דלג לתוכן הראשי

קרטון - מה בין מאייר, אנימטור וקרטוניסט

ולרגע הבנתי מה אני.

בעברית ישנן שתי מילים: אנימטור ומאייר. באנגלית יש מילה שלישית: קרטוניסט. שמתארת אדם שמתבטא בקו. קו, בניגוד לאיור, הוא חתימה. קרטוניסט לא ינסה לטשטש את עקבותיו אלא להפך, להבליט אותם. מבחינתו הקו הוא החותמת האישית שלו ובלעדיה, הצורה שמבטא הקו מתה.
לפני כחצי שנה הוזמנתי על ידי יואב שורק לאייר את שער "השילוח". יואב הוא פובליציסט והוגה שמזה שנים רבות צולל לעומקה של החברה הישראלית מנקודת מבט יהודית-ציונית שמשלבת חשיבה רדיקלית ושמרנות. כתב העת "השילוח" נועד להיות במה למאמרים מעמיקים בנושאי מדינאות, ציונות, כלכלה ועוד  ממקום שלא מקבל מספיק הד בדיון הציבורי, הן מבחינת נקודת ההשקפה והן מבחינת אורך הרוח.

לקחת אנימטור להיות מאייר זה לא מובן מאליו. כן, אני מאייר אבל אני לא "מאייר". עם הזמן שמתי לב להבדלים רבים (בהכללה) בין מאיירים ואנימטורים: ביחס לסגנון, לסיפור, לדמות, וליחס בין דימוי ורעיון. לכל גליון אני מכין הרבה מאוד רעיונות שרק אחד מהם מגיע לדפוס. הגליון הרביעי עוסק בירושלים לרגל 50 שנה לאיחוד העיר. וכיוון שסיימתי לאחרונה את העבודה על הסרט שלי אז הוצפתי גם במחשבות על מקומי היצירתי. המחשבות הובילו אותי למקום בו המילה מאייר באמת אינה מתארת נכון את מה שאני עושה כשאני מאייר וכך ניסיתי לבדל ולהכיר את עולמם של הקרטוניסטים. שזה מוביל די בהכרח לניו יורקר שהוא מהבמות הגדולות והמכובדות ביותר לקרטוניסטים.

ירושלים

איור שער למעשה לא מגיב לטקסט ספציפי ולעשות משהו על ירושלים זה עוד פחות פשוט עבורי. אני אוהב את העיר ומקווה לחזור לגור בה יום אחד. אני רואה בה את הכור הגרעיני האמיתי של ישראל, לטובה ולרעה. בעיקר לטובה אבל קשה לי להמנע מרגשות נוגים כלפיה. בסופו של דבר החיבור שלי למקום החיובי קשור גם לעברי האישי, ההכרות שלי עם אשתי בדייטים ירושלמים וצעדות בגיא בן הינום ובעמק המצלבה וגם מהאמונה שהעיר הזו, הר הגעש הזה, הוא המקום הכי מרתק מבחינת סובלנותדתי, חשיבה חופשית והמון המון יצירה מקורית. שני הכיוונים האלו הובילו אותי לזוטופיה: לעיר שבה אריה וגדי שותים יחד קפה בגיא בן הינום. האם זה הגהנום? או גן עדן?

אני חולק אתכם פה סקיצות ומיד לאחר מכן בהמשך הרשומה מאמרים מרתקים על דודלינג, על איור לניו-יורקר ועוד מיני-דוקו על קרטוניסטים וקריקטוריסטים. חוץ מזה, יש שני אנשים שממש מצילים אותי כשאני מתייעץ איתם וזה מקום טוב להודות להם: אורי רוזביץ' ויונתן פופר. תודה.

ירושלים של מטה היא ירושלים של מעלה

אתר השילוח: https://hashiloach.org.il/

תהליך האיור:


נסיונות צבע שונים (לצפיה בגדול לחצו על התמונות):





רפרנסים:
וכמה סקיצות שלא הבשילו לדפוס:
קוראים זה בספריו של זה

מעורב ירושלמי

על נהרות בבל בכינו בזכרנו את סינמה סיטי

מחווה לטוטורו

עוד יום עבודה רגיל


היפהפיה הנרדמת


אני כינור
ועכשיו באופן כללי יותר: סרטים נהדרים שבעזרתם חקרתי את עולמם של הקרטוניסטים. וכמה קרטוניסטים שאני אוהב או מעריך. אני ממשיך לאסוף רפרנסים והשראה בפינטרסט:

האנטומיה של קרטון בניו יורקר:

על קרייג פרייזר


על קרטון:








קוונטין בלייק, דווקא מאייר אבל איזה קו!



רוז צ'אסט:


פט בריין:

אסף חנוכה:


יזהר כהן המופלא:

לאוניג. קרטוניסט מעניין, לא אוהד ישראל גדול אבל מעורר מחשבה ובעל קו נהדר:


הקרטון שלו זכה להפוך לסדרת אנימציה בסטופמושן דווקא. שווה לראות. נהדר.



דוקו על מאיירים איטלקים

ולסיום, הדודלר ג'ון בורגרמן מדבר על דודלינג. חמוד מאוד.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…

אביזר במה הוא שחקן

כאשר אומרים שאביזר במה הוא שחקן, למה הכוונה? הוא לא בהכרח זז או מדבר או פועל אבל יש לו משהו מאוד משמעותי: אופי.

האופי לא רק משליך על הדמויות מבחינת תקופה או רמת חיים אלא גם משמש כהרחבה של הגוף שלהן ומכאן של האישיות שלהן. גם כאשר מדובר באביזר במה ולא כזה  שהדמות אוחזת בו או משתמשת בו, האביזר יכול להיות טעון במשמעות החורגת משימושיות או אסתטיקה. אביזר יכול להיות סימלי או  כזה שמבטא סאבטקסט בסרט: מוטיב המעיד על מה שקורה מתחת לפני השטח של הסיפור ושל הדמויות. במקרים מיוחדים אביזר או רקע יכולים להפוך ממש לדמות, כזו שמשתנהעם הגיבור או הסיפור, כזו שמגיבה לשינוי הדרמטי ממש כאילו היתה אדם.



הנה כמה מאמרי וידאו בנושא:
שניים על אביזרי במה, השלישי על אביזרים בכלל והרביעי על ארכיטקטורה באנימה.









אי אפשר לסיים בלי הפרסומת המופתית של איקאה "מנורה". קלאסיקה של אמנות הבימוי:

אמריקה - סרט ישראלי חדש בהפקה

"אמריקה" זה פרוייקט שאני מכיר כבר שנים. בעבודתי הקודמת עבדתי עם האנימטור הנפלא נדב ארבל שכבר אז התחיל לגלגל סיפור על שיחת טלפון מרגשת מאמריקה שמערערת את חייהם של ילד ואימו, עולים חדשים בתל-אביב של שנות ה-50. הפרויקט נגנז עד שקיבל תנופה חדשה וברגעים אלו הפרוייקט נמצא לקראת סיום ההפקה עם המעצב שחר קובר על הארט ועם האנימטוריות המצוינות גל חקלאי ושולי תג'ר.

אתם מוזמנים לתמוך בסיום ההפקה בקמפיין ההדסטארט של הסרט ובנוסף לתמיכה באנימציה ישראלית גם לקבל תשורות שוות. אני כבר השקעתי!
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=24722

בינתיים, עד שהסרט יושלם, הנה הצצה אל מאחורי הקלעים של הסרט:
ארט
סרטון ההדסטארט

תהליכי עבודה על סצנה אחת עיצובי דמויות, רקעים, סטוריבורד, אנימטיק, ואנימציה סופית














אנימטיק


קיפריימז


סופי




הפרויקט כמעט הושלם.
בהצלחה!


פסטיבל ANINATION בירושלים 1-4.11.17

פסטיבל ANINATION בירושלים מגיע לשנתו השניה עם תוכנית ייחודית. הפסטיבל יתקיים בסינמטק ירושלים בין הימים 1-4 לנובמבר. את הפסטיבל אוצרת תמי ברנשטיין שבאופן מכוון יוצרת תוכן עם מיטב האנימציה העכשווית עם מודעות גדולה ליוצרי ואוהבי המדיום. זה אומר שדגש גדול ניתן ביצירת תכנים לקהילת האנימטורים ואנשי יצירה בתחום: סדנאות, מפגשים עם יוצרים ושיחות עם מפיקים מהארץ ומהעולם. הפסטיבל הוא חלק מהתרומה האדירה של מיזם ירושלים לקידום האנימציה בישראל ובירושלים בפרט.

אני בעצמי מקרין ומדבר על הסרט שלי "ניגון" ואשמח לראותכם שם:ניגון: סרט + הרצאה של יוני שלמון. זה יקרה ביום חמישי 2.11 ובאותו יום תוכלו לראות גם את "אגדת המלך שלמה". זהו סרט ישראלי חדש באורך מלא! עוד לא היה סרט באנימציה קלאסית ישראלי (היה סטופ, היה תלת, היו שני פלאש קאט אאוט וכנס העתידנים הונפש בפועל בעיקר בחו"ל תנו לחגוג בשקט!) והרבה אנשים יקרים עבדו עליו. אם תצליחו לשמוע את חנן קמינסקי הבמאי מדבר על הסרט אז בכלל טוב. הסיפור מבוסס על אגדות המלך שלמה בפרשנות חופשית חדשה. בין שני האירועים תהיה גם סדנה של ערן היללי. לא לפ…

CUPHEAD משחק בסטייל אנימציה קלאסית

המשחק CUPHEAD (ראש-ספל) מתאר מסע הרפתקאות של שני ראשי ספל בעקבות התערבות כושלת עם השטן.
לא רק שהמשחק מאופיין בסגנון האנימציה של האחים פליישר אלא שהוא גם נעשה באותה הטכניקה! מצוייר על נייר וצבוע ידנית (רק צביעת הדמויות בפוטשופ) והרקעים בצבעי מים. התוצאה באמת מקסימה ונאמנה למקור ההשראה:



לקניה: http://store.steampowered.com/app/268910/Cuphead/
אתר המשחק: http://www.cupheadgame.com/ המשחק נוצר על ידי סטודיו MDHR. 11 דקות מהמשחק:


המשחק מורכב מהתייחסויות ליצירות אנימציה קלאסיות מ"עצים ופרחים" של דיסני, דרך "מיקי בארץ המראה" ועד בטי בופ, פליקס החתול ופופאי.

עדכון: המשחק השיג מליון הורדות בשבועיים. הוא מצליח ואהוב ביותר, גם אם קשה מאוד לנצח אותו.

הרצאה על תהליך האנימציה:






מומלץ: הבלוג של האנימטור ג'ייק קלארק.









קרטון קלאסי אחד מיני רבים שמהווים השראה למשחק: ילדי הנעל, של האחים פליישר

יונתן וסרמן: מלא יצירות מנסות להעלות נוסטלגיה למשהו שהקהל עצמו לא חווה. מה שיפה בקאפהד זה שהוא משחק עם הרעיון של נוסטלגיה,. הוא מסתכל על הסרטים הישנים מנקודת מבט של ריחוק. כשקאפהד ואחיו מהמר…