דלג לתוכן הראשי

מחשבות מערב 'מחול ואנימציה' עם אוסי ולד ואיתי פרומין

"מאורות" של איתי פרומין. בצלאל 2006.


במנשר קיימנו מפגש על מחול ואנימציה עם אוסי ולד כחלק מועדון האנימציה של המחלקה ושל אסיפא. לפני אוסי שוחחנו עם איתי פרומין, שלמד איתי ועם אוסי באותו מחזור בבצלאל לפני כעשור על סרטו היפהפה "מאורות". תוך כדי צפיה התפלאתי להיווכח שלא עושים יותר סרטי סטודנטים כאלה שיש בהם הפשטה, מוסיקה, צבע, פשטות ובעיקר התמקדות בתנועה; וזה התחבר לדיון שעלה בהמשך הערב בעבודה על יצירות שמשלבות מחול ואנימציה.


אוסי שוחחה על שיתוף הפעולה שלה עם הרקדנית והיוצרת אפרת רובין. היא אמרה שהיצירה המשותפת הראשונה שלהן הייתה מאוד מתוזמנת ומדויקת ולא השאירה מרחב אלתור לרקדנית. דבר שבהמשך, בפרויקטים הנוספים של השתיים, הושאר פתוח יותר לאלתור.
העניין של שמירת המקום לאלתור חזר על עצמו לאורך הערב בהקשרים שונים. אחד מהם הוא היחס שלנו למחווה (gesture) ספציפית שאנימטור מבצע. כאשר אנימטור עובד על שוט יש בזה מימד "מחולי" של פיסול עם גוף במרחב ובזמן. התובנה של אוסי הייתה שגם אחרי שיש אנימטיק ושיש תסריט ועיצוב נשאר מקום לכל שוט ולכל מחווה להיוולד ושאסור לוותר על המקום הזה. אסור להסתמך על המבנה הכללי ולשכוח את הפרטים הקטנים, שהם שלב איכותי באמנות עצמה. זה הדהד גם ביחס לסרטו של איתי, שכן אחת הסיבות שכבר לא רואים סרטים כאלו, זה התכנון המוקדם. סרט כמו "מאורות" אי אפשר להציג כ"פיץ'" או לפחות קשה מאוד. וודאי שלא ניתן לתיאור כתסריט. הוא כולו מושתת על הביצוע: המוסיקה, הצבע, התזמון והתנועה. אין בסרט הזה נקודת אחיזה שלפיה אפשר לומר מראש אם הוא יהיה מוצלח או לא. והוא יצא מוצלח ואף עומד יפה במבחן הזמן, שלא כמו רבים מסרטי סטודנטים משנים אלו.
עוד הבט של שמירת המקום לאלתור זה היחס למחול כמקום שבו יש ענווה כלפי הגוף וכלפי המבצע. הגוף בסופו של דבר חייב לאלתר באיזושהי מידה, זה בלתי נמנע. הגוף הוא של הרקדן אבל גם של האנימטור שמזיז משהו. הדבר בלט מאוד ברגישות של אוסי להתייחס אל הרקדן לא כ"מבצע" אלא כחלק מהיצירה. זה נכון בכל יצירת מחול אבל בא לידי ביטוי גם בסרט שלה "שיקוף" שבהדרגה הפך מסרט על שחקן, לסרט על השחקן הספציפי שמשחק את השחקן. הענווה הזו וההבנה שאי אפשר בלי זה, והמקום של האילתור וההקשה לביצוע עצמו הייתה הדבר המשמעותי שאני יצאתי איתו מהערב הזה.
תודה.
------------------------------------------
מפגשי מועדון האנימציה של מנשר ואסיפא מתקיימים מידי חודש. מוזמנים להגיע:  https://www.facebook.com/animationclubASIFA/ 

אוסי ולד היא אנימטורית שעבדה על ואלס עם באשיר, כנס העתידנים ויצירות עצמאיות ומסחריות שונות. מרצה לאנימציה בבצלאל.

האתר של אוסי: http://www.osiwald.com/
ראיון איתה במונפש: מחול ואנימציה עם אוסי ולד

הנה מגוון יצירות, חלקן מותאמות לחללים או משולבות עם מסכים ורקדנים כך שלא כולן נועדו לצפיה כוידאו בלבד.

תרגיל פלאש מקסים מהלימודים:


מתוך "שנת השפן"




וידאו דאנס עם אפרת רובין:


שיקוף, טיזר לסרט קצר במסגרת "מכתב אהבה לקולנוע"


חלום.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):