דלג לתוכן הראשי

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש


מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017

דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין דרדסית לאחווה הנשית חושפת גם את הפער בניהן: הן רואות בה דרדסית פגומה בגלל חברת הגברים בה היא חיה, דבר שמתקשר לעובדה ההסטורית שדרדסית נוצרה על ידי גבר: גרגמל. וכך דרדסית מבינה שהיא בעצם דרדסית מוסללת. היא נוצרה על ידי גבר ולא משנה כמה היא רואה עצמה עצמאית היא לעולם תהיה כלי.

טוב, זו פרשנות מרחיקת לכת שלי...
בפועל גרגמל, שיצר אותה, מתאר את פועלה בהווה כהמשך של שליחות הרשע שבשמה יצר אותה. אז אמנם הפרשנות שלי שרואה בגרגמל סימבול גברי מוגזמת אבל חלק ממנה נכון שכן הייצוג הראשוני של דרדסית, כיציר דמיונו של גבר, עשויה מחימר, ברונטית פתיינית וסכסכנית, היא המשך של מיתוסים נשיים קדומים. המעבר של דרדסית משחורת שיער לבלונדינית כאשר היא בוחרת להיות טובה מייצג מעבר מדמות "לילית" (פאם-פאטל) לחווה (האישה "הטובה"), מאישה רעה והורסת לאישה ביתית ומהוגנת.

המפגש הזה בין דרדסית וחברותיה החדשות שם את דרדסית בין שני המינים וכקונפליקט יש לסיפור פוטנציאל נפלא. היא הרי מייצגת בעיניהן (סגולות השיער, גם כן לא במקרה) אישה בלונדינית עם עקבים(!) שזקוקה לגברים בחייה. כלומר, מבחינת התסריטאים, היא היתה יכולה "לחטוף" על דימוי הברבי שלה דווקא מקבוצה נשית שיש בה אלמנטים תוקפניים. נשמע מוכר?


הסרט מגיע עד למקום בו דרדסית מתעמתת עם קבוצה פמיניסטית אך נמנע מלדרוך על מוקשים. ממש ניתן לשמוע את חריקת הבלמים של הסיפור מרגע שמתגלה עולם הדרדסיות. הרי דרדסית נקלעה לפורום פמיניסטי והביאה איתה גברים! היא מותקפת על כך והיא צריכה להגן עליהם. המציאות המתבקשת מבחינה תסריטאית היא שהקבוצה הנשית הזו תהיה בעלת מאפיינים נשיים מלבד עצם היותן נשים. האחווה הנשית הזו מדחיקה מיניות בצורה בוטה. בעוד הדרדסים נוהגים לפלרטט ולהימשך לפעמים לדרדסית, הדרדסיות הן א-מיניות לחלוטין. פרט לאחת מהן (ערבה הקשישה עצמה) אף אחת מהן לרגע לא מזהה את הפוטנציאל המיני שקיים בדרדסים שהגיעו לאחווה. כל הגילוי של דרדסית למעשה מצטמצם לתכונות ותפקידים וכך גם המסר של הסרט: אישה יכולה להיות בעלת תכונות רבות. או כמו שהסרט טוען "כל מה שהיא רוצה!"

גברים מוסללים ונשים אומניפוטנטיות

רגע אחד! אז גברים לא? כלומר, גנדרני כבול לאופיו וכך גם בר מוח וכל השאר כבולים בחד מימדיות של תכונות האופי המולדות שלהן ואילו דרדסית מסוגלת ללמוד ולהיות בעלת תכונות מגוונות? הרי זה מקרה קלאסי של שוביניזם הפוך. כזה שבו הגברים מוסללים למציאות בלתי הפיכה ואילו הנשים הן "כל יכולות". אני קושר את העיוות הזה לעיוות שבא-מיניות של הדרדסיות שכן המפתח למתח בין המינים לא יכול לעבור דרך כבליו של השיח הכוחני והמדכא כי התוצאה היא פשוט דיכוי חדש שפושט ולובש צורה. העמידה של דרדסית מול הדרדסיות חייב לבוא דרך גילוי חדש של מה מאפיין חברה נשית ומה יש לדרדסית לתרום לעולם שכזה! ברור שאם אני אמשיך בכיוון הזה יאשימו אותי ובצדק בהסגברה אבל אני אעשה זאת בכל זאת.
אני טוען שהאחווה הנשית מאופיינת כפרימיטיבית כי היא קדמה לחטא. כלומר, הן באמת לא יודעות מה זה גבר. והמשיכה של ערבה לדרדסאבא רומזת על זה שהסבתא דווקא יודעת על מה מדובר. הפרימיטיביות שלהן מייצגת גם שהן נמצאות במצב השרדותי אינטנסיבי יותר מהדרדסים יושבי הכפר. בסאבטקסט אפשר לומר שהן לא באמת פרימיטיביות אלא פשוט תוקפניות. כמו שניתן לזהות לא פעם בשיח האלים שבקבוצות של פמיניזם רדיקלי בו אם לא תזהר תהפוך בבת אחת לסוטה, אלים, דכאן ו... הכי גרוע... פריבילג! וזה המקום שבו דרדסית לדעתי הייתה יכולה להפוך להיות גשר בין עולמות. כי אם באמת היה עומק לעולם של הדרדסיות היינו מקבלים באמת יחס מורכב ומגוון למימוש עצמי ומיני, להנהגה נשית ולתוקפנות נשית לצד חמלה נשית. בעולם כזה היינו יכולים באמת לתהות מהי נשיות ומה קורה לה במפגש עם הגברי.
נקודה אחת בכל זאת כן באה לידי ביטוי: ההיוולדות מחדש של דרדסית בסוף הסרט: לאחר שהתעמתה עם גרגמל, יוצרה דרדסית עוברת לידה מחדש: אחרי שמיצירה של גרגמל היא הפכה ליצירה של דרדסאבא וכאן בסרט היא נולדת מחדש בפעם השלישית כיצירה עצמית. האחווה הגברית נשית סביב דמותה מקימה אותה לתחיה מחדש מגוש של חומר לדמות חזקה ומגוונת.

נספחים:

  • מה זה פדל"חוש?
  • הסללת גברים: על ספרו החדש של גבריאל בוקובזה ב"שיח נשים". מעניין.

  • דוני דארקו הגאון על הא-מיניות של הדרדסים:
  • שאלה פתוחה: האם העולם של הדרדסיות "טבעי" יותר או "על טבעי" יותר. שאלה שניתן להשליך על יצורים כחולים אחרים: הנאבים תושבי פנדורה מהסרט "אווטאר" שניטען עליהם שהם בעצם דרדסים. באופן מפתיע העלילה בסרט החדש באמת תואמת לאווטר בהרבה רבדים...
  • ולסיום: וואו. זה סשן ההקלטות היבשושי ביותר שראיתי אי פעם...

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם ״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף
הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה…

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






המלצות אנימיקס 2018

אנימיקס, הפסטיבל הישראלי הגדול והותיק בישראל נמצא ממש מעבר לפינה. כמדי שנה אני מנסה להמליץ על כמה מתוכניות האנימציה בדגש על אלו שמתאימות לקהל בוגר. וכמדי שנה אני גם מזהיר מכמה דברים ואתחיל בהם: התוכניות שמרכזות סרטי אנימציה על פי נושא הוא אחד הדברים הפחות מוצלחים בפסטיבל. על סמך הכרות משנים עברו מדובר לא פעם באוסף של סרטים שאין בינהם קשר אוצרותי מעבר לנושא שחוזר. מעבר לכך בעבר גם איכות ההקרנה לא היתה טובה כיוון שהסרטים השונים הודבקו זה לזה לרצף אחד שדרש ייצוא מחודש של קבצים שפוגע באיכות הקובץ המקורי. אני סוקר פה רק אירועי אנימציה למרות שהפסטיבל הוא גם פסטיבל קומיקס וקריקטורה.

לכל המלצה יש לינקים לדף הסרט המומלץ באתר אנימיקס.
קוראי הבלוג מקבלים הנחה. כרטיס ב35 שקלים (לא כולל סדנאות). בהזמנת כרטיס ציינו קוד מצויירים ותהנו!

התוכניה המלאה להורדה
https://drive.google.com/file/d/1V-jZm1n-57_tHdKOHxiD-IYqafCIiQwS/view?usp=sharing המלצות לאנימיקס הפסטיבל יימשך חמישה ימים משלישי עד שבת. חלק מההקרנות חוזרות מספר פעמים כך שתוכלו לרכז את האירועים החשובים לכם. ההמלצות שלי מבוססות על ציפיותיי שלי על …

השועל הגדול הרע - באנימיקס 2018

אחד הסרטים שאני הכי מצפה להם כבר שנים הוא "השועל הגדול הרע" של בנימין רנר. רנר הוא אנימטור צעיר שעשה דרך מהירה מאוד לבימוי סרטים ארוכים. סרטו הראשון "ארנסט וסלסטין" המבוסס על סדרת ספרים בשם זה, הוא סרט צנוע וחכם שנעשה באנימציה קלאסית בתוכנת פלאש. סרטו החדש "השועל הגדול הרע" מבוסס על ספר קומיקס שרנר כתב ואייר ובו סיטואציות מצחיקות של שועל ביש מזל. הסרט יוקרן בפסטיבל אנימיקס 2018.

לרכישת כרטיסים: "השועל הגדול הרע" אנימיקס 2018





הרצאה יפה של רנר על הפקת הסרט:

עבודת אנימציה:




רנר מאייר: