דלג לתוכן הראשי

מיטב 2017


ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את המימד הנרקיסיסטי של האהבה. הוא מציג דמות שכולה נוכחת כדי לאהוב ולרצות אותך, הצופה. היא מפתה, היא מתגרה והיא אומרת את כל המילים הנכונות. התוצאה היא אישית ומנוכרת באותו הזמן, יפה ומכוערת, אנושית ומכאנית. מחוות הגוף הקטנות ותנודות הקול מזמינות ומאיימות ואנו, כמו פרפר הנמשך לאור ממית, הולכים שבי אחרי ההבטחה השקרית למישהו שיקבל אותנו כמו שאנו.

אביב:
סרט מוזר ומהפנט. כמו גילטי פלז'ר, משהו שמעורר גועל אבל אי אפשר להפסיק לצפות בו, לא מורידים את המבט ולא מפסיקים להקשיב. במרכז הסרט דמות שהפשיטו אותה מהכל וככה היא מנסה לעשות לנו. איכשהו, זה באמת מצליח לגרום לך לעצור לרגע מהחיים, ולנשום לשניה, ואז לחשוב מה לעזאזל ראיתי עכשיו.
היוצרת קריסטן ליפור- שווה לראות את Bottle- סטופמושן מקסים של חול ושלג ושוט נהדר של מפגש שלא יכול להתקיים. כמו כן עשתה את פרק הסטופמושן של אדבנצר טיים.


Deer Flower \ קנגמין קים

אביב:
סרט יפה ומזעזע על טקס התבגרות טראומטי, שככל הנראה היוצר נאלץ לעבור בילדותו. הסגנון מיוחד ומקורי, השוטים יפים והשילובים בין הסגנונות השונים ובין עיצוב שטוח לעמוק עובדים מעולה ומוסיפים לתחושה הקריפית והמחרידה שנוצרת בסרט. הוא מצליח לזעזע אותך באמת.
כל החומריות של הסרט מודגשת: הנייר, הצביעה הידנית היפהפיה, האור. הוא לא מפחד להתנסות עם סטופ-מושן בדרכים חדשות ומעניינות.
את הסגנון הייחודי שלו אפשר ומומלץ לראות גם בסרטו הקודם 38 39 מעלות. שהוא אחד מהאהובים עלי והוא משתמש בו בדמויות שטוחות לחלוטין בחלל תלת מימדי.



שיעור אחר הצהריים Afternoon Clas \ סאורו הו

יוני:
שיעור אחר הצהריים (קוריאה) הוא סרט גמר קצר ומבריק של סאורו הו שכבש פסטיבלים ברחבי העולם.
הסרט היה יכול להיות לא יותר מגימיק נהדר אלמלא הקטע הקצר בו הגיבור, שנאבק להשאר ער, עובר סיטואציות רבות בהן החיים והמוות תלויים בערות. הכניעה של גיבור הסרט לעייפות מגיעה לבסוף כשהוא פוגש שני רגעים בהם השינה הופכת למשל קיומי: תינוק בעריסה וזקן על ערש דווי. הו אז הוא מרשה לעצמו להרפות כי בעצם דבר לא משנה עוד...

אביב:
בסרט יש אנימציה נהדרת, מלאה במטמורפוזות מעולות, שמשתמשת בצורה חכמה ביכולת של אנימציה לתרגם ויזואלית תחושות פנימיות. הוא מעביר אותנו חוויה אינטסיבית שלמה סביב הרגע הקטן הזה.
השנה Seoro Oh הוציא גם טריילר מבריק לסרטו הבא, שבו הוא (בדומה לסרט הזה) מתאר בעזרת אנימציה מעולה את התחושות החזקות שאנחנו מרגישים כשאנחנו מתעטשים. מומלץ.
https://vimeo.com/223719616



במילים אחרות \טל קנטור
יוני: סרט הגמר של טל קנטור מבצלאל הוא נדיר באיכות שלו. סרט קטן מאוד המתאר רגע אחד שמקפל בתוכו מערכת יחסים שלמה בין אב לבת. על הדרך הוא גם מפרק ומרכיב מחדש את עולם המילים ואת המשמעות שניתן להעניק להן ולקחת מהן. אם מנסים לומר מילה שוב ושוב פעמים רבות - ניתן להפוך כל מילה לצרור הברות חסר פשר. פירוק זה משקף כמעט כל דבר בחיים, שעם ניצול, קלישאתיות, שימוש יתר או זלזול ניתן להפוך לסתמי ולהתכחש לו. זהו סרט אנימציה שמשלב ציורים עם צילום שחקנים בטכניקה מיוחדת שפותחה עבור סרט זה.
את התהליך המלא תוכלו לראות פה: http://moonfash.co.il/inotherwords/



אביב: היו מספר אנימציות בולטות ויפות בקטגוריה המקומית.
פרידה, של שחף רם, שכרגיל האנימציה המדהימה והשילוב עם הטקסט היו מרגשים במיוחד.
במילים אחרות היפהפה של טל קנטור, שבלט בסגנונו המיוחד והפיוטי.
לילי, של תום וחני, סטופ מושן יפה ורגיש.
אבל על כל אלה כבר דיברו הרבה השנה, והייתי רוצה להזכיר יוצר אחר שזכה לחשיפה השנה-
הכניסה של ניר וגלי לפני כמה שנים לפריים טיים נתנה לי תקווה שאולי עוד יש סיכוי להפקות אנימציה ישראליות בטלוויזיה בעברית שפונות לקהל בוגר. השנה ערוץ 22 (לשעבר) שידר את "טלוויזיה מהעתיד"- סדרת מערכונים ובינהם גם אנימציות של יותם פרל. אנימטור צעיר יחסית אבל ותיק בעשייה שלו, שאני עוקב אחרי האנימציות שלו כבר זמן מה. האנימציות ששודרו בתוכנית (ברובן) אמנם לא חדשות, אבל הם זכו לדיבוב מחודש בעברית! האנימציות שלו תמיד מרגישות לי חסרות מאמץ (במובן החיובי) הן מצליחות להיות קלילות ומצחיקות ובו זמנית חכמות וחדות. פשוט לראות ולהנות. הוא לא מפחד לעשות גם דברים מטופשים ומצחיקים, וזה מאד שונה בעיני מהדברים שאנחנו רגילים לראות בארץ.


מים שקטים, יאיר הראל עבור בית אבי חי
יוני: פרויקט סרטי הזיכרון של בית אבי-חי לזכר נופלי מערכות ישראל קיים כבר שנים רבות. אך לרוב הסיפורים קונקרטיים מאוד ועוסקים במובהק באדם ספציפי וסיפורו האישי. יאיר הראל לקח את סיפורה של קרן טדלר ז"ל והפך אותו לסרט ללא מילים שחורג מעבר לסיפורה הפרטי. תודות לשימוש חכם ביכולות ההפשטה של מדיום האנימציה הסרט הופך מסרט זיכרון לסרט קצר וסוריאליסטי על אובדן ושתיקה.



מה הדבר הכי טוב שעלול לקרות?

יוני: טוב. זה סרטון שהוא על גבול הגילטי-פלז'ר ואולי לא הייתי צריך לבחור בו אבל מה לעשות... אני מאוד אוהב אותו וצופה בו שוב ושוב. פרסומת אופטימית מאוד מבית סטודיו "הנרי" לביטוח "סונט". פרסומת שמספרת על בלון שכמעט מגיע לקיצו בכל רגע נתון אבל מתעקש להמשיך במסעו. סיפור פשוט עם דימויים פשוטים ביותר אך אפקטיבים מאוד כי אף אחד לא אוהב בלונים שמתפוצצים. שמעת את זה רוני רון?! זה לא סופו של כל בלון!



Saturn Barz הגורילאז

יוני:
אולי זה קליפ ששייך גם לתחום הניומדיה כיוון שהקליפ האחרון של הגורילאז נכנס למחוזות המציאות המדומה. בסרטון (שרצוי לצפות בו בנייד או המכשיר מציאות מדומה) פולשות הדמויות במוכרות לבית רדוף רוחות שם הן מתפצלות למפגשים עם יצורים שונים. החידוש בקליפ הוא בעיקר בשימוש בקאטים שלרוב לא עובד במציאות מדומה. המעבר באמצעות החשכת המסך יוצר תחושה אורגנית של הבימוי ויוצרת קליפ שמצליח להפוך שיר, שבעיניי הוא די בלתי נסבל, לקליפ מהנה.


ג'יי זי - The Story of O.J

אביב:
קליפ יפה, מוצלח וביקורתי על מצבם הלא מדהים של האפרו-אמריקאים כיום. ג'יי זי משתמש בסטריאוטיפים ורפרנסים מהעבר כדי להעביר את הביקורת שלו. יש ניתוח מעניין של הקליפ בבלוג "שיר ותמונה"- http://songandart.blogspot.co.il/2017/09/story-of-oj.html


ערן היללי- סינטיסייזר


אביב:
אני אוהב את האנימציות של ערן היללי, ואני אוהב כשמחפשים דרכים חדשות להציג אנימציות ולשלב אותן עם מדיות שונות. הקטע הזה של הסינטיסייזר היפנט אותי, וחזרתי אליו שוב ושוב מאז שראיתי אותו, ואם היתה לי את האפשרות כנראה שהייתי משחק עם המכשיר הזה שעות (ימים).

יוני:
בפסטיבל "פרינט סקרין" האחרון שהתקיים בחולון, במרכז חדר חשוך מתחת לאדמה, עמד סינתסייזר מיושן למראה. כל לחיצה על הסינתסייזר השפיעה על דמות מזוקנת שהוקרנה על גבי מסך ענק. ערן היללי מנהל דיאלוג עם טכנולוגיה ואינו כופה עליה נרטיבים מסורתיים. אולי זו ההגדרה הטובה ביותר לאמני ניו-מדיה: החופש שהם נותנים לטכנולוגיה להרחיב את החויה האמנותית והסיפורית. במבט לאחור, חלק גדול מהתקדמות עולם האנימציה נבע מחדשנות טכנולוגית החל מהאקספרימנטים הראשונים בפילם, דרך המצלמות הרב-שכבתיות, היצירה הדיגיטלית התלת מימדית ועד לימינו.


הכל - משחק מחשב של דיוויד אוריילי

יוני:
אני לא גיימר אבל השנה התחלתי להתעניין במשחקי מחשב ואף ללמד אנימציה במסלול מעצבי משחקים בתילתן. ב2017 יצאו כמה משחקים שמאתגרים את הגבול שבין משחק, סרט אנימציה וחויה אמנותית. המשחק הראשון הוא "EVERYTHING" של דיוויד אוריילי. דיוויד הצהיר כי באנימציה אין כסף ולכן הוא פנה לעיצוב משחקים. כאמן בנשמתו הוא עושה את זה בדרך שלו. המשחק "הכל" אינו ממש משחק. אפשר לשחק בו ואפשר לצפות בו מתרחש כי הוא מנסה להתוות מעין חויה אקזיסטנציאליסטית של הרחבת ה"אני" מעבר לעצמו אל הבריאה כולה.
במשחק משובצים מונולוגים פילוסופים של אלן ווטס. שיחקתי בו והוא מרהיב, מרגש והדבר הקרוב ביותר לחויה רוחנית במשחק שאי פעם נתקלתי בו.

המשחק השני הוא "קאפהד" CUPHEAD, משחק שכבר כתבתי עליו רבות. הייחודיות שלו היא במחווה העשירה לסרטי אנימציה אמריקנים ישנים. הסרט מצטט סרטים רבים ודמויות רבות כשסיפור המסגרת הוא מסע של שתי דמויות עם ראשי ספל שמכרו את נשמתן לשטן וכמובן מצטערות על כך.
חייב לציין שלא שיחקתי במשחק כי הוא אחד הקשים שישנם ולוקח המון זמן ללמוד איך להתגבר על המכשולים בדרכם של האחים עם ראש הספל.





הטרנד העיצובי הבולט של השנה בעיניי היה אסתטיקה של איור נפחי עם קו תוחם וצביעה שטוחה. אני חושב שאלכס גריג מאוד השפיע על הטרנד ורבים באו בעקבותיו כמו למשל אחד האנשים הבולטים השנה בסגנון המיוחד שלו: ג'ונתן דג'וב נקונדו שיצר את הסרטונים האלו עם הסגנון הנפחי-שטוח.


דוגמאות נוספות לטרנד: https://vimeo.com/236392441 https://vimeo.com/248457573 https://vimeo.com/244370652 https://vimeo.com/239241658 https://vimeo.com/77594380 https://vimeo.com/240280468

מאמר וידאו קצר על ג'ונתן דג'וב:


לסיום, קצרצרים מצחיקים שניקח איתנו הלאה:

Corentin Yvergniaux, Juan Olarte, Léo Brunel מציגים סיפור עיזים

איש האבוקדו - יצירה קצרצרה במסגרת תרגול מתמחים בסטודיו BLUE ZOO


מחדי אליבייגי הנהדר CHANGEOVER


UNPLUG הנפשה של סיפור קצרצר שמופיע בספר animators' survival kit של ריצ'ארד וויליאמס.


ערן מנדל יצא בסדרת גיפים ויראלית כמחווה למשחקי הכס. https://dribbble.com/eranmendel


*לסיום ממש חשוב לי לציין את פרויקט שנה ב' במכללת ספיר שהפך עדויות של צרכני זנות לסרטי אנימציה קצרים ומזעזעים. העדויות כל כך קשות שלא מצאתי לנכון לפרסמן בבלוג. תוכלו לראותם כאן:
 https://www.haaretz.co.il/interactive/INTERACTIVE-1.4195541

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מכתבי אהבה לרות - משה דיין בעמק הניכור

זהו מאמר אורח של יונתן וסרמן, על תהליך העבודה שלו על "מכתבי אהב לרות" המציג בימים אלו בגלריה "המדרשה".

רותי שלי, סופי שאצא מדעתי. אינך יכולה לשער כמה רוצה הייתי לקבל ממך כל שעתיים מכתב, ושלא לענות כלום. לקרוא ולשתוק, לקרוא ולשתוק. איזה בוז תוקף אותי כשאני כותב את תשובותיי העלובות. לא שמצטער אני על הסגנון או הביטוי הדל, אלא חורה לי שאינן מביעות כלום, אפילו שמץ ממה שאני רוצה לכתוב"-משה דיין, 1937על עבודת הוידאו ״מכתבי אהבה לרות״ \ מאת יונתן וסרמן "מכתבי אהבה לרות" היא עבודת וידאו של האמנית רות פתיר, אמנית וידאו בוגרת בצלאל (2011) וקולומביה (2017). הוידאו הוא סרט אנימציה בן כ-20 דק' המורכב מששה פרקים. כל פרק מבוסס על מכתב אמיתי של משה דיין לאשתו רות ומבוצע כמונולוג. כל פרק מדובב ע"י אחד מחבריה לשעבר של רות (כל פרק מוקדש וקרוי על שם המקריא). הרעיון לעבודה נולד כאשר רות נתקלה בספר"מכתבי אהבה - משה דיין", והוקסמה מהמכתבים. המכתבים מרגשים ומלאי תשוקה אבל גם מציירים מערכת יחסים אלימה, מלאת רגשות ומורכבת. רות החליטה "לנכס לעצמה את המכ…

הולולנד (2013) - פליטים בארצם

"האם הקוסמופוליטיות הישראלית של שכבת העלית מעידה רק על  רוחב אופקים, הכרה בשוויון של כל בני-האדם והזדהות עם אינטרסים כלל-אנושיים עד כדי נכונות לעזור לכל סובל בן כל עם,  או  שמא גם על שאיפה להשתחרר ממחויבות? ומה היא אומרת לגבי סיכויי ההישרדות של ישראל? האם דיבור בעברית ומגורי קבע בארץ מספיקים כדי ליצור הרגשת שייכות ומחויבות לְמה שהציונות מוסיפה לדרוש מהאדם הישראלי? לדעתי, הפיתרון לשאלות המדאיגות האלה הוא  מיזוג הרמוני בין קוסמופוליטיות נאורה וליברלית עם פטריוטיות ישראלית ויהודית.  את המיזוג הזה עלינו לזהות, לעודד, וליצור יותר משעשינו עד כה."
מתוך עידן הציונות, יהודה ריינהרץ ויעקב הריס


הסרט הולולנד של אורי ומיכל קרנות עוסק בפליטות. אך סוג אחר מזה של משבר הפליטים העכשווי.



מחשבה: בני הזוג הם פליטים, סחופים המגיעים למדינה זרה. אלא שמי שמכיר את היוצרים ואת הנושאים שהם עוסקים בהם יזהה שהפליטות הזו היא פליטות של אדם בארצו וממורשתו. הרמיזות לארץ ישראל, מדינת ישראל והדת היהודית הן אמנם רמוזות אך נוכחות.
הדמויות בסרט חוות ניכור הולך וגובר למקום המוזר שהן הגיעו אליו. כמו שאפרים סידון מתא…

ינון לן - 'הגיפו את התריסים' ומסע בתמונות

הגיפו את התריסים.סרט הגמר של ינון לן, בצלאל

הי ינון, אז קודם כל: איפה אתה, ישראל או ניו יורק או על הציר?

ב-2016 סיימתי ללמוד במחלקה לאנימציה בבצלאל ביחד עם סרט הגמר שלי, "הגיפו את התריסים". זמן קצר אחרי הלימודים עברתי לגור בניו יורק עם אישתי. בניו יורק אני עובד בסטארטאפ במחלקת השיווק. אני מוביל צוות של אנימציה ווידאו - מצלם, עורך ומאנמץ פרסומות, סרטי תדמית, סרטי מוצר וכו'. בנוסף, אני תמיד ממשיך לעבוד גם על העבודות האישיות שלי. כותב וחושב על רעיונות לסרטים קצרים וקליפים, ויוצר סרטונים ניסיוניים קצרצרים כמו NYC Textures ו- Still NYC #2.
הגיפו את התריסים - תוכל לתאר לי קצת את התהליך מהקונספט ראשוני, גיבוש צורה ותוכן, פסטיבלים, ומאיפה הגיע השם לסרט?

בתחילת העבודה על סרט הגמר שלי, התסריט היה לסרט עלילתי קצר, מעט מד"בי, עם רעיון יותר כללי על זיכרון. על מה אנחנו בוחרים לזכור לעומת מה לא, ומה אנחנו מוצאים כמשמעותי בחיים שלנו לעומת מה לא. השאלה הזו הוצגה בסרט באמצעות התקן טכנולוגי ששולט על הזיכרון. רק לאחר הרבה גרסאות של התסריט הבנתי שלא משנה איזה שינויים אני עושה אני תמיד …

להבין קומיקס - בעברית!

להבין קומיקס (בסטימצקי ובשאר החנויות אבל אם אתם חברי הבלוג אולי תקבלו עותק חינם)
סקוט מקלאוד כתב את אחד הספרים החשובים והבהירים ביותר שנוגעים לסטוריטלינג: "להבין קומיקס" שיצא עכשיו בעברית. מקלאוד אמנם התמקד במדיום הקרוב אליו, הקומיקס, אבל דרך המבט המעמיק שלו הוא נוגע בתחומים רבים נוספים והוא רלוונטי לכל יוצר בתחומי האמנויות של סיפור ויזואלי.
טכניקת הכתיבה שלו: לדבר *על* קומיקס *בעזרת* קומיקס. זהו ספר עיון ויזואלי שמאיר את התהליך של יצירת קומיקס ומדגים את הרעיונות שלו בצורה בהירה ועם זאת מעמיקה, ממש כפי שמקלאוד תופס את המדיום אותו בא להציג: אמנות ולא מדיום שטחי.

הנושאים שבהם הוא נוגע הם רבים והכל נעשה בעזרת דמות קומיקס שמסבירה את הרעיונות השונים בזמן שהם מקבלים נוכחות ויזואלית בקומיקס עצמו. הנושאים ודרך הצגתם הפכו לכלי הוראה שימושי למרצי אנימציה וסיפור ואני אחלוק אתכם כמה נקודות שעולות בספריו שאני משתמש בהן בהוראת אנימציה וביצירה:
זמן מקלאוד מסביר מה המשמעות של זמן בקומיקס. לקומיקס אין "זמן" במובן הפשוט, אפשר לקרוא מהר או לאט, להתעכב על פרטים או לרוץ הלאה. מסיבה זו ה…

הפסטיבל הראשון שלי: סיכום פסטיבל קרדיף

הפסטיבל הראשון שלי אני ואלון רותם יצרנו את הסרט הקצר "ניגון" שנה שעברה עם צוות נהדר. הסרט השתתף בכ-35 פסטיבלים עד עכשיו, חלקם חשובים יותר וחלקם פחות. קיוויתי שהוא יתקבל לשטוטגרט\אננסי\זגרב אך הוא לא התקבל אליהם וכשהבנתי שההזדמנויות לטייל איתו בעולם מצטמצמות, קיבלתי את המייל מפסטיבל קרדיף בווילס עם הזמנה להגיע.
ההזמנה היתה מאוד נעימה וחביבה ומשהו בי התחיל לדגדג ולומר "כן" למרות שמעולם לא שמעתי על הפסטיבל קודם לכן. ההצעה לקחת חלק בפאנל שאלות ותשובות עם בן מיטשל מהבלוג המצויין SKWIGLY חיזקה את הרצון להגיע יחד עם סקירת התוכנית של הפסטיבל. תוכנית זו כללה בין השאר פאנלים ושיחות עם יוצרי "אי הכלבים" "אארדמן" וCartoon Saloon האחראים על "שיר הים"ו"המפרנסת". אני טיפוס אימפולסיבי קצת ולמרות שאני לא אוהב להוציא כך סתם מאות דולרים ושמעולם לא טסתי לבדי וזהו הפסטיבל הראשון אליו הלכתי מחוץ לישראל לא בררתי יותר מדי עליו. בדיעבד הסתבר לי שזו שנתו הראשונה של הפסטיבל(!) המחודש לאחר שהיה בתרדמת עד שזכה לנשיקת התעוררות של כמה אנשים מקסימים. במבט …