בקצרה: סטיבן יוניברס היא סדרה על ילד מיוחד וחברותיו בלעי הקריסטל הקסומים. את הסדרה הגתה רבקה שוגר (הנפלאה) שגם עבדה על אדוונצ'ר טיים וקיבלה הזדמנות לפתח משהו משלה.
המאמר הזה מתייחס לפן מרכזי בעיצוב צבע ותאורה לאנימציה.
אנונמי/ת שואל/ת
תוכל להסביר איך עושים תאורה ברקעים? ספציפית איך לעזאזל עושים את זה בסטיבן יוניברס. יש שם ארט יפהפה, הלוואי עלי ליצור את סוג התאורה הזה. תודה!
ובכן, תאורה ברקעים לאנימציה נעשית במטרה ברורה לכוון את העין למקום בתמונה שהאנימציה מתרחשת בו. חשבו על זה כמו על הפניית זרקור למקום כלשהו על במה!
בעצם, בהרבה מקרים הצוות של סטיבן יוניברס ממש מצייר דברים שנראים כמו זרקור.
שמתם לב שכל הדמויות נמצאות באזורים שיש בהם מקור אור? זה נעשה כי העיניים שלנו נמשכות לאזורים שיש בהם ניגודיות גבוהה. העיניים קופצות ישר לפנסים, וכתוצאה מכך - ישר לדמויות!
אם אראה לכם רקעים מסטיבן יוניברס ללא הדמויות, תוכלו לנחש איפה הדמויות אמורות להופיע?
בכל הנוגע לתאורה ברקעים האלה, מה שצריך להבין הוא שיש כמה טכניקות וחוקים שמשפיעים על בחירת הגוונים והבהירויות.
נוף בתמונות מתחלק למישורים שונים: חזית, רקע, ומישור האמצע שביניהם, שבו נמצא את הדמויות בדרך כלל. בחיק הטבע לרוב יש גם חלל עמוק, כלומר דברים שהם ממש ממש רחוקים, כמו הרים.
ראו למשל את הדוגמה הבאה:
ברקע הזה קיימים כל המישורים, ואפשר לשטח אותם למפה של צבעים כך:
❏מאחורה יש לנו שמיים ולפניהם הרים, זהו החלל העמוק.
❏אחר כך יש עצים ואבנים, זהו מישור הרקע.
❏בנוסף יש לנו מספר אבנים קרובות, זוהי החזית. החזית יוצרת תחושה של עומק: הניגוד בין החזית והחלל העמוק גורם לנו להרגיש כאילו אנחנו מציצים מבחוץ אל תוך מרחב עמוק.
❏וכמובן יש לנו את מישור האמצע, ואת הזרקור שמופנה למרכז "הבמה".
החזית בדרך כלל מנוגדת לרקע ולחלל העמוק. כלומר, אם המישורים הרחוקים מלאים בגוונים כחולים וסגולים-קרים, החזית תהיה מלאה בצבעים חמים, כמו חום וירוק. גם הבהירות תהיה בשני קצוות מנוגדים של הסולם: החלל העמוק בדרך כלל בהיר וצבעו חיוור, בעוד שהחזית בדרך כלל צבועה בצבעים כהים.
צבע השמיים חשוב מאוד לשאר סכמת הצבעים! הסיבה לכך היא פרספקטיבה אוורית, רעיון פשוט יחסית אבל כזה שדורש הסבר קצר.
הדרך הכי פשוטה להבין את הפרספקטיבה האווירית היא לדמיין יום ממש ערפילי. נכון שביום כזה דברים נראים יותר ויותר מטושטשים ככל שהם יותר רחוקים? אז זה קורה גם בימים רגילים. העניין הוא שביום רגיל שמים לב לכך רק כשמדובר באובייקטים מאוד מאוד רחוקים.
בעקרון, ככל שאובייקט יותר רחוק כך הוא נראה פחות ניגודי, ובנוסף לכך צבעו נעשה דומה יותר לצבע השמיים. הסיבה לכך היא שיש טיפות מים באטמוספירה, והשמש זורחת על טיפות המים כך שהן משקפות את צבע השמיים. ככל שמשהו יותר רחוק, כך יש יותר טיפות מים בינינו לבינו. ביום ערפילי התופעה הזו מורגשת יותר, פשוט כי יש הרבה מאוד מים באוויר.
בדרך כלל זה אומר שדברים רחוקים נצבעים בצבע תכלת, כמובן משום שהשמיים הם בדרך כלל תכולים.
אבל לא תמיד! סטיבן יוניברס מתרחשת בשעות שונות של היום, כך שתוכלו לראות כיצד בהירות וצבע השמיים משתנים בהתאם לשעה, מה שמשפיע על העומק הצבעוני.
איך עושים את זה ת'כלס? יש כמה חוקים שכדאי להתבסס עליהם. האזור עם הניגודיות הכי גבוהה הוא זה שילכוד את עין הצופים. כדי להבין את זה טוב יותר, הנה גרסאות בשחור לבן של רקעים מסטיבן יוניברס:
העין שלכם נמשכת לחנות כי יש ניגוד בולט בין הצללים הכהים והזרקור הבהיר!
שם נמצא המגוון הכי רחב של ערכי בהירות, החל משחור מוחלט ועד האור הלבן של הזרקור שמופיע במישור האמצע.
לעומת זאת, המקומות שהעין אינה נמשכת אליהם כוללים מגוון מאוד קטן של ערכי בהירות. מישור החזית כולל רק שחור ואפור כהה, ומישור הרקע - רק לבן ואפור בהיר.
בדרך כלל החזית תהיה כהה יותר ממישור האמצע, והרקע יהיה בהיר יותר ממישור האמצע, שעה שבמישור האמצע עצמו יימצא מגוון מלא של ערכי בהירות, מהכהה ביותר ועד לבהיר ביותר.
אני אומר "בדרך כלל", כי זה לא תמיד המקרה. יש מצבים שהרקע בהם הוא דווקא האזור הכהה ביותר בתמונה:
אבל הם יחסית יוצאי דופן!
אז לסיכום:
-קודם מחליטים לאן הצופים אמורים להסתכל. זהו המקום שתהיה בו ניגודיות גבוהה. כלומר, שם צריכים להיות צללים כהים ואורות חזקים.
-משתמשים בפרספקטיבה אווירית על מנת להוסיף עומק לתמונה. ככל שמשהו רחוק יותר כך הוא פחות ניגודי.
-מתכננים את הרקעים תוך מחשבה על המישורים השונים. במישור האמצע צריך לגוון הרבה בין ערכים כהים ובהירים. מישורי הרקע והחזית צריכים להיות מנוגדים זה לזה בבהירותם, האחד כהה והשני בהיר.
תגובות
הוסף רשומת תגובה