דלג לתוכן הראשי

איך להאיר סצנה? תשובות עם רקעים מסטיבן יוניברס

* תודה לשיר קנובלר על התרגום. את השווריל שלה תמצאו בסוף הפוסט. מתוך הבלוג הארי העוזר helpfulharrie.tumblr.com דרך הבלוג המשובח: http://arspiration.tumblr.com/

בקצרה: סטיבן יוניברס היא סדרה על ילד מיוחד וחברותיו בלעי הקריסטל הקסומים. את הסדרה הגתה רבקה שוגר (הנפלאה) שגם עבדה על אדוונצ'ר טיים וקיבלה הזדמנות לפתח משהו משלה.
המאמר הזה מתייחס לפן מרכזי בעיצוב צבע ותאורה לאנימציה.

אנונמי/ת שואל/ת
תוכל להסביר איך עושים תאורה ברקעים? ספציפית איך לעזאזל עושים את זה בסטיבן יוניברס. יש שם ארט יפהפה, הלוואי עלי ליצור את סוג התאורה הזה. תודה!
ובכן, תאורה ברקעים לאנימציה נעשית במטרה ברורה לכוון את העין למקום בתמונה שהאנימציה מתרחשת בו. חשבו על זה כמו על הפניית זרקור למקום כלשהו על במה!
בעצם, בהרבה מקרים הצוות של סטיבן יוניברס ממש מצייר דברים שנראים כמו זרקור.


image


שמתם לב שכל הדמויות נמצאות באזורים שיש בהם מקור אור? זה נעשה כי העיניים שלנו נמשכות לאזורים שיש בהם ניגודיות גבוהה. העיניים קופצות ישר לפנסים, וכתוצאה מכך - ישר לדמויות!
אם אראה לכם רקעים מסטיבן יוניברס ללא הדמויות, תוכלו לנחש איפה הדמויות אמורות להופיע?



image
image


בכל הנוגע לתאורה ברקעים האלה, מה שצריך להבין הוא שיש כמה טכניקות וחוקים שמשפיעים על בחירת הגוונים והבהירויות.
נוף בתמונות מתחלק למישורים שונים: חזית, רקע, ומישור האמצע שביניהם, שבו נמצא את הדמויות בדרך כלל. בחיק הטבע לרוב יש גם חלל עמוק, כלומר דברים שהם ממש ממש רחוקים, כמו הרים.
ראו למשל את הדוגמה הבאה:




image

ברקע הזה קיימים כל המישורים, ואפשר לשטח אותם למפה של צבעים כך:

image

      מאחורה יש לנו שמיים ולפניהם הרים, זהו החלל העמוק.
      אחר כך יש עצים ואבנים, זהו מישור הרקע.
      בנוסף יש לנו מספר אבנים קרובות, זוהי החזית. החזית יוצרת תחושה של עומק: הניגוד בין החזית והחלל העמוק גורם לנו להרגיש כאילו אנחנו מציצים מבחוץ אל תוך מרחב עמוק.
      וכמובן יש לנו את מישור האמצע, ואת הזרקור שמופנה למרכז "הבמה".

החזית בדרך כלל מנוגדת לרקע ולחלל העמוק. כלומר, אם המישורים הרחוקים מלאים בגוונים כחולים וסגולים-קרים, החזית תהיה מלאה בצבעים חמים, כמו חום וירוק. גם הבהירות תהיה בשני קצוות מנוגדים של הסולם: החלל העמוק בדרך כלל בהיר וצבעו חיוור, בעוד שהחזית בדרך כלל צבועה בצבעים כהים.
צבע השמיים חשוב מאוד לשאר סכמת הצבעים! הסיבה לכך היא פרספקטיבה אוורית, רעיון פשוט יחסית אבל כזה שדורש הסבר קצר.
הדרך הכי פשוטה להבין את הפרספקטיבה האווירית היא לדמיין יום ממש ערפילי. נכון שביום כזה דברים נראים יותר ויותר מטושטשים ככל שהם יותר רחוקים? אז זה קורה גם בימים רגילים. העניין הוא שביום רגיל שמים לב לכך רק כשמדובר באובייקטים מאוד מאוד רחוקים.






image

בעקרון, ככל שאובייקט יותר רחוק כך הוא נראה פחות ניגודי, ובנוסף לכך צבעו נעשה דומה יותר לצבע השמיים. הסיבה לכך היא שיש טיפות מים באטמוספירה, והשמש זורחת על טיפות המים כך שהן משקפות את צבע השמיים. ככל שמשהו יותר רחוק, כך יש יותר טיפות מים בינינו לבינו. ביום ערפילי התופעה הזו מורגשת יותר, פשוט כי יש הרבה מאוד מים באוויר.
בדרך כלל זה אומר שדברים רחוקים נצבעים בצבע תכלת, כמובן משום שהשמיים הם בדרך כלל תכולים.
אבל לא תמיד! סטיבן יוניברס מתרחשת בשעות שונות של היום, כך שתוכלו לראות כיצד בהירות וצבע השמיים משתנים בהתאם לשעה, מה שמשפיע על העומק הצבעוני.




איך עושים את זה ת'כלס? יש כמה חוקים שכדאי להתבסס עליהם. האזור עם הניגודיות הכי גבוהה הוא זה שילכוד את עין הצופים. כדי להבין את זה טוב יותר, הנה גרסאות בשחור לבן של רקעים מסטיבן יוניברס:

image

העין שלכם נמשכת לחנות כי יש ניגוד בולט בין הצללים הכהים והזרקור הבהיר!
שם נמצא המגוון הכי רחב של ערכי בהירות, החל משחור מוחלט ועד האור הלבן של הזרקור שמופיע במישור האמצע.
לעומת זאת, המקומות שהעין אינה נמשכת אליהם כוללים מגוון מאוד קטן של ערכי בהירות. מישור החזית כולל רק שחור ואפור כהה, ומישור הרקע - רק לבן ואפור בהיר.
בדרך כלל החזית תהיה כהה יותר ממישור האמצע, והרקע יהיה בהיר יותר ממישור האמצע, שעה שבמישור האמצע עצמו יימצא מגוון מלא של ערכי בהירות, מהכהה ביותר ועד לבהיר ביותר.
אני אומר "בדרך כלל", כי זה לא תמיד המקרה. יש מצבים שהרקע בהם הוא דווקא האזור הכהה ביותר בתמונה:

image

אבל הם יחסית יוצאי דופן!

אז לסיכום:
-          קודם מחליטים לאן הצופים אמורים להסתכל. זהו המקום שתהיה בו ניגודיות גבוהה. כלומר, שם צריכים להיות צללים כהים ואורות חזקים.
-          משתמשים בפרספקטיבה אווירית על מנת להוסיף עומק לתמונה. ככל שמשהו רחוק יותר כך הוא פחות ניגודי.
-          מתכננים את הרקעים תוך מחשבה על המישורים השונים. במישור האמצע צריך לגוון הרבה בין ערכים כהים ובהירים. מישורי הרקע והחזית צריכים להיות מנוגדים זה לזה בבהירותם, האחד כהה והשני בהיר.

למידע נוסף, אולי תרצו לעקוב אחר  kevindartducksofrubberellemichalka שהם ארט דירקטורים בסטיבן יוניברס! אני חושב שגם amandawinterstein וגם rickycomet מציירים כיום רקעים עבור הסדרה. 

לסיום, כמובטח: השווריל של שיר קנובלר, שגם הייתה סטודנטית שלי :)
גם כתבתי על פרויקט הגמר האינטרקטיבי-אנימטיבי שלה שנה שעברה:  https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/12/win-machine-2015.html 

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על 'שוליית הקוסם': הסרט והבלוג

הסרט "שוליית הקוסם"  (מתוך "פנטזיה", וולט דיסני, 1940) נחשב בעיניי ובעיני רבים אחרים, כסמל של מדיום האנימציה. הוא מהווה מפגש בין תרבות פופולרית לגבוהה, בין אולמות הקונצרטים לדמות מצויירת קומית, בין הומור קליל וסיפור מיתי. הסיפור הזה נוגע גם בתהומות עמוקים של יצירה ואמונה. ומשהו בחיבור המורכב הזה עובד ועובד מצויין.
הסיפור הוא על שוליית קוסמים שרצה להיות קוסם בעצמו. ולכן הוא מנצל את מנוחתו של הקוסם כדי להתנסות בקסמים. הוא גורם למטאטא לקבל חיים ולמלא במקומו את המטלה שהוטלה עליו: לשאוב מים. אבל המטאטא יודע רק לעבוד ושוליית הקוסם לא מצליח לעצור אותו. הכל מוצף עד שמגיע הקוסם ומציל את המצב.
אבל כמה סאב טקסט יש ביצירה קטנה כל-כך! ומה דיסני עשה מזה?!

The Sorcerer's Apprentice - Paul Dukas from Jurjen de Jong on Vimeo.

נתחיל.