דלג לתוכן הראשי

מחשבות מערב 'מחול ואנימציה' עם אוסי ולד ואיתי פרומין

"מאורות" של איתי פרומין. בצלאל 2006.


במנשר קיימנו מפגש על מחול ואנימציה עם אוסי ולד כחלק מועדון האנימציה של המחלקה ושל אסיפא. לפני אוסי שוחחנו עם איתי פרומין, שלמד איתי ועם אוסי באותו מחזור בבצלאל לפני כעשור על סרטו היפהפה "מאורות". תוך כדי צפיה התפלאתי להיווכח שלא עושים יותר סרטי סטודנטים כאלה שיש בהם הפשטה, מוסיקה, צבע, פשטות ובעיקר התמקדות בתנועה; וזה התחבר לדיון שעלה בהמשך הערב בעבודה על יצירות שמשלבות מחול ואנימציה.


אוסי שוחחה על שיתוף הפעולה שלה עם הרקדנית והיוצרת אפרת רובין. היא אמרה שהיצירה המשותפת הראשונה שלהן הייתה מאוד מתוזמנת ומדויקת ולא השאירה מרחב אלתור לרקדנית. דבר שבהמשך, בפרויקטים הנוספים של השתיים, הושאר פתוח יותר לאלתור.
העניין של שמירת המקום לאלתור חזר על עצמו לאורך הערב בהקשרים שונים. אחד מהם הוא היחס שלנו למחווה (gesture) ספציפית שאנימטור מבצע. כאשר אנימטור עובד על שוט יש בזה מימד "מחולי" של פיסול עם גוף במרחב ובזמן. התובנה של אוסי הייתה שגם אחרי שיש אנימטיק ושיש תסריט ועיצוב נשאר מקום לכל שוט ולכל מחווה להיוולד ושאסור לוותר על המקום הזה. אסור להסתמך על המבנה הכללי ולשכוח את הפרטים הקטנים, שהם שלב איכותי באמנות עצמה. זה הדהד גם ביחס לסרטו של איתי, שכן אחת הסיבות שכבר לא רואים סרטים כאלו, זה התכנון המוקדם. סרט כמו "מאורות" אי אפשר להציג כ"פיץ'" או לפחות קשה מאוד. וודאי שלא ניתן לתיאור כתסריט. הוא כולו מושתת על הביצוע: המוסיקה, הצבע, התזמון והתנועה. אין בסרט הזה נקודת אחיזה שלפיה אפשר לומר מראש אם הוא יהיה מוצלח או לא. והוא יצא מוצלח ואף עומד יפה במבחן הזמן, שלא כמו רבים מסרטי סטודנטים משנים אלו.
עוד הבט של שמירת המקום לאלתור זה היחס למחול כמקום שבו יש ענווה כלפי הגוף וכלפי המבצע. הגוף בסופו של דבר חייב לאלתר באיזושהי מידה, זה בלתי נמנע. הגוף הוא של הרקדן אבל גם של האנימטור שמזיז משהו. הדבר בלט מאוד ברגישות של אוסי להתייחס אל הרקדן לא כ"מבצע" אלא כחלק מהיצירה. זה נכון בכל יצירת מחול אבל בא לידי ביטוי גם בסרט שלה "שיקוף" שבהדרגה הפך מסרט על שחקן, לסרט על השחקן הספציפי שמשחק את השחקן. הענווה הזו וההבנה שאי אפשר בלי זה, והמקום של האילתור וההקשה לביצוע עצמו הייתה הדבר המשמעותי שאני יצאתי איתו מהערב הזה.
תודה.
------------------------------------------
מפגשי מועדון האנימציה של מנשר ואסיפא מתקיימים מידי חודש. מוזמנים להגיע:  https://www.facebook.com/animationclubASIFA/ 

אוסי ולד היא אנימטורית שעבדה על ואלס עם באשיר, כנס העתידנים ויצירות עצמאיות ומסחריות שונות. מרצה לאנימציה בבצלאל.

האתר של אוסי: http://www.osiwald.com/
ראיון איתה במונפש: מחול ואנימציה עם אוסי ולד

הנה מגוון יצירות, חלקן מותאמות לחללים או משולבות עם מסכים ורקדנים כך שלא כולן נועדו לצפיה כוידאו בלבד.

תרגיל פלאש מקסים מהלימודים:


מתוך "שנת השפן"




וידאו דאנס עם אפרת רובין:


שיקוף, טיזר לסרט קצר במסגרת "מכתב אהבה לקולנוע"


חלום.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.