דלג לתוכן הראשי

החייזר הוא אני - על הנוסע השמיני וחייזרים אחרים



תגיד לי מי רודף אחריך ואומר לך מי אתה - סרטי אימה תמיד היוו תמונה מייצגת לפחדים העכשויים של החברה. סרטי חייזרים בפרט, שהם סוג של תת-ז'אנר, מעלים סוגיות של התמודדות עם שאלות של הומניזם וזהות.
החייזרים הקולנועיים הם לא פעם תבוניים ואף יותר תבוניים מהאדם אבל מונעים לרוב מדחפים חייתיים: תאוות רעב, התרבות חסרת מעצורים והשתלטות טריטוריאלית. מה שבעיניי אנשים מסוימים דרך לתאר גם את האנושות עצמה.
המראה המאיימת הזו על האנושות עומדת בבסיס הייצוג הקולנועי הזה שבו האנושי עומד מול הזר, האחר, שאינו אנושי.


לפני מספר שנים, "האחר הוא אני" היה הנושא השנתי בבתי הספר. הנושא היווה שלב נוסף של בירור היחס בין האני והאחר. נושא שנידון רבות ולאחרונה בעיקר סביב כתביו של עמנואל לוינס, הפילוסוף היהודי צרפתי. ייתכן שהייחדיות של הנושא היא קודם כל בכך שיש לו השלכות פוליטיות, אתיות ודתיות מיידיות, המשפיעות על מדיניות בענייני לאום, הגירה סוציולוגיה ותרבות. וגם בגלל המשמעות הפסיכולוגית של פירוק אשליית האני: בין אגו מדומיין וממשות.


אנחנו פוגשים שינויים רבים ביחס לאחר לאורך השנים: מחלוקה דיכוטומית בין "אנחנו" ל"אחרים" התחלנו לאט לאט לשאול שאלות. בהתחלה משינה אמרו ש"האויב כבר לא מפחיד, רק זקוק לרחמים". יצחק רבין טען ש"שלום עושים עם אויבים" והטעין פרדוקסליות מובנית בתוך ההגדרה של "אויב". לאחר מכן התגלה שאחרות לובשת פנים וצורות ובדרך ראינו גם את הזוית החיובית של ערעור חלוקה בין אני ואחר. ערעור שגורם לחפש את הדומה, המשותף והאוניברסלי האנושי, ערעור שמנסה ליצור אחווה הומניסטית כללית וערעור שנועד לשאול שאלות נוקבות על זהות וניצול של זהות לצבירת כוח.

מפלצת יפהפיה: על גייגר ויצירת החייזר.


האויב שבפנים

מי שמייצג יותר מכל בתרבות הפופולרית את היחס לאחר אלו הם סרטי החייזרים. אלו מעולם היו סתם חיות חלל אלא כאלו שבחנו את כוחה של החברה האנושית וחולשותיה ובאותו זמן בדקו את היחס לאויב החיצוני והאויב הפנימי. הסרט הייצוגי ביותר של הז'אנר הוא כמובן "הנוסע השמיני" ALIEN. בשמו המקורי הוא מבטא רק לא את העיסוק ביצור חי אלא את זרותו. את אי הודאות שבמפגש איתו ואת המבחן שהוא מציב בפני האנושות. הסצינה המופלאה של יציאת החייזר מתוך בטן אדם מיצגת יותר מכל את אותו אויב פנימי, ברמה הויזואלית ביותר ואפשר לראות בשם העברי של הסרט רמז לקשר בין "נוסע שמיני" ל"גיס חמישי".


ההתמודדות עם חייזרים לרוב מתאפיינת במלחמה ובזה הם קודם כל ביטוי לחרדה והאיום מהאחר. סרטים מתוחכמים יותר מצליחים במשימה להאיר צדדים מורכבים יותר בהתמודדות זו וחלקם, כמו "הפלישה ממאדים" של טים ברטון, יוצר פרודיה על הז'אנר וגם צוחק על ההנחה שעם כוונות טובות ורצון לשלום אשר פשוט להסתדר עם ה"אחר". בכל אופן, במקרה של הנוסע השמיני, המלחמה ארוכה ולא נראה שתסתיים בקרוב.

ניתוח סצינת היציאה מהבטן.

ייצוג חייזרי

אז כיצד החייזרים מיוצגים בתרבות הפופולרית? הנה כמה מקורות שמציגים את גלגול דימוי החייזרים בתרבות ומבט מעמיק לתהליך שהוביל ליצירת החייזר ALIEN שנוצר על ידי האמן הגרמני גייגר, ושהינו עד היום, אחד היצורים האייקוניים והמזוויעים ביותר של הז'אנר.





ייצוגי חייזרים:



ניתוח של ALIEN


ייצוגי האחר בסרטים:


לא נגעתי כאן בחייזרים מסוג אחר לגמרי. כמו שאלו מCONTACT או ARIVAL. ועל כך אני מקווה בפעם אחרת.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

סימור - סרט הגמר של רונלי נמט

"סימור" של רונלי נמט. מנשר 2015.
את רונלי אני מכיר מאז שהתחלתי ללמד במנשר. יוצרת עם עולם מונפש עשיר ואפל שלא מפחדת לגעת בצורה הומוריסטית במוות, שואה, אלימות וייסורי נפש. היא יצרה במהלך הלימודים סרטים מטרידים מאוד שעמדו בניגוד מוחלט למה שנראה היה לעין. בסרט הגמר שלה "סימור" לעומת זאת ניתן למצוא דווקא אנושיות וחצי נחמה. הסרט מתחיל בסימור, שמואס בחייו אך מקבל הזדמנות מיוחדת.
קבלו את סימור:



הדמות של סימור מבוססת בחופשיות על סימור גלאס, דמותו של סלינג'ר ב"יום נפלא לדגי הבננה".


אתר: http://www.ronleenemeth.com/


















זוכי אסיף 2016 ונימוקי השופטים

אנימיקס נגמר ואיתו אסיף. ולהלן הזוכים בקטגוריות השונות: אסיף 2016 נימוקי השופטים – פרס גרוס פרס יורם גרוס 2016 מוענק לדניאלה שרר על עבודתה כיוצרת סרטי אנימציה עצמאית ומאיירת, הנוגעת בנושאים חמקמקים וכואבים של ילדות, ניתוק וזרות, ועושה זאת בשפה קולנועית איורית ייחודית לה בה דימוי זורם לתוך דימוי, והעמדה קודמת מתגנבת לתוך העמדה חדשה ומאירה אותה באור המגלה, ללא מילים, משהו נוסף על הסיטואציה. עבודותיה של דניאלה מתאפיינות בדיוק רעיוני, המותיר מקום גם למשחק ביחס לטקסט של מספר – רבות מעבודותיה מתייחסות לטקסט המסופר באופן המזכיר דיאלוג לא איור שלו, אלא הרהור אודותיו – ותשובה לו.

הפרס ניתן לדניאלה כעידוד ליצירה עצמאית, על מנת שתמשיך לפתח את הסגנון הייחודי לה, ותיצור סרטים נוספים.


קטגוריית סרטים עצמאיים מועמדים:
שוק/ דותן מורנו
לילי/ חני דומבה ותום קוריס
מכתוב/ מעיין אנגלמן לבית אבי חי
מחפש אותם. - Neko Productions לבית אבי חי
- Animetzba Lettersproject / פיל אנימציה בע"מ

פרס ראשון שוק/ דותן מורנו –

גדולתו של הסרט הוא בהצלחתו להעביר לצופה מציאות מקומית מובהקת באמצעים ויזואליים רזים, קווי …

על מואנה ועל מסע נשי

על מואנה ועל מסע נשי *מיועד לקריאה לאחר צפיה.
לא עוד סרט מסע הסיפור של מואנה הוא לכאורה סיפור מסע מוכר של דמות שצריכה לפרוץ גבולות כנגד הגבלות אביה השמרן כדי להציל את עצמה ואת מה שיקר לה ולשם כך עוברת דרך כמה תחנות בהן תתמודד עם דמויות ואתגרים הרלוונטים למטרת המסע. הרבה מזה נשמע כמו תבנית דיסני מוכרת ולכן ראוי לתהות מה היה חדש במסע הזה. נראה שלא פחות משמואנה הוא סרט מסע הוא סרט על סרטי מסע שכן לאורכו מואנה מלווה בדמות, שכבר עברה את המסע הזה בעבר ופגשה את כל מה שמצפה לה בדרך רק באופן שונה. במובן זה הסרט מאוד דומה במבנה שלו ל"קובו ושני המיתרים" (לייקה 2016) שגם בו המסע הוא מעין שחזור של מסע קודם. בכל אופן, אחד הדברים שמאפיינים את המסע של מואנה מתבטא ב"שיר הקונפליקט" שלה המדבר על המקום בו היא נמצאת: האם במשאת ליבה או איפה שהיא נמצאת פיזית, עם משפחה, קהילה ואי. המתרגם של השיר לעברית (בגרסת התרגום) החליף את המילים Where you are למילה אתגר פשוט כי זה מתחרז ואני הרגשתי שיש בזה עוול כלפי הסרט כי מואנה לא רוצה "הרפתקה אי שם" או "אתגר". מואנה נמשכת לים כי…