דלג לתוכן הראשי

קרטון - מה בין מאייר, אנימטור וקרטוניסט

ולרגע הבנתי מה אני.

בעברית ישנן שתי מילים: אנימטור ומאייר. באנגלית יש מילה שלישית: קרטוניסט. שמתארת אדם שמתבטא בקו. קו, בניגוד לאיור, הוא חתימה. קרטוניסט לא ינסה לטשטש את עקבותיו אלא להפך, להבליט אותם. מבחינתו הקו הוא החותמת האישית שלו ובלעדיה, הצורה שמבטא הקו מתה.
לפני כחצי שנה הוזמנתי על ידי יואב שורק לאייר את שער "השילוח". יואב הוא פובליציסט והוגה שמזה שנים רבות צולל לעומקה של החברה הישראלית מנקודת מבט יהודית-ציונית שמשלבת חשיבה רדיקלית ושמרנות. כתב העת "השילוח" נועד להיות במה למאמרים מעמיקים בנושאי מדינאות, ציונות, כלכלה ועוד  ממקום שלא מקבל מספיק הד בדיון הציבורי, הן מבחינת נקודת ההשקפה והן מבחינת אורך הרוח.

לקחת אנימטור להיות מאייר זה לא מובן מאליו. כן, אני מאייר אבל אני לא "מאייר". עם הזמן שמתי לב להבדלים רבים (בהכללה) בין מאיירים ואנימטורים: ביחס לסגנון, לסיפור, לדמות, וליחס בין דימוי ורעיון. לכל גליון אני מכין הרבה מאוד רעיונות שרק אחד מהם מגיע לדפוס. הגליון הרביעי עוסק בירושלים לרגל 50 שנה לאיחוד העיר. וכיוון שסיימתי לאחרונה את העבודה על הסרט שלי אז הוצפתי גם במחשבות על מקומי היצירתי. המחשבות הובילו אותי למקום בו המילה מאייר באמת אינה מתארת נכון את מה שאני עושה כשאני מאייר וכך ניסיתי לבדל ולהכיר את עולמם של הקרטוניסטים. שזה מוביל די בהכרח לניו יורקר שהוא מהבמות הגדולות והמכובדות ביותר לקרטוניסטים.

ירושלים

איור שער למעשה לא מגיב לטקסט ספציפי ולעשות משהו על ירושלים זה עוד פחות פשוט עבורי. אני אוהב את העיר ומקווה לחזור לגור בה יום אחד. אני רואה בה את הכור הגרעיני האמיתי של ישראל, לטובה ולרעה. בעיקר לטובה אבל קשה לי להמנע מרגשות נוגים כלפיה. בסופו של דבר החיבור שלי למקום החיובי קשור גם לעברי האישי, ההכרות שלי עם אשתי בדייטים ירושלמים וצעדות בגיא בן הינום ובעמק המצלבה וגם מהאמונה שהעיר הזו, הר הגעש הזה, הוא המקום הכי מרתק מבחינת סובלנותדתי, חשיבה חופשית והמון המון יצירה מקורית. שני הכיוונים האלו הובילו אותי לזוטופיה: לעיר שבה אריה וגדי שותים יחד קפה בגיא בן הינום. האם זה הגהנום? או גן עדן?

אני חולק אתכם פה סקיצות ומיד לאחר מכן בהמשך הרשומה מאמרים מרתקים על דודלינג, על איור לניו-יורקר ועוד מיני-דוקו על קרטוניסטים וקריקטוריסטים. חוץ מזה, יש שני אנשים שממש מצילים אותי כשאני מתייעץ איתם וזה מקום טוב להודות להם: אורי רוזביץ' ויונתן פופר. תודה.

ירושלים של מטה היא ירושלים של מעלה

אתר השילוח: https://hashiloach.org.il/

תהליך האיור:


נסיונות צבע שונים (לצפיה בגדול לחצו על התמונות):





רפרנסים:
וכמה סקיצות שלא הבשילו לדפוס:
קוראים זה בספריו של זה

מעורב ירושלמי

על נהרות בבל בכינו בזכרנו את סינמה סיטי

מחווה לטוטורו

עוד יום עבודה רגיל


היפהפיה הנרדמת


אני כינור
ועכשיו באופן כללי יותר: סרטים נהדרים שבעזרתם חקרתי את עולמם של הקרטוניסטים. וכמה קרטוניסטים שאני אוהב או מעריך. אני ממשיך לאסוף רפרנסים והשראה בפינטרסט:

האנטומיה של קרטון בניו יורקר:

על קרייג פרייזר


על קרטון:








קוונטין בלייק, דווקא מאייר אבל איזה קו!



רוז צ'אסט:


פט בריין:

אסף חנוכה:


יזהר כהן המופלא:

לאוניג. קרטוניסט מעניין, לא אוהד ישראל גדול אבל מעורר מחשבה ובעל קו נהדר:


הקרטון שלו זכה להפוך לסדרת אנימציה בסטופמושן דווקא. שווה לראות. נהדר.



דוקו על מאיירים איטלקים

ולסיום, הדודלר ג'ון בורגרמן מדבר על דודלינג. חמוד מאוד.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

PATTERNS ועוד יצירות של שחר דיויס

בכל אנימציה יש מימד אקספרימנטלי אבל לפעמים מגיח משהו שונה לגמרי. סרט הגמר מבצלאל של שחר דיויס מחייב הקדמה קצרה. זהו סרט מאוד תובעני הבנוי כוידאו ארט, מופשט ועם זאת בעל עוצמה. אני ממליץ לקחת נשימה עמוקה ולשקוע בכסא ל15 דקות של דפוסים. מסך מלא הכרחי.


עבודות נוספות שלו ולאחריהן הסבר על PATTERNS מפי היוצר.


עבודה משותפת לשחר וטל קנטור:






שחר דיויס מפרט את מה שעומד מאחורי היצירה:
"Patterns הוא סדרה של אנימציות דיגיטליות בהן תמונות וצלילים גולמיים, המופקים על ידי אלגוריתמים, מעוצבים על ידי האמן לצורות וצלילים בעלי משמעות.

הנחת היסוד של העבודה היא שהמדיום הדיגיטלי הינו עולם. עולם שניתן לחקור ולתרבת באמצעות תהליך היצירה האמנותי. המדיום הדיגיטלי הוא עולם משום שהוא מהווה פלטפורמה לקיומן של ישויות ואירועים. זהו עולם זר עם חוקי טבע ייחודיים ושונים. זהו עולם בדיד שבו אטומים הם פיקסלים ודגימות אודיו בודדות ושבו הכוחות הפיזיקליים הם תהליכי עיבוד ממוחשב שמשנים את צורתו של החומר הדיגיטלי. לפני שהאמן מתרבת אותו, עולם זה הוא בבחינת אות-סתום לצופה האנושי. התוצאה הסופית היא שילוב של זר ומוכר. מתקבלת תחו…

לגו הסרט - משחק ויצירתיות

"סרט אמוג'י" והתגובות הקשות אליו מדגים את הרתיעה המיידית שלנו ממה שמריח ממסחריות. כל סרט ארוך הוא מסחרי מעצם זה שהוא מנסה להרוויח כסף אבל יש סרטים שברור שזו ההצדקה היחידה לקיומם. "סרט לגו" בקלות יכול היה ליפול למלכודת הזו. הוא נוצר על ידי חברת ענק שמוכרת צעצועים והסרט, בעל השם הגנרי, נראה במבט ראשון כפרסומת לצעצועים באורך שעה וחצי.
אבל בפועל הוא הרבה מעבר לכך ומי שצופה בסרט מרגיש שהיוצרים, כריס מילר ופיל לורד, היו מודעים למלכוד שהם עלולים לפול לתוכו. מה הם עשו? הפכו את החיסרון ליתרון! הם יודעים שהם משרתים חברת ענק שמסוגלת לגייס לכוחותיה את כל המותגים הגדולים ביותר מבאטמן ועד שר הטבעות ולכן הם משתמשים בכוח הזה כדי לומר משהו על מותגי-על בעזרת סיפור-על. מה שהם עושים למותג (החזרה שלו לידיים היצירתיות של הילד, חזרה לקוביות ובניה) הם עושים גם לסיפור. הם משתמשים בתבניות הכי שחוקות במודע: הזקן החכם, מסע הגיבור, הגיבור הגנרי שמגלה את כוחו, סיפור אהבה שמתחיל רע וזאת רק על מנת להשתמש בהם כקומה ראשונה עליה הם יעשו חיבור ריגשי אלינו הצופים ככאלו שמתבוננים בתבניות הוליוודיו…

האם אנו רובוטים? קליפ ישראלי חדש

האם אנו רובוטים? שאלה טובה.
את הקליפ הזה לWhite Fortune, המשלב סטופמושן ואפטר-אפקטס, יצרו תום מדר ואם-לי נוי שאחראים לסרט המצויין "בפה פעור ואוזניים עצומות".
קרדיטים נוספים:
דן סחר- אפטר אפקטס
אלמוג מזרחי- אנימציית תלת.
תהנו!


למי שפספס: סרט הגמר שלהם עליו כתבתי פה https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2013/11/WIDEOPEN.html:


FEAST סעודת המלכים של דיסני

הסרט FEAST של דיסני זכה באוסקר. הוא מבויים מצויין והארט שלו הוא תאווה לעיניים. בסרט, מערכת יחסים מיוצגת על ידי המבט מהצד: של הכלב ודרך האוכל. מבין השורות אנחנו מבינים מה קורה עד ששני האלמנטים האלו הופכים להיות גם מעורבים במערכת היחסים הזאת.
הסרט מרחיב את הגבולות העיצוביים של אנימציה תלת מימדית ומשתמש בטכניקות חדשות שאני מקווה שיחדרו גם לעולם הסרטים הארוכים. אם זה יקרה אנחנו נקבל סרטים שהעיצוב בהם לא כורע ברך בפני הראליזם אלא נותן חופש גדול יותר ליוצרים לייצר מראה מגוון ומסוגנן יותר.
‎‎פרסום‎ by Ксения Сухова.‎
ההרצאה של היוצר היא מרתקת ומהווה הצצה מעוררת השראה לתהליכי העבודה שלו. ועל הגלגולים שעבר הסרט.
*דרך THE CAB ודרך ITS ART

ארט: