דלג לתוכן הראשי

לאהוב את וינסנט - סרט לתלות במוזיאון, ביקורת אורח

לרגל יציאת "לאהוב את וינסט" לקולנוע בישראל אני מפרסם כאן ביקורת מאת עידן יצחקיאן. הסרט הוא קופרודוקציה רוסית-בריטית שבויימה על ידי דורותה קוביילה ויו וולצ'מן.

לאהוב את וינסנט - סרט לתלות במוזיאון  עידן יצחקיאן

Image result for loving vincent"סרט אנימציה על ואן-גוך? זה חייב להיות מעניין..." - זה מה שחשבתי כשנודע לי לראשונה על הסרט לאהוב את וינסנט. אני יכול לספר לכם שואן-גוך הוא בין האמנים האהובים עליי. אפילו ביקרתי במוזיאון שלו באמסטרדם לפני כמה שנים (בטח כמו רבים מכם). אז חיכיתי בקוצר רוח לצאתו של הסרט לאקרנים, ובהזדמנות הראשונה הזמנתי לעצמי כרטיס. בסרט הזה צפיתי לאחר שני סרטים אחרים שצפיתי בהם מוקדם יותר. אם להיות כנה, קצת פחדתי שאגיע קצת קהה חושים להקרנה הזאת. סרט שלישי באותו יום זה לא צחוק, במיוחד ששני הקודמים היו נפלאים. אך בכל זאת יצאתי מהאולם בתחושה שמזמן לא ליוותה אותי ביציאה מאולם קולנוע. כשסרט עשוי טוב, הוא יטלטל אותך בכל מצב. לא משנה מתי תצפה בו. אם תשאלו אותי מדובר ביצירת מופת אמיתית, ולא רק מבחינת עלילה אלא גם בהיבט הטכני. את הסרט הזה ציירו למעלה מ-100 אמנים בצבעי שמן (!) שההתבוננות בכל פריים ממנו הוא תענוג במלוא מובן המילה. אני מאמין שסרט טוב הוא סרט שמצליח להשאיר אצלך אימפקט גם שעות אחרי שיצאת מהאולם. אתה יודע שחוויה כזאת לא תשכח אף פעם, אתה יודע שראית סרט מיוחד במינו אבל לא מצליח לשים את האצבע על מה בדיוק השאיר בך רושם שכזה. אז כן, זו הייתה ההרגשה שאיתה יצאתי מהאולם בסוף הסרט. אני לא בטוח שאני יכול להסביר למה, אבל בכל זאת אנסה.

הטריילר:


עלילת הסרט מתרחשת כשנה לאחר מותו של ואן-גוך. גיבור הסרט ארמנד רולן נשלח ע"י אביו להעביר מכתב שכתב וינסנט ואן-גוך לפני מותו - מכתב שיועד לאחיו הצעיר תיאו. בהתחלה ארמנד מסרב להעביר את המכתב באותו יחס מזלזל שרחש לוינסנט גם לפני מותו, אך אביו שהיה מיודד עם האמן מתעקש שהמכתב יועבר לאחיו. כך יוצא ארמנד בעל כורחו למשימה שהטיל עליו אביו, וכאן בעצם מתחיל המסע שלו בעקבות חייו של וינסנט המנוח. אי אפשר להתעלם מהעובדה שהעלילה מאופיינת בסיפור מסגרת שדרכו מסופר לנו הסיפור הפנימי (חייו של ואן-גוך). אם תשאלו את דעתי יש כאן תחבולה קולנועית מבריקה שגורמת לנו כצופים לאמץ את הפרטים המובאים כאן כאמת לאמיתה. בואו נניח לרגע שקורות חייו של ואן-גוך היו מסופרים לנו ללא סיפור מסגרת. יכול להיות שהיינו מהופנטים למסך באותה מידה. אבל כשהיינו מגיעים הביתה לאחר כמה שעות של הרהורים, היינו חושבים לעצמנו "טוב נו, אנחנו לא באמת יכולים לדעת כמה מהאירועים האלו באמת קרו". ובכן, המרצה שלי לספרות הסביר פעם באחד השיעורים שאחד מתפקידיו של סיפור מסגרת הוא להוסיף אמינות לסיפור הפנימי. העובדה שהסיפור מועבר מדמות אחת לדמות אחרת גורמת לנו להאמין לכל פרט בעלילה כאילו הסיפור הועבר אלינו מתוך שיחה בין שני שכנים מעבר לרחוב. וגם כאן מסעו של ארמנד ושיחותיו הארוכות עם מכריו של וינסנט ממלאים את הסרט בנופך תיעודי כאשר גם המבע הקולנועי לקוח מהעולם הדוקומנטרי.

מוקו-אנימציה

Image result for loving vincentהפרט המעניין הוא שלמרות הסגנון הואן-גוכי שמעצב את האווירה הכללית, אנחנו עדיין מקבלים את התחושה של סרט דוקו. איך? אני אנסה להסביר. קודם כל הבימוי כאן מתחקה אחר קונבנציות של הקולנוע התיעודי. ארמנד בתפקיד המראיין עובר בין שלל האנשים שהכירו את ואן-גוך, ומנהל איתם שיחות ארוכות אודות חייו של האמן במטרה לפצח את אישיותו ואת סיבת מותו. הוא נוסע מארל לפריז ומפריז לאובר כאשר הוא מנהל ראיונות לסירוגין עם כל מי שיכול לתת לו אינפורמציה (אגב קצת התנהלות של בלש... אתם לא חושבים? אפילו יש כאן תעלומה לפתור). בכל אופן, יש לנו כאן מבנה קלאסי של סרט דוקו למרות שממש לא מדובר באחד כזה. אפשר להגיד שהסרט הזה נושא אופי של "דוקו-בלשי". הוא בוחר לחשוף לנו כל את הפרטים אט אט, וברגע שחשבנו שכל כבר מובן, כל החשיבה שלנו משתנה בגלל הגעתה של דמות חדשה שמספרת לנו על חייו של וינסנט מנקודת מבטה. זה קצת כמו בסרט האזרח קיין. אם זה עבד אז, למה שלא יעבוד עכשיו?
דבר נוסף שראוי לציון בסרט הוא כמובן הטכניקה הייחודית בה הפריימים הושנים צויירו בשמן על ידי ציירם מומחים. למביני העניין ביניכם ודאי ברור שההתעסקות בציורי שמן באנימציה מלווה בעבודה סיזיפית, גם אם מדובר ברוטוסקופ (ואף אחד לא מנסה להסתיר את זה שמדובר ברוטוסקופ - נהפוך הוא). אם יש לכם ספק כמה זה קשה, אתם מוזמנים לצפות בסרטים הקצרים של אלכסנדר פטרוב (הזקן והים לדוגמה). אבל חוץ מהקושי שבהתעסקות עם ציורי שמן, הסרט מעוצב בסגנון הציור של ואן-גוך עם משיחות המכחול הגסות והדמויות שמונפשות היישר מתוך התמונות של האמן שזה הישג בפני עצמו. כתוצאה מכך יש לנו את הפריבילגיה לצפות בעולמו הפנימי של וינסנט מתעורר אל המציאות דרך הנפשת ציוריו הידועים ביותר אשר משתלבים בעלילת ההווה של הסרט. קצת פרדוקס הייתי אומר, אבל בכל זאת המהלך הזה מייצר הקבלה בין חייו של וינסנט כאמן למסע של ארמנד בעקבותיו של וינסנט. ארמנד הצעיר מנסה לאחות פיסות עבר כדי להשלים את תמונת החיים של הצייר ההולנדי בדיוק באותו האופן שבו הסרט מקים לתחייה את יצירותיו.

בנקודה הזאת אני רוצה להתעכב שנייה על החלוקה של הווה-עבר בסרט. אם נבחן אותם מקרוב נגלה שהמעבר מקטעי ההווה לקטעים מן העבר מאופיינים ביחסים מורכבים של הפשטה מול ריאליזם. זה בא לידי ביטוי בכמה דרכים. הראשונה היא השפה החזותית. אל מול הססגוניות הצבעונית של קטעי ההווה, קטעי העבר מוצגים בשחור לבן דרמטי עם תאורה קונטרסטית שלעיתים מזכירה קצת פילם-נואר. העבר נראה כל כך ריאליסטי עד כדי כך שלעומתו ההווה נראה כמו איור תמים תלוש מהמציאות - כזה ששייך לעולם דמיוני או עולם שקיים רק בתמונות של ואן-גוך. מלבד הסגנון המשתנה במעבר הזמן, גם המיזנסצנה משתנה באופן מהותי. את המסע של ארמנד בהווה מלווים שוטים פתוחים ומרווחים. הדמויות נעות בהם בחופשיות כאשר הדגש הוא על הלוקיישנים הלקוחים מיצירותיו של ואן-גוך. לעומת זאת, חייו של וינסנט בעבר מצולמים בשוטים סגורים הכולאים את הדמויות בתוך הקומפוזיציה. ריבוי התקריבים, החפצים והקירות שמחלקים את הפריים, מייצרים אווירת מחנק שלעיתים סוגרת ולעיתים דוחקת את וינסנט לצד. הדינאמיקה של המצלמה בחלק זה של העלילה הוא כל כך אנושי שלפעמים נדמה שישנו צלם המתעד את כל המתרחש ובכך מייצר שפה משלו. נקודת המבט המציצנית גורמת לנו להרגיש שאנחנו מתבוננים בחייו של וינסנט מהחדר הסמוך בבית, מהשולחן הקרוב במסבאה וממעלה גרם המדרגות. ממש כאילו אנחנו שם בזמן אמת.

לסיכום אני אומר שזה אחד מסרטי האנימציה הטובים שראיתי בשנים האחרונות. יש כאן הישג חסר תקדים מבחינת תחקיר עם תוכן עשיר ואיכותי שכולל לא מעט מסרים חברתיים. לכל חובבי ואן-גוך למיניהם (וגם לאלה שלא) אני ממליץ בחום לצפות בסרט. זו הזדמנות נדירה לראות את עולמו של הצייר המפורסם מתעורר לחיים באנימציה מדהימה ביופייה. יחד עם הבימוי הנהדר והמוזיקה הנפלאה של קלינט מנסל (רקוויאם לחלום, ברבור שחור) אנחנו נסחפים למסע מרתק בעקבות חייו של ואן-גוך. מסע בו הגיבור עובר תהליך חשוב ובעל משמעות שבסיומו הוא לומד לאהוב את וינסנט.

---------------------------------------

עיצובים ותהליכי עבודה:

הוכחת הקונספט, טריילר מ2012:


ראיון של אבנר שביט עם הבמאית בוואלה: https://e.walla.co.il/item/3140788

מאחורי הקלעים:


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

זדיינו. פרויקט אנימציה מאת וליה רוזנצוייג, מנשר 2018

פרוייקט טרי וחזק ממחלקת תקשורת חזותית ממנשר. וליה רוזנצוייג הנפישה בציורי טושים שירה מדוברת (ספוקן וורד) שעוסק בדור ה1.5 של העליה מרוסיה. על זהות חצויה, גזענות והמבט על כור ההיתוך:



מתוך אתר הבוגרים https://www.minsharbogrim.com (התערוכה מוצגת במנשר עד ל9.8.18)

זדיינו אני אומרת לכם ״כילדים בברית המועצות הסתכלנו על ההורים שלנו כדמויות כל־יכולות. אחרי העלייה לארץ הפכנו להיות חזקים מהם: דיברנו עברית שוטפת, שחינו במנטליות הצברית ובפועל תיווכנו להורים את העולם הישראלי. הורינו, מן הצד השני, התרכזו בהישרדות ובמקרים רבים עבדו בעבודות שירותים למרות השכלתם הגבוהה. במרוצת השנים צמחנו להיות צעירים עצמאיים, התופסים תפקידי מפתח בחברה, אלא שהצורך התמידי להוכיח שאנחנו חלק גורם לכך שאנחנו אף פעם לא יכולים להיות עצמנו. אנחנו תמיד צריכים להיות משהו אחר, טוב יותר, כדי להתקבל״. - אלקס ריף
הפרויקט מתעסק בחוויותיו של דור 1.5 שעלה מברית המועצות לשעבר. דור 1.5 הוא ילדי העולים שהגיעו עם ההורים בגיל הילדות או התבגרות המוקדם וגדלו בארץ. אנחנו לא בדיוק דור ראשון, שכן הורינו היו אלה שחוו את העליה במלואה על תופעותיה…

מפסק. סרט הגמר של אורי פנחסי, בצלאל 2018

"מפסק" הוא סרט הגמר של אורי פנחסי על ילד דתי המתמודד עם אימת חילול השבת.


הסרט מעלה התמודדות ישירה עם הפחד והצורך לבדוק גבולות דתיים ובכלל. בעיניים חילוניות אני מניח שקשה לזהות את הקונפליקט הגדול למרות שאיסורי הדלקת אור בשבת הם די מוכרים. המאבק של הדמות עובר בסרט בבת אחת מחשש פנימי (עם משחק דמות יפה, דבר נדיר בסרטי גמר) לעימות חיצוני עם יישות מאיימת שהיא ספק סימן שאלה ספק שטן... או שמא זה האל כפי שמצטייר במוחו של הילד? לי היתה תחושה שברמת הפשט הדמות, בהדליקה את האור, ניצבת לבדה, ללא יראת עונש וחטא שנעלמת עם הדלקת האור. מבט כזה אינו נוגע רק למי שחזר בשאלה אלא גם לחוויות של מי שנשאר דתי. עצם העיסוק המופרז בחטא ובפחד מעונש הוא פן מסוים מאוד וחלקי מאוד בהויה הדתית. אולי לכן, אני כדתי, לא פרשתי בתחילה את הסרט כסרט של יוצא בשאלה. כשאני הייתי ב"בצלאל" למשל הגעתי יום אחד ללימודים ללא כיפה כדי להרגיש איך זה. למחרת השבתי אותה כי לא היה לזה משמעות עבורי שהצדיקה את הסרתה. ניתן לקחת את הסרט למקומות פרשניים רבים אחרים: השטן או הספק שנעלם יכול להתפרש כהארה, כלומר, להציג את החילונ…

הריבוע – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני

מאמר חדש שלי על הסרט "הריבוע" של רובן אוסטלנד (שבדיה, 2017) פורסם בכתב העת המקוון "פוסט פוסט" של המחלקה להסטוריה ותאוריה בבצלאל.
על אמנות קונספטואלית, צביעות בורגנית, אלוהים הנעדר בעידן העכשווי ועל פלימו, מדרש תלמודי שהולם את הסרט.
מוזמנים לקרוא.
לינק: "הריבוע" – אלוקים כאמנות קונספטואלית או המוזיאון כמקלט בורגני






המלצות אנימיקס 2018

אנימיקס, הפסטיבל הישראלי הגדול והותיק בישראל נמצא ממש מעבר לפינה. כמדי שנה אני מנסה להמליץ על כמה מתוכניות האנימציה בדגש על אלו שמתאימות לקהל בוגר. וכמדי שנה אני גם מזהיר מכמה דברים ואתחיל בהם: התוכניות שמרכזות סרטי אנימציה על פי נושא הוא אחד הדברים הפחות מוצלחים בפסטיבל. על סמך הכרות משנים עברו מדובר לא פעם באוסף של סרטים שאין בינהם קשר אוצרותי מעבר לנושא שחוזר. מעבר לכך בעבר גם איכות ההקרנה לא היתה טובה כיוון שהסרטים השונים הודבקו זה לזה לרצף אחד שדרש ייצוא מחודש של קבצים שפוגע באיכות הקובץ המקורי. אני סוקר פה רק אירועי אנימציה למרות שהפסטיבל הוא גם פסטיבל קומיקס וקריקטורה.

לכל המלצה יש לינקים לדף הסרט המומלץ באתר אנימיקס.
קוראי הבלוג מקבלים הנחה. כרטיס ב35 שקלים (לא כולל סדנאות). בהזמנת כרטיס ציינו קוד מצויירים ותהנו!

התוכניה המלאה להורדה
https://drive.google.com/file/d/1V-jZm1n-57_tHdKOHxiD-IYqafCIiQwS/view?usp=sharing המלצות לאנימיקס הפסטיבל יימשך חמישה ימים משלישי עד שבת. חלק מההקרנות חוזרות מספר פעמים כך שתוכלו לרכז את האירועים החשובים לכם. ההמלצות שלי מבוססות על ציפיותיי שלי על …

השועל הגדול הרע - באנימיקס 2018

אחד הסרטים שאני הכי מצפה להם כבר שנים הוא "השועל הגדול הרע" של בנימין רנר. רנר הוא אנימטור צעיר שעשה דרך מהירה מאוד לבימוי סרטים ארוכים. סרטו הראשון "ארנסט וסלסטין" המבוסס על סדרת ספרים בשם זה, הוא סרט צנוע וחכם שנעשה באנימציה קלאסית בתוכנת פלאש. סרטו החדש "השועל הגדול הרע" מבוסס על ספר קומיקס שרנר כתב ואייר ובו סיטואציות מצחיקות של שועל ביש מזל. הסרט יוקרן בפסטיבל אנימיקס 2018.

לרכישת כרטיסים: "השועל הגדול הרע" אנימיקס 2018





הרצאה יפה של רנר על הפקת הסרט:

עבודת אנימציה:




רנר מאייר: