דלג לתוכן הראשי

מחשבות מערב 'מחול ואנימציה' עם אוסי ולד ואיתי פרומין

"מאורות" של איתי פרומין. בצלאל 2006.


במנשר קיימנו מפגש על מחול ואנימציה עם אוסי ולד כחלק מועדון האנימציה של המחלקה ושל אסיפא. לפני אוסי שוחחנו עם איתי פרומין, שלמד איתי ועם אוסי באותו מחזור בבצלאל לפני כעשור על סרטו היפהפה "מאורות". תוך כדי צפיה התפלאתי להיווכח שלא עושים יותר סרטי סטודנטים כאלה שיש בהם הפשטה, מוסיקה, צבע, פשטות ובעיקר התמקדות בתנועה; וזה התחבר לדיון שעלה בהמשך הערב בעבודה על יצירות שמשלבות מחול ואנימציה.


אוסי שוחחה על שיתוף הפעולה שלה עם הרקדנית והיוצרת אפרת רובין. היא אמרה שהיצירה המשותפת הראשונה שלהן הייתה מאוד מתוזמנת ומדויקת ולא השאירה מרחב אלתור לרקדנית. דבר שבהמשך, בפרויקטים הנוספים של השתיים, הושאר פתוח יותר לאלתור.
העניין של שמירת המקום לאלתור חזר על עצמו לאורך הערב בהקשרים שונים. אחד מהם הוא היחס שלנו למחווה (gesture) ספציפית שאנימטור מבצע. כאשר אנימטור עובד על שוט יש בזה מימד "מחולי" של פיסול עם גוף במרחב ובזמן. התובנה של אוסי הייתה שגם אחרי שיש אנימטיק ושיש תסריט ועיצוב נשאר מקום לכל שוט ולכל מחווה להיוולד ושאסור לוותר על המקום הזה. אסור להסתמך על המבנה הכללי ולשכוח את הפרטים הקטנים, שהם שלב איכותי באמנות עצמה. זה הדהד גם ביחס לסרטו של איתי, שכן אחת הסיבות שכבר לא רואים סרטים כאלו, זה התכנון המוקדם. סרט כמו "מאורות" אי אפשר להציג כ"פיץ'" או לפחות קשה מאוד. וודאי שלא ניתן לתיאור כתסריט. הוא כולו מושתת על הביצוע: המוסיקה, הצבע, התזמון והתנועה. אין בסרט הזה נקודת אחיזה שלפיה אפשר לומר מראש אם הוא יהיה מוצלח או לא. והוא יצא מוצלח ואף עומד יפה במבחן הזמן, שלא כמו רבים מסרטי סטודנטים משנים אלו.
עוד הבט של שמירת המקום לאלתור זה היחס למחול כמקום שבו יש ענווה כלפי הגוף וכלפי המבצע. הגוף בסופו של דבר חייב לאלתר באיזושהי מידה, זה בלתי נמנע. הגוף הוא של הרקדן אבל גם של האנימטור שמזיז משהו. הדבר בלט מאוד ברגישות של אוסי להתייחס אל הרקדן לא כ"מבצע" אלא כחלק מהיצירה. זה נכון בכל יצירת מחול אבל בא לידי ביטוי גם בסרט שלה "שיקוף" שבהדרגה הפך מסרט על שחקן, לסרט על השחקן הספציפי שמשחק את השחקן. הענווה הזו וההבנה שאי אפשר בלי זה, והמקום של האילתור וההקשה לביצוע עצמו הייתה הדבר המשמעותי שאני יצאתי איתו מהערב הזה.
תודה.
------------------------------------------
מפגשי מועדון האנימציה של מנשר ואסיפא מתקיימים מידי חודש. מוזמנים להגיע:  https://www.facebook.com/animationclubASIFA/ 

אוסי ולד היא אנימטורית שעבדה על ואלס עם באשיר, כנס העתידנים ויצירות עצמאיות ומסחריות שונות. מרצה לאנימציה בבצלאל.

האתר של אוסי: http://www.osiwald.com/
ראיון איתה במונפש: מחול ואנימציה עם אוסי ולד

הנה מגוון יצירות, חלקן מותאמות לחללים או משולבות עם מסכים ורקדנים כך שלא כולן נועדו לצפיה כוידאו בלבד.

תרגיל פלאש מקסים מהלימודים:


מתוך "שנת השפן"




וידאו דאנס עם אפרת רובין:


שיקוף, טיזר לסרט קצר במסגרת "מכתב אהבה לקולנוע"


חלום.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

אנימציה ישראלית 2016 חלק א'

אני מתנצל. במשך זמן רב אספתי כמויות של אנימציה ישראלית משנת 2016 החולפת. רציתי לכתוב פוסט מסודר יחד עם מיטב 2016 הכללי אבל לא יצא. כדי לא לזרוק לפח את כל היצירות האלו אני מציג אותן פה. בלי הרבה מלל, ואפילו בלי רשימת קרדיטים (כי מדובר בהמון סרטונים). רוב הסרטים של סרטי סטודנטים, חלקם תרגילים ואפילו משנה א. יחד עם מעט מסחריים ועצמאיים תמצאו פה מאגר עשיר של השנה החולפת.
קצת בלאגן אבל... תהנו!

חלק ב' בקרוב...

נדיה דוביצ'נסקי ונעמה צרפתי בתשדיר אקספרימנטלי משובח ללילה לבן:


נזק וכאב, סלפסטיק של אביב שפטרו ואורן לזר

עדי שריר: אקזיסטנציאליזם


כמה יצירות יפות של אלכס קלקסבר:


מעגלים, קליפ שזכה להצלחה אדירה. יואב שטיבלמן, עובדיה בנישו ואורי לוטן


מרלן, סרט שנה ג' נהדר. גיל מקנניל, אדוה סנטו רונלי ישראל ותמיר אהרוני

תמר אודנהיימר


שירן בלינקוב


יואל הרצברג


שני יסמין


תרגיל רצף יפה עובד פורן


גם זה שלו ושל אורית אוגד: מיטה סתורה



שי גטזוף


עידו שפירא


חן וינר עם INNERVIEWS המצוין


סטופמושן סרטנים של דניאל הו,שיר פקמן ואלכס קלקסבר

עומר נורליאן


מעגל הילדים של דנה הדר


תמי ברנשטיין מציגה את עצמה לרגל …

DEER FLOWER סרט סטופמושן קצר ומטריד

הסרט הקצר, היפהפה והמטריד הזה היה מועמד לפרס האנני. הוא מספר על זכרון ילדות שיש בו טראומה והתבגרות.
הוא גם משלב דו-מימד וסטופמושן והדפסה תלת מימדית.
בעבר ניסיתי לחשוב למה סרטי סטופ כל כך מטרידים. אני מניח שזה קשור לחומריות הממשית שבטכניקה אבל אולי גם כי סטופמושנרים מבלים זמן רב מדי בחדרי חושך.
לבדם.

היוצר: קנגמין קים.


הבובה:





סרטו הקודם של קנגמין: 38-39°C


אם הייתי אלוהים -סרטו של קורדל ברקר

השם קורדל ברקר נשמע לכם מוכר? בודאי זה בגלל סרטו המופלא "החתול חזר" (בהמשך הפוסט) שנחשב לאחד מקלאסיקות האנימציה הקצרות. קורדל לא יצר הרבה סרטים מאז ועכשיו הוא חוזר עם סרט סטופמושן חדש: אם הייתי אלוהים" If i was god.
קבלו אותו עם זכרונותיו מכיתה ז.
מאחורי הקלעים (לקוח מתוך Cartoon brew) 









סרטיו הקודמים שסובלים ממחסור באהבת אדם אבל יש בהם הרבה יצירתיות, הומור וביקורת: