשיית הסידרה לפרנסה.
1. האם יש קיום ל"דיאלוג עם" מחוץ לפייסבוק? איך היית מתאר את החיים כיוצר אינטרנטי ואת סוג היצירה הזה?

כרגע לדיאלוג יש עמוד מוצרים, ועמוד פטרון לתמיכה. היה גם אתר כושל שלא נועד להצלחה. מלבד זאת זהו העמוד עצמו בלבד. ישנם תומכים נפלאים ואף כמה תורמים קבועים. כרגע זה בגדר תחביב שתופס יותר ויותר מקום בי, וברור לי שזה מה שארצה לעשות בשביל הנפש ובשביל אוכל, לכן מחפש דרכים להשתפר לגוון ולשנות כדי שזה יוכל לעבוד.
3. נראה שלא פשוט לתרגם את הדף לאנימציה. פתאום הכלב מסויים והאדם מסויים. זה לא משהו שחששת ממנו? (היוצר של קלווין והוב אמר שהוא לא רוצה לשמוע את הקול של קלווין ולכן זה לא הונפש מעולם.)
לא היתה שום דרך לתרגם את דיאלוג לסידרה מבלי שמיהו ומשהו ייפגע בדרך. היו חייבות להתבצע בחירות – עיצוב, קולות – ולהתחייב לזה. כל עוד זה היה אמור להיות משודר לקהל חדש, חששתי פחות. עכשיו שזה מופץ דווקא כן בעמוד הדיאלוג, ציפיתי להערות ולאכזבות, וקיוויתי שלאט לאט הדבר החדש והשונה יתקבל, אם יהיה טוב בפני עצמו. אני מאמין שכשזה טוב, זה מתקבל טוב ללא קשר לדיאלוגים, וזה כך עם פרקים מסויימים. יש מקום לשפר, ואני עובד על כך.
חתולה, אגב, כפי שנראה עכשיו, לא תקבל קול. יש דברים שבלתי אפשרי לתרגם לסידרה, ובחירת קול לחתולה תהיה כמו הפולמוס על בחירת הקול לאלוהים בנסיך מצריים
4. האם יצירה ברשת יכולה להיות רווחית או לפחות מתגמלת באיזושהי צורה?

כרגע רווחית בצורה מועטה, ומתגמלת בצורה המקסימלית שחוויתי בחיי כיוצר. מדובר בדברים שלי שעל ליבי שחשופים לכל וזה מפחיד ונפלא. התגובות כל כך נפלאות לעתים שזה מרגש כל פעם מחדש. דיונים, עולמות דמיוניים שמקבלים חיים. לצערי משום בעיות בחיווט המוחי, אני שוכח את הטוב תוך כמה רגעים, זה עוזר להמשיך ליצור בלי הפסקה וגם למטפלים שלי
4. מה הלאה?
כרגע משפר את הסידרה, אחד החלומות הינו שהסידרה תירכש בצורה שתאפשר עבודה חלקית או אף מלאה עליה, חלום אחר הוא הוצאת ספר דיאלוגים, וככלל הייתי מאושר לכתוב תכנים גם במסגרות אחרות, זה מסב לי הנאה גדולה. הדיאלוגים הכתובים לא עתידים להעלם בשום צורה כל עוד אני נהנה וסובל.
מלבד זאת ממשיך לפעול בלי לחשוב.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פוצי המעופף - עדו בהר. זוכה אסיף 2016

מבחן גבריות והתבגרות ישראלי הוא נושא שקיבל המון יחס בקולנוע הישראלי אבל הרבה פחות באנימציה ישראלית. זה אולי מה שמייחד את "פוצי המעופף" מסרטי גמר רבים אחרים. העיצוב הילדותי-איורי מסוגנן מאוד, יוצר אחדות בין הדמויות והרקע ועוזר ליצר תחושה ילדותית אך מטרידה. העיצוב מזכיר מעט את סרטו המופלא של ג'ונתן הודגסון "האיש עם העיניים היפות" שגם הוא יצר דימויים איוריים ילדותיים כמעט מופשטים ממציאות קונקרטית, מקומית מחוספסת מאוד.

הסרט "פוצי המעופף" של עדו בהר (בצלאל) זכה בפרס אסיף לסרטי סטודנטים 2016.





עיצובים (לחצו להגדלה):













תהליכי עבודה:






האיש עם העיניים היפות:

מהו סרט 'שלם'? מחשבה על משפחת סופרעל 2

סרט ההמשך ל"משפחת סופרעל" מגיע אלינו 14 שנה אחרי הסרט הראשון. זה המון זמן בעידן של צפיית בינג' ויקומים שלמים שנבראים ונהרסים בחצי מהזמן הזה. הסרט המקורי נחשב לאחד הסרטים הטובים ביותר של פיקסאר ויש שאומרים, אחד מסרטי גיבורי העל הטובים ביותר. הוא נגע בסוגיות חברתיות של תרבות של בינוניות, דיכוי, גבריות וכוחה של המשפחה הגרעינית. הסרט החדש אם כן חייב להצדיק את הזמן הארוך שעבר למרות שהוא ממשיך בדיוק מהנקודה בה נגמר הקודם. לא תמצאו פה ביקורת על הסרט אלא מבט יותר פנימה בו אני מנסה להבין למה הסרט, ורבים אחרים לאחרונה, לא נותנים לי תחושה של חויה שלמה ואף נתפסים בעיניי ככאלו המונעים יותר מדי על ידי החלטות תסריטאיות.
הרשומה מכילה ספוילרים רבים לסרט ומומלץ לקרוא אותה לאחר צפיה בסרט.
מהו סרט שלם? השאלה הקיומית עבורי היא האם הסיבה שאני ביקורתי יותר כלפי סרטים חדשים היא כי (מה לעשות) ילדותי שחלפה לה מזה כבר עברה בצפיה בסרטי דיסני והם מבחינתי מעיין עשיר לעיון חוזר במיתוסים וסטוריטלינג? האם הסיבה שקשה לי להנות מ"משפחת סופרעל 2" נובעת מכך שהנטיה שלי לחפש ולראות רבדי עומק בסרטים …

מקק - סרט קצר של יונתן השילוני, ספיר 2017

סרט הגמר של יונתן השילוני מספיר מספר על מקק שמטריד בחורה צעירה עד לשרשרת של טוויסטים מפתיעה. (מכיל עירום מצוייר).



אנימציה נהדרת ותסריט מורכב שמעורר גם תהיות מסוימות בנוגע לעד כמה סרט יכול לתת לגיטימציה לסטיה והטרדה. האם ניתן בכלל לשפוט דמות בסרט בכלים מוסריים. אני הרגשתי בהתחלה שהסרט עובר ללא אבחנה בין שני סוגים של תיאור הגיבור אבל משיחה עם יונתן מסתבר שזו היתה הכוונה: לצייר דמות שהיא על התפר, שיש בה מהסטיה והתום.




















הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מכתב אהבה לבחור שהמצאתי (ישראל, 2017)

מכתב אהבה לבחור שהמצאתי - רחל גוטגרץ.
הסרט המיוחד הזה עלה לרשת לאחר שנה של סיבוב פסטיבלים עטור פרסים. הסרט, מבצלאל 2017, נעשה בטכניקת הדפס ידנית לחלוטין ועל אף מופשטותו מצליח להעביר סיפור ורגש קונקרטי ומעורר הזדהות על מסע בעקבות הגבר המושלם שאיננו ומחשבות על מודל האהבה הרומנטית.
הסרט זכה בהרבה מאוד פרסים ברחבי העולם, בינהם פרס סרט האנימציה הטוב ביותר בפסטיבל סרטי הסטודנטים בתל אביב (שם הייתי בין השופטים) ופרס נבחר VIMEO בפסטיבל אננסי.
תהנו!



סרטה הקודם "רשת":




רחל כותבת על הסרט שלה:
רציתי לספר סיפור אהבה שמתבסס בירושלים בה גדלתי וגרתי, בהתחלה, היה לי סיפור הרבה יותר מובנה עם דמויות ועולם מאוד ברורים. עם העבודה על הפרויקט, הפשטתי את הסיפור והעולם לכדי חוויה רגשית. ביקשתי מכמה חברות מוכשרות לכתוב "מכתב אהבה לבחור אידיאלי", הן כתבו מכתבים יפהפיים ומלאי רגש אותם ערכתי לשיר שמוקרא בסרט. 
ליקטתי רפרנסים ויזואליים ממספר לא מוגבל של עולמות, חואן מירו, עיצובים סובייטים ואפילו סרטה של לני ריפנשטאל ועוד. בעזרת מנחים נהדרים ותומכים, פיסלתי וזיקקתי את הפרויקט הזה לתוצאתו הסופית.…