דלג לתוכן הראשי

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש


מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017

דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין דרדסית לאחווה הנשית חושפת גם את הפער בניהן: הן רואות בה דרדסית פגומה בגלל חברת הגברים בה היא חיה, דבר שמתקשר לעובדה ההסטורית שדרדסית נוצרה על ידי גבר: גרגמל. וכך דרדסית מבינה שהיא בעצם דרדסית מוסללת. היא נוצרה על ידי גבר ולא משנה כמה היא רואה עצמה עצמאית היא לעולם תהיה כלי.

טוב, זו פרשנות מרחיקת לכת שלי...
בפועל גרגמל, שיצר אותה, מתאר את פועלה בהווה כהמשך של שליחות הרשע שבשמה יצר אותה. אז אמנם הפרשנות שלי שרואה בגרגמל סימבול גברי מוגזמת אבל חלק ממנה נכון שכן הייצוג הראשוני של דרדסית, כיציר דמיונו של גבר, עשויה מחימר, ברונטית פתיינית וסכסכנית, היא המשך של מיתוסים נשיים קדומים. המעבר של דרדסית משחורת שיער לבלונדינית כאשר היא בוחרת להיות טובה מייצג מעבר מדמות "לילית" (פאם-פאטל) לחווה (האישה "הטובה"), מאישה רעה והורסת לאישה ביתית ומהוגנת.

המפגש הזה בין דרדסית וחברותיה החדשות שם את דרדסית בין שני המינים וכקונפליקט יש לסיפור פוטנציאל נפלא. היא הרי מייצגת בעיניהן (סגולות השיער, גם כן לא במקרה) אישה בלונדינית עם עקבים(!) שזקוקה לגברים בחייה. כלומר, מבחינת התסריטאים, היא היתה יכולה "לחטוף" על דימוי הברבי שלה דווקא מקבוצה נשית שיש בה אלמנטים תוקפניים. נשמע מוכר?


הסרט מגיע עד למקום בו דרדסית מתעמתת עם קבוצה פמיניסטית אך נמנע מלדרוך על מוקשים. ממש ניתן לשמוע את חריקת הבלמים של הסיפור מרגע שמתגלה עולם הדרדסיות. הרי דרדסית נקלעה לפורום פמיניסטי והביאה איתה גברים! היא מותקפת על כך והיא צריכה להגן עליהם. המציאות המתבקשת מבחינה תסריטאית היא שהקבוצה הנשית הזו תהיה בעלת מאפיינים נשיים מלבד עצם היותן נשים. האחווה הנשית הזו מדחיקה מיניות בצורה בוטה. בעוד הדרדסים נוהגים לפלרטט ולהימשך לפעמים לדרדסית, הדרדסיות הן א-מיניות לחלוטין. פרט לאחת מהן (ערבה הקשישה עצמה) אף אחת מהן לרגע לא מזהה את הפוטנציאל המיני שקיים בדרדסים שהגיעו לאחווה. כל הגילוי של דרדסית למעשה מצטמצם לתכונות ותפקידים וכך גם המסר של הסרט: אישה יכולה להיות בעלת תכונות רבות. או כמו שהסרט טוען "כל מה שהיא רוצה!"

גברים מוסללים ונשים אומניפוטנטיות

רגע אחד! אז גברים לא? כלומר, גנדרני כבול לאופיו וכך גם בר מוח וכל השאר כבולים בחד מימדיות של תכונות האופי המולדות שלהן ואילו דרדסית מסוגלת ללמוד ולהיות בעלת תכונות מגוונות? הרי זה מקרה קלאסי של שוביניזם הפוך. כזה שבו הגברים מוסללים למציאות בלתי הפיכה ואילו הנשים הן "כל יכולות". אני קושר את העיוות הזה לעיוות שבא-מיניות של הדרדסיות שכן המפתח למתח בין המינים לא יכול לעבור דרך כבליו של השיח הכוחני והמדכא כי התוצאה היא פשוט דיכוי חדש שפושט ולובש צורה. העמידה של דרדסית מול הדרדסיות חייב לבוא דרך גילוי חדש של מה מאפיין חברה נשית ומה יש לדרדסית לתרום לעולם שכזה! ברור שאם אני אמשיך בכיוון הזה יאשימו אותי ובצדק בהסגברה אבל אני אעשה זאת בכל זאת.
אני טוען שהאחווה הנשית מאופיינת כפרימיטיבית כי היא קדמה לחטא. כלומר, הן באמת לא יודעות מה זה גבר. והמשיכה של ערבה לדרדסאבא רומזת על זה שהסבתא דווקא יודעת על מה מדובר. הפרימיטיביות שלהן מייצגת גם שהן נמצאות במצב השרדותי אינטנסיבי יותר מהדרדסים יושבי הכפר. בסאבטקסט אפשר לומר שהן לא באמת פרימיטיביות אלא פשוט תוקפניות. כמו שניתן לזהות לא פעם בשיח האלים שבקבוצות של פמיניזם רדיקלי בו אם לא תזהר תהפוך בבת אחת לסוטה, אלים, דכאן ו... הכי גרוע... פריבילג! וזה המקום שבו דרדסית לדעתי הייתה יכולה להפוך להיות גשר בין עולמות. כי אם באמת היה עומק לעולם של הדרדסיות היינו מקבלים באמת יחס מורכב ומגוון למימוש עצמי ומיני, להנהגה נשית ולתוקפנות נשית לצד חמלה נשית. בעולם כזה היינו יכולים באמת לתהות מהי נשיות ומה קורה לה במפגש עם הגברי.
נקודה אחת בכל זאת כן באה לידי ביטוי: ההיוולדות מחדש של דרדסית בסוף הסרט: לאחר שהתעמתה עם גרגמל, יוצרה דרדסית עוברת לידה מחדש: אחרי שמיצירה של גרגמל היא הפכה ליצירה של דרדסאבא וכאן בסרט היא נולדת מחדש בפעם השלישית כיצירה עצמית. האחווה הגברית נשית סביב דמותה מקימה אותה לתחיה מחדש מגוש של חומר לדמות חזקה ומגוונת.

נספחים:

  • מה זה פדל"חוש?
  • הסללת גברים: על ספרו החדש של גבריאל בוקובזה ב"שיח נשים". מעניין.

  • דוני דארקו הגאון על הא-מיניות של הדרדסים:
  • שאלה פתוחה: האם העולם של הדרדסיות "טבעי" יותר או "על טבעי" יותר. שאלה שניתן להשליך על יצורים כחולים אחרים: הנאבים תושבי פנדורה מהסרט "אווטאר" שניטען עליהם שהם בעצם דרדסים. באופן מפתיע העלילה בסרט החדש באמת תואמת לאווטר בהרבה רבדים...
  • ולסיום: וואו. זה סשן ההקלטות היבשושי ביותר שראיתי אי פעם...

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

ארץ המתים- הערפד של דריה כהן

דריה כהן סיימה את שנקר (2017) ולקחה את פרויקט הגמר שלה צעד נוסף הלאה. בפרויקט היא לקחה שיר שמאוד אהבה ונבנה בהדרגה עם דמויות וסיפור עד שהפך ל"THE NIGHT". אבל כשזה הסתיים היא החליטה לשדרג את הפרוייקט לקליפ מלא.

ומה שהכי יפה זה שהיא גם חולקת את תהליכי העבודה שלה.

ערוץ יוטיוב:
https://www.youtube.com/channel/UCV2Q52sQybDj3IJV_gz3WVQ

ערוץ וימאו:
https://vimeo.com/user29238244

אנימטיק וראף:

אנימציה בתהליך:





הפרויקט המקורי:

אני מין- קליפ שיצר יובל הקר, בצלאל 2017

שני סרטים בעלי אופי מיני (אבל מאוד אנימטיבי).
השיר "אני מין" של אלון עדר זכה לקליפ פרובוקטיבי ומצויין של בוגר תקש"ח בבצלאל יובל הקר.




"הצורך של איוון" הוא סרט מיני גם הוא המתאר את התבגרותו המינית של איוון, שוליית אופים צעיר.
יצרו: לוקאס סוטר, מנואלה לונברגר וורוניקה מונטנו.


עיצובים של הסרט:


על סטוריטלינג - אמנות הסיפור

על סטוריטלינגמאמר ובסופו לינקים, סרטים  ומחשבות.
סטוריטלינג זה המצאה חדשה. היו סיפורים בעבר כמובן, היו אנשים שסיפרו אותם, היו אנשים שהיו מצויינים בזה ואפילו ידעו לתאר את החויה ואת האמנות שבזה אבל סטוריטלינג כמילת-על שחורגת הרבה מעבר לאמנות הסיפור היא חדשה יחסית. מהו המובן החדש של סטוריטלינג? אתאר את נקודת המבט שלי: אנחנו חיים בעולם גלובלי וסיפורים שהיוו אמצעי של תרבויות שונות להנחיל משמעות והקשר לאדם הפרטי ולחברה הגיעו לשיא מסוים עם התפתחות מודעות אקדמית ומקצועית בנוגע לאמנות הסיפור. הספר של ג'וזף קמפבל "הגיבור בעל אלף הפרצופים", יחד עם כמויות המדריכים בנוגע לכתיבת תסריט ומבנה סיפור, עשו מה שמבט-על עושה: מחפש, מזהה וממפה תבניות ודפוסים חוזרים.
המצוד אחר תבניות נועד לשרת הן יוצרים, הן את המבקרים ואנשי המחקר שמנסים להפשיט את האמנות כצפרדע מתה כדי לברר באמצעותה אודות התרבות האנושית והן לקהל הרחב שמנסה לפענח את המניפולציה שמופעלת עליו ( אולי מתוך אשליית שליטה במימד המטלטל על מנת להשאיר את המימד הבידורי). מנקודת מבט היוצרים, כשאנחנו מדברים על תבניות בעולם הסיפור, אנחנו מציפים …

קולנוע 2017 ועוד מאמרים חדשים על קולנוע בעברית (ושלגיה חוגגת 80)

בזמן שאני מפנטז לעשות מאמר וידאו הנה מגיעים חומרים עיוניים חדשים בעברית ובאיכות גבוהה!
היום יצא גליון חדש של מגזין קולנוע: https://www.kolnoa.org/kolnoa2017 עם כמה מאמרים על אנימציה ששווה לקרוא. על אנימציה ישראלית, על על אנימציה יפנית ועל הגיוון העכשווי באנימציה.
המגזין ניתן לקריאה גם כאן:


בנוסף יצא מאמר וידאו ראשון של אתר שורה ראשונה: ניתוח תנועות המצלמה בסרט "מי מפחד מהזאב הרע".
נוצר עבור "שורה ראשונה" (http://www.frontrow.co.il)
יוצרים: יובל יפת ופבלו אוטין.

אחד המאמרים במגזין קולנוע הוא לכבוד 80 שנה לשלגיה: https://www.kolnoa.org/blank-2/2017/07/30/%D7%A9%D7%9C%D7%92%D7%99%D7%94-%D7%91%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D
ואולי זה המקום להציג שני ספרים על העשיה של שלגיה:


שפם- סרט קצר על אגו גברי

אחד הסרטים החמודים שיצא לי לראות השנה באנימיקס: שפם. סרטה הקצר של אנני אוג'ה.




חור מפתח, לופ קצר ומקסים שלה: