דלג לתוכן הראשי

לצייר את אלוקים, את השטן ואת הכעס


בספר "רשמים רישומים" שאיירתי (כתב אורי יהל) היה פרק שעסק בשיחה עם אלוהים. וכמובן שזה דרש חשיבה איך לאייר או לא לאייר שיחה שכזו. המחשבה הראשונה שלי היתה שאלוהים פה הוא אלוהים מדומיין, ולכן דווקא יכול להתאים לצייר אותו, במודע, לפי הקלישאה של הסבא המזוקן. אבל זה לא עבד. גם בגלל שה"הפוך על הפוך" הזה לא מתקשר (ונראה פשוט כמו הקלישאה) וגם בגלל שלמרות שהכותב הוא חילוני האלוהים שלו לא מדומיין. השיחה היא אמיתית, כנה, ואין להפחית מעצמתה. הפיתרון שלי היה למעשה הפיתרון שאלוקים עצמו בחר. הדימוי הספציפי שאלוהים התגלה באמצעותו (כדימוי! כמטפורה!) זה הסנה הבוער. יש בכך כמה יתרונות: קודם כל זה דימוי מקובל, דבר שני אין בו האנשה, דבר שלישי: הוא מעמיד את הסיטואציה קודם כל כסיטואציה נבואית, וזה בדיוק מה שרציתי. מדובר בספר אוטוביוגרפי של אדם שמתמודד עם סרטן, מה שמעמיד אותו בפרספקטיבה בהירה משלנו, כך אני מרגיש.



בסרט שאני ויוני כצמן עשינו בבצלאל, סיפרנו את סיפור "איוב" דרך סוכריות וממתקים. בקטע אירוני כמובן. את הקרב בין אלוהים לשטן עשינו בסטופמושן (שאר הסרט בתלת) מקורנפלקס צבוע. אני אחראי לאנימציה על אלוהים ("כי אני דתי") וכצמן על השטן ("כי הוא אתאיסט"). זו התוצאה:


הכעס
בספר שלי ושל אורי ישנו גם פרק שבו מתנהל דיאלוג עם הכעס. כאן היה צורך ליצור דמות מקורית, רצוי משעשעת. עשיתי כמה נסיונות שמה שמוביל אותי זה ה"קשקוש": דמות שהיא מצד אחד מרוסנת ואצורה ומצד שני סוערת ורוחשת.
בהתחלה זו היתה ציפור בכלוב אבל בגלל שהשיחה היא שיחה פסיכולוגית אז בסוף הפכתי אותו לפסיכולוג :







היו גם נסיונות אחרים כמו תמנון על הראש (שהכעס הוא גם סוג של גידול..)
 
השטן
השטן הוא נושא מורכב בפני עצמו.
השטן של ברגמן
"פרנק" של דוני דרקו
 בניגוד לאלוהים הוא מזמין דימוי. אפשר אפילו לומר שהוא הדימוי עצמו, כלומר: המסמן. הוא האשליה של ייצוג. לכן פעמים רבות הוא מופיע במסכה, בתחפושת בלי לחשוף מה מאחוריה. עכשיו, בארמדיל אנחנו עובדים כבר שנים על גליון פרינט שמבוסס על אגדתות. בגליון הזה אני עושה קומיקס לסיפור של פליימו. זה סיפור מהגמרא על אדם יומרני במיוחד שרצה לנצח את המוות. א המוות התחפש לעני והגיע אל ביתו. אז ניסיתי כל מיני עיצובים לשטן. לחשוב איך הוא היה נראה. איזו תחפושת הוא ילבש כדי שלא יזהו אותו. אלה הסקיצות שעשיתי..


אבל אז חשבתי שמה שמוזר בתקופה שלנו זה שדווקא אם השטן יראה כשטן לא יזהו אותו! היום אם אדם אומר שהוא רוצה להשמיד עם שלם אז מתעלמים ממנו. למחבלים קוראים לוחמי חופש ולמכחישי שואה מנהיגים שוחרי שלום. המסקנה שלי הייתה שדווקא אם הוא יראה כמו ששטן צפוי להראות- אף אחד לא יחשוד בו! אז ציירתי אותו כמו שהשטן נראה. רק עם מסכה.


פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיטב 2017

ברוכים הבאים לסיכום 2017 באנימציה!
האנימציה האיכותית נגישה לנו בעיקר ברשת שהפכה לזירה המרכזית למפגש עם קהל חובב אנימציה. זו זירה מקוונת שלא תמיד עושה חסד עם היוצרים והיצירה: היא מרוחקת, מלאת הפרעות קשב, מרצדת על מסכים קטנטנים ולא מתגמלת כלכלית; אבל היא חופשית ונותנת במה למגוון אדיר של יצירות אנימציה שהולך וגדל משנה לשנה.
חברתי לאביב זיו כדי להביא לכם מפירות השנה החולפת בקטגוריות שונות. אנו הגבלנו את עצמנו בבחירות שלנו לסרטים שעלו לרשת השנה ונעשו בסביבות 2017.

מי אנחנו?
יוני שלמון: שוליית הקוסם, ראש מחלקת אנימציה במנשר ואנימטור עצמאי.
אביב זיו: למד קולנוע באוניברסיטת תל אביב ואנימציה בIAC וכרגע עובד על סרט סטופמושן.

מוכנים?



Hi Stranger \ קירסטן דלור

יוני:
שלום, זר. סרט קצרצר של קירסטן לפור שהגיח לעולם כחלק מהאנתולוגיה "זרים" של LNWC (חבורת יוצרים עצמאיים שבוחרת נושא שונה כל שנה). כחלק מהמקבץ הסרט לא עורר הדים מיוחדים, אך ברגע שיצא לבדו לרשת הוא הפך לסרטון ויראלי בן רגע שרץ בכל פלטפורמה אפשרית. סוד הקסם שלו הוא שילוב בין רעיון עצמתי לביצוע מינימליסטי ומדויק. הסרט חושף במערומיו את …

דיאלוג של גוף ונפש: על איש האולר השווצרי

מומלץ מאוד לראות את הסרט לפני הקריאה.
מאמר זה לא מהווה ביקורת אלא ניתוח והניתוח הזה חשוב לי כי מבחינתי הוא חורג הרבה מעבר לסרט הספציפי. הסרט הזה הציף וחידד כמה נקודות שמאפיינות את הקונפליקטים המרכזיים של תחילת המאה הנוכחית ועל כך בהמשך.

הסרט "איש האולר השווצרי" מתאר מסע משותף, סרט באדיז (הייתי חייב להשתמש במשחק המילים הזה) של בחור צעיר בשם האנק, בודד ואומלל על אי בודד, וגופה בשם מני.
כן... גופה.
על פניו, הסרט הזה מופרע לגמרי ולא נשמע כמו משהו שאמור היה להפוך להפקה אמיתית. ללהק את דניאל רדקליף לתפקיד גופה מפליצה היא לא בחירה שגרתית ולהוציא את הגופה להרפתקת Bromance (רומן גברי-חברי) לא הופך את הסרט ליותר סביר. עם זאת מפתיע לגלות שהסרט בנוי לחלוטין במבנה קלאסי מראשיתו ועד סופו. התסריט הוא "מסע הגיבור" באופן הבסיסי ביותר ודווקא מסיבה זו מעניין לתהות מה הסרט מנסה לומר ומה גרם לכך שהיה צורך לספר סיפור מופרך כל כך בתבנית כל כך קלאסית, מעבר לגימיק.
שלב א: האם טרנסג'נדריות היא מטפורה יסמין ששון היא המרצה לתסריט במנשר ולאחר שמצאתי ניתוח שטוען שהגיבור טרנסג'נדר ושבזה …

אולימפיאדה מונפשת

אוליפיאדה מונפשת!
אני גדלתי על חלק מהסרטונים פה והם משעשים מאוד. תהנו!

נתחיל מגוגל דודל יומי לאולימפיאדת החורף 2018


אנימציה ישראלית מבית פיל


מנימליזם אולימפי מבית סטודיו AKA


אוליפיאדת לגו! נהדר!


אולימפיאדת בלונים!


על החירות- קטע מתוך "הנביא"

קטע פואטי אחד מתוך הסרט "הנביא- חליל ג'ובראן".

הסרט הארוך, המבוסס על הספר בשם זה ובו שיריו של חליל גו'בראן, משובץ בקטעי שירה ואנימציה שנעשו בטכניקות שונות על ידי אנימטורים שונים. קטעים קצרים אלו מהווים את נקודת החוזק של הסרט ללא ספק ואחד הקטעים היפים הוא "על החירות" בביצועו של האנימטור הפולני מיכל סוצ'ה:



תהליך העבודה על הקטע כולל עבודה ידנית ודיגיטלית מפרכת שמצדיקה את התוצאה.


טריילר הסרט:


סיפור המסגרת של הסרט עשוי בתלת מימד שמרונדר כדו מימד. מצער לראות שבהתחלה האנימציה נועדה להיות פשוט באנימציה קלאסית וכנראה המראה השתנה משיקולי תקציב:


על תהליך העבודה בשילוב דו מימד מצוייר ותלת מימד.

'השירלי טמפל', סרט הגמר של דניאלה שרר 2013

"שירלי טמפל" הוא סרט הגמר שדניאלה יצרה ב2013 במסגרת לימודיה בRCA, לונדון (היא ישראלית אז זה קצת "אנימציה ישראלית" גם, לא?). זהו סרט מיוחד מכמה בחינות: צורת הבימוי רוויית המעברים הדינמיים משוט לשוט משולבת עם סיפור שהוא חצי חלום וחצי מציאות. ה"שירלי טמפל" הוא משקה אלכוהולי לילדים שנותנים להם במסיבות כדי שהם ירגישו "גדולים". הילד פה נקלע לסיטואציות שלא ברור מה המשמעות שלהן במציאות. שאלת ה"היה או לא היה?" מחדדת את תחושת השכרות הקלה שאולי כולנו חוטאים בה באשר לזכרונות ילדות ואיך שהם מעצבים אותנו.

האתר של דניאלה שרר



יש לה גם קליפ שעשתה השנה ועוד פרויקטים נהדרים שכבר כתבתי עליהם (פה וגם פה):