דלג לתוכן הראשי

איזהו גיבור? ג'ייק גילנהול

-דוני דארקו... זה שם של גיבור על...
-מה גורם לך לחשוב שאני לא?



ג'ייק גילנהול להבנתי הוא לא שחקן. הוא מבחינות מסוימות ה-שחקן.

ישנם שחקנים מסוימים שאני מוצא את הדמות שלהם אחידה ומתפתחת לאורך סרטים שונים וג'ק גילנהול הוא כזה. ראיתי לאחרונה את קוד מקור. בעבר צפיתי בזודיאק, הר ברוקבק וכמובן, דוני דארקו. קוד מקור הוא סרט מדע בדיוני בו חייל במצב של מוות קליני נשלח להחליף את תודעתו של נוסע רכבת תמים כדי לפענח הטמנת פצצה ולנטרל אותה. את המשימה הזו הוא מבצע שוב ושוב עד להשלמתה. במהלך מסע הגיבור הזה הוא מתאהב ויוצר פתח באמצעות האהבה לחיים שלאחר המוות. לאחר זמן מה שהרהרתי באמת שמאחורי המד"ב הבנתי שהייתה לי את התחושה הזו בעבר בדוני דארקו. מותו של הגיבור בשני הסרטים נועדה לפתוח דלת לחיים בעלי משמעות. אבל היה עוד משהו. מעל קוד מקור ריחפה השאלה: אם החייל נשאר בתודעתו של נוסע הרכבת, אז למעשה הוא החליף אותו והנוסע, מנטלית, מת. והלא זה בדיוק מה שדוני דארקו מבין: שהגוף הוא תחפושת. ולכן הוא מוותר עליו בצחוק מתגלגל בזמן שהוא קורס תחת מנוע מטוס שנופל עליו מהשמיים. ישנם אפילו שוטים של מסע תודעתי מקביל בין הסרטים ומסע בזמן כדי להציל אדם אהוב תוך כדי הקרבת הגוף.
ג'ק הוא גיבור שלא מתפתח וזה הופך אותו להיות ה-גיבור. המוות והאהבה הם שתי אפשרויות המוצא היחידות שלו מהלופ שבו הוא נמצא. הנקודה היא שג'ייק מוותר על הגוף ולמעשה, כמו הדמות אותה אנחנו לא מכירים, הוא מפנה את גופו. אך לצורך מה?

ובכן, נסו לחשוב בעצמכם עבור מה שחקן מפנה את גופו? מה קורה לשחקן שמופיע בסרט? נכון. הוא מפנה את נשמתו ומאכלס חוצן. אותנו. הגוף הופך להיות כלי קיבול להשלכה של הצופה. ובאותו זמן אנחנו נכנסים לחדר אפל עם קולה ופופקורן ומבצעים העברה. אני אמנם מדבר במטפורות אך לא רק. בסרט מסבירים לנו שרק החייל הזה יכול לעשות העבודה של להחליף נוסעים בזמן. למה? גיל, גובה, משקל... במה מדובר? מדובר בגיבור הגנרי. השחקן הראשי ברוב הסרטים. גבר לבן בגיל 20-30 שאליו אנחנו מרגישים בנוח להעביר את מצב התודעה שלנו. (האמנם? הרי אני גבר לבן בן 30+. האמנם ג'ייק הוא הטרנספורט הגנרי של אחרים?).
אם כך, אנחנו מקבלים הזדמנות. אנחנו, בטרם יגמר הסרט, מקבלים הזדמנות להכנס לראשו של מישהו אחר ולהצליח לאהוב. בתום הזמן נשוב לגופינו אבל עם מסר מהעולם שמעבר עבר אלינו.

נחזור לעניין. בסרט יש פיגוע טרור. המסע בזמן הופך את המציאות להפיכה. רק לאחרונה היה פיגוע שבאופן מוזר הדהד את אותו העניין: שני אנשים מחופשים נמצאים במרכז הומה אדם ומבצעים פיגוע טרור. ההתרחשות שקדמה לפיגוע מזכירה את סצינת השוד מ"ספרות זולה" גם שם האלימות נמנעה לבסוף על ידי התערבות של עבריינים שנקלעו לאירוע. עבריינים שבמעין מסע לעבר משלהם זכו לאפשרות לחזור בתשובה. וכך אל נקם הפך לאל מוחל.
ואילו הפעם, בפיגוע בשרונה, אף אחד לא מנע את הפיגוע. ושום מסע בזמן לא התרחש. אבל אופציה לתשובה נפתחה.


כשגילנהול מפקיר את גופו במודע בסרט, הוא מפקיר את גופו גם על המסך. הגנריות שלו הופכת להיות הכלי הכי חזק שלו. כמו ב"הסיפור שאינו נגמר" בו הקיסרית אומרת לאטריו שרק הוא, בשל גילו ואופיו היה יכול למשוך בן אדם לתוך הפנטסיה כך ג'ק מזמין אותנו למסע הגיבור. ולשם כך הוא הופך עצמו לגיבור. זאת אומרת שההקרבה שלו כגיבור היא היא הקרבה גם ברמת המטא: הקרבת הגוף לצורך מימוש פנטסטי של הצופה. מימוש שבמהלכו השחקן למעשה מת, מרוקן מאישיותו, הוא הופך לגיבור בשני המובנים: של פנים הסרט ושל חוץ הסרט.
כשאתה יוצא מהסרט אתה חוזר לסצנת הפתיחה בקוד מקור בה ג'ק מציץ במראה ורואה דמות שאינה שלו. זהו רגע מכונן, אימג' מכונן בו השחקן מבין שהוא כבר אינו הוא ואנחנו מבינים שאנחנו כבר איננו אנחנו. אותה תובנה נופלת על דוני דארקו כשהוא בקולנוע. הוא צופה בסרט כשהארנב המחופש אומר לו שהוא לבוש בתחפושת אנושית טיפשית. ואנחנו צופים בדוני הצופה וזוכים לגאולה קטנה משלנו. הנסירה, ההפרדה בין גוף ונפש נועדה כדי להתחיל את המסע חזרה. פנים אל פנים.

לאחרונה אני מרגיש שמסע הגיבור בא אל סופו. ואולי זו הסיבה. הגוף שואף להתאחד עם הנפש. השחקן רוצה להתאחד עם דמותו שנגזלה ממנו. הצֶלֶם שואף להתאחד עם הנשמה. ולכן מתחיל מסע אחורה בזמן. חזרה אל עצמנו. לפני הדלקת האורות בקולנוע, אנחנו שבים אל גופינו. זוכים בצֶלֶם.

לאן זה הולך?
אני לא יכול לחזור בזמן כדי להציל אנשים מפיגוע, אני גם לא מדבר רק על מטפורות. אני מדבר על מה שהדמויות אומרות בסוף הסרט:
-את  מאמינה בגורל?
-אני מאמינה במזל.
גורל ומזל הם הפכים והם אותו הדבר, ההבדל הוא המשמעות והפרשנות. גורל אומר: "כך זה צריך היה לקרות כי למהלך הדברים יש משמעות". המזל אומר: "קרה כך, ואם היה קורה אחרת זה גם הולך". וזו אינה סתירה. שכן עבור הדמות, הכל זה מקריות, אבל עבור הצופה, הכל זה גורל, תוצר של תסריט ובימוי מחושב. היחיד שנמצא פה ושם באותו הזמן זה האמן. או האיש המאמין.

כמו שקרה לפיקאסו:
הוא שלח את עוזרו לרכוש צבע ירוק.
העוזר חזר עם אדום ואמר שזה מה שהיה.
אז פיקאסו אמר: אדום גם טוב.


ספוילר! הסיום של דוני דארקו.



פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):