דלג לתוכן הראשי

דרדסים- הכפר האבוד או: דרדסית בעמק פדלחוש


מחשבה בעקבות "דרדסים- הכפר האבוד" 2017

דרדסית היא אולי החולשה הגדולה ביותר של מותג הדרדסים. היא סמל לתוכן לילדים שבו הגיבורים הם גברים בעלי תכונות עשירות ומגוונות ודמות נשית גנרית. מלבד להיות נקבה, אין לה באמת אישיות אופינת. לכאורה.
הדבר הנכון ביותר הוא כשנותנים לך דרדס לעשות ממנו דרדסלימונדה. ולכן היוצרים של הסרט קפצו למים והציגו את השאלה בגלוי בתחילת הסרט החדש: מה האופי של דרדסית, מעבר להיותה "לא בן"? זוהי נקודת המוצא של הסרט שבעקבותיו דרדסית יוצאת למסע גילוי של הצדדים השונים באישיותה.
זוהי החלטה הגיונית מאוד כי היא עונה על שני צרכים: גם מצילה מותג מהמיזוגניה הסמויה שלו וגם פותחת את עצמה בפני קהל יעד חדש של צרכניות שרוצות בובות וצעצועים עם מיתוג לבנות.

*ההמשך מכיל ספוילר*
בסרט, דרדסית מגלה כפר סודי שבו כולן דרדסים נשים. הן בעלות תכונות מגוונות אך נראות כקהילה שבטית, פראית, כמעט פרימיטיבית בייצוג שלה. הקהילה הזו מנוהלת על ידי ערבה, סוג של דרדס-אמא רק חסרת אישיות. העניין הוא שלא רק שחברת הדרדסיות היא על טהרת הנשים, אלא שהן לא יודעות בכלל מהו דרדס בן. המפגש הזה בין דרדסית לאחווה הנשית חושפת גם את הפער בניהן: הן רואות בה דרדסית פגומה בגלל חברת הגברים בה היא חיה, דבר שמתקשר לעובדה ההסטורית שדרדסית נוצרה על ידי גבר: גרגמל. וכך דרדסית מבינה שהיא בעצם דרדסית מוסללת. היא נוצרה על ידי גבר ולא משנה כמה היא רואה עצמה עצמאית היא לעולם תהיה כלי.

טוב, זו פרשנות מרחיקת לכת שלי...
בפועל גרגמל, שיצר אותה, מתאר את פועלה בהווה כהמשך של שליחות הרשע שבשמה יצר אותה. אז אמנם הפרשנות שלי שרואה בגרגמל סימבול גברי מוגזמת אבל חלק ממנה נכון שכן הייצוג הראשוני של דרדסית, כיציר דמיונו של גבר, עשויה מחימר, ברונטית פתיינית וסכסכנית, היא המשך של מיתוסים נשיים קדומים. המעבר של דרדסית משחורת שיער לבלונדינית כאשר היא בוחרת להיות טובה מייצג מעבר מדמות "לילית" (פאם-פאטל) לחווה (האישה "הטובה"), מאישה רעה והורסת לאישה ביתית ומהוגנת.

המפגש הזה בין דרדסית וחברותיה החדשות שם את דרדסית בין שני המינים וכקונפליקט יש לסיפור פוטנציאל נפלא. היא הרי מייצגת בעיניהן (סגולות השיער, גם כן לא במקרה) אישה בלונדינית עם עקבים(!) שזקוקה לגברים בחייה. כלומר, מבחינת התסריטאים, היא היתה יכולה "לחטוף" על דימוי הברבי שלה דווקא מקבוצה נשית שיש בה אלמנטים תוקפניים. נשמע מוכר?


הסרט מגיע עד למקום בו דרדסית מתעמתת עם קבוצה פמיניסטית אך נמנע מלדרוך על מוקשים. ממש ניתן לשמוע את חריקת הבלמים של הסיפור מרגע שמתגלה עולם הדרדסיות. הרי דרדסית נקלעה לפורום פמיניסטי והביאה איתה גברים! היא מותקפת על כך והיא צריכה להגן עליהם. המציאות המתבקשת מבחינה תסריטאית היא שהקבוצה הנשית הזו תהיה בעלת מאפיינים נשיים מלבד עצם היותן נשים. האחווה הנשית הזו מדחיקה מיניות בצורה בוטה. בעוד הדרדסים נוהגים לפלרטט ולהימשך לפעמים לדרדסית, הדרדסיות הן א-מיניות לחלוטין. פרט לאחת מהן (ערבה הקשישה עצמה) אף אחת מהן לרגע לא מזהה את הפוטנציאל המיני שקיים בדרדסים שהגיעו לאחווה. כל הגילוי של דרדסית למעשה מצטמצם לתכונות ותפקידים וכך גם המסר של הסרט: אישה יכולה להיות בעלת תכונות רבות. או כמו שהסרט טוען "כל מה שהיא רוצה!"

גברים מוסללים ונשים אומניפוטנטיות

רגע אחד! אז גברים לא? כלומר, גנדרני כבול לאופיו וכך גם בר מוח וכל השאר כבולים בחד מימדיות של תכונות האופי המולדות שלהן ואילו דרדסית מסוגלת ללמוד ולהיות בעלת תכונות מגוונות? הרי זה מקרה קלאסי של שוביניזם הפוך. כזה שבו הגברים מוסללים למציאות בלתי הפיכה ואילו הנשים הן "כל יכולות". אני קושר את העיוות הזה לעיוות שבא-מיניות של הדרדסיות שכן המפתח למתח בין המינים לא יכול לעבור דרך כבליו של השיח הכוחני והמדכא כי התוצאה היא פשוט דיכוי חדש שפושט ולובש צורה. העמידה של דרדסית מול הדרדסיות חייב לבוא דרך גילוי חדש של מה מאפיין חברה נשית ומה יש לדרדסית לתרום לעולם שכזה! ברור שאם אני אמשיך בכיוון הזה יאשימו אותי ובצדק בהסגברה אבל אני אעשה זאת בכל זאת.
אני טוען שהאחווה הנשית מאופיינת כפרימיטיבית כי היא קדמה לחטא. כלומר, הן באמת לא יודעות מה זה גבר. והמשיכה של ערבה לדרדסאבא רומזת על זה שהסבתא דווקא יודעת על מה מדובר. הפרימיטיביות שלהן מייצגת גם שהן נמצאות במצב השרדותי אינטנסיבי יותר מהדרדסים יושבי הכפר. בסאבטקסט אפשר לומר שהן לא באמת פרימיטיביות אלא פשוט תוקפניות. כמו שניתן לזהות לא פעם בשיח האלים שבקבוצות של פמיניזם רדיקלי בו אם לא תזהר תהפוך בבת אחת לסוטה, אלים, דכאן ו... הכי גרוע... פריבילג! וזה המקום שבו דרדסית לדעתי הייתה יכולה להפוך להיות גשר בין עולמות. כי אם באמת היה עומק לעולם של הדרדסיות היינו מקבלים באמת יחס מורכב ומגוון למימוש עצמי ומיני, להנהגה נשית ולתוקפנות נשית לצד חמלה נשית. בעולם כזה היינו יכולים באמת לתהות מהי נשיות ומה קורה לה במפגש עם הגברי.
נקודה אחת בכל זאת כן באה לידי ביטוי: ההיוולדות מחדש של דרדסית בסוף הסרט: לאחר שהתעמתה עם גרגמל, יוצרה דרדסית עוברת לידה מחדש: אחרי שמיצירה של גרגמל היא הפכה ליצירה של דרדסאבא וכאן בסרט היא נולדת מחדש בפעם השלישית כיצירה עצמית. האחווה הגברית נשית סביב דמותה מקימה אותה לתחיה מחדש מגוש של חומר לדמות חזקה ומגוונת.

נספחים:

  • מה זה פדל"חוש?
  • הסללת גברים: על ספרו החדש של גבריאל בוקובזה ב"שיח נשים". מעניין.

  • דוני דארקו הגאון על הא-מיניות של הדרדסים:
  • שאלה פתוחה: האם העולם של הדרדסיות "טבעי" יותר או "על טבעי" יותר. שאלה שניתן להשליך על יצורים כחולים אחרים: הנאבים תושבי פנדורה מהסרט "אווטאר" שניטען עליהם שהם בעצם דרדסים. באופן מפתיע העלילה בסרט החדש באמת תואמת לאווטר בהרבה רבדים...
  • ולסיום: וואו. זה סשן ההקלטות היבשושי ביותר שראיתי אי פעם...

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…