דלג לתוכן הראשי

קרטון - מה בין מאייר, אנימטור וקרטוניסט

ולרגע הבנתי מה אני.

בעברית ישנן שתי מילים: אנימטור ומאייר. באנגלית יש מילה שלישית: קרטוניסט. שמתארת אדם שמתבטא בקו. קו, בניגוד לאיור, הוא חתימה. קרטוניסט לא ינסה לטשטש את עקבותיו אלא להפך, להבליט אותם. מבחינתו הקו הוא החותמת האישית שלו ובלעדיה, הצורה שמבטא הקו מתה.
לפני כחצי שנה הוזמנתי על ידי יואב שורק לאייר את שער "השילוח". יואב הוא פובליציסט והוגה שמזה שנים רבות צולל לעומקה של החברה הישראלית מנקודת מבט יהודית-ציונית שמשלבת חשיבה רדיקלית ושמרנות. כתב העת "השילוח" נועד להיות במה למאמרים מעמיקים בנושאי מדינאות, ציונות, כלכלה ועוד  ממקום שלא מקבל מספיק הד בדיון הציבורי, הן מבחינת נקודת ההשקפה והן מבחינת אורך הרוח.

לקחת אנימטור להיות מאייר זה לא מובן מאליו. כן, אני מאייר אבל אני לא "מאייר". עם הזמן שמתי לב להבדלים רבים (בהכללה) בין מאיירים ואנימטורים: ביחס לסגנון, לסיפור, לדמות, וליחס בין דימוי ורעיון. לכל גליון אני מכין הרבה מאוד רעיונות שרק אחד מהם מגיע לדפוס. הגליון הרביעי עוסק בירושלים לרגל 50 שנה לאיחוד העיר. וכיוון שסיימתי לאחרונה את העבודה על הסרט שלי אז הוצפתי גם במחשבות על מקומי היצירתי. המחשבות הובילו אותי למקום בו המילה מאייר באמת אינה מתארת נכון את מה שאני עושה כשאני מאייר וכך ניסיתי לבדל ולהכיר את עולמם של הקרטוניסטים. שזה מוביל די בהכרח לניו יורקר שהוא מהבמות הגדולות והמכובדות ביותר לקרטוניסטים.

ירושלים

איור שער למעשה לא מגיב לטקסט ספציפי ולעשות משהו על ירושלים זה עוד פחות פשוט עבורי. אני אוהב את העיר ומקווה לחזור לגור בה יום אחד. אני רואה בה את הכור הגרעיני האמיתי של ישראל, לטובה ולרעה. בעיקר לטובה אבל קשה לי להמנע מרגשות נוגים כלפיה. בסופו של דבר החיבור שלי למקום החיובי קשור גם לעברי האישי, ההכרות שלי עם אשתי בדייטים ירושלמים וצעדות בגיא בן הינום ובעמק המצלבה וגם מהאמונה שהעיר הזו, הר הגעש הזה, הוא המקום הכי מרתק מבחינת סובלנותדתי, חשיבה חופשית והמון המון יצירה מקורית. שני הכיוונים האלו הובילו אותי לזוטופיה: לעיר שבה אריה וגדי שותים יחד קפה בגיא בן הינום. האם זה הגהנום? או גן עדן?

אני חולק אתכם פה סקיצות ומיד לאחר מכן בהמשך הרשומה מאמרים מרתקים על דודלינג, על איור לניו-יורקר ועוד מיני-דוקו על קרטוניסטים וקריקטוריסטים. חוץ מזה, יש שני אנשים שממש מצילים אותי כשאני מתייעץ איתם וזה מקום טוב להודות להם: אורי רוזביץ' ויונתן פופר. תודה.

ירושלים של מטה היא ירושלים של מעלה

אתר השילוח: https://hashiloach.org.il/

תהליך האיור:


נסיונות צבע שונים (לצפיה בגדול לחצו על התמונות):





רפרנסים:
וכמה סקיצות שלא הבשילו לדפוס:
קוראים זה בספריו של זה

מעורב ירושלמי

על נהרות בבל בכינו בזכרנו את סינמה סיטי

מחווה לטוטורו

עוד יום עבודה רגיל


היפהפיה הנרדמת


אני כינור
ועכשיו באופן כללי יותר: סרטים נהדרים שבעזרתם חקרתי את עולמם של הקרטוניסטים. וכמה קרטוניסטים שאני אוהב או מעריך. אני ממשיך לאסוף רפרנסים והשראה בפינטרסט:

האנטומיה של קרטון בניו יורקר:

על קרייג פרייזר


על קרטון:








קוונטין בלייק, דווקא מאייר אבל איזה קו!



רוז צ'אסט:


פט בריין:

אסף חנוכה:


יזהר כהן המופלא:

לאוניג. קרטוניסט מעניין, לא אוהד ישראל גדול אבל מעורר מחשבה ובעל קו נהדר:


הקרטון שלו זכה להפוך לסדרת אנימציה בסטופמושן דווקא. שווה לראות. נהדר.



דוקו על מאיירים איטלקים

ולסיום, הדודלר ג'ון בורגרמן מדבר על דודלינג. חמוד מאוד.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם ״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף
הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה…

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

המלצות אנימיקס 2018

אנימיקס, הפסטיבל הישראלי הגדול והותיק בישראל נמצא ממש מעבר לפינה. כמדי שנה אני מנסה להמליץ על כמה מתוכניות האנימציה בדגש על אלו שמתאימות לקהל בוגר. וכמדי שנה אני גם מזהיר מכמה דברים ואתחיל בהם: התוכניות שמרכזות סרטי אנימציה על פי נושא הוא אחד הדברים הפחות מוצלחים בפסטיבל. על סמך הכרות משנים עברו מדובר לא פעם באוסף של סרטים שאין בינהם קשר אוצרותי מעבר לנושא שחוזר. מעבר לכך בעבר גם איכות ההקרנה לא היתה טובה כיוון שהסרטים השונים הודבקו זה לזה לרצף אחד שדרש ייצוא מחודש של קבצים שפוגע באיכות הקובץ המקורי. אני סוקר פה רק אירועי אנימציה למרות שהפסטיבל הוא גם פסטיבל קומיקס וקריקטורה.

לכל המלצה יש לינקים לדף הסרט המומלץ באתר אנימיקס.
קוראי הבלוג מקבלים הנחה. כרטיס ב35 שקלים (לא כולל סדנאות). בהזמנת כרטיס ציינו קוד מצויירים ותהנו!

התוכניה המלאה להורדה
https://drive.google.com/file/d/1V-jZm1n-57_tHdKOHxiD-IYqafCIiQwS/view?usp=sharing המלצות לאנימיקס הפסטיבל יימשך חמישה ימים משלישי עד שבת. חלק מההקרנות חוזרות מספר פעמים כך שתוכלו לרכז את האירועים החשובים לכם. ההמלצות שלי מבוססות על ציפיותיי שלי על …

השועל הגדול הרע - באנימיקס 2018

אחד הסרטים שאני הכי מצפה להם כבר שנים הוא "השועל הגדול הרע" של בנימין רנר. רנר הוא אנימטור צעיר שעשה דרך מהירה מאוד לבימוי סרטים ארוכים. סרטו הראשון "ארנסט וסלסטין" המבוסס על סדרת ספרים בשם זה, הוא סרט צנוע וחכם שנעשה באנימציה קלאסית בתוכנת פלאש. סרטו החדש "השועל הגדול הרע" מבוסס על ספר קומיקס שרנר כתב ואייר ובו סיטואציות מצחיקות של שועל ביש מזל. הסרט יוקרן בפסטיבל אנימיקס 2018.

לרכישת כרטיסים: "השועל הגדול הרע" אנימיקס 2018





הרצאה יפה של רנר על הפקת הסרט:

עבודת אנימציה:




רנר מאייר: