דלג לתוכן הראשי

קליפ חדש בבימוי יוני גודמן CHANGING

יוני גודמן, מבכירי האנימטורים בארץ שאחראי לבימוי האנימציה של "ואלס עם באשיר" ו"כנס העתידנים" יצר קליפ אנימציה חדש לזמרת עדינה אבן-זוהר בשם "Changing". ביקשתי ממנו לחלוק את תהליכי העבודה על הסרט ובנדיבותו: הם מוצגים כאן.



יוני גודמן מספר על תהליכי העבודה שלו על הקליפ ולאחר מכן תמצאו עיצובים ומחקר של מעיין שנער שאחראית על הארט. על האנימציה: יוני גודמן וספי גייגו.

"עדינה אבן-זהר (Adina-E) הזמרת, לואי להב ואשר ביטנסקי פנו אלי עם השיר ופחות או יותר נתנו לי יד חופשית, שזה תמיד תענוג- באופן כללי כל שלב הקונספט והתסריט והארט עבר מאוד חלק. התחלתי מהגיטרה בהתחלה, שזה סאונד שתפס אותי ומייד התחבר לי לויז׳ואל של הפרח על הגבעה, שהזרעים שלו עפים ברוח. משם זה איכשהו נבנה מעצמו- המרחק שעוברים, המפגש עם הנערה וכל ענין הבריחה מהבית וזה איכשהו ישב כמו פאזל על השיר.
לגבי האנימטיק, באופן עקרוני בתהליך העבודה שלי אין ממש סטוריבורד ואני גם לא מאמין גדול ב״סטוריבורד יפה״- שהציורים בו יפים ומדוייקים. כגישה אני עושה אנימטיק גס וסקיצתי עם הרבה יותר תנועה ומשחק על חשבון הזמן של ציורים מדוייקים שלרוב נוטים להטעות ולבלבל בעיצוב הסופי. אני בונה את הפריימים של הסטוריבורד כהכנה לאנימטיק- כולל רקעים גדולים ותנועות מצלמה ודמויות בפלאש (הדבר היחיד שאני עדיין עושה בפלאש)- הכל סוג של לייאאוט ראף- ואז כשאני נכנס לאנימטיק אני עושה כמה שיותר תנועה. הכל ברמת הסקיצה, אבל כמה שיותר מבחינת משחק, בימוי, תנועת מצלמה- הכל נעשה באנימטיק כך שבסופו של דבר יש גרסה מאוד מדוייקת לאיך הסרט ייראה בסוף. זה טוב משתי בחינות- דבר ראשון הלקוחות רואים הדמייה די מדוייקת למה שיהיה בסוף, מה שחוסך הערות ותיקונים אחרי השלב המורכב יותר של האנימציה הסופית (מה שהרבה פעמים קשה ללקוח לראות באנימטיק שהוא יותר סטוריבורד על טיימליין) ודבר שני, חשוב לא פחות- אם הסרט עובד באנימטיק מבחינת משחק, תנועות מצלמה וכל החלטות המאקרו של הבימוי- אני יכול להתרכז במיקרו- ברמת השוט הבודד, גם עם הצוות וגם עם עצמי, כך ששאלות כמו- ״התנועה הזאת גדולה מדי או קטנה מדי, צריך יותר זמן או פחות זמן לשוט פתורות כבר משלב האנימטיק- ובאמת לרוב אין כמעט שום הבדל ברמת הבימוי והטיימינג מהאנימטיק לאנימציה.
מעיין שנער עשתה עבודה מטורפת ומורכבת מאוד על הארט- שמתי פה כמה דברים מהתהליך שלה- השוואות בין פריימים של אנימטיק ופריימים שלה, וכיוונים שונים שהיא ניסתה על הדמות."










האנימטיק:

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לאהוב סטופמושן

הסטופמושן פורח. זה נשמע אולי מוזר. לכאורה מדובר בטכניקה לא כלכלית. אבל בעוד אנחנו מוצפים באנימציית אפקטים דיגיטלית שבאה לדמות חומריות אמיתית, הסטופמושן צוחק מהצד ומצליח לבטא אמת של חומר שמתעלה על האסתטיקה של העולם הממוחשב דווקא בגלל הלואו-טקיות המפעפעת מבין כל הפריימים. סטופמושן, כמו החיים עצמם, הוא מדיום קיומי מאוד: יש בו אופל וחדווה שיונקים מעצם הקיום. למעשה, דמויות סטופמושן נוטות לחשוב ולתהות על קיומן יותר מדמויות אנימציה אחרות. הן מרגישות קיימות ברמה הפיזית אבל הרוח שלהן והחיות שלהן נותרות חידה.
הנה כמה סרטי-שירי אהבה לאמנות הסטופמושן, לרגל הגעת "אי הכלבים" של ווס אנדרסון ארצה.











זהו סרטון 360 מעלות. כך שאם תסתכלו אחורה תוכלו לראות את האנימטורים בפעולה.

האם דמויות סטופמושן חיות?

משחק בחומר וצורה:


לגבי הצד האפל: האימה שבתהליך העבודה על סרט סטופמושן. באמת מפחיד!

ינון לן - 'הגיפו את התריסים' ומסע בתמונות

הגיפו את התריסים.סרט הגמר של ינון לן, בצלאל

הי ינון, אז קודם כל: איפה אתה, ישראל או ניו יורק או על הציר?

ב-2016 סיימתי ללמוד במחלקה לאנימציה בבצלאל ביחד עם סרט הגמר שלי, "הגיפו את התריסים". זמן קצר אחרי הלימודים עברתי לגור בניו יורק עם אישתי. בניו יורק אני עובד בסטארטאפ במחלקת השיווק. אני מוביל צוות של אנימציה ווידאו - מצלם, עורך ומאנמץ פרסומות, סרטי תדמית, סרטי מוצר וכו'. בנוסף, אני תמיד ממשיך לעבוד גם על העבודות האישיות שלי. כותב וחושב על רעיונות לסרטים קצרים וקליפים, ויוצר סרטונים ניסיוניים קצרצרים כמו NYC Textures ו- Still NYC #2.
הגיפו את התריסים - תוכל לתאר לי קצת את התהליך מהקונספט ראשוני, גיבוש צורה ותוכן, פסטיבלים, ומאיפה הגיע השם לסרט?

בתחילת העבודה על סרט הגמר שלי, התסריט היה לסרט עלילתי קצר, מעט מד"בי, עם רעיון יותר כללי על זיכרון. על מה אנחנו בוחרים לזכור לעומת מה לא, ומה אנחנו מוצאים כמשמעותי בחיים שלנו לעומת מה לא. השאלה הזו הוצגה בסרט באמצעות התקן טכנולוגי ששולט על הזיכרון. רק לאחר הרבה גרסאות של התסריט הבנתי שלא משנה איזה שינויים אני עושה אני תמיד …

פיקטופלזמה 2018- אופיר חנין בסיקור מהפסטיבל הברלינאי לעיצוב דמויות

מאמר אורח: אופיר חנין בסיכום והמלצות מפסטיבל פיקטופלזמה פיקטופלזמה הוא פסטיבל בנושא דמויות המתקיים זו השנה ה-14 בברלין, וככזה הוא מציג קומיקס, איור, פיסול, VR וגם הרבה אנימציה. הוא מורכב מתערוכות, הקרנות הרצאות וסדנאות. היו הרבה הרצאות ותערוכות מגניבות אבל אני אתמקד במה שרלוונטי לאנימציה.
הדוברים הכי מעניינים:אלברטו ואסקז (Alberto Vazquez) הוא יוצר ספרדי ואחד מהאמנים המסקרנים שהכרתי שם. במסגרת הפסטיבל הוקרנו שני סרטים קצרים שלו ופיצ'ר (שלצערי לא יצא לי לראות). הוא משלב עיצובים קרטוניים עם נושאים רציניים, כמו סמים ועוני. רציתי להמליץ על הסרט הקצר שלו Decorado שהיה זמין לצפיה בוימאו On Demand ובינתיים הספיק להיעלם.



קווין ג'מין (AKA Kékéflipnote) הוא אנימטור צרפתי אוטודידקט שעושה אנימציה בנינטנדו 3DS (מסתבר שיש דבר כזה). יש לו הבנה מדהימה של תנועה וקצב וממש מגניב לראות איךהוא שואב השראה מדברים אמיתיים. שווה לעקוב אחריו בפייסבוק ובטוויטר, הוא מעלה אנימציות קצרות ומגניבות כל הזמן.



רֳקה בוקסי (Réka Bucsi) היא אנימטורית הונגרית. היא יוצרת סרטים הזויים ומלאי הומור שחור. יש לה סגנון מאוד …

אני וגופי (וכלבים מצויירים אחרים)

זה פוסט על כלבים מצויירים, על אנשים, ועל אנשים שחיים חיי כלב.



נתחיל מגופי.
זהו סרט מ2007 של גופי בו הוא מנסה לחבר טלויזיה בכבלים. זהו סרט שהוא חוליה נוספת בשרשרת של סרטים בהם גופי מנסה, בחוסר הצלחה, להתמודד עם סוגיות אנושיות יומיומיות. גופי הוא לא דמות מצוירת רגילה של דיסני. בעולם של מיקי מאוס (עולם הקצרים של מיקי, דונלד וגופי והחבורה) ישנם כמה סוגי בעלי חיים: יש בעלי חיים רגילים, ויש בעלי חיים שהם "אנשים" (לא "מואנשים"). כבר קרה שמיקי פגש עכבר, שדונלד פגש ברווז ושגופי פגש כלב ואיכשהו, זה עבר בשלום. כמו כאן:
אבל כלבים הם סוג שלישי, כי הם ה"בני אדם" של העולם המצויר. כשיש סתם דמות כמו שוטר או עובר אורח, היא לרוב תהיה כלב. וגופי, ככלב שהוא חלק מהקאסט הראשי, הוא עוד יותר מיוחד. מה שאני רוצה לטעון הוא שגופי הוא אנחנו.
(המשך...)

על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…