דלג לתוכן הראשי

לצייר את אלוקים, את השטן ואת הכעס


בספר "רשמים רישומים" שאיירתי (כתב אורי יהל) היה פרק שעסק בשיחה עם אלוהים. וכמובן שזה דרש חשיבה איך לאייר או לא לאייר שיחה שכזו. המחשבה הראשונה שלי היתה שאלוהים פה הוא אלוהים מדומיין, ולכן דווקא יכול להתאים לצייר אותו, במודע, לפי הקלישאה של הסבא המזוקן. אבל זה לא עבד. גם בגלל שה"הפוך על הפוך" הזה לא מתקשר (ונראה פשוט כמו הקלישאה) וגם בגלל שלמרות שהכותב הוא חילוני האלוהים שלו לא מדומיין. השיחה היא אמיתית, כנה, ואין להפחית מעצמתה. הפיתרון שלי היה למעשה הפיתרון שאלוקים עצמו בחר. הדימוי הספציפי שאלוהים התגלה באמצעותו (כדימוי! כמטפורה!) זה הסנה הבוער. יש בכך כמה יתרונות: קודם כל זה דימוי מקובל, דבר שני אין בו האנשה, דבר שלישי: הוא מעמיד את הסיטואציה קודם כל כסיטואציה נבואית, וזה בדיוק מה שרציתי. מדובר בספר אוטוביוגרפי של אדם שמתמודד עם סרטן, מה שמעמיד אותו בפרספקטיבה בהירה משלנו, כך אני מרגיש.



בסרט שאני ויוני כצמן עשינו בבצלאל, סיפרנו את סיפור "איוב" דרך סוכריות וממתקים. בקטע אירוני כמובן. את הקרב בין אלוהים לשטן עשינו בסטופמושן (שאר הסרט בתלת) מקורנפלקס צבוע. אני אחראי לאנימציה על אלוהים ("כי אני דתי") וכצמן על השטן ("כי הוא אתאיסט"). זו התוצאה:


הכעס
בספר שלי ושל אורי ישנו גם פרק שבו מתנהל דיאלוג עם הכעס. כאן היה צורך ליצור דמות מקורית, רצוי משעשעת. עשיתי כמה נסיונות שמה שמוביל אותי זה ה"קשקוש": דמות שהיא מצד אחד מרוסנת ואצורה ומצד שני סוערת ורוחשת.
בהתחלה זו היתה ציפור בכלוב אבל בגלל שהשיחה היא שיחה פסיכולוגית אז בסוף הפכתי אותו לפסיכולוג :







היו גם נסיונות אחרים כמו תמנון על הראש (שהכעס הוא גם סוג של גידול..)
 
השטן
השטן הוא נושא מורכב בפני עצמו.
השטן של ברגמן
"פרנק" של דוני דרקו
 בניגוד לאלוהים הוא מזמין דימוי. אפשר אפילו לומר שהוא הדימוי עצמו, כלומר: המסמן. הוא האשליה של ייצוג. לכן פעמים רבות הוא מופיע במסכה, בתחפושת בלי לחשוף מה מאחוריה. עכשיו, בארמדיל אנחנו עובדים כבר שנים על גליון פרינט שמבוסס על אגדתות. בגליון הזה אני עושה קומיקס לסיפור של פליימו. זה סיפור מהגמרא על אדם יומרני במיוחד שרצה לנצח את המוות. א המוות התחפש לעני והגיע אל ביתו. אז ניסיתי כל מיני עיצובים לשטן. לחשוב איך הוא היה נראה. איזו תחפושת הוא ילבש כדי שלא יזהו אותו. אלה הסקיצות שעשיתי..


אבל אז חשבתי שמה שמוזר בתקופה שלנו זה שדווקא אם השטן יראה כשטן לא יזהו אותו! היום אם אדם אומר שהוא רוצה להשמיד עם שלם אז מתעלמים ממנו. למחבלים קוראים לוחמי חופש ולמכחישי שואה מנהיגים שוחרי שלום. המסקנה שלי הייתה שדווקא אם הוא יראה כמו ששטן צפוי להראות- אף אחד לא יחשוד בו! אז ציירתי אותו כמו שהשטן נראה. רק עם מסכה.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

לילי - סרטם של חני דומבה ותום קוריס (2016)

"תום וחני" הוא סטודיו קטן השוכן בתל אביב ובו שני יוצרים: תום קוריס וחני דומבה. השניים יוצרים סרטים עצמאיים ומסחריים בסטופמושן. זכיתי להסתובב בסטודיו המקסים שלהם ולראות במו עיניי את הסט של "לילי", פנטזיה סוריאליסטית  על פרידה מהילדות, סרטם האחרון שעולה פה לרשת בהקרנת רשת בכורה!

בהמשך הרשומה תמצאו שיחה קצרה איתם והצצה אל מאחורי הקלעים של "לילי".



TOM & HANI STUDIO https://www.tomandhani.com/
בניית הסטודיו והסט:


קומפוזיטינג:


הי, אשמח שתספרו מי אתם ואיך הגעתם לעבוד יחד?

תום:
אני מגיע מעולם הצילום, למדתי בבצלאל ועסקתי בזה שנים. תמיד נמשכתי לצילום חללים ומרחבים שמתקיימת בהם חוקיות מסוימת ועם הזמן התחלתי לעשות מניפולציות על הצילום כדי לייצר אשלייה של חלל מניאטורי, מעין קפסולה. חיפשתי דרכים לשלב בעבודה שלי יותר התעסקות עם חומר פיזי, ארכיטקטורה וסטורי טלינג שהוא לא מגולם בדימוי אחד קפוא. הצילום עדיין נשאר כלי מרכזי אבל היו חסרים לי כלים נוספים בארגז. בסטופ מושן מצאתי דרך לשלב את הדברים, להתעסק עם המרחב ולייצר עולם מניאטורי פיזי, לגרום לחפצים דוממים, בובות או אפיל…

המשחק של גרי

נעים להזכר, "המשחק של גרי" אחד הקצרים הכי טובים (ומקוריים) של פיקסאר והמוצדקים שבזוכי האוסקר הקצר:



רישומים מתוך כתבה בCartooon Brew לרגל 20 שנה לסרט: http://www.cartoonbrew.com/cgi/geris-game-turns-20-director-jan-pinkava-reflects-game-changing-pixar-short-154646.html
















וזה בגרסת לייב של חובבים. את הצבעוניות של העצים הם לא הצליחו לחקות.

והנה ג'רי בתפקיד אורח כאיש הרנדר והריגר ב"צעצוע של סיפור 2", אה... התכוונתי מתקן הבובות...

קוקו - ארט ומאחורי הקלעים

קוקו, הסרט החדש של פיקסאר מגיע ביום חמישי הקרוב לקולנוע בדיוק ליום של "קולנוע ב-10 שקלים" אז מהרו להזמין כרטיסים. אני בכוונה מנסה להמנע מלקרוא על הסרט לפני שאצפה בו. אחרי אכזבות רבות מפיקסאר, הציפיות שלי גבוהות הפעם ואני רוצה לשמור עליהן ככה. הדבר היחיד שאני יודע זה שהסרט מבוסס על חג המתים המקסיקני ושיש בו נמר מעופף. עולם המתים המקסיקני רחוק מהדימוי הפולני של המוות. הוא לא אפור ומתפורר אלא צבעוני ושמח. בהתאם לזה הארט של הסרט נראה מצויין ועשיר בצבע, טקסטורה ותלבושות.



זהו לא הסרט הראשון שמתעסק בחג המתים. קדם לו "ספר החיים" המוצלח שגם הוא  גדוש במתים מדברים המעוצבים בצבעוניות רוויה ועשירה. עליו כתבתי פה: https://shulyathakosem.blogspot.co.il/2015/02/BOOKOFLIFE.html
ואלה טעימות מהארט של קוקו. ממליץ גם להכנס לבלוג של ג'ון נוורז שלקח חלק בארט לסרט:   https://johnnevarez.carbonmade.com/projects/5754172
שני אלה של הקונספט ארטיסט אנה רמירז שהביאה לסרט עיצובים ממולדתה:















על 22 חוקי הכתיבה של פיקסאר

החדשות הטובות הן שפיקסאר פתחו סדנת אונליין חינמית לסטוריטלינג בכתובת הזו: הכרות עם סטוריטלינג- PIXAR IN A BOX סדנת פיקסאר מקוונת.
אני כמו הרבה אנשים אוהב את פיקסאר אבל לא את מה שעובר עליהם כבר שנים לא מעטות. חלק מהביקורת שלי עליהם זה הדחף שלהם לרוץ ולספר לחבר'ה איך מספרים סיפור. יש לי תחושה שככל שהם להוטים ללמד הם פחות ופחות יודעים בעצמם. אחד הדגלים של גישת הTED הזו, הקואוצ'ריות המיידית מעוררת ההשראה, הוא "רשימת 22 החוקים לסיפור של פיקסאר" אותם באתי לסקור פה בליווי מחשבות שלי שחלקן מבוססות על מאמרים שקראתי\ראיתי.

הסרטון הפותח של הסדנה:

22 החוקים של פיקסאר בתרגום חופשי והערות:

חוקי הסיפור של פיקסאר הופיעו לראשונה בטוויטר של אמנית הסטוריבורד אמה קוטס ttps://twitter.com/lawnrocket ומשם חרכו את הרשת. אלה לא ממש חוקים אלא אוסף של טיפים לא רשמיים שחושפים מעט משיטת העבודה של פיקסאר.

#1: הצופה מעריך דמות על נסיון, לאו דווקא על ההצלחה.
מה שזה אומר בעצם זה שסיפור עוסק בתהליך והרבה פעמים תהליך פנימי חשוב יותר מחיצוני. זו הסיבה שאינדיאנה ג'ונס יכול היה לא לעשות כלום ועדיין הנא…

על זוטרופוליס: חזון הצמחונות והשלום או: היהפוך נמר חברבורותיו

חזון הצמחונות והשלום או היהפוך נמר חברבורותיו? או דיכוי וסירוס בעולם הנאורעל זוטרופוליס האנשת חיות כמאפיין בסיסי באנימציהעל פניו זוטרופוליס מדבר על גזענות. ברור. נכון? הרי יש שם עיר שמנסה לקיים אורח חיים שליו כשבתוכה חיים מינים שונים של יונקים שכולם עברו האנשה קיצונית אך בפועל יש בה דיכוי ואפליה של קבוצות שונות על רקע ביולוגי. האמצעי המרכזי של הסרט להיות משל על החברה האנושית הוא באמצעות האנשה והאנשה היא שם שני להנפשה. איפה אנחנו יכולים לזהות אנושיות במנורת שולחן ובפיל מעופף אם לא בסרטי אנימציה? זה יותר נפוץ אפילו מלהנפיש דמויות אנושיות. האנשה של חפצים וחיות מאפשרת לצופים הזרה שיוצרת חיבור עמוק יותר שעוקף מנגנוני הגנה. ברגע שאנו מזהים אנושיות בדמות לא אנושית אנחנו מאצילים עליה מצלמינו. אנחנו מצליחים להשליך עליה את חיינו האנושיים, כשזהו שלב נוסף מעבר לעצם זה שאנו מזהים תנועה וחיים בציור סטטי. אך האמת היא שחיות מדברות אינן דבר כה מובן מאליו וגם לא באנימציה. האם אי פעם עצרנו לשאול, בעולם של האנימציה, למה חיות הן אנושיות? מדי פעם כן. למשל, כשדיסני עשו את "רובין הוד" הם ליהקו לתפקידי…